28-03-2007, 09:37
|
|
|
|
חבר מתאריך: 08.04.06
הודעות: 1,390
|
|
חג הנשים/אריסטופאנס
זהו מחזה יווני. סיימתי לקרוא אותו שבוע שעבר.
זו פעם ראשונה שאני קוראת מחזה יווני מרצוני החופשי (אף מורה לא הכריחה אותי  ).
המחזה אמור להיות קומדיה. אני לא ראיתי שום דבר מצחיק בזה, אבל אולי כשמציגים את זה עם שחקנים והכל...  או שאולי ההגדרה היא: אם זה לא עצוב ולא דרמתי, אז זה חייב להיות מצחיק?
מדובר על אדם שהוא מחבר טרגדיות ידוע ועל עוזרו שהוא אדם גס ופשוט, לא חכם במיוחד, אך בעל תושייה. אותו מחבר טרגדיות מוציא לעז במחזותיו על הנשים שהן בוגדות ותככניות, וכל דבר רע ושלילי שאפשר לומר על אישה, ונודע לו שכל הנשים רוצות לתכנן בחג שלהן (יש חג מיוחד לנשים שבו הן מתאספות, בלי גברים ועושות כל מיני טקסים) אין הן מתכוונות להרוג אותו. מפה לשם הוא מכריח את עוזרו האישי להתחפש לאישה ולהסתנן לשורות האויב ולדבר טובות עליו שלא יהרגו אותו. הנשים מהר מאוד עולות על אותו עוזר ואוסרות אותו. אותו מחבר טרגדיות מנסה להציל אותו בכל מיני דרכים עד שהוא מצליח ע"י זה שהוא לוקח נערה שמפתה את השומר ושוכבת איתו, בעוד הוא משחרר את העוזר האישי שלו.
מה אני אגיד לכם, בעיני העלילה ניראית שטוחה. בנאלית מה יש בה בכלל? אני לא מבינה מדוע המחזה הזה מוערך כל כך עד כדי כך שהוציאו אותו כספר עם כל כך הרבה הלל ושבח. לא ממליצה למי שאוהב מקוריות.
רק כשסיימתי לקרוא גיליתי מאוחר מידי דברים שהיו יכולים להעלות לי את רמת ההנאה, כי הם מעלים את רמת ההבנה: הספר מחולק ל-3 חלקים עיקריים. מבוא היסטורי והסברים, שמכיוון שלא היתה לי סבלנות להתעכב עליו, כי זה מאוד ארוך - אולי 50 עמודים, התייחסתי אליו כאל בלה בלה וקפצתי מיד לקריאת המחזה. בסוף המחזה יש פירושים לשורות מן המחזה. קודם כל הבנתי למה בגוף המחזה סומנו מספרי שורות. כי כמעט לכל שורה יש פירוש שנמצא בחלק השלישי של הספר. אם הייתי רואה את זה קודם הייתי קוראת את המחזה ואת הפירושים לכל שורה בו זמנית והייתי מבינה ונהנית יותר. בתוך המבוא יש פרק קטן והוא נקרא "על המחזה". זה בעצם הספויילר והוא תקציר המחזה (כולל סוף!). אילו הייתי רואה את הדברים האלה קודם...
כשקראתי את הספויילר קראתי משהו שהפתיע אותי: נכון שמחבר הטרגדיות מנסה להציל את עוזרו בדרכים שונות? ואתם יודעים מהן אותן דרכים? הוא מתחפש לדמויות מטרגדיות אחרות שבאות להציל נערות במצורה, למשל (ואל תתפסו אותי במילה כי אני לא זוכרת דמויות ממחזות יווניים, אבל הבנתם את העיקרון): למשל הרקולס שבא להציל איזו נערה בתולה יפה ומתאהב בה מהרגע הראשון שהוא ראה אותה וכשזה לא מצליח הוא מתחפש לזה שהציל את אנדרומדה שגם היא היתה אסורה באזיקים לחוץ הים וכו'. העוזר שלו, שאסןר באזיקים משחק אותה הנערה במצוקה - את הדמות המתאימה לטרגדיה הנבחרת. הם משחקים אותה לפני השומר, והשומר אמור להאמין לזה ולתת לעוזר ללכת, אבל רק מכיוון שהשומר בור ועם הארץ ולא מבין בטרגדיות (כי זה רק לאינטלקטואלים העשירים), הוא לא קולט את העסק. האמת, האירוניה הזו היא שמצחיקה אותי: תארו לכם שיש מישהו עצור בבית סוהר. ואז אני באה לשומר אומרת לו: תיראה, נגיד שאני הרקולס ונגיד שהוא (העצור) אנדרומדה. (באותו רגע העצור גם מתחיל לשחק אותה אנדרומדה). חובתך לשחרר אותו ע"פ חוקי הטרגדיה. נו, באמת, אפילו בסרט מדע בידיוני הכי גרוע זה לא היה עובד בתקופה שלנו.
קניתי באותו זמן גם מחזה אחר של אריסטופאנס שנקרא "הציפורים" שם מדובר על בניית עיר של ציפורים. אני רק בהתחלה אבל אני בטוחה שזה יהיה הרבה יותר טוב מהמחזה הזה ולו רק בגלל שעכשיו אני קוראת את הפירושים לכל שורה בו זמנית עם קריאת המחזה, דבר שתורם להבנה ולהאנה. את הספויילר אשאיר בכל זאת לסוף, אחרי שאקרא את כל המחזה.
_____________________________________
gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
