|
כשאני איתך.... או: אסור להתאהב
אסור להתאהב. תראו מה יוצא מהעט
ל- Z
כשאני איתה, העולם שלי משתנה. לא רואים זיקוקים, לפרחים אין ריח מתוק יותר, פרפרים לא עפים מול הפרצוף שלי כשאני מתעורר בבוקר ולבבות אדומים לא מסתובבים אחרי כשאני מתהלך ברחוב. אבל משהו – בי, בה, בנו – שונה.
זה כבר לא רק אני והחבר'ה שם בבסיס. וההפתעה הקטנה והמגניבה שקניתי לך. והקיטורים על הצבא,
וגם לא אלף דברים אחרים. בשבילי לאהוב אותה זו סיבה טובה לקום בבוקר עם עיניים מעוכות וחיוך דפוק. לחפש הודעה "מותק, אתה ער?" גם אחרי לילה של מעצרים שהלכתי לישון בו עם הזריחה. או להתעורר מהצלצול של רחוב סומסום שיש כשאת מתקשרת. בלי להתעצבן. כי זאת את.
זו סיבה לדעת שטוב לי גם כשרע לי כל כך. אני יכול לשבת ולבהות באיזה תוכנית בטלויזיה, ולהשתגע מגעגועים אליה. אני יכול לנסות לקרוא ספר ולהיזכר בה , לראות אותה בין הדפים, בין השורות. בדמיונות...לדבר עליה עם ברק בעיניים.
לשמוע רדיו, ובכל שיר שני, להרגיש אותה. לתהות איך אנשים כתבו את השיר הזה וידעו לתרגם למילים ולחן בדיוק מה שאני מרגיש, אליה.
לזכור ולהיזכר בכל הרגעים – הקצרים והארוכים – הרגעים שהכל שווה בשבילם. בגללם.
אני רוצה שהיא תהיה חלק ממני, בהכל. אני כבר יודע שהיא כן. ואני רוצה לומר את הדברים הנכונים אפילו שרוב הזמן אני שותק. ואני מרגיש לפעמים שאפילו שגם היא לא אומרת, גם אני בעצם חלק ממנה. שאין מצב שלא, אחרת זה לא היה ככה. אחרת, הבועה הייתה כבר מתפוצצת. מזמן.
כשאני איתך Z , העולם שלי, הקטן הזה, שאני חי בו, שמסתתר מכולם, העולם הזה מלא בך עד הסוף.
העולם הזה שכל כך לא נוח לי כשאנשים מנסים להציץ אליו, פרוש כולו מולך, אני ערום מולך, ונוח לי עם זה.
נוח לי. כנראה לראשונה בחיי.
כשאת נוגעת, גם בגוף וגם בפנים. וכשאני נוגע. ולדבר על הכל. ולהתקשר להגיד לילה טוב. או אני נכנס להתקלח. ולא. לא חונק אותי. לא מפחד להתמודד.לאט, עם הכל, אפילו שאת מתעצבנת על הפציעה שאני יודע שאני מתעלם ממנה. על דבר ה"הוא". שאני נשבע שעוד נתמודד איתו.ביחד.
כשאני איתך,זה לא כמו בסרט שהכל מושלם ויוצאים לי עננים אדומים של לבבות מבית השחי. אני לא מאושר כשיורד עליי גשם ולא מקפץ על הספסלים כשאני מהלך ברחוב.
טוב לי איתך כי אני אוהב לתת לך הפתעות קטנות. ולראות אותך מחייכת. וללטף אותך.
כי אני רוצה את החיוך הזה תמיד. שתהיי שמחה. כי אז גם לי נחמד.
כשאני איתך אני מאושר כי אני יודע שיש בעולם פינה שהיא אך ורק שלי.
שיש מישהי שנרדמת עם חיוך מתוק, וגם היא חולמת עליי.
כשאני איתך אני אני. "שם פרטי חסוי" -"שם משפחה חסוי". . לא חצי.
לא שם "משפחה חסוי". כמו שכולם קוראים לי בצבא.
ולא "שם פרטי חסוי" . ...
"שם פרטי חסוי" -"שם משפחה חסוי". שלם. שרק את מכירה באמת.
כשאני איתך, העולם תופס טעם וריח וצבע וצליל אחר. הכל מתאים, הרמוני. זורם בנוחות.
אני קיטשי גם כשאני מנסה שלא. הולך לישון ומתעורר בדיוק עם אותה מחשבה – למה את לא כאן לידי, ונושם עמוק כל כך שעוד שניה נחנק, בניסיון למצוא שרידים של הריח שלך על הכרית שלי. ומחייך כמו כלב טיפש כשכן מצליח.
להיות איתך זה לפעמים לפחד שזה ייגמר פתאום, ולפחד שזה טוב מידי אולי,אולי כל כך טוב, שלא אמיתי. שלא הגיוני שייתכן.
לפעמים- אפילו הרבה פעמים. נבהל, וכועס. ושונא שאני רב איתך . על סתם. ושונא להירגע אחרי זה ולהבין כל פעם מחדש מזוית אחרת, עד כמה אני מנותק לפעמים.
וסה"כ אני בחור מגניב כזה, שכולם מתחברים אליו, אל מי שאני מציג שאני, יבש, מת בפנים. וגבר-גבר שלא מרגיש כלום אבל בבפנים נמס מהחיבוק שלך, מהחיוך הענק הזה.
מהמבט השואל מאחורי עפעפיים קטנות ועיניים חומות. עמוקות כל כך.
מהנשיקות שלך,שלנו. וההבעה על הפנים שלך כשאת פוקחת עיניים אחריהן.
טוב לי איתך.
(כל הזכויות שמורות)
נערך לאחרונה ע"י יואב בתאריך 16-03-2007 בשעה 22:56.
|
ראשי
צ'אט
16-03-2007, 22:49
) 
מצב כלאיים
