|
מאמר גיבוש חובלים 25-28 מרס 07
מאמר גיבוש חובלים 25-28 מרס 07
שמי יוסי ,עד לרגע זה הייתי חייל בשבטה (חיל חימוש) תומך לחימה במערך ה-M.L.R.S.,והגעתי לגיבוש דרך טופס 55 (כן זה אפשרי אם רוצים באמת ונלחמים בכל הכח,אפילו היה איתי עוד חייל מצנחנים.
לפני הגיבוש כמו רבים נכנסתי לאתר מה שרק עזר לי במידה מסויימת ולכן הבטחתי לעצמי לכתוב מאמר כאשר אסיים את הגיבוש,על מנת שישמש כעזר למלש"בים הבאים אחרי.
לפני שאגש לעיניין חשוב לי להזכיר לקוראים את שני המלש"בים איתי שרון ז"ל שנפטר בגיבוש טיס,ואת אהרון בנימין צרפתי ז"ל שנפטר בגיבוש השייטת יהי זכרם ברוך.
יום ראשון:
נפגשים ביציאה מתחנת הרכבת בת גלים , בערך מהשעה 08:00 ועד השעה 09:00 כבר כולם הגיעו,עולים לאוטובוסים ונוסעים לבסיס חיפה,נסיעה של 3 דקות בערך שבה הצוערים (המפקדים) דואגים להזכיר לנו שאנחנו בגיבוש בצעקות כמו "כבה את הפלאפון אתה לא בקייטנה"וכ"ו...
מגיעים לב"ח מתחלקים לקבוצות של 10,עולים על כלי הבט"ש (דבורים) מקבלים הסברים ולאחר מכן גם על הסט"יל,שתוך כדי הסטילנים והימאים צועקים לנו לברוח כמה שיותר מהר משם.
אחר הסיור המעניין עולים לאוטובוסים ונוסעים לבסיס ההדרכה שם יתבצע הגיבוש עצמו.
מגיעים לבסיס הולכים לבית החובל שם ממלאים טפסים רפואיים ובדיקות א.ק.ג נוספות למי שצריך בנוסף לבדיקות לחץ דם ודופק.
אני רוצה לציין שבשלב הבדיקות הרפואיות נופו כ- 20,30 חברה בעיקר על שלא ישנו לפחות 6 שעות בלילה וגם על בדיקות לחץ דם ודופק לא תקינות (כנראה מקפידים יותר לאחר מקרי המוות שהיו),כמובן שאותם מתגבשים יקבלו זימון לגיבוש הבא.
טוב סיימנו בדיקות רפואיות,אכלנו ארוחת צהריים במגרש הכדור-סל כמובן בכלים חד פעמיים (כל הארוחות בגיבוש היו כאלה בנוסף לסלט כרוב שיהיה לאורך כל הגיבוש כמו הנשק).לאחר הארוחה מתחלקים לקבוצות שימו לב אלו ה"אחים" שלכם למשך 4 הימים הקרובים איתם תעשו הכל אבל הכל ,אני הייתי במחלקה 2 כבוד ("היחידה").
מייד אחר כך הולכים לחתום על ציוד הכולל חגור עם 2בתי מימיות ו2 מימיות נשק דמה (עוזי)הקשור עם חבל דק שמנסה לדמות לכם שחיטה איטית של כבש על בשרכם,החכמים לקחו את אלה ששופצרו מגיבושים עברו,2 סמיכות סקאביאס חלקם רטובות מגיבושים קודמים,3 חולצות ב ו3 מכנסי ב,חגורת הצלה ,ותד"ל שלא השתמשנו בו כל הגיבוש מכיוון ששוב,רמת הקושי ירדה בעקבות אותם מקרים טראגיים.
את כל הציוד מקבלים בקיטבג ומי שסיים רץ לאוהל.אחרי שכולם מגיעים לאוהל מסתדרים במחלקות בשלשות והמפקדים נותנים כ-5 דקות להסתדר על הציוד (כמובן זמן לא הגיוני,אך כך עובד כל הגיבוש),לא מספיקים אז מבקשים הארכת זמן עד שמסתדרים.
חשוב להדגיש שהמפקדים לא דורשים שתעמדו בזמנים הלא הגיוניים אלא תהיו אמינים ועל זה בעצם מתבסס כל הגיבוש,אותו הדבר תעשו עם המיטות והמיזרונים ולאחר שתסיימו בעצם מתחיל הגיבוש.
כל המחלקות רצות לבית החובל תוך דקה וחצי (שוב זמנים לא הגיוניים) נוהל "אדמה בוערת" ,מגיעים לבית החובל ובעצם נפגשים עם המילואימניקים (בדרגות של סרן, רס"ן) של כל מחלקה,אלו הם האנשים שבסופו של דבר יקבעו אם תעברו או לא את הגיבוש, הצוערים הם יותר בשביל המשמעת והתיזוזים.
אחרי שמכירים את המילואימניקים כל מחלקה מקבלת את הפק"ל המחלקתי שלה שכולל 2 גריקנים (10 ליטר כל אחד),אלונקה,3 מנשאים 7 שקי חול (בערך 10 ק"ג כ"א) ,חבל אישי כל אחד וחבלי שיפצור ארוכים,המילואימניקים נותנים זמן לשפצר את הפק"ל המחלקתי כשתוך כדי הם עושים שיחת היכרות עם כל אחד ואחד.
לשיפצורים מומלץ להביא אולר קטן ואזיקונים מה שיכול רק לעזור,אם לא הספקתם לשפצר אל תפחדו לבקש הארכת זמן,כי עם מה ששיפצרתם תצטרכו להתמודד במסע שייארך יותר מאוחר בערב.
נפרדים בינתיים מהמילואימניקים, שבים אל המפקדים שמתזזים אותנו בלי סוף (אין כזה דבר לשבת בגיבוש –חוץ מזמני אכילה).
בערך ב-20:30 חוזרים המילואימניקים ובעצם מתחיל המסע הראשון,את השקי חול הנחנו בכלל בצד ולוקחים איתנו רק את המנשאים עם הגריקנים והאלונקה,המסע הו בקצב הליכה מהיר ללא רגע אחד של ריצה,עושים בערך 3 סיבובים כאלה (כל אחד 5 ד"ק) ואז יש משימה:יש 2 צוללות עם נתונים של דלק מרחק וכ"ו... צריך לחשב מי תגיע ראשונה וכ"ו... (אני בכוונה לא מפרט יותר מזה,המפקדים נותנים 10 דקות לפתרון אישי ועוד 10 דקות לפתרון קבוצתי,חשוב לדייק בזמנים גם אם לא הגעתם לפתרון- אמינות וזמנים מעל הכל,למשימות הללו יש אלף ואחד דרכי פתרון וזה לא מה שמעניין את המפקדים, הם רוצים לראות מי משתתף מי מרכז את הדיון והכי חשוב מי מתנדב להציג את הפתרון.
לאחר שסיימנו את המשימה הורו לנו לפתוח את האלונקה ולשים עליה את השקי חול (שבינתיים גנבו לנו אותם) וממשיכים במסע עוד כ-3 סיבובים (500 מטר בערך כל אחד) וכאן בעצם מסתיים לו המסע הראשון, מסע קל עד בינוני אני לא זוכר שישהו פרש אבל שוב הרמה הפיזית של הגיבושים ירדה מאז אותם מקרי מוות.
בסיום המסע שוב חילקו לנו משימה והפעם מי הרוצח? שוב לא אפרט בפרטי פרטים, אבל כמו שאמרתי הפתרון לא חשוב אלא ההשתתפותבדיון וכל מה שרשמתי במשימה הראשונה תקף לכל המשימות.
אחרי המסע המפקדים מחלקים חומר לימודי הכולל:הרצאה על נושא כל שהו,G.P.S ,ווסת דלק,ניווט אסטרונומי ,דרכי גישה בים ,וסוגי חתירה.
מקבליםכ-30 דקות ללמוד את החומר במגרש הכדור-סל היו כאלה שבאמת למדו והיו כאלה שניצלו את הזמן להרגע מן המסע,היה אחד שהגזים ואף הוריד נעליים המפקדים תפסו אותו ואמרו לו להרצות לפני כולם "מדוע לבלרינות יש נעליים כל כך מצחיקות".
מסיימים ללמוד מקפלים את החומר (שמרו עליו טוב טוב) עושים קצת מתיחות עוד קצת תיזוזים (לא היה מדס) ודופקים ריצה לאוהלים, מגיעים מסתדרים על הפק"ל המחלקתי שיהיה מסודר מקבלים 2:30 דקות להתארגן לשינה,ופתאום חושך!!! לא רואים כלום מי שהספיק הספיק מי שלא ניסה לנחש מה נמצא איפה וכמובן היו את אלה עם הפנסים ,שנתפסו בזה אחר זה ונרשמו ע"י המפקדים שניצלו את החושך באוהל ושיחקו אותה מתגבשים רגילים ותפסו אנשים (אכן מפקדים לא פראיירים).
קיבלנו בדיוק אבל בדיוק 6 שעות שינה,אחרי כיבוי האורות אפשר לצאת לשירותים חופשי מי שרוצה לצחצח שיניים כמובן על חשבון זמן השינה שלו ומי שנורא רוצה ללמוד (המלצה שלי יש אור בשירותים),אבל אל תדליקו פנסים!!! בכל מקרה תשקיעו בעצמיכם במקלחת מגבונים באיזורים הרצויים ולמשיחת בנגאי לתפוסים שבינכם, לאחר מכן שימו את הראש גם אם יוצא שזה על איזו נעל, העייפות תעשה את שלה.
יום שני (יום ים):
הלכנו לישון ב-22:30 וב-04:30 לקול סירנה איומה ו בנוסף לבעיטות באוהלים קמנו, חלק מבוהלים חלק לא,"דקה וחצי הייתם בחוץ מוכנים" טיפ חשוב: מן הסתם רובכם לא יספיקו להתארגן בדקה וחצי שנתנו אז לפני שאתם אפילו נועלים נעליים תדאגו שהנשק יהיה עליכם ובתום הדקה וחצי תהיו עם המחלקה שלכם בחוץ גם עם תחתונים בלבד (מן הסתם לא יתנו לכם להמשיך כך את הגיבוש). כמובן נותנים עוד זמן להתארגן מי ששכח נשק מתזזים אותו בלי הפסקה בזמן שלשאר נותנים מד-חום,כל בוקר מדדו לנו חום בנוסף לרופא ששאל כל אחד באופן פרטי איך הוא מרגיש,שוב הפקת לקחים מגיבושים קודמים,היה אצלנו אחד שישן רק 4 שעות בלילה ובאותה השנייה שהוא אמר את זה הוציאו אותו על רפואי .
המפקדים מתזזים על הבוקר (שוב זמנים לא הגיוניים), דופקים ריצה למגרש הכדור-סל שם אוכלים ארוחת בוקר (15 דקות) ,כאשר המפקדים קיבלו הוראה מפורשת לא לתזז אותנו לאחר האוכל.
מסיימים לאכול דופקים הולכים למרינה שם בילינו את רוב היום השני –יום ים.
מייד מגיעים המילואימניקים שמחלקים אותנו ל-2 קבוצות כל קבוצה עם כל מילואימניק הולכת לאפסנאות שם לוקחים :ארגז חרטום,מפוח,צינורית למפוח,עוגן,גלגל הצלה,חבל ארוך,6 משוטים וכמובן הס"ג (סירת גומי) שאותה כבר הורידו חברה אחרים לחוף.
נכנסים לסירת גומי את המימיות קושרים ביחד (את הנשק משאירים באוהל),ושטים כאשר המפקד ממנה אחד מאיתנו שיפקד על הס"ג ויוציא אותנו כ-100 מטר צפונית מזרחית למרינה לכיוון סירת ההקאות.
למזלנו (מחלקה 2) הוכנסנו ראשונים לסירת ההקאות (סירת הצלה במקור) והיתרון בזה הוא שהסירה נקייה בלי שום מזכרות וריחות למיניהם,הוכנסנו כל המחלקה לסירת ההקאות (יש 2 סירות כאלה) כאשר אנו ישובים על הברכיים כלפי הדופן במשך 30 דקות כשיש מפקד אחד שלא שייך אלינו איתנו בסירה (לאחר מכן התברר לנו שהוא פסיכולוג) בתום ה-30 דקות אף אחד מהמחלקה שלנו לא הקיא בינתיים ובתום הזמן נכנסו המילואימניקים עם משימה קבוצתית:התרסק מטוס על אי בודד ויש לנו 14 מצרכים איתם ניתן להציל את הניצולים דרג אותם מ1 ועד 1,שוב יש 1001 פתרונות אך לא את זה הם מחפשים. חשוב מאוד שתקפידו שתמיד יש עליכם כלי כתיבה אבל תמיד!!!
תוך כדי המשימה כשאנחנו עדיין בסירת ההקאות,כל הזמן המפקדים הצוערים היו בסירות מנוע והקיפו את הסירה כדי לערבב טוב טוב את מה שאכלנו בבוקר (באותה ארוחת בוקר מומלץ לאכול משהו קל בלבד),תוך כדי הדיון שלנו על המשימה אחד מהמחלקה שלי הקיא על אחד המפקדים ותוך כדי שהוא מקיא עליו הוא מנקה אותו עם הידיים ומבקש סליחה (אחד המקרים המצחיקים שהיו בגיבוש).
חשוב מאוד להשתתף ולהראות שליטה עצמית בסירת ההקאות-הפסיכולוג רושם הכל,אפשר להקיא חופשי אבל בתנאי שתשדרו קוליות ותמשיכו כאילו לא קרה כלום.
מסיימים עם סירת ההקאות משאירים מזכרות למחלקות הבאות בתור וחוזרים לסג"ים,שטים קצת ואז המפקד שואל אם מישהו הכין הרצאה (מומלץ ללמוד הרצאה ליום השני) רק 1 או 2 הרימו יד מה שרק הוסיף להם נקודות זכות אצל המפקד.
מסיימים עם זה ואז מתחילות משימות אישיות כמו למדוד עומק ,לבנות מנשא למסוק שירים אותנו ,להקים מחסה מוצל לשוט דרום מערב 200 מטר ועוד,כל המשימות על זמן של 10 דקות ,רובן ניתנות לביצוע אך אם לא השלמתם את המשימה לא קרה כלום הדרך היא החשובה ויותר מכל הדיוק הזמני שלכם וכמובן הפיקוד על הצוות ,בתום המשימה המילואימניק יקרא לכם וישאל אם עמדתם במשימה או לא ,תהיו כנים והחלטיים ולא להתחיל לחרטט תירוצים.
משימה אחרונה המפקד קורא לאחד מכם להחזיר אותנו לחוף כולם נושמים לרווחה מגיעים לחוף מעלים את הס"גים מחזירים ציוד שוטפים את סירות ההקאה (אחד אצלנו שתף את 2 סירות ההקאה-יהודה הגבר גבר) ונעמדים בשלשות לארוחת צהריים.תוך כדי השלשות המפקד קולט אצל מישהו עיפרון באוזן (כנראה שלא יפול לו בים)ושואל אותו למה יש לו עיפרון באוזן? אני לא יודע מאיפה האומץ אבל הוא ענה לו "כי אני נגר" באותו הרגע כל המפקדים נפלו מצחוק וכמובן שאותו אחד תוזז בערך חצי שעה לפני שאכל.
מסיימים לאכול (איך אפשר בלי הסלט כרוב ) עושים מבחן על החומר שלמדנו (תזכורת לכל אלה שיש להם ליקויי למידה –אם יש לכם אישורים או פטורים זה תקף גם כאן פשוט אל תשכחו לפני שמתחיל הגיבוש למסור את זה לאנשים הנכונים).
לאחר המבחנים מגיע נציג ממדור סיירות שמסביר את האפשרויות ודרכי ההמשך של כל מי שלא יעבור או יעבור ויחתום ויתור וכ"ו...
אחרי השיחה כמובן יש תיזוזים ,זמן להתפנות ,למלות מימיות ועוד..
לאחר המנוחה הדי נדירה שהיתה לוקחים אותנו בריצה לאודיטורים של הבסיס שם מקרינים לנו 3 סרטונים (על החומרים שקיבלנו בדפי לימוד),כמובן מחשיכים את האולם וכאן בעצם מתחיל צייד מתעפצים המפקדים צדים אנשים שנרדמו באמצע כאילו ויחקו לזה כל הגיבוש והורידו אותם למצב 2 וכמובן שנשארו לעמוד לאחר מכן. סיימנו יצאנו מהאולם ואותו האחד עם הנעליים של הבלרינה הרצה למה יש להם נעליים מצחיקות-בגלל שיש להם בקצה שפיץ מברזל ובגלל עוד כמה דברים ,קיצר מצחיק רצח.
אחרי זה שוב תיזוזים מפה לשם משם לפה ,ובנתיים מונה למחלקה שלי חנט"ר אחר שבדיעבד עשה למחלקה שלי את הטעות של הגיבוש,הוא בא לקבל את המפקדים הצוערים ובמקום להגיד המחלקה תמתח להקשב... הוא אמר היחידה תמתח להקשב ,איך שאחד המפקדים שמע את זה הוא צעק לשאר המפקדים שלגיבוש חובלים הסתננה "היחידה " המפוארת ושהם רוצים לבחון את כוחה אני יחסוך ממכם את הסבל שעברנו מאותו הרגע ועד סוף הגיבוש.
לאט לאט עבר לו הזמן הערב הגיע ואיתו ארוחת הערב ,לאחר תפילת ערב לדתיים (עם זמני תפילות אין בעיה בכלל לאורך כל הגיבוש) לאחר מכן תיזוזים וריצה לאוהלים.
מגיעים לאוהלים עוד קצת תיזוזים בזמן שניתן דואגים לשפצר את הפק"ל המחלקתי ,משפצרים כמה שרק אפשר ומי שלא הספיק המחלקה שלו נשארה במצב 2 עד שחברים שלהם סיימו למלא גריקנים ולשפצר.
אחרי השיפצורים הסתדרנו ל-2 טוריםוהמפקדים אמרו שיוצאים למסע ולמי שאין כח ורוצה לפרוש זה הזמן,אני לא חושב שמישהו האמין לזה ,בכל אופן אף אחד לא פרש וכצפוי חזרנו אחרי 5 דקות "מסע" ברחבת המשאיות הסמוכה, לאחר מכן נאמר לנו שעשינו את זה בשביל לבדוק את חוזק הפקלים המחלקתיים על מנת שיהיו מוכנים למסע שייארך מחר.
כולם מתארגנים לשינה ותוך כדי אחד המפקדים המליץ לנו (יותר צחק) שרצוי לישון עם ביריות שיהיה יותר חם ,ואז ישר אחד מהמחלק שלי בשם אמית ישר שאל "המפקד מה זה ביריות" ,וכמובן קיבל משימה למחר להרצות על ביריות בפני כולם.
לאחר מכן הלכנו לישון בערך ב-21:30 ,שוב 02:30 דקות להתארגן לשינה ואז ישר חושך (אותו הנוהל ואותם הדברים תקפים מהלילה הראשון) . דגש:מי שעדיין לא הכין הרצאה זה הזמן שלכם אין לכם זמן אחר.
יום שלישי
קמים ב-03:30 שוב לקול הסירנה המלחמתית והבעיטות באוהלים,שוב דקה וחצי להתארגן (לא לשכוח נשק) ,קצת תיזוזים ,מארגנים ארוחת בוקר באוהלים מסיימים לאכול מודדים חום מגיע הרופא ,רואה שהכל בסדר עוד קצת תיזוזים מתארגנים על הציוד המחלקתי ודופקים ריצה שם פוגשים את המילואימניקים ששואלים מי מתנדב לעשות את המסע עם זהרון (מומלץ להתנדב לכל דבר). מעמיסים עלינו את הפק"ל המחלקתי (לא פותחים אלונקה בינתיים), עושים 4 סיבובים בקצב הליכה מהיר,עוצרים שותים ופותחים את האלונקה ועליה 7 השקי חול ,הולכים עוד כ-4,5 סיבובים עם האלונקה (תעזרו לחברים שלכם ,היו אצלינו שלא סחבו פעם אחת והיו כאלה שסחבו כל פעם כמו כפיר התותח) ,וכאן בעצם מסתיים המסע והמאמץ הפיזי כולו בגיבוש.
שוב אני לא זוכר שמישהו פרש,שוב המסע לא דומה לגיבושים בעבר אך הסיבות ידועות.
מסיימים את המסע עושים מבחנים (10 דקות למבחן) על החומר שנשאר,מסיימים את המבחנים ומתחלקים ל-2 קבוצות כמו ביום ים.
את שאר היום בילינו במשימות קבוצתיות עם המילואימניק שלכם ,שוב חלק מהמשימות אפשריות וחלקם לא ,תעזרו בכל הקבוצה שלכם תראו שליטה ופיקוד וכמובן תקפידו על זמנים.
היו משימות כמו :הקמת אוהל אינדיאני, אוהל 12,השמת חבית על בול עץ וכ"ו...
כל זה כשהמפקד קורא לאחד מכם בתחילה ובסוף המשימה ,בהתחלה הוא מסביר את המשימה כשכל השאר בנוהל 60 (20 מרפקים ,20 בטן ,20 סמוךקום),ובסוף המשימה מפרקים את כל מה שבנינו מחזירים הכל למקום כשהמילואימניק בינתיים קורא אליו את אותו המתגבש שפיקד על המשימה ושואל אותו אם לפי דעתו הוא עמד במשימה או לא,ואם לא האם הוא יכול לשפר את המשימה,המלצה שלי תהיו החלטיים ואמיתיים גם אם הוא ינסה לבלבל אתכם –יותר חשוב מהכל.
מסיימים את המשימות כשכל אחד סיים משימה אחת לפחות ומתחילים להרצות כל אחד בתורו (תפגינו בטחון גם אם אתם לא זוכרים את כל הפרטים,ושכשחבר שלכם מקריא תהיו קשובים ,מסתכלים גם על זה).
אחרי המשימות נכנסים לכיתה ממוזגת שם עושים משימה קבוצתית (הכי מורכבת עד כה) עם נתונים שגם אם הייתי רוצה לא הייתי יכול לספר לכם (20 דקות פתרון עצמי ועוד 20 דקות פתרון קבוצתי),מסיימים עם המשימה נפרדים לבינתיים מהמילואימניקים ניגים למבחן באנגלית (25 דקות) ,מסיימים גם אותו חוזרים למגרש עם הפק"ל המחלקתי הרבה מאוד תיזוזים (עד סוף היום) אוכלים ארוחת צהרים,נעמדים בשלשות והמפקדים נזכרים שאמית מהקבוצה שלי חייב להם הרצאה על ביריות,באמת אמית ניסה לברר ערב קודם מה זה באמת אותן הביריות ,וזה מה שהו הרצה בקצרה:"ביריות, הן גרביונים ארוכים לנשים סקסיות של ויקטוריה סיקרט",באותה השנייה כל הגיבוש כולל כולם נפלו על הרצפה מצחוק,כמובן לאחר כמה שניות הם התעשתו על עצמם ושאלו מי צחק? ותיזזו אותו.
לאחר מכן הגיע צוללן נגד שדיבר על צוללות ואמר שמי שיסיים את הגיבוש ולא יעבור זכאי לגיבוש צוללות והוא מצפה לראותנו בגיבוש הקרוב (שוב לא רלוונטי לגבי).
לאחר השיחה עם הצוללן חולקו לנו דפים עם שאלונים סוציומטרים שם דירגנו(זה הזמן לצפר או להיפך את החברה שלכם) זהו קטע מאוד חשוב שמשפיע המון אז מומלץ לחשוב בו טוב טוב (אין זמן לקטע הזה).
לאחר מכן האוירה של השבירת דיסטנס הייתה קרובה מתמיד,הלכנו לאפסנאות החזרנו ציוד (חוץ מחליפת הצלה),חוזרים ,חוזרים למגרש המפקדים שואלים אותנו שאלות כמו מי היה הנשיא הרביעי כשתוך כדי מקריאים מספרים לשיחה אישית עם המילואימניקים כמו כן לפסיכולוג למי שהיה צריך וגם לראיונות למגמות השונות (הרוב למכונה).
הפקדים נפתחו יותר הרשו לעצמם לצחוק יותר אבל עדיין לא שברו דיסטאנס ,שוב תיזוזים אין סופיים עד הארוחת ערב אוכלים מסיימים מחליפים לאזרחי כבר ולא מבינים למה עוד לא נשבר הדיסטאנס ,מחכים שהאוכל יתעכל ,עוד קצת תזוזים ויוצאים לריצה כולם בהלם לא מבינים למה רצים כמו מטורפים בשלב כזה של הגיבוש,מגיעים ל"מלך" שהיה פעם כבר הרסו אותו עושים תחרויות כח בין הקבוצות ,אני חייב לציין את מחלקה 4 שניצחה ,משם ממשיכים בריצה למגרש המסדרים ,כולם בשקט מקשיבים לים ואומרים לנו שבעוד מספר שנים מעטים מאיתנו יזכו לעמוד כאן בטקס הסיום של קורס חובלים.
אחרי זה שוב כולם מסתדרים ב-2 טורים ודופקים שוב ריצה מטורפת ל... מרינה נעמדים בשלשות כ-20 מטר מן המים (על אזרחי) ואומרים לנו שכשהם יתנו את הסימן כולם דופקים ריצה למים (אבל רואים את רוב המפקדים על שפת הים ומבינים שהם שם כדי לעצור אותנו ), ניתן הסימן כולם דופקים את הריצה של החיים שלהם למים ועוצרים אותנו כ-2 מטר מן המים.
מורים לכולם לרדת למצב 2 ואז הקצין היחידי שהיה שם הורה לכל המפקדים לרדת למצב 2 וכולם ביחד צעקו אני רוצה להיות חובל (קטע חזק ומרעיל",ומהרגע הזה נאמר לנו שנגמר הגיבוש ,והדיסטאנס נשבר סופית,כל המפקדים אמרו את השמות שלהם וסיפרו על עצמם (אחד המפקדים השלים מיניין לדתיים) חוזרים לאוהלים (לא בנוהל אדמה בוערת),שם ההרגשה בעננים צוחקים עם המפקדים והם איתנו ,הם נתנו לשאול הכל אבל הכל ולאחר מכן הסבירו על הקורס ועל המגמות השונות,מצידנו היה להמשיך את הערב הזה עד הבוקר אבל למפקדים עדיין היה את הלו"ז שלהם,אבל עדיין הם יצאו גברים והוסיפו לנו חצי שעה על חשבונם שבסוף הלכנו לישון בערך ב-23:00,יש לציין שכל לילה היה לנו כ-02:30 דקות של אור ובלילה האחרון הייתה הפסקת חשמל באוהלים והיינו עם חושך עד הבוקר,היה זמן למקלחת למי שרצה וכך בעצם הסתיים היום הראשון.
יום רביעי
קמים בסבבה לקול ה...... ציפורים בשכונת בת גלים,מארגנים את הציוד (המסריח בטירוף) מקפלים מיטות מזרונים מכניסים אותם לקונטינרים (אפילו שנגמר הגיבוש תנו יד לחברים שלכם עוד מאמץ קטן לא יהרוג אף אחד),אוכלים ארוחת בוקר באוהלים מקפלים הכל ומתחילים לצעוד לכיוון בית החובל למגרש הכדור- סל למסדר אחרון.
מגיעים למגרש עם החגורות הצלה פותחים ח ענקית אבל מצומצמת,מגיע מפקד הגיבוש עם עוזרו ,נותנים הרצאה קטנה שכולם תותחים (מה שנכון נכון) ,שלכולם יש נתוני קצונה ויכולים לשרת בכל יחידה מובחרת אחרת.
הם העדיפו לעשות את זה קצר ולקרוא ישר את מי שעבר (26 מתוך 96),מספרים יחודיים לגיבוש הזה .
נשארנו שם למסדר הרמת הדגל ומייד לאחר מכן הלכנו לנחם את החברים ,היו כאלה שלקחו את זה בקלות והיו כאלה שלקחו את זה קצת יותר קשה,אבל בסופו של דבר כולם קיבלו את זה,וגם אנחנו שעברנו לוועדות בכלל לא היינו בטוחים שעברנו.
מי שלא עבר החזיר את חגורת ההצלה קיבל את הציוד שלו בחזרה אמר שלום והלך לדרכו שלו,ואילו מי שעבר לבינתיים "התייבש" לפחות שעתיים בהמתנה להפלגה בזמן שיש עלינו וועדות על כל אחד ואחד מאיתנו.בזמן הזה הסבירו לנו במפורטות על הקורס עד שיצאנו לדרך צעדנו כ-15 דקות לבסיס חיפה שם עלינו על אחד הסטי"לים דגם 4 ורק שם באמת ראינו מה זה עצמה של סט"יל.
סיימנו את ההפלגה כולנו מתלהבים עם עודף רעל אך יודעים שלא כולם יעברו בסוף חוזרים לבסיס ההדרכה מתים מרעב מתחלקים למספרים בפעם האחרונה ומסתדרים בטור למשרדשל מפקד ביה"ס לקצינים שם קיבלנו את התשובה הסופית:עבר /לא עבר ולאיזו מגמה.
לשמחתי עברתי למגמת אלקטרוניקה יצאתי מהמשרד חטפתי כאפות בגב מהצוערים (עיניין של מסורת)והולך ללחוץ למילואימניק את היד שנותן לי טיפים לקורס –אחד האנשים באמת.
עלינו לוועדות 26 עברנו 24,הולכים למגרש שם ערכו לנו שולחנות עם כוסות יים פירות ועוגות,מחכים למפקד הגיבוש וביה"ס לקצינים ומרימים כוסית תוך כדי קריאת "עלה ים" מסורתית מקבלים ברכות מחממות ונשארים לארוחת צהריים ,מקפלים הכל נפרדים מהצוערים ובחזרה לכיוון תחנת הרכבת לכיוון דרום (בית שמש).
זהו,היה גיבוש חזק חוויה לא נורמלית ומעכשיו בעצם מתחיל הגיבוש האמיתי ,גיבוש של שנתיים ו7 חודשים (כמובן אחרי דח"ש של חודש ).
לפני שאסיים הנה כמה טיפים ונתונים יבשים מסכמים:
1-מגבונים לחים-תשקיעו בעצמכם כמה דקות לפני השינה זה שווה לטווח הארוך
4-4 זוגות גרביים,4 גופיות,4תחתונים
3-בגדים אזרחיים
4-אולר קטן ואזיקונים-עוזר במשימות ושיפצורים
5-משחת בנגאיי
6-נעלי בית
7-כלי רחצה ומגבת
8-כלי כתיבה ופנקס קטן
9-חובה שעון
10-טפסים-הקלות במבחנים וטפסים רפואיים (וצוי סיפוח לחיילים)
נתונים יבשים:
התחלנו את הגיבוש 140 ביום הראשון נופו כ-30 על חוסר שעות שינה ובדיקות רפואיות שונות.
סיימנו את הגיבוש 96,עברו לוועדות 26 ,התקבלו סופית לקורס 24.
זהו אני סיימת למי שיש שאלות אני יענה בכיף רק לא בשבתות וחגים.
חג פסח כשר ושמח לכולם. |
ראשי
צ'אט
04-04-2007, 13:51
מצב כלאיים
