18-03-2007, 20:57
|
|
|
|
חבר מתאריך: 08.04.06
הודעות: 1,390
|
|
מה לא בסדר איתי?
אני מנסה להבין מה לא בסדר איתי.
מקרה שהיה כך היה: הגבול בין ניצול לנתינה בין חברות הוא לפעמים דק. יש משהו פיצפון, שטותי, לא ממש בעל חשיבות, אבל בעל חשיבות בשבילי, שחברה שלי ניצלה אותי. גיליתי את זה מאוחר מידי. או.קיי. אני לא מסוגלת להתמודד ישירות, אז לקח לי הרבה זמן, אבל אזרתי אומץ ואמרתי לה מאוד מאוד בעדינות ובלי כעס שאני רוצה שתפסיק עם זה. כמובן שלא היתה לה בעייה עם זה. בסדר.
הבעייה הזו נפתרה, אבל נתקלתי בבעיה הרבה יותר גדולה וחמורה עם עצמי: אני מרגישה ממש ממש ממש רע עם עצמי.
אני יודעת שאני חסרת עמוד שידרה ונותנת לכל אחד לדרוך עלי, ואני באמת לא צריכה שיגידו לי את זה. אני לא מסוגלת להגיד למישהו שאני כועסת עליו, במיוחד לאנשים הקרובים אלי, ועד שאני לא יכולה להגיד את זה באופן עדין ומתורבת כדי לא לפגוע בבנאדם אני לא אומרת כלום אלא רק בולעת את הצפרדע. אבל גם לזה יש פיתרון חלקי: אם יש לי בעייה ואני לא מסוגלת להגיד ישירות שיפסיקו לדרוך עלי, אני יכולה ללכת בדרך המוח ולעקוף ולהתחמק כדי להפסיק את הבעייה.
אבל עד שסוף סוף אני עומדת על שלי, ואני זו שצודקת, אני מרגישה הכי רע שבעולם כאילו אני זו שעשיתי את הדברים הלא בסדר.
למה אני מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי אם אני פותרת את הבעייה לא ע"י התמודדות ישירה ועמידה על שלי, אלא ע"י התחמקות ושקרים לבנים? אני לא נהנית מאף אחת מהאפשרויות, אבל באפשרות של התמודדות ישירה ועמידה על שלי אני מרגישה כל כך גרוע שזה לא ייאמן.
למה?
אני אומר מראש שכל מה שאני מחפשת זה רעיונות מה יכולה להיות הסיבה. אחרים רואים דברים שאני לא רואה. אני לא מחפשת עצות כי אני יודעת שאני לא אעשה אף אחת מהן, אז באמת חבל על הזמן. אני רק מחפשת תשובה למה לדעתכם זה קורה.
_____________________________________
gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...
|
ראשי
צ'אט
מנהל פורום 
מצב כלאיים
