08-04-2007, 23:46
|
|
|
חבר מתאריך: 22.01.07
הודעות: 323
|
|
מפקד סיירת הצנחנים - מ"פ עמית לידור:
דברי מפקד סיירת הצנחנים עמית לידור (הרחבה על הקרב):
האירוע בבית 102, המקום בו יוני וחבריו שהו בתא השירותים, לקח בערך 20 דקות. ברגע שאלי המפק"ץ ואנדלאו המטוליסט חברו אלינו, כבר לא הייתה לנו דילמה אם לפתוח באש או לא. וידאנו עם יוני שהוא בתוך הבית ומאז כל חייל שראינו הפך להיות מטרה. ירינו והרגנו מספר לא קטן של מחבלים. המחבלים הבינו שהצרה האמיתית שלהם היא הבית שלנו, 325. הבית היה גדול, בנוי היטב וממוקם בשיא הגובה של הכפר. מאותו רגע, במשך שעות ארוכות, עסקו המחבלים בהתקפות בלתי פוסקות על הבית שלנו. הלחץ מיוני וחבריו ירד.
הבעיה המרכזית בחילוץ של יוני לא הייתה שהוא היה במצוקה, אלא שאנחנו היינו במצוקה.
בתוך הבית שלנו בלט מעל כולם ז'ילדו, מפקד צוות שניהל את הלחימה בצורה יוצאת מגדר הרגיל והביא למותם של הרבה מחבלים. גם הוא היה מועמד לצל"ש על תפקודו.
בשעה 15:30 בערך, כשההתקפות על הבית שלנו נרגעו קצת, נתתי פקודה ליוני לחלץ את עצמו ולחבור אלינו כמה שיותר מהר.
על אגוז: במשך כל זמן התנהלות הקרב שידרנו מצוקה. היינו פחות משלושים לוחמים תחת התקפה של 40-50 מחבלים, אם לא יותר. תוך כדי הלחימה לא חשנו כי ידינו על העליונה. העברנו לאחור דיווחים מדויקים וגם ביקשנו סיוע. בדיעבד, גם היינו זקוקים לסיוע. המזל היה פקטור יותר מדיי מרכזי בהתרחשויות של אותו יום.
נשאלת השאלה האם היה נכון לשלוח את אגוז ביום? שאלה לא פשוטה. היום, לכאורה, לאור התוצאות נדמה שלא. אבל באותו קרב המרחק בין מחטף של חייל, בין הריגתם של כמה חיילים לבין ההצלחה הכל כך גדולה הזאת היה קטנטן.
לוחמי אגוז נשלחו כדי לעזור לנו בכיבוש הכפר מפני שהיינו במצבים לא פשוטים. הם לא אמורים היו לחבור אלינו, אלא לחדור לחלקו הצפוני של הכפר וליצור לחץ נוסף על המחבלים. למרות מטח טילי הנ"ט והאבידות שהם ספגו, הם עמדו במשימתם.
נלקח מהפורום של סיירת הצנחנים
|