היום, לפני כ-90 שנה, התרחש "קרב עזה הראשון" אשר היה המערכה המשמעותית הראשונה של חיל המשלוח הבריטי אל מול התבא התורכי בשטחי א"י. לאחר שנה תמימה של קרבות והתקדמות מתישה בסיני, חדרו הבריטים לשטחי א"י בתחילת 1917, ולקראת סוף מארס – מעודדים מהצלחותיהם הקודמות ומחולשת וחוסר היוזמה של התורכים – עמדו לכבוש את העיר עזה: השער ההיסטורי לא"י.



ההחלטה לכבוש את עזה ע"י כוחות הטור המדברי, נפלה בדצמבר 1916 ע"י הגנרל מארי (מפקד חיל המשלוח המצרי – מי שהוחלף חודשים מאוחר יותר ע"י אלנבי). על כוחות אוגדת אנז"ק הרכובה, חייליו של הגנרל שובל, הוטל לכתר את העיר על מנת למנוע את נסיגת חיל המצב התורכי. על האוגדה הרכובה האימפריאלית (Imperial Mounted Division) הוטלה המשימה למנוע מכוחות תגבור לחבור אל מגני העיר. לאחר שתכותר ותנותק בידי הכוחות הרכובים, עזה עמדה להיות מותקפת בידי כ-12,000 אנשי חיל רגלים (האוגדה ה-53) שיועדו ברובם לכבוש את רכס עלי אל מונטאר - עמדה חיונית המשקיפה על העיר (ק"מ מערבית לגבול הרצועה של היום, מול כפר עזה). כוחות הרגלים המסתערים לא יכלו לתפקד מעבר ל-24 שעות ללא קבלת אספקה ומכיוון שמסילת הברזל נמצאה בריחוק משדה הקרב, נקבע שכיבוש העיר חייב להסתיים בתוך יממה. כרגיל הוגנה עזה על ידי כוח של שני גדודי רגלים – בערך כ-2000 חיילים – אולם תגבורות נוספו לחיל המצב לפני הקרב. ה-26 למארס 1917 נקבע כיום בו תצא לפועל ההתקפה.



ב-2:30 לפנות בוקר ה-26 למארס 1917, אוגדת אנז"ק הרכובה, האוגדה הרכובה האימפריאלית וקורפוס הגמלים, בפיקודו של גנרל שובל, נעו לקראת נקודות החצייה של נחל הבשור. ערפל כבד כיסה את השטח וצמצם את הראות לטווח של עד כ-20 מטרים. על אף החושך הקודר הצליחו הגדודים הרכובים שבחוד הכוח לחצות את הנחל במהירות ב-5 בבוקר אותו היום. כשעה מאוחר יותר, בעוד החטיבה האוסטרלית הרכובה השנייה (2LH) מתקרבת לשייך עבאס, הצליחו סיירים להפתיע שני מטוסים גרמנים שחנו על הקרקע. ניסיון ללכוד אותם בדהירה לעברם לא צלח והם הספיקו להמריא. בפיזור רחב התקדמו במהירות הגדודים הרכובים, דוהרים במהירות קדימה במקרים בהם נתקלו בסיורי אויב. בשעה 11 בבוקר הגיע הגדוד האוסטרלי הרכוב ה-7 (7ALH) לחוף הים צפונית לעיר עזה (אזור בית לאהיה או ניסנית) והשלים בכך את כיתורה של העיר.



האוגדה ה-53 נתקלה בקשיים בחציית הנחל בערפל. חטיבות הרגלים המובילות שלה לא הצליחו לחצות את הנחל אלא אחרי הזריחה. בשעה 9 בבוקר כבר היו כוחות הרגלים מוכנים לתקיפת עלי אל מונטאר אולם חל עיכוב עקב אי מוכנות סוללות התותחים כמו גם בלבול בקשר למיקום הכוחות התוקפים בשטח. הכוחות הרכובים יכלו לצפות ברגלים התוקפים את עלי אל מונטאר בשעות הצהריים המוקדמות. הם ראו בפליאה את הרגלים המסתערים באומץ ומשמעת מופתיים קדימה במעלה הגבעה, ללא מחסה וכנגד מקלענים תורכיים ממוקמים היטב ופגזים שנורו מסוללות בעיר עזה. האבידות היו כבדות.



לאחר ששבוי תורכי סיפר בחקירתו כי מגני העיר מונים יותר מאשר שני הגדודים שגנרל צ'טווד (מפקד הטור המדברי הרכוב ובפועל המפקד על המערכה מהצד הבריטי. הגנרל מארי היה במצריים משום שעד להגעתו של אלנבי לא היה נהוג שהמפקד העליון יהיה נוכח בשדה הקרב) ציפה שיהיו, פקד האחרון על שובל לתקוף עם כוחותיו הרכובים את עזה מצפון על מנת להקל את הלחץ על הרגלים. הכוחות הרכובים החלו בהתקדמות לעיר בשעה 4 אחר הצהריים. הרוכבים הניו זילנדיים של החטיבה הניו זילנדית הרכובה (NZMR), דהרו לאורך העמק החשוף ותפסו את הקצה הצפוני והלא מוגן של הרכס שכונה אחר כך "רכס אנז"ק" (ANZAC Ridge) – הרכס המקביל לגבול הרצועה מהצד המערבי, מאזור סג'עיה/קרני ודרומה לכוןן בית חנון) ואז ירדו מסוסיהם והתקדמו רגלית במעלה הרכס ואל תוך העיר. פלוגה אחת מגדוד קנטרברי התקדמה לאורך שיא הרכס וב-6:40 בערבו של אותו היום תפסה את המוצב התורכי הנטוש של עלי אל מונטאר, בדיוק כאשר הגיעו אליו הרגלים הבריטיים.



גדוד וולינגטון של החטיבה הניו זילנדית הרכובה, נתקל באש אויב ליד בית קברות על הרכס. כוח תורכי שהחזיק בקבוצת בתים קרובה מנע כל התקדמות. נשק שלל תורכי קודם במהירות למקום בכדי לסייע בדחיקת התורכים מהמקום. בינתיים התקדמו הרגלים של האוגדה ה-53 בקצב איטי אך יציב במעלה רכס א-סירא בכוון עלי אל מונטאר. למרות האבידות הכבדות, ובעזרת כוחות החטיבה הניו זילנדית, עלי אל מונטאר הייתה בידיים בריטיות עם רדת החשיכה.



גנרל צ'טווד סבר כי הסוסים של כוחותיו של גנרל שובל לא הושקו מאז השחר, עת חצו את נחל עזה, וכי מקור המים היחיד בסביבה נמצא בעיר עזה עצמה. בנוסף לכך סבר צ'טווד כי תגבורות של חיילים תורכיים הגיעו לעזה וכי הרכס של עלי אל מונטאר לא נפל לידי כוחותיו. צ'טווד שגה בכל הערכותיו: חיל המצב של עזה עמד לפני קריסה, כוחות התגבורת התורכיים נצטוו שלא להתקדם, רבים מן הסוסים של הכוחות הרכובים הושקו במהלך היום ורכס עלי אל מונטאר היה בידי כוחות החי"ר הבריטיים. ב-5 בערב פקד צ'טווד על הדרגים העורפיים של הכוחות הרכובים – גוף שהתקדם באיטיות בעקבות עיקר הכוח ונועד לתמוך בו – לסגת לנחל עזה. כשעה מאוחר יותר פקד צ'טווד על כוחותיו הרכובים של שובל לסגת גם כן. גם כוחות הרגלים נצטוו לסגת לעמדות הגנתיות בגדה הצפונית של נחל עזה. עם שחר היו כל הכוחות שוב בגדה הדרומית של נחל עזה, לאחר שגם כוחות הרגלים נסוגו מהגדה הצפונית במהלך הלילה.



התבוסה בקושי חולצה מבעד למלתעות הניצחון וקרב עזה הראשון בא לקיצו. אבידות התורכים היו בערך כ-300 הרוגים, כ-1000 פצועים וכ-1000 חיילים שנפלו בשבי הבריטי. כ-523 חיילים של חיל המשלוח נהרגו, קרוב ל-3000 נפצעו ועוד 250 נפלו בשבי התורכי. אבידות אוגדת אנז"ק היו כ-6 הרוגים, 64 פצועים ועוד 25 סוסים שנהרגו. כ-2 הרוגים ועוד 29 פצועי מסך האבידות היו אבידותיה של החטיבה הניו זילנדית הרכובה (NZMR).



גנרל מארי טען, ללא בסיס של ממש, כי קרב עזה הראשון הסתיים בניצחון מכריע וכי האויב בקושי חמק מכליה. לאחר שהפריז במספר אבידות האויב, מארי דיווח למשרד המלחמה בלונדון כי חייליו מרוצים מאוד מהמצב וכי כוחותיו לא סבלו מהתנגדות אויב משמעותית במהלך הקרב. כשהוא נקרא במקביל לדיווחים החיוביים מחזית בגדד, דיווחו של מארי יצר את התחושה כי הצבא התורכי מצוי לפני קריסה וכי התקדמות מיידית של חיל המשלוח לתוך ארץ ישראל הוא מהלך שרוב הסיכויים שיצליח. מארי קיבל הוראות לסיים את כיבוש עזה ואז להמשיך ולהתקדם לכוון ירושלים.



הכישלון שהוסווה בקרב עזה הראשון, היה רק הקדמה לטבח חסר התוחלת של קרב עזה השני – פחות מחודש מאוחר יותר. התקווה הבריטית להכרעה מהירה של התורכים בא"י, נכזבה וגם בחזית א"י התדרדרה המלחמה לגירסא מקומית של מלחמת חפירות. שנת 1917 שהייתה שנת אסונות לבריטים בפרט ומעצמות ההסכמה בכלל, נראתה ככזאת גם בחזית המזרח. התחלואים בפיקוד ותורת הלחימה כפי שבאו לביטוי בקרבות בלגיה וצרפת, נראו היטב גם בחזית א"י בשני קרבות עזה הראשונים: פיקוד מרוחק ולא מעודכן, אי האצלת יוזמה, כמו גם אי נקיטת יוזמה בידי המפקדים בשטח ומודיעין לקוי ביותר. המחדל שהוביל לכישלון בקרב עזה הראשון הוא אולי אחד מהבולטים שבמחדלי מלחמת העולם וייתכן כי במידה מסויימת כל ההיסטוריה של א"י מ-1917 ואילך, הייתה שונה לו היו מפקדי השדה הבריטיים תופשים את עזה באותו יום ערפילי למרות פקודת הנסיגה.



מרבית הסקירה מבוססת על חיבור של רס"ן טרי קינלוך מצבא ניו זילנד ואני מודה לו על הרשות להשתמש בחומר.

.

נראה כי מאז שחר ימי ההסטוריה סבלו מפקדי הצבאות בארץ הקודש ממודיעין שדה לקוי ותסמונת מסכי הפלסמה.הגנרל מארי מזכיר לי מפקד אחר, אשר פקד על שדה הקרב ממצרים שבקריה, כאשר מפקד השדה שלו, הגנרל צ"טווד עסוק בנחיליו הוא. וכל היתר הלא הוא רשום על ספר דברי הימים.

רק שלא ידוע לי על אי-אילו נצחונות טקטיים בעזה-של-2006...

רק שבניגוד לברזלנים של 1917 שבסך הכל עשו מה שלמדו באקדמיה, ולכן קשה להאשימם בהליכה אחורה, אלה של 2006 פשוט זנחו מסורת פיקודית קיימת וכן הלכו אחורה...

אגב נחילים: לא שאני מבין גדול בטקטיקה של המלחמה באירופה, אבל למיטב זכרוני דווקא הגרמנים במתקפת האביב שלהם ב-1918 (קייזרשלאכטה") אימצו מין שיטת "נחילים" ובעזרתה הצליחו לפרוץ את קו החזית הבריטי על כל ביצוריו... הישג כמעט חסר תקדים במלחמה ההיא באירופה.

.

אבל לא בהכרח. במבצע 'מיכאל' הייתה הסתננות ענקית של כוחות קטנים ועצמאיים, אבל לא 'נחיל' - לא מכמה כיוונים ובזגזוג.
שלוש דוגמאות לביצוע מוצלח של 'נחיל':
1. צבא מצריים, סואץ 1973.
2. הבדלנים הצ'צ'נים, גרוזני 1996.
3. צה"ל, שכם 2002.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

תוכל לפרט קצת על המצרים דווקא! לפי מה שאני מפרש הם דווקא ביצעו "נחיל" חד מימדי (לא שבסיני הייתה להם ברירה). האם היום הראשון של "הקרב על הבליטה" בסוף 1944, יכול להיות מוגדר כהתקפת נחילים קלאסית"?

.

נחיל קלאסי: המון כוחות קטנים, זורמים מכל הכיוונים מול טור השריון והצנחנים, תוקפים בלי כיוון מוגדר - מגיעים, פוגעים, נעלמים, מופיעים במקום אחר וחוזר חלילה.

חציית התעלה לא הייתה נחיל, וכמוה גם קרב הבליטה. בשביל נחיל אתה באמת צריך לדמיין את המושג: תחשוב על זמזום דבורים ועל הנסיון לעשות סדר בבלגן. אתה לא יודע לאן הדבורים עפות, אתה מתקשה לספור אותן, אבל זה לא מפריע להן לעקוץ אותך. ככה גם ב'נחיל': הרבה כוחות קטנים תוקפים מכל מיני כיוונים, כולל לפעמים 'מבפנים החוצה'; הסתננות ואז תקיפה מן העורף.

זה הכוח של השיטה וגם החולשה: מצד אחד, האוייב כמעט לא יכול להבין מה אתה עושה ולאן אתה מכוון, והפעלה כזו משבשת לו את המערך. מצד שני, זה כמובן מנוגד לעיקרון ריכוז הכוח, זה גיהינום לקציני המטה שאמורים לשלוט על כל זה ולמנוע תקריות דו"צ, וכפי שראינו בקיץ האחרון, זו גם בהחלט לא מילת קסם שאם אתה אומר אותה החיזבאללה בורח. עד עכשיו, אגב, אני לא מבין מה הרעיון בפיזור כוחות במצב שבו המשימה היא למצוא אוייב שפועל ביחידות קטנות, ולא להסתנן דרך שורותיו של אוייב גדול ולתקוף מהעורף.

יש לציין שאצל אנשי ה-RMA יש, כמו בהרבה מונחים אחרים, נטיה להרחיב את משמעותו של המונח עד חוסר משמעות.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

ציטוט:

במקור נכתב על ידי YGH עד עכשיו, אגב, אני לא מבין מה הרעיון בפיזור כוחות במצב שבו המשימה היא למצוא אוייב שפועל ביחידות קטנות, ולא להסתנן דרך שורותיו של אוייב גדול ולתקוף מהעורף. .

אני לא יודע אם עבדת ב"אזרחות", אבל אם כן, ועוד בחברה בינונית שעובדת לפי רגש ולא תוכנית עיסקית, בוודאי נתקלת במנהלים שהתקדמו בעזרת כל דבר מלבד כישרון (או שהם כישרוניים אבל בניהול עפ"י רגש) ויום אחד יצאו מטעם העבודה לכמה קורסים במינהל עסקים. טיפטפו להם לראש מושגים כמו "פירמידת הצרכים של מאסלו", "איכות היא רק איכות נתפסת" או אפילו דברים קצת יותר מורכבים כמו ארבעת שלבי החיים של העסק עפ"י חיות...

הדבילים האלה חוזרים עם המון מושגים ואפס הבנה למהות המושג. אין לי בעיה עם מי שבוחר לא ללמוד ולהתחדש, יש לי בעיה עם מי שבוחר להתחדש אבל לא ללמוד. הראשונים מביאים להצלחה פושרת או כלום, השניים מביאים לאסונות.

.

אמנם רוב העיסוקים שלי קשורים לצבא, אבל דבילים ראיתי גם באזרחות.
ומסכים איתך.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

בל נשכח להזכיר את מערכת עזה השלישית - שבה הבקיע אלנבי את המערך המצרי, ואת תחבולות המודיעין של ריצ'רד מיינצרהאגן.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

אם המערכה+90 שנה להצהרת בלפור (שניתנה ממש בזמן המערכה) יצויינו במסגרת תוכנית הלימודים, אירוע מיוחד בן כמעט שבוע, תצוגות בגנים לאומיים ועוד?

קרב עזה הראשון, לעומת זאת, הוא באמת אירוע די נשכח, וזכור בעיקר משום שאם יש "קרב עזה השני" אז בטח היה הראשון...

.

כוונתי לאיבוד התיק (בהנחה שכל הסיפור *אכן* תוכנן מראש ואינו אלא תירוץ שלאחר מעשה). את סיפור האופיום אינני מכיר - תוכל לפרט?

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

אם אינני טועה, הבריטים נהגו להצניח סיגריות אופיום אל מעבר קווי האוייב כדי שהטורקים
ויהפכו ל- או -

השילוב של הדמות הססגונית של מיינרצהאגן יחד עם האירוע התמוהה, לא משאירים הרבה מקום להשערה אחרת.

בכל מקרה, יש יסוד די סביר להניח שהאפקט של הטריק האקזוטי הזה, לא היה כל כך משמעותי. המפקד בפועל, קרס פון קרסנשטיין טען שהסיפור לפיו הוא נפל בפח הוא שטויות (והוא באופן כללי נחשב למקור אמין) ובראייה רחבה כלל לא בטוח שטיפוסי לגרמנים ליפול בפח כזה (ב-1917). יש לי חשד סידרתי בכל הקרנבל סביב מעללי המודיעין הבריטי במאה ה-20 בכלל. לפחות במלחמת העולם השניה לי אישית ברור שהדגש שהבריטים שמים במדיה הפופולרית (וגם הלא) על פן המודיעין המבריק (אניגמה, האיש שלא היה ועוד) כמו גם על הזרוע האווירית (מפוצצי הסכרים), בא בראש ובראשונה להוות מין כיסוי מתוחכם לעובדה שהם ממש לא הבריקו (בלשון המעטה) בשדה הקרב הממשי. באווירה כזאת צריך לבדוק את האפקט של מעללי המודיעין שלהם, ב-7 עיניים (גם אם לפרטי המעשים עצמם אין סיבה שלא להאמין). מציאת מסמכי שלל כאסמכתא להצלחה מודיעינית, נראית לי כטכניקה שלמעשה לעולם לא ניתן ליפול בה (כי מי לכל הרוחות ישב ויבדוק את כל מסמכי השלל כדי לגבש סטטיסטיקה?).

.