לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה שנה טובה וגמר חתימה טובה לכל החברים ובני משפחותיהם !!! :-) חג שמח !!! חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חברה וקהילה > מה שבלב
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 13-03-2007, 02:11
  Sycofat Sycofat אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 30.09.05
הודעות: 1,181
איך זה שבשבת בבוקר אמא מספרת שיש לה סרטן

3 לפברואר, יום יפה. אני קם ב10 בבוקר עם מצב רוח מצויין, אמא מכינה לי טוסט ומספרת שיש לה סרטן..בשד..והיא עוברת ניתוח ביום שלישי. תהרגו אותי אבל הייתה לי הרגשה. כבר כמה חודשים...היא פשוט הסתירה ממני כדי שאעבור את הבחינות בהצלחה.

קצת עליי, בן 20. גר עם אמא שלי, האבא כבר מזמן לא בתמונה. לא ניכנס לזה. אחותי הגדולה במדינה אחרת והבינונית סטודנטית, גרה בדירה משלה, טיפוס מנותק. לא כל כך מסתדר איתה. אמא שלי זה הבן אדם שאני הכי אוהב בעולם. מה זה אוהב אתם לא מבינים כמה. הכי יקר לי, אין יותר, פשוט אף אחד. העניין הוא שאני לפעמים חושב שאני לא אוהב אף אחד יותר. רק אותה ברמה כזאת.

ובום זה נפל עליי. סרטן...ס-ר-ט-ן...מתגלגל לכם בראש? מוות, הקרנות, בדיחות שחורות, אונקולוגיה. ואני? אני לבד. רק אני והיא. שנינו מול כל זה. ביום שלישי היא עברה ניתוח, חתכו לה שם הכל, ביופסיה-הקרנות לא צריך אבל כימותרפיה כן. מה מעלה לכם סרטן? תחשבו דקה...נכון קרחת? זה בגלל הכימותרפיה. רעל שמכניסים לגוף במטרה להרוג את התאים הסרטניים. הקטע הוא שהרעל הזה הורג גם את הלא סרטניים. הוא הורס הכל...

תחשבו שניה, אתם לבד עכשיו. לכו תשברו את הראש עם החשבונות בנק, והחשבונית של אורנג'...ואם מכונת הכביסה מתקלקלת ואיך מכינים עוף? מה אתם עושים? אין לכם למי לפנות...אתם לבד. לבד! על זה אני חושב מאוחר בלילה...יש לי סיוטים לפעמים...מה לבד? את מי אני אשאל? אבל אין את מי אם חס...המחשבות האלה לא עוזבות אותי.

תמיד מקרקרים סביב חולי הסרטן..אגודה עשו להם, התרמות...ומה עם המשפחות שלהם? מה איתי? מי יתמוך בי? ואל תחשבו שאני כזה סיסי...תשאלו את אמא, אני כמו סלע: "אמא יהיה בסדר" "נעבור את זה, בקטנה" "יאלא חפיף כולם עברו את זה ועכשיו תורך". שום דבר לא רואים עליי, אני בשבילה תמיד, רגוע כמו ים המלח...ים המוות...מוות...

מה הכי מעציב אותי? שאין לי למי לפנות...לחברים שלי סיפרתי...הם השתתפו אבל מאז אין זכר...אני מבין אותם...קשה להם עם זה...הם מעדיפים להריץ איתי צחוקים...ואני לצחוקים תמיד מוכן...תאמינו לי שאני חייכן תמיד, גם עכשיו...חוץ מהחברים יש את החבר'ה מהעבודה..נו טוב..למי יש זמן לשמוע את ההתבכיינות שלי ב20 דקות הפסקה המוקצבות לנו פעם בשעתיים...עדיף לרכל על לקוחות...מי עוד? זהו...אתם קולטים? זהו.

אני מרגיש הכי לבד...בזמן הכי קשה של החיים שלי. אמא שלי תכף תתחיל כימוטרפיה, אני הולך לראות אותה ברגעים הכי קשים...תזכרו אני לבד איתה. אני הולך לספוג הכל ולהיות שם בשבילה, כנראה ארד ל4 משמרות במקום 5...מה שהכי לא בא לי לעשות כי כנראה הבית יהיה המקום האחרון בו ארצה להיות. אבל אין מה לעשות כי אני צריך להיות שם בשבילה. אבל מה איתי?! מי יתמוך בי?! מי ידבר איתי על זה?!

זאת כנראה האכזבה הכי גדולה שלי...שאף אחד לא באמת התעניין...לא באמת שואל...לא באמת מקלף את החייכנות שבי ומנסה לגלות את המשבר הגדול בו אני נמצא עכשיו? למה כששואלים אותי מה נשמע לא באמת עוצרים לשמוע אלא ממשיכים הלאה? למה דווקא לי זה קורה? למה לי זה מגיע? למה סרטן?! למה אין לי אף אחד חוץ ממנה?

אני פוחד...כמו שבחיים לא פחדתי...משקשק. אף אחד לא שם לב...אני בדיוק אותו הדבר כלפי חוץ..אבל הפחד...הגרזן הזה מעל לראש 24 שעות ביממה. המודעות לעובדה שיכול לקרות המצב שחס וחלילה אני...

מה לבד? איך אני משלם את המשכנתה משכר הרעב שלי? איפה אפשר לקנות מנורות בזול? איך עושים שהשניצל לא יישרף? לאן הולכים בבנק בשביל לבדוק את העובר ושב? איך אני מבצע תביעת ביטוח? מה עם המיקרוגל לא תקין? אוי אלוהים ישמור...אני לא זוכר איך מדליקים את התנור...

לבד...תדמיינו את זה...

ועוד צריך להמשיך בחיים הנורמליים, יש לי פסיכומטרי לעשות...ולהתקבל לאוניברסיטה...יש לי חלומות ותכנונים...ובתוך זה הסרטן נכנס...כמו שהוא, בולע הכל מסביב.

אמא שלי כבר תסתדר, אני אתמוך בה.

אבל מה איתי?!

רע לי...רע לי הכי בעולם...אני קם בבוקר עם טעם מר, מדחיק אותו והולך לעבודה, נותן את השירות הכי טוב ללקוחות הזועמים, תמיד חייכן ושירותי...חוזר הבייתה לאמא, מדבר איתה קצת והולך לישון..ואז זה חוזר...המחשבות האלה...הפחדים....מה לבד? ואם אני אהיה חולה, איזה כדור לקחת?

לאף אחד לא אכפת...

זהו בעיקרון...די שפכתי את מה שרציתי להגיד...חבל שאין לי למי חוץ מלפורום הנ"ל שלהפתעתי די מהווה מקום מפלט מהמציאות המזוויעה הזאת..אזז תודה ונתראה בשמחות.

ותאחלו לנו בהצלחה, אנחנו נכנסים ל4 חודשים קשים.

נערך לאחרונה ע"י Sycofat בתאריך 13-03-2007 בשעה 02:31.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #8  
ישן 13-03-2007, 11:17
  rgrg rgrg אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.07.04
הודעות: 3,402
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Sycofat שמתחילה ב "איך זה שבשבת בבוקר אמא מספרת שיש לה סרטן"

סרטן - כי לכולם כבר יש כלב !
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



אני רוצה שתדע - שאתה בהחלט לא לבד - ולעולם לא תהיה לבד.
עצם העובדה שכתבת כאן בפורום ושיתפת אותנו - בכך כבר אינך לבד.

אתר "
ממאיר" - שמציג את הסרטן וההתמודדות איתו בהומור הינו מיזם מקסים.
כשאחי חלה בסרטן, לא ידעתי דבר על המחלה - פחדתי מעצם ההיוודעות לשם הזה
של בעל חיים שכל שמסמן אותו הוא צבתותיו החזקות.

לו רק ידעתי שאני לא לבד - לו ידעתי שאחרים (כה רבים) עוברים את התהליך ושותפים לו - אולי הדברים היו אחרת - אולי ההתמודדות מול המחלה לא היתה מלווה בפחד כה נוראי.
זה אותו הפחד אותו אתה חווה בשלב זה - הוא שלב חוסר הוודאות, חוסר הידיעה.

כשאיננו יודעים שאחרים עוברים תהליך דומה או זהה לשלנו - אנו חשים לבד - כמי שמתמודדים עם ה"צרה" הזו פתאום בעצמנו בגיל כה צעיר.

חשוב שנדע שאנחנו לא לבד - אנחנו כן יכולים להיעזר באחרים וליצור קשרים וחברויות חזקות דווקא על רקע המחלה הזו. מדובר בגורל שלם שאותו אנחנו מסוגלים לשנות.

אנחנו יכולים לבקש ייעוץ - ויעזרו לנו בשמחה - עם כל הדילמות, החששות, הפחדים.
כל אלה יכולים להתמוגג - ברגע שנבין שאנחנו יודעים יותר, מעורבים יותר - ובעיקר - לא לבד !

האתר "ממאיר" הוא דוגמה טובה לכך שניתן לראות את הדברים בנקודת מבט חיובית יותר - ללמוד יותר - ובעיקר לצחוק על הכל... !

לני רביץ (אבא של נתי) - אדם מופלא - אמר כי "הצחוק הוא המתנה הגדולה ביותר בחיים האלה" - וכי יש להכניס אותו לכל תחומי חיינו. הוא כתב כמה ספרים וביניהם "אופטימיות נצחית" (מומלץ!)



מקורות ייעוץ נוספים תוכל לראות כאן
http://www.cancer.org.il/template/d....asp?maincat=38



וזכור - לעולם לא תהיה לבד... אנחנו (ועוד הרבה אחרים) כאן בשבילך




_____________________________________
http://photo.fresh.co.il


נערך לאחרונה ע"י rgrg בתאריך 13-03-2007 בשעה 11:22.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #11  
ישן 13-03-2007, 15:13
  cohenrm cohenrm אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 10.01.06
הודעות: 1,243
שלח הודעה דרך MSN אל cohenrm
אחי, אתה לא לבד (כמו שהרוב אמרו)
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Sycofat שמתחילה ב "איך זה שבשבת בבוקר אמא מספרת שיש לה סרטן"

אם יש לך על מה לדבר ולמה דבר איתנו...

תהיה חזק ואני מאחל לאמך רפואה שלמה בעזרת ה'!

זכור לי אזה סיפור אחד שקראתי שנה שעברה על ילדה שהייתה לה מחלה קשה מאוד ועמדה למות...והיא הביטה בחלון שעות על גבי שעות, ימים על גבי ימים וצפתה בעץ-שאמרה לחברתה כי כשהעלה האחרון ינשור מהעץ יבוא גם המוות שלה.
עם הזמן הסתבר שהיא מחזיקה מעמד מאוד, וכי לדעתה עוד לא נשר העלה האחרון-אז היא עדיין עוד לא צריכה למות!
בלילה שהעלה האחרון נשר,כשהיה קר מאוד וסופות, הלך מישהו שמכיר אותה מקרוב(קצת קיצרתי, זה עלילה כבדה) וצייר את אותו עלה..ההוא האחרון ..על אבן שהייתה מאחורי העץ...ולאחר מכן מת מקור.
בבוקר הילדה החולה לא הבינה איך ומדוע העלה לא נשר והיא ראתה בזה כ"סמל"-שאין היא צריכה למות כרגע..עוד לא!
עם הזמן השתפר מצבה שהיה סופני ולבסוף נודע לה על המקרה...


המסקנה מוכיחה לנו כי לפעמים המחשבה, הרצון והתודעה יכולים לשפר ולהחמיר מאוד את מצבנו.
תהיה חזק, אתה ואמך.
בהצלחה ותעדכן
_____________________________________

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #12  
ישן 13-03-2007, 21:30
צלמית המשתמש של פאקטשלי
  פאקטשלי פאקטשלי אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 09.12.06
הודעות: 12,669
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Sycofat שמתחילה ב "איך זה שבשבת בבוקר אמא מספרת שיש לה סרטן"

יום רביעי אחה"צ, אחרי ארבעה ימים של גדנ"ע, מספרים לי שאבא שלי צריך השתלת מח עצם, ולמעשה כבר שלוש שנים הסתירו ממני שיש לו סרטן. הזוי גם כן, הא?
אז בתור התחלה, אני מבינה אותך, אני הרגשתי בדיוק אותו הדבר שאתה מרגיש עכשיו, אבא שלי? סרטן? ממתי? רגע, זה ממש קורה לי!! מכירה את התחושות שעוברות בראש..

דבר שני, אתה לא לבד, אמרת שאין אחים, ואין אבא, אבל אני מניחה שמשפחה מורחבת יש. החברים שלך תמיד ישמחו לעזור לך. אתם לא צריכים להתמודד לבד, ולא כדאי לנסות להסתדר ללא עזרה. אני יודעת מעצמי,שאם לא היו לי את האחים שלי, או חברות שלי, היה לי הרבה יותר קשה ולאמא שלי היה הרבה יותר קשה (כרגע האחים כבר לא גרים בבית..)

אולי זאת לא השוואה, אבל 3 שנים אבא שלי חי נורמאלי, מדי פעם הוא הרגיש ברע, אבל בשלוש השנים האלו זה לא היה נראה כאילו יש לו סרטן (חוץ משנה שעברה שנמאס לו והוא החליט לעשות קרחת עד הסוף..)
יכולת הסיבולת של אבא שלי די מדהימה, הוא אוהב לחיות והוא חזק, אם לאמא שלך ולך יש מספיק תמיכה, ומספיק יכולת רצון אני מאמינה שתצליחו להתגבר על הסרטן (נשמע פלצני, הא? אבל זה נכון, במקרה שלי)

מאז (22.2) ועד היום אני בהחלט במצב לא הכי טוב, אני מתגברת לאט, אך הגעתי למצב לא מזמן, שלפעמים הערה קטנה ומפגרת שאומרים לי, אני מתחילה לבכות. ברגעים האלה שאתה מרגיש רע, אני אומרת לך, לך לחבר!! אתה לא יודע כמה זה משחרר ועוזר!! באמת.

סיפרו להורים שלי שמגיעות לחולי סרטן פיצויים והקלות, לך תבדוק על זה! (למשל, לאמא שלך מגיע אישור לחנות בחניית נכים.. ידעת את זה?)

הניסוח שלי לא משהו. בתור אחת שעוברת את זה. קשה לי לנסח את עצמי יותר טוב, כי גם לי עוברים אלפי דברים בראש.
רק תזכורת, החברים שלך ישמחו לעזור לך, והמשפחה המורחבת אולי יותר רחוקה, אבל אני בטוחה שגם היא תשמח לעזור.
בהצלחה לכם (לא יודעת איך זה אצלך, אבל את רוב הכביסה אפשר פשוט להכניס ל D5..)


נערך לאחרונה ע"י פאקטשלי בתאריך 13-03-2007 בשעה 21:37.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #20  
ישן 17-03-2007, 13:05
  מריאל מריאל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.04.06
הודעות: 1,390
גרפיקה קודם כל בעזרת השם בעזרת השם שאמא שלך תחלים
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Sycofat שמתחילה ב "איך זה שבשבת בבוקר אמא מספרת שיש לה סרטן"

, שההחלמה תהיה מלאה ושלא יחזור שוב. בעזרת השם, אמן!
האמת, לפי דעתי התמיכה שאתה זקוק לה היא דווקא מאמא שלך. זה לא שהיא צריכה לתמוך בך שתהיה חזק, אלא זה משהו אחר לגמרי. אתה זקוק לראות את האמונה המלאה שלה להלחם כנגד כל הסיכויים ולא שתסתיר ותראה לך שכאילו "הכל בסדר", כשלמעשה בפנים היא שבורה ולא ממש מאמינה שתבריא. הכוח והתמיכה שלך באים מתוך הכוח שלה. אתה "תרגע" רק כשתראה שהיא באמת מאמינה וכאשר יחול שיפור במצבה.
לגבי תמיכה וחברים - אני מבינה שחברים זה ממש לא הכתובת לשפוך את הלב וזה מובן. הם בעצמם לא יודעים איך להתמודד עם מצבים כאלה. גם אני משתמשת בפורומים כמקום מפלט. נכון שזה לא מחליף שיחה אמיתית, אבל בכל זאת זה עושה לי המון בתוך הלב ונותן לי אישית תמיכה שלא תאומן. ראיתי באשכול שיש הרבה שעברו משהו דומה למה שאתה עובר. אם לא על גבי הפורום ייתכן שחלק מהם יסכימו לשיחה בהודעות פרטיות. הם יודעים איך לתמוך.
וראיתי גם מישהו שאמר - לך תחפש חברים אחרים ואני חושבת שהוא צודק. אלה שיש לך לא מבינים אותך ולא יכולים לתת לך משהו שאין להם. אתה צריך כאלה שכן יכולים לתת מה שאתה צריך ומבינים למה אתה בדיוק זקוק.
צר לי שדברי קצת קשים, אבל אני ממש מקווה שאמך תוכל להתגבר נפשית על הטראומה הזו ותוכל להמשיך הלאה, ואני מקווה שתמצא מה שאתה זקוק לו.
_____________________________________
gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #23  
ישן 19-03-2007, 16:50
  אליהו ר אליהו ר אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 04.05.06
הודעות: 613
תהיה אופטימי - אחוזי הריפוי גבוהים היום וגדלים עם כל יום שעובר
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Sycofat שמתחילה ב "איך זה שבשבת בבוקר אמא מספרת שיש לה סרטן"

אני בד"כ לא מסתובב בפורום הזה ובטח לא כותב כאן - אבל אני רוצה לאחל לאמא שלך הרבה בריאות ולשניכם הרבה כח. תאמין, ב"ה, שהכל יהיה בסדר - זה חלק מהדרך לזה שבאמת יהיה בסדר. הרפואה היום לא מה שהיתה לפני 10, 5 או שלוש שנים, לא מה שהיתה בשנה שעברה ואפילו לא מה שהיתה אתמול. בכל יום מתקדמים, בכל יום סיכויי ההחלמה (שגם ככה גבוהים בסרטן השד יותר מהרבה סוגים אחרים של סרטן) גדלים. ככה צריך לראות את זה. תנסה למצוא מי שיכולים לתמוך מקרוב, אם קשה, גם אם אלה אנשים שלא חשבת עליהם מיד, זכור: חבר אחד ישן טוב יותר משניים חדשים.

שיהיה בהצלחה ורפואה שלמה.

אליהו
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #25  
ישן 20-03-2007, 20:24
צלמית המשתמש של Gwenhwyfar
  Gwenhwyfar Gwenhwyfar אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 31.05.03
הודעות: 10,906
שלח הודעה דרך MSN אל Gwenhwyfar
היי
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Sycofat שמתחילה ב "איך זה שבשבת בבוקר אמא מספרת שיש לה סרטן"

קצת קשה לי למצוא את המילים כי הנושא מוכר לי מקרוב, כל שאגיד בפורום הרחב (ואת השאר אשאיר לת.ד) זה שלאמא שלך יש סיכויי החלמה גדולים, אני לא אדבר אתך באחוזים כי יש כ"כ הרבה פרמטרים ב"משוואה הזו" אבל הכוח שאתה תתן לה והיא לעצמה - יכולים לשקם אותה מהמחלה .
תתחיל בזה שאל תחשוב על מוות, זו לא אופציה, תשדר לה שאתם צריכים ביחד לתכנן את העתיד, זה הדבר שנותן את הכוח להמשיך !
ואיך עושים את זה ? -עובדים על המוח, נעזרים בבעלי- מקצוע שיכולים להביא אתכם למצב הזה (מדריכים בסדנאות לחשיבה חיובית לדוגמה), פסיכולוג ואפילו אנשים מהאגודה למלחמה בסרטן (אימי הייתה יו"ר של אחד הסניפים ותמכה בהמון אנשים שחלו במחלה, אני יכולה אפילו לחבר בינה לבין אמך, באם תרצה כמובן) והיא פשוט חייבת לדבר עם מישהו, אסור שהתחושות שלה יישארו אצלה בבטן והיא תתמודד עם הכל לבד .

ו-אסור לכם להרים ידיים, אין לך בכלל מושג כמה לסובבים אותה יש חלק בריפוי מהמחלה, לא פחות (אם לא יותר) מהטיפולים שהיא עוברת !

תהיה חזק, אנחנו נמשיך את השיחה בפן אישי יותר .
שולחת חיבוקי תמיכה,
רחלי .
_____________________________________
"Beauty is in the eye of the beholder..."

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


נערך לאחרונה ע"י Gwenhwyfar בתאריך 20-03-2007 בשעה 20:27.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 15:47

הדף נוצר ב 0.07 שניות עם 12 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר