הודעה זו נכתבה באופן חד פעמי למשתמש זה בשם אנונימי בן 18.5 .

להלן הבעיה שהתבקשנו להעלות:




בחופשת הקיץ כולם יוצאים למסיבות,ים,חברים וכו'.לצערי אנילא.

במשך הזמן הלכו לי כל החברים ולא נשאר לי אף אחד,אני ממשלבד ואין לי לאן ללכת..זה עוקץ,זה הורג.

אבל יותר תעיק עליי הבדידות וחוסר המעש.אז כן אתה הולךלעבוד במלצרות לפעמים בערבים ופה אתה הולך לחד"כ וכאן אתה הולך למכולת לקנות כמהדברים ואומר שלום למישהו שאתה מכיר אבל..לא יותר מזה!

זו הידיעה שכולם יוצאים לפה ולשם ואני אשאר בבית.יש ימיםבהם אני לא עובר את הסף של הדלת ואני ממש משתגע...כבר אמרו חז"לינו "בטלה מביאהלשיעמום,שיעמום מביא לשיגעון".הפסח הזה,למשל,לא יצאתי עם חברים לשום מקום.יצאנואומנם עם המשפחה לפה ולשם גם עם המשפחה המורחבת...אבל מה עם חיי חברה?

אני בכלל לא יודע אם אני ייצא ביום העצמאות לאנשהו.יכוללהיות שאני אשאר בבית ואראה טלוויזיה....וזה מתסכל! ההרגשה הזו שלההחמצה ושל הבדידות בבית בלתי ניסבלת עליי.ואתה רואה חבר'ה למטהשיוצאים למסיבה או כל בילוי אחר ואתה פשוט מקנא,מתפוצץ מקנאה.אני לפעמים נכנס לרחמים עצמיים מה שאני שונא שקורה,לפעמים אני מתגבר על זה אבל עדיין המציאות היא כמו שהיא.

אז כן קוראים ספר רואים סרט..אבל כמה אפשר להישאר בין 4 קירות?

היום למשל הלכנו אני ואבא שלי למסעדה בקניון..חוץ מהקטע המשפחתי,אני מרגיש ממש עצוב שאני לא יכול לעשות ככה עם חברים שאין לי.

אז מה יהיה לי בחופש?!חיים סטטיים.לקום מתישהו בבוקר להתבזבז עד 6 ללכת לעבודה עד 23:30 לחזור הביתה לגלוש באינטרנט(ולכתוב ב'מה שבלב )עד 2 ללכת לישון והנה עוד יום עולה...

ואולי אני אצא איזה פעם פעמיים 3 כל החופש לא יותר מזה.

איך אני אצליח להתגבר על זה נפשית?לא יודע..איך אני אצליח להתגבר על הקינאה,תחושת הבדידות?

תודה לכם!

בקצת יותר מילים..

תמצא תחביב שאתה אוהב, רצוי אחד שלוקח כמה שעות מסדר היום שלך. זה יתן למוח שלך מנוחה מהמחשבה התמידית על למצוא חברים ועל המצב החברתי שלך.

תנסה, מה יש לך להפסיד

אגב, אין לך צבא..?

R.I.P.

אני רוצה לספר לך סיפור..
יש לי חברות ולפעמים מאוד רע לי איתן..
אני לא מתייאשת. הפאק הוא לא בי, הוא בהן, או בחיבור בנינו.
לא כל בנאדם מתאים לכל בנאדם..
יש פה בעיה עקרונית שאתה חייב להבין.
אם תתיאש התוצאה לא תרד מהשמיים מעצמה.
אתה חייב לקחת קצת יותר מוטיבציה מהחיים.
קודם כל-למה אתה לא מנסה להכיר אנשים מהעבודה לדוגמא?
מהשכונה?
ומה עם המשפחה..
שתדע לך שאחד החברים הכי טובים שלי זה בנדוד שלי.
כמה שזה נשמע נדוש אנחנו יוצאים ביחד מלא מבלים וזה..
הוא החבר הכי טוב שלי אני יכולה לדבר איתו על הכל!
אני מאוד נהנית איתו, בין אם זה ללכת לים או לקניון..
לקנות לו בגדים לחג או לי נעליים..
בהתחלה זה לא היה ככה אבל קשר נבנה כמו בנין, מהלבנה הראשונה עד החרונה, בלי קיצורי דרך..
אין לך מה להתייאש,
אז מה אם אתה בן 18 וחצי?
לך למשו שמעשיר אותך..
מה עם צבא?
שם אולי תוכל להכיר עוד אנשים..
אז מה אם כל החברים שלך יוצאים למסיבות?
תתקשר לאיזה חבר תגיד לו "שמעתי יש מסיבה בתתזונה בויסקיה בא לך לבוא?"
אם לא, זה ממש ממש בעיה שלו..
הוא הפסיד.
אתה לא חייב ללכת למסיבה עם ים חברים..
לך עם אחד, שיביא את החברים שלו..
תכיר אנשיפ דרך אנשים..
לך ליד עם ידידה..
אם תשב ותגיד החיים שלי חרא הם באמת יהיו כאלה..
ביום העצמאות יש מלא מסיבות טובות חפש לך איזה אחת ותלך אליה..
אפילו אם יש איזה מישו שאתה יודע שהוא הולך לשם..
תקשר אליו תציע לך.. הוא יגיד לך וואלה אני כבר הולך עם זה זה.. תבוא איתנו!
תנסה להסתכל על החיים בצורה יותר מעניינת.,
חבל שתפספס אותם בגיל כל כך צעיר..

אני יודעת שהרבה מהשורות שלי נגמרו בסימן שאלה ואין לך כל כך דרך לענות בלי להזדהות אז אתה מוזמן לשלוח לי הודעה פרטית אם בא לך.. :]

"אני לוקח מעצמי את הרצון תמיד להיות ראשון

ומהבוקר שאחרי אני מתחיל לחיות נכון.."

אוקי, אז למה שלא תתחיל ליזום? תתחיל לדבר עם אנשים. יש פה מחזוריות- אין לך עם מי ללכת לים- אתה נשאר בבית- אתה לא יוצר קשרים- אין לך עם מי ללכת לים.

צא החוצה, לא נעים לך לבד? גרור אדם שאתה מכיר (קשה לי להאמין שאין לך לפחות מישהו אחד, אם אין חבר, יש ידיד/ קרוב משפחה אהוב) ותתחיל לדבר עם אנשים.. תפתח יותר. כלום לא יעזור לך בלשבת בבית ולצפות שמישהו ינחת עלייך.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

יש כמה אפשרויות:

1. אם אין לך עם מי לרקוד - תרקוד לבד. כלומר, אפילו אם אין לך עם מי ללכת, עם מי לחלוק את החוויות - לך בכל זאת לבד למסיבות. זה דורש אומץ יותר מחשק. אני יודעת מניסיון שזה דורש אומץ, כי נדמה לך שכולם מסתכלים עליך ככה מוזר או פאטתי או לא יודעת מה. אבל מי יודע? אולי יהיו עוד אמיצים כמוך שם, ותוכל ליצור קשר. נכון, אתה עדיין לבד, אבל תסתכל על זה בצורה אחרת: עדיף לרקוד לבד מאשר לא לרקוד בכלל. ככל שהזמן עובר ואתה לא רוקד ורק יושב על הגדר, מחכה למישהו שתוכל לרקוד איתו, השרירים שלך מתנוונים. בסוף, כשכבר תמצא מישהו לרקוד איתו תגלה שאין לך יותר גמישות. לכן: צא למסיבות לבד, תתעדכן כל הזמן מה קורה שם, מי קורה ועם מי, מה הטרנדים החדשים, או כל דבר אחר שמעניין וקשור במסיבות. כך תשמור תמיד על הכושר שלך ועל העירנות, ובסוף, כשיהיה לך עם מי לחלוק את החוויה הזו אתה כבר תהיה בקיא בשטח ולא תצטרך ללמוד הכל מחדש.

2. יש אפשרות נוספת. אני זוכרת שקראתי או ראיתי באיזה שהוא מקום (לא זוכרת איפה, צריך לחפש) שאפשר לפרסם מודעה (אולי בעיתון, אולי באינטרנט) שאתה מחפש שותפים כדי ללכת איתם למסיבות או לים וכדומה. כמו שיש שותף לריקודים. אם אין חבר לרקוד איתו - יש שותף אחר שהוא מיועד אך ורק לריקודים. אותם אנשים יהיו באותו ראש שלך, רק מבחינת הללכת למסיבות תהיו כאילו זוג קבוע, ואולי לאט לאט יירקם קשר. אבל המטרה היא שיש עם מי לצאת לבלות. אני אישית יודעת שזה לא קל. כשלמדתי באוניברסיטה היה לי איזה ידיד. לא נמשכנו אחד לשני, ויותר מזה: לא סבלנו אחד את השני מבחינה מינית. אבל גם הוא וגם אני היינו מבודדים חברתית, כמוך. בסופו של דבר באופן בלתי רשמי החלטנו לצאת יחד, רק בשביל הלצאת, כי לאף אחד מאיתנו לא היה עם מי. ויצאנו ככה תקופה די ארוכה. לא התקרבנו אחד לשני יותר מאשר היינו קרובים-רחוקים קודם, אבל המטרה היתה לצאת עם מישהו, ואת המטרה הזו השגנו וזה בהחלט היה טוב ונחוץ.

3. כדי להתגבר על הקינאה יש דרך: ללמוד מאותם אנשים שאתה מקנא בהם. זה לא מעלים או מבטל את הקינאה, אבל זה מביא לה קונטרה חזקה ועוזר מאוד. אני גם מכירה אישית את הקינאה והרתיחה הזאת. ללמוד מאותם אנשים מסיח את הקינאה הצידה לזמן מה. נותן לראש לשלוט ולא לרגשות.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

אני מסכימה עם פאקטשלי!
אם החברים התרחקו, זה לא נורא. תאמין לי יכולים לקרות דברים הרבה יותר גרועים.
ואם כבר התרחקתם אז סבבה, זאת הזדמנות להכיר אנשים חדשים.
אל תהיה ביישן, תצא לשם, ותראה להם מי אתה!
אני בטוחה שאתה נחמד ואף אוליי יותר.
אבל אל תוותר ותשב בבית ותחשוב לעצמך כמה שאתה בודד.

יהיה בסיידר