יש לי ידידה עם כמה בעיות.בעיות אכילה (יכולה לא לאכול ימים שלמים),דימוי עצמי נמוך,דיכאון,חוסר איזון (יכולה להיות היפראקטיבית ואחרי כמה שעות בדיכאון רציני) וכו'.
ניסיתי לדבר איתה על זה כמה פעמים,בעיקר על נושא בעיות האכילה.היא יודעת שיש לה בעיה,היא שונאת את עצמה (וכן,תוסיפו לזה גם את הבעיה הזאת) על זה ובכל זאת לא מנסה לפתור את הבעיות האלה.
כל פעם שאני מנסה לדבר על הבעיות,או לנסות לשכנע אותה שתלך למישהו שיוכל לעזור לה,או שהיא מתחמקת,או שהיא משנה נושא או קוטעת את השיחה.
בשלב כלשהו הרמתי כבר ידיים,אבל אני לא מסוגל לתת לה להרוס את עמה,זה פשוט חבל.
זה לא שהיא נראית כמו חולת נפש-היא נראית בחורה רגילה לכל דבר,בחורים מתחילים איתה,חברות צוחקות איתה.היא מבלה,עובדת,לומדת.אבל עדיין יש לה את הבעיות שלה.
מה אתם הייתם עושים? איך לדעתכם אפשר לעזור לה? האם נתקלתם בבעיות דומות?
תודה לעונים.

ישסיבה להתנהגות הזאת ורק פסיכולוגית תוכל להוציא את זה ממנה

דיברתי איתה בקשר לפסיכולוגים וכו',אבל לערב את ההורים שלה (שגם גרושים על הדך) לא נראה לי רעיון טוב במיוחד.

היא מזכירה לי את עצמי, כשרע לי ואין לי מצב רוח, אין לי גם תיאבון, ואני יכולה לשבת בחדר יום שלם ולא לעשות שום דבר.. לדבר עם ההורים אהה תלוי איזה סוג הורים יש לה.. אבל שמתי לב שכשאני נמצאת בסביבת החברים שלי, אז הרבה יותר טוב לי.. הייתי ממליצה לה לעסוק באיזה פעילות גופנית, זה מעורר את התיאבון.. היא צריכה למצוא לעצמה תעסוקה, כדי שלא יווצר מצב שהיא תשב סתם ותחזור למצב הדכאוני שלה..

קורצרר תודה :]

היא שהיא החליטה להיא שמה זין על כולם ולא אכפת לה אם היא הורסת את עצמה,וזה פשוט חבל.

בין אם הוא מבין שהוא נמצא במצב כזה ובין אם לא.
אתה לא יכול לעשות את העבודה במקומה.

אבל!

אם אין לך אפשרות ללכת דרך ההורים והיא בעצמה לא מסכימה ללכת לטיפול, יש בכל זאת משהו שאתה כן יכול לעשות:
תבחין מה עושה לה טוב. מה משמח אותה. מה עושה שהעיניים שלה יברקו פתאום. ו"תביא לה את זה עד אליה", או תסחב אותה לשם, כי היא לא תעשה את זה בעצמה. זה יכול להיות סתם דברים שטותיים וקטנים כמו עטים יפים או סתם לעשות שופינג ולבזבז כסף. זה לא כל כך פשוט כמו שאתה חושב. כדי לדעת באמת באמת מה עושה לה טוב, זה לחפש את הברק, הניצוץ בעיניים, ואת תגובת הגוף המביעה זאת. לא בהכרח מה שמקובל הוא מה שעושה טוב לבני אדם כמו נניח ללכת לבית מלון או ספא או להיות עם חברים. משהו שבאמת באמת עושה לה את זה.

מה שאני מציעה לא יוציא אותה מהדיכאון ולא אמור לעזור בכלל כדי לפתור את הבעייה, אלא אמור להוות מניעת החמרת המצב. בשביל להבין יותר אני אסביר לך מה העיקרון העומד מאחורי דברי:

ככל שתעשה לה טוב יותר --> יהיה לה פחות מהרע שהיא שורה בו. זה כמו תרופה. זה לא מרפא, אבל מונע החמרת המצב, כי אם שורים בתוך דיכאון יותר מידי זמן, בוודאי שזה עושה נזקים חמורים ממה שאנו יכולים להעלות על הדעת, והקריטי שבהם הוא שמאבדים את חוסר רצון/יכולת/תגובה להלחם ולראות איך לשנות את המצב.
העיקרון השני (מבוסס על ניסיוני האישי): זה מהווה תזכורת. למה הכוונה? הכי קל לי זה להדגים לך מעולם היוגה או הטאי צ'י (יש טאי צ'י שהוא הרפייה בתנועה. אני לא מתכוונת טאי צ'י כאמנות לחימה כי זה משהו שונה לחלוטין): יש כאלה שעקב התרגילים שעושים במהלך השיעור, נרגעים בשיעור עצמו, ויש כאלה - כמוני - שלא. לי זה כמעט ולא קרה בזמן אמת - בזמן השיעור. אבל במהלך השבוע - זמן שלא נמצאים בו בתוך השיעור, פתאום לאט לאט הגוף מעצמו מבצע חלקי תנועות (או כל מיני תנועות) באופן טבעי בצורה הרבה יותר נכונה וטובה לו. פתאום אתה מרגיש שאתה מזדקף מעצמך, ככה סתם, בלי סיבה. פתאום אתה שם לב שכשאתה אוחז בספר - האחיזה שונה והרבה פחות אנרגיה מושקעת בה. הרגליים ניצבות באופן שונה. פתאום הגוף נזכר במשהו שלמעשה אמור להיות טבעי והתקלקל מסיבות שונות במשך הזמן.
הקטע הוא: זה לא קרה במהלך השיעור, אלא הרבה אח"כ. ב"זמן אמת" אחר.
וכך גם כאן - אם תצליח לשמח אותה לשבריר שניה - אמנם לא מיד היא תצא מהדיכאון, אלא לשבריר שניה שישפיע לשעה הקרובה או לחמש השעות הקרובות, אבל זה יהווה סוג של תיזכורת לאן ואיפה היא צריכה למעשה להיות (לא בדיכאון), וכמובן יהווה הפוגה, והפוגות הן דבר חשוב מאוד. היא תתחיל לפעול בעצמה ולבצע את השינוי בעצמה כשזה יהיה זמן אמת לגביה. זמן אמת הוא דבר יחסי לגבי כל אדם ואדם, והיא עדיין לא הגיעה לשיא שיביא אותה להחלטה לשנות את מצבה. אני מניחה שיצר השרידות שלה לא נפגע עקב הדיכאון (הכוונה היא לא רוצה להתאבד), וכשהיא תחליט שמספיק לה, היא בעצמה תגיד: זהו! נמאס לי! אני חייבת לקנות איזה בושם כדי להרגיע את עצמי קצת. אני חייב ללכת לטייל קצת בים כדי לברוח מכל מה שקורה בבית. לא תמיד חייבים להתמודד עם בעיות פנים מול פנים. לפעמים גם בריחה מהמצב היא טובה כי מה שעומד מאחוריה הוא יצר ההישרדות והרצון לשנות את המצב. בינתיים, לא הדרך (=בריחה) היא החשובה, אלא הפעולה, התגובה, הרצון לשנות.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

תודה מקרב לב על התגובה המפורטת.
ניסיתי תקופה מסויימת קצת ממה שאמרת.הייתי שולח כל בוקר איזה בדיחה או ברכה לפלאפון ודברים קטנים כאלה.עבר שבוע,עוד שבוע,אחרי חודש ראיתי שהעסק לא זז ולאט לאט הפסקתי עם זה.
אני בעצמי בדילמה עכשיו,מצד אחד אני כן רוצה לעזור לה וחבל לי עליה,מצד שני כמה כבר אפשר לנסות לעזור אם היא לא רוצה לעזור לעצמה?

בבקשה, אל תפסיק. היא זקוקה לכל הדברים הקטנים האלה שלך הרבה יותר מאשר אתה משער. נכון שהיא לא מראה שום סימני התקדמות, אבל לא בהכרח אתה זה שצריך לראות אותם. ייתכן שהם יקרו דווקא לא לעיניך. זה גם יקרה ממש לאט במונחים של שנים. דרושה התמדה.
היא יודעת שהיא לא במצב טוב, אבל מה היא תחשוב אם היא תדע שאתה מרים ידיים? זה הכי ירפה את ידיה. גם אם היא לא מאמינה בעצמה, תאמין לי שזה כל כך חשוב ומחזק מבפנים לדעת שיש מישהו אחר שמאמין בך.
תמשיך, אנא ממך. תזרע זרעים אפילו אם לא תיראה את תוצאותיהם אלא אחרי שנים.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

עד שהבנדם לא ירצה באמת להשתנות - שימי עליו זין. או שתחניסי לה מכות רצח כל פעם שהיא בדיקי. יש כאן שתי סיומים:
1. היא מפחדת להכנס לדיקי, הכל סבבי.
2. היא הופכת למזוחיסטית, את מוכרת אותה לעבדות BDSM, הכל סבבי,
3. היא הורגת אותך מרוב עצבים או ת'צמה. גם עוזר, אין יותר דאגות

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

למה חושבים שלוגיין זה בחורה? זה תמיד מצחיק אותי מחדש.
אני זכר,והכל סבבי

מדובר ככל הנראה בסממנים של הפרעות אכילה - שכנראה נובעות מסיבות עמוקות יותר.


ממליץ לך לקרוא מעט על כך בקישורים הבאים.


http://www.sahar.org.il/eating_disorder.asp

http://www.sahar.org.il/eating_disorder17.asp

http://photo.fresh.co.il

העיניין הוא שלא לי לטפל בזה,לא אני הוא שיודע מה לעשות ואיך.חוץ מזה עוד שבוע וחצי אני על מדים.