אציג עצמי,אני בן 18 כיתה י"ב גר באיזור המרכז.
אנחנו משפחה עם מצב על הפנים.היה לנו כסף,הרבה כסף היה לנו דירה שהשכרנו(וגרנו בבית אחר).מכרנו את הדירה ובנינו בית בשכונת יוקרה שבו גרנו 6 שנים.אבא שלי הדפוק הזה השתמש בכסף בחוסר אחריות מוחלט ביזבז את כל הירושה האידיוט,עכשיו אנחנו גרים בדירה שכורה מזדיינת.לא אנחנו לא עניים אבל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו הרבה דברים..בגלל זה אמא שלי שכל המשפחה שלה גרים בבתים משלהם בארץ ובתים מפוארים בארה"ב לא יכולה להשלים עם העובדה שרק היא גרה בדירה שכורה ולא יכולה לקנות כל מיני דברים.מצד שני היא בעצמה גם לא עובדת.הגישה שלה זה לשבת בבית ולהתבכיין על המצב ואני חושב שגם אם היינו נזרקים לרחוב היא הייתה מעדיפה לחיות על קצבאות ולא לעבוד..בנוסף לזה היא מקניטה את אבא שלי כל הזמן היא פשוט שונאת אותו על הדברים האלה שונאת אותו בתור בנאדם יורדת עליו כל הזמן טוענת שבכלל לא אכפת לו שהמצב חרא..היא גם לא מאמינה בו,אומרת שהוא לוקח כסף ומבזבז אותו בקזינו,לא אכפת לו מאיתנו הילדים,לא אכפת לו מכלום!אתה מחבר 1+1=2 מקבל שיש לך אמא שכל היום יושבת בבית בלי חברות רק מקטרת ומקטרת ומתבכיינת בלי הפסקה.ככה אי אפשר להתקדם!לשבת ולחכות שהמזל ידפוק לך בדלת זה לא הפיתרון!..תעבדי!!
הבעיה השנייה שמצבי החברתי הוא ירוד ויש ליבעיות רגשיות וחברתיות שהורגות אותי,אני הולך לפסיכולוגית שלא ממש עוזרת לי,אני חושב שרק עכשיו אחרי איזה 7 מפגשים התחיל לי איתה תהליך.אני יכול להיכנס לשבת בשולחן עם עוד אנשים זרים ולחשוב שכולם מסתכלים עליי וחושבים עליי כל מיני דברים. יש לי בעיה של חוסר טאקט בתקשורת עם אנשים שלפעמים אני לא מבין מה אני עושה יש לי בעיה של דימוי עצמי נמוך בעיה של ביטחון עצמי עולה ויורד שזה פעם להרגיש קינג ופעם להרגיש מסכן. של רצון להיות כמו כולם לצאת מהבית כמו כולם.אתה מנסה לקשור קשרים בעבודה בבית ספר אבל אין זה לא הולך ולא יילך אתה אוכל תסכולים בכל מקום אין זהו המצב שלך אבוד.
זה ללכת ברחוב כל הזמן לבד לקנות בגדים בשוק לבד לשקר שהיית במסיבה בשישי כדי שלא תצא לוזר הבית ריק אחיות שלך יוצאות אתה נשאר בבית לבד.לבד!!!!

פאק על העולם!!!!

יש דברים שחייבים להבין...
המצב בין ההורים זה שלהם, אל תנסה להכנס בין אמא לאבא כי לפעמים לא תוכל להבין בדיוק את הרגשות שלהם. ייתכן והמצב הוא שונה ביניהם ממה שאתה חושב.
אמא יושבת בבית ו"מתבכיינת" כי קשה לה להשלים עם זה. עד שהיא לא תקבל את המצב כמו שהוא היא לא תלך לעבוד, וזה משהו שצריכים להיות רגישים לגביו.
אני מבינה שקשה לך כי התרגלת למשהו אחר כל החיים ופתאום הכל שונה, פתאום יש פחות כסף, היחסים ביניכם לא משהו- אבל תזכור שמלמטה אפשר רק לעלות.
ייתכן ואבא שלך עשה טעויות, אבל כולנו בני אדם. אפשר לכעוס עליו, לצעוק, לשנוא ולבכות- אבל המצב הוא שהכסף היה שלו והוא בזבז אותו כראות עיניו ואין להאשים אותו על כך. כולנו עושים מתישהו חישובים מוטעים בחיים, ואני מאמינה שברגע שהטעות הזאת מחלחלת עמוק בבן אדם הוא יעשה משהו כדי לשנות אותו.
מעט סבלנות כלפיי ההורים, זה מצב רגיש שיש בו הרבה מעבר- גם בין ההורים. תתן להם זמן לתקן- והכי חשוב- תעזור בכך שתבין אותם.

בהצלחה.

דניאל.

אני אהיה לי אש מאנשים קרים

יש לך מחשבות מעוותות, אני לא רוצה לרדת עליך, אבל בחיים לא אומרים דפוק על אבא שלך.

אם אתה רואה שהמצב במשפחה שלך כלכך גרוע, קח את עצמך בידיים ותנסה לאזן אותו בעצמך. תרגיע את אמא שלך ותסביר לה (כן כן, כאילו אתה האבא שלה) שאם היא תשב ותקטר לא יצא מזה כלום ואם כבר היא לא עובדת אז שלא תגיד מילה לאבא שלך, שבכל זאת הוא זה שמפרנס לכם את המשפחה - ושוב, אתה קורא לו דפוק בשיא חוצפתך.

המצב הכלכלי זה לדעתי שטויות, יש לי מלא חברים שגרים בדירה שכורה, יש כאלה שאפילו טלפון אין להם בבית וכבלים בטלויזיה, אבל הם חיים, חיים מאושרים מאוד (אולי אפילו יותר ממני) ושום דבר לא מפריע להם, הם מסתפקים במועט שלהם.

הבעיה הפסיכולוגית שלך... לגבי הקטע של הביטחון אתה ממש דומה לי: לפעמים אני מרגיש ת'עצמי מסכן ולא מסוגל לדבר עם אנשים, אבל לפעמים אני נכנס למצב רוח כזה שאני שם זין על העולם ועושה מה שבראש שלי. אני לא חושב שזאת ממש בעיה, אלא יותר משהו שתלוי במצב הרוח.

אז מה שאני מציע לך לעשות, בחור, זה לעודד את ההורים שלך, את עצמך, ולראות את העתיד שלך כטוב יותר.

יום טוב,

נתי.

לא לכולם יש הורים טובים כמו בסרטים
אתה יודע.. לא כולם בוחרים למי להוולד
ולפעמים יש אנשים שלא ראויים לגדל ילדים שהם בכל זאת הורים.

אתה אומר שאבא שלך דפוק.
אבל אתה חושב שכול כך לטפל בכסף?
אני לא יודע כיצד הוא בדיוק הפסיד תכסף הימורים,שוק ההון, השקעות, או פשוט ההוצאות היוא יותר מההכנסות אבל יתכן שהוא פשוט הפסיד את הכסף ביגלל חוסר מזל קיצוני.
אתה חושב שהחיים שלך לא משהוא?
יש אנשים שאוכלים בשר לאיטים רחוקות מאוד ואל אינטרנט או משחב אני ביכלל לא מדבר.
ולא האנשים האלה לא רק חרידים או ערבים שיש להם 5,678 ילדים אלה אנשים שניכלאו לחובות.

הרב כהנא צדק!

ואתה חושב שלאחרים טוב? תאמין לי שיש אנשים שהחיים שלהם הרבה יותר קשים משלך, אין מה לעשות חיים אכן קקה ! אין מה לעשות, רק העשירים נהנים, אנחנו נמשיך לסבול סעעעעמוו

מה אתה עושה ב"מה שבלב"?

אבל לרשום תגובות "מדכאות" כאלה למישהו עצוב כ"כ, שכמו שהוא אומר "נמאס לו"; זה לא כ"כ מתאים. יש אנשים שאם יקבלו תגובות כאלה בסגנון של "נכון, חרא בחיים ואין מה לעשות" ייקחו את זה קשה מאוד, ללב, וזה רק יעציב אותם יותר (וזה לדעתי לא מה שהפורום הזה רוצה לעשות...)

החיים לא ורודים, מה נעשה? להסתכל רק על הדברים החיוביים זה סוג של בריחה מהמציאות לדעתי.

בלא מעט אשכולות אני חושב לפני שאני רושם...

אני חושב שאם יש מישהו במצב כזה של דיכאון, צריכים דבר ראשון להשתדל לעודד אותו כמה שיותר. אין כאן שום מקום בכלל ל-"שקר", או צביעות.

אני מסכים איתך, שלא הכל בחיים ורוד, אבל עדיין - בן אדם שנמצא במשבר בחיים שלו לא צריך לפי דעתי לקבל תגובות כאלה. תגובות כאלה כפי שרשמתי יכולות רק לגרור אותו למטה.

אני בכלל לא רוצה להציע לך לעזוב את הפורום, אני חושב שתמיד כל אחד יכול לתרום אפילו במשהו קטן, אבל בכל-זאת - להשתדל לא לרשום דברים כאלה במצבים כאלה...

קודם כל..

1. בן אדם שזקוק לעזרה וחושב שהחיים שלו חרא, לא צריך לשמוע שיש חיים יותר גרועים משלו.
זה אמור לעודד אותו?..

2. בכללי יש מושג כזה "אבא דפוק"- לשמחתי, יש לי אבא נהדר, אבל אני מכירה המון מקרים שזה
תופעה קיימת.

3. אני חושבת כמו דניאל (persephone), צריך לנסות לחזק את ההורים, לעודד אותם שהמצב ישתפר
יש מורדות בחיים ומצבים שחייבים לעבור אותם ולהשתדל לחייך ולהיות אופטימיים.

לגבי פתרונות מעשיים למצב- אתה צריך להיפתח יותר לעובדת סוציאלית שלך, לספר לה על המצב- היא תוכל לעזור לך לסדר קצת את הבלאגן בראש, לתת לך רעיונות מקוריים לגבי המצב.
אני בטוחה שעזרה מקצועית ממנה אליך, מאוד יכולה לעזור- גם לך, וגם להורים שלך.
אולי היא תוכל לתת לך עצות לגבי ההורים.

סתם שתדע: בן אדם יכול להיות יום אחד מסודר, אמיד ושמח.. ולמחרת בבלאגן איום, מרושש ועצוב. - הכל יכול להשתנות.. חוויתי זאת על בשרי (בקטנה..)

בהצלחה רבה...ותחייך, אפילו שהמצב לא כזה מעודד.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

כמו שאמרו לפניי... המצב בבית הוא מצב נתון... אין לך כל כך מה לעשות.. כל אחד מתמודד עם הדברים בצורה שונה אין לך כל כך מה לעשות כולנו טועים לפעמים... אתה שוכח שגם הם בני אדם...
זה שתתפרק - לא יעזור לך... במקום להיות חזק בשביל אמא שלך... אתה פשוט מתפרק...
בקשר למצב החברתי... אני הייתי כזאת... (תקרא בהודעה השנייה שלך...) רק לך יש את הכוח לשנות ולהשתנות... כי מי כמוני יודעת כמה לבד מרגישים...
אני מקווה שהכל רק ילך וישתפר... ו.... אני פה לכל דבר... =]

לפי מה שהבנתי, הבעיות שלך מתחלקות לשלושה תחומים: הבעיות האישיות שלך- קשורות לדימוי העצמי שלך, בעיות חברתיות - הקשורות לקשר החברתי שלך והתקשורת שלך עם אנשים, והבעיות בבית- כלכליות, ובין ההורים שלך..
הנכון ביותר לעשות הוא להבין מה סדר העדיפויות שלך כרגע, אתה בן 18, המשפחה שלך לא מתפקדת בתור משפחה כרגע, וכנראה שמעבר לזה שאתה מודע למצב בבית אתה לא יכול לעשות הרבה בנידון.
מה שאתה צריך לעשות כרגע הוא ליצור סביבך מעגל של אנשים קרובים, שאתה תוכל לבטוח בהם, באמת להרגיש שאתה מתחבר אליהם.. ומרגיש איתם בנוח.. לאיך שאתה רואה את עצמך, לביטחון העצמי שלך ולדימוי העצמי שלך, אין קסם שיכול לפתור את זה בשניה.. אתה צריך להתחיל מקטן, להכיר כמה חברים כמו שציינתי שתוכל להפתח אליהם, לדבר, לצאת איתם, חברים אמיתיים.. ומשם רק לפרוח ולהכיר אנשים חדשים..
אתה בן 18, אם אתה לא יכול לפתור את הבעיות שיש לך בבית אז אל תתעסק בהם.. תלמד, תשקיע בעצמך, כי עוד כמה שנים אתה תעזוב את הבית.. והכל יהיה כבר תלוי בך, זה לא קשור כמה בעיות יש לך או כמה כסף יש לך, כשאנשים רואים אותך, הם לא רואים את הכסף או את הבעיות, רואים אותך בתור בנאדם.. אז חשוב שתשקיע בבעיות האישיות שיש לך כרגע כמו ביטחון עצמי נמוך.. אתה צריך למצוא את הכיוון הנכון בשבילך, שממנו תוכל לפתח את הביטחון העצמי שלך.. כי זה חשוב.
מקווה שגרמתי לך לחשוב מעט.. אם לא אז כנס מייד לאייסי שלי חח

קורצרר תודה :]

וואוו... קודם כול אתה צריך להבין שאף אחד לא יושב בפיסגת העולם.... רגע אחד אתה למעלה בשניה אתה למטה.... וזה בסדר משברים כאלה קורים כול הזמן.... פשוט צריך להתמודד ולשרוד ולהאמין כי בלי זה מה עוד נישאר.. עכשיו בקשר לאמא שלך אתה צריך להבין שהיא מרגישה מתוסכלת ולא יודעת איפה להוציא את התיסכול אז היא בוחרת להוציא אותו בדרך לא טובה אולי תגיד לה "אמא, אף אחד מאיתנו לא נהנה מהמשבר הזה אז במקום להאשים תדעי שכולנו פה ביחד" ניראה לי שהיא צריכה להיזכר בזה.... ואתה יכול לייעץ לה להוציא את הכעס והתיסכול על פעולות גופניות כמו ריצה הלכיה וכו

עכשיו מבחינה חברתית כשתיהיה שלם עם עצמך לא תיהיה לך בעיה חברתית. תסתכל במראה ופשוט תאהב את מה שאתה רואה! כי בתכלס כל אחד מיוחד ותה נישמע אחלה בן אדם! שאין יבה שתיהיה לך בעיה חברתית.
אז בהצלחה ומה שבטוח יהיה טוב!