11-03-2007, 03:28
|
|
|
|
חבר מתאריך: 09.12.06
הודעות: 289
|
|
שמע...
הייתי בדיוק כמוך, אבל ממש כמו שאתה מתאר את זה, כמעט אחד לאחד ואני מתחבר לסיפור שלך בטירוף.
ואני עדיין כזה, אין מה לעשות, זו תכונת אופי, גם אני מרגיש שאני בן אדם חיובי\איכפתי\תומך\נראה טוב\מצחיק וכל מה שבא לראש, אבל לא תמיד מה שאנחנו חושבים על הצמנו בא לידי ביטוי בהתנהגות שלנו.
ז'תומרת, שים לב בפעם הבאה שכשאתה נמצא בחברה או שתנסה להיזכר, הרגשת לחוץ קצת? רצית רק לעוף משם? הרגשת שאתה משעמם את הסובבים אותך? שאתה לא מתחבר להומור? שאתה לא זוכר מה אומרים ובאיזה סיטואציה?
אם כן, אתה צריך לקבל את זה ולא לבכות על מר גורלך, אחרי הרבה לילות וימים של יאוש, הגעתי למסקנה, שאני פשוט כזה, נוח לי לבד, לפעמים גם בחברת המשפחה, כיף לי ככה, אני לא חייב שום דבר לאף אחד, ולא אני לא מרגיש שהכישורים החברתיים שלי נעלמים, אבל כן יש מצבים שאנשים פשוט לא מבינים מה נפל עליהם, קורה... אז מה? על הז*ן שלי מה הם חושבים ואיך רואים אותי.
גם בחורות אין הרבה, לא נורא, מנסים,תתאפק, (אגם אם יש מישהי שמוכנה לאמץ גבוה,שחור,שרמנטי,שובב ומקשקש הרבה בזנב ) זה יבוא, בלי לחץ.
תעצים את עצמך איפה שהכי נוח לך, אם זה לבד אז לבד, וא אתה חושב שזה צריך להיות בחברת אנשים אז לך ותמצא לך חברים. נקודה.
אגב צבא, כמו שכתב אורן, היום אין דבר כזה חברים (כמעט), אני אחרי שירות צבאי קרבי מלא, בגדוד חי"ר בתפקיד אחד המכובדים בגדוד פגשתי מאות אנשים חדשים במהלך השירות, ישבתי עם אנשים במארבים 24+, הייתי עם אנשים בכמה וכמה מצבים מסוכנים בעליל ואתה יודע מה.... כלום לא נשאר מזה... אף לא חבר אמת אחד...
אז אל תצפה הרבה מהצבא או ממסגרת חדשה, אם אתה כזה אתה כזה, תקבל את זה ותראה שאתה מרגיש הרבה יותר טוב עם עצמך וכוסעומו כולם...
מצטער אם זו לא התשובה הבנאלית שלה ציפית, אבל לכל בעייה יש יותר משתי פתרונות...
בהצלחה בנאדם
|