תיאורטית, נגיד שאתם נמצאים עם החבר הכי טוב שלכם במדבר. לחבר שלכם נגמר המים ורק לך נשאר בקבוק.
היעד שלכם נמצא במרחק של 10 ק"מ ואתה יודע שאו שאתה לוקח את הבקבוק ומגיע ליעד לבד או שאתם מתחלקים בבקבוק עוברים 5 ק"מ ונופלים.
מה אתם תעשו ותחשבו על זה טוב, סה"כ זה מעיד אם אתם עושים את הדבר הנכון או הצודק.

בטח שנותנים..

מה הפואנטה (של האשכול..)

R.I.P.

שבמבחן המציאות לא אוכל להפקיר את עצמי...ואני יודע שאם זה היה ללא חוקיות מסויימת של למשל עם ה10 ק"מ הייתי רץ עם החבר או אני הייתי מנסה לשרוד כמה שיותר או משהו אחר...

אין מה לעשות, אפשר להסתכל על זה כ"דפיקת חבר" ואפשר להסתכל על זה כ"להציל את עצמך"...

הייתי שותה את הרוב אבל נותן לו גם
אחרי שאנחנו עוברים 3 קילומטר הוא מתעלף, ואני סוחב אותו עוד 7 קילומטר בקטנה
הרצון לחיות משחרר אדרנלין וזה יותר קל ככה

הייתי שותה את הכל וסוחב את החבר על הגב

מתחלקים בבקבוק שנותר...האנדרנלין והרצון לשרוד יעשה את שלו ושנינו נגיע ליעד

מזמין מונית...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

כל אחד מאיתנו היה שותה חצי בקבוק, ואחד היה סוחב את השני 5 ק"מ בתורו ומגיעים ליעד במאמץ שווה...

דוגרי

התשובה הכי טובה עד עכשיו!
תותח אתה!

זה פתרון ממש חכם!

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

הרי אם אתה לבד הולך 5 ק"מ עם חבר על הגב, תוכל ללכת הרבה פחות.

ברור שלא הייתי נותן לו,הייתי הולך לעיר וקורה למסוק חילוץ.

אבל מה לעשות שעם עובדות לא מתווכחים. המצב ברעיון הכללי הוא או שמתים ביחד או שאחד נשאר בחיים. מה שמוזר זה שעדיין אף אחד לא אמר "הייתי נשאר ונותן לו את הבקבוק"
תחשבו שאתם תשאירו אותם שם למות ואתם תלכו, כל החיים שלכם אתם תחיו בייסורי מצפון זה ירדוף אותכם איפה שלא תיהיו. כל מה שיזכיר לכם מדבר יזכיר לכם אותו הוא יבוא לכם בחלומות בעבודה עם החברים בחתונה בכל מקום וזה יהיה על המצפון שלכם שהוא מת שם בגללכם.

נ.ב
עוד תשובה ששמתי לב שאף אחד לא ענה זה פשוט לשבת עם החבר במקום שאתם נמצאים, לשתות ביחד מה שנשאר, למות ביחד, בלי ייסורי מצפון. ואני מדבר אתכם על חבר שהוא כמו אח שלכם, דמיינו שאח שלכם נמצא אתכם.

אם היינו מודעים מראש שאי אפשר ששנינו ננצל אני מניח שהיינו נשארים שם ביחד.

זה מזכיר סיפור גבורה אחד מהפיגועים של 11.9, שבו שני חברים נתקעו באחת הקומות, ואחד מהם היה על כסא גלגלים, ולמרות שהשני יכל להנצל הוא בחר להשאר עם חבר שלו

איך אני יכול לחשב עילאית את הקטע שהמימייה תספיק רק ל10 ק"מ.. זה לא הגיוני. תעשה לי טובה..

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

היה כתוב שלט בכניסה למדבר "בקבוק מים מספיק ל10 ק"מ בלבד"
זה ד"א נבדק מחקרית ע"י דוקטור פישר באוניברסיטת "שקר כלשהו"

חצי חצי.. להשאר במדבר שנינו ולחכות למוות זה מזעזע..

אני בשום פנים ואופן לא הייתי נוטשת אותו. זה לא ממש אנושי, וגם ח"כ אני יודעת שאני לא אצליח לסלוח לעצמי.

אם זה חבר שהוא כמו אח, הוא לא היה נותן לי למות לבד.

אז חצי חצי, הזדמנות שווה לשנינו.. מה שיהיה יהיה.

ואני יוצאת מנקודת הנחה שאם אני שותה הכל והולכת לעיר, הוא בטוח ימות במדבר ואני לא אספיק לבוא עם הצלה. אמרת בלי התחכמויות.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

מכה אותו עם הבקבוק עד עלפון, לוקח לו כסף מהארנק, וממשיך לדרכי D:

נו ברצינות, מי היה מפקיר חבר ככה...

השאלה מה אנשים היו עושים אם הם באמת היו נקלעים למצב הזה..
האמתהיא שאני לא יודעת להעיד על עצמי,
אז אין לי תשובה..

אבל אתה תמיד יכול לזרוק אותי לאיזה מדבר עם חבר טוב ולבדוק.. :]

"אני לוקח מעצמי את הרצון תמיד להיות ראשון

ומהבוקר שאחרי אני מתחיל לחיות נכון.."

אני יודעת על עצמי שאני לא אצליח לסלוח לעצמי אם אני אעשה את זה, גם אם לא ממש הייתי אוהבת את מי שאיתי.


וחוץ מזה, אם יש לי נקיפות מצפון על זה שגמרתי את הפומלה בלי להתחלק, אני די בטוחה שבסיטואציה הזאת זה יהיה פי אלף יותר קשה

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

הסיטואציה היא פשוטה,
הייתי מציע לו את כל הבקבוק מים, ושימשיך לבד.
הוא היה מסרב בתוקף,
והיינו מחליטים שמתקדמים עד הסוף, כל פעם שאחד ממש צריך, הוא שותה שלוק P:
ומה שיהיה יהיה (:

Imagine there's no countries,
It isn't hard to do
Nothing to kill or die for
And no religion too
Imagine all the people
Living life in peace

אם הוא כמו אח אז הייתי מציע לו את המים. מובן שאם זה הדדי הוא היה מציע לי את המים ואז אנחנו בבעיה. מכאן לא יודע מה עושים...בטח מנסים בכל זאת ביחד.
בכל מקרה אין לי חבר שהוא כמו אח אז לא יכול להעיד על עצמי ב-100%

HOPE IS WASTED ON THE HOPELESS

בנים מתוסבכים בצורה פשוטה. בנות פשוטות בצורה מתוסבכת.

בעולם שבו כד שמן אחד מאיר בית מקדש שלם ל-8 ימים,
אני בטוח שבקבוק מים יכול להחזיק 2 אנשים 10 ק"מ...

ובנימה אחרת,
אומרים שיצר ההישרדות זה היצר הכי חזק..

היינו בסוף קורס טג"ח (טיפוס, גלישה וחילוץ) או מה שקוראים לו ברחוב מדריכי סנייפלינג,
המסלול היה נחל רחף (ליד ים המלח) בסוף החופש הגדול של בין כיתה י' לי"א מטעם יחידת החילוץ שאני חלק ממנה.
יצאנו ליום האחרון של הקורס למסלול של הרבה גלישה וכיף (לאחר שהיה כבר את המבחן). לקחנו איתנו כל אחד שלוש ליטר מים וג'ריקנים ויצאנו למסלול של שעה וחצי הליכה + שלוש - ארבע שעות של גלישה ובניית עמדות.
הוא היה בנוי משלושה מפלים שיורדים כשהגבוהה בינהם אשר גם האחרון הוא 40 מטר.
בסוף המפל השני מצאנו את עצמינו בדרך כזו או אחרת (המים פשוט נגמרו בפתאומיות) כמעט ללא מים (בקבוק אחד שאמור לספק מים בשיא החום ל10 אנשים!!
לכל אחד היה מגיעה כמה שלוקחים אחרי שנרד את הצוק האחרון כדי שנוכל להגיע אל בסיס רחף כי שם השארנו את הג'יפים שלנו.
לאחר שירדנו מהצוק האחרון התחלנו להתחלק במים לי אישית נשאר כמה טיפות באחד הבקבוקים ושתיתי אותן כשירדתי.
לאחר מכן כש"מפקד היחידה" או המדריך (קראו לו איך שנוח לכם) ירד אלינו יחד עם המדריך של הקבוצה השנייה שעברה איתנו את ההכשרה התחלנו להתחלק במים. אני השארתי את עצמי להיות אחרון בסבב בינתיים קיפלתי חבלים וארגנתי הכל ליציאה משם. כשתורי הגיעה לקחת את כמה השלוקים שהיו אמורים להביא אותי בבטחה אל הג'יפ וויתרתי עליהם בשביל משהי שהייתה מהיחידה שלנו (היא באמת אחלה גבר אז מגיעה לה =] ) התחלנו בהליכה אל אותו בסיס רחף המיוחל כעבור רבע שעה של הליכה הראש שלי הסתובב ממש ממש חזק, כעבור עוד 5 דקות התחלתי לדמיין את הג'יפים עומדים על החול, ולאט לאט התחלתי לראות גם את האבנים של המדבר מתחילות להחליף צבעים במהירות (ירוק, סגול, אדום וורד) וכך המשכתי ללכת. פתאום אני רואה את הבסיס המיוחל מול העייניים שלי קוויתי שזו לא עוד אשליה שהמח שלי מייצר בגלל חוסר השתייה והחום. התקדמתי אל הבסיס והוא היה אמיתי!!! (לא ציינתי קודם שמצאתי את עצמי לבד בשלב מסויים אנשים אחרים היו או הרבה לפני או במרחק של 20 - 30 מטר ממני מהצד) הבאתי לחיילת השומרת שם את בקבוק המים שלי ופתאום הרגשתי שיורדות לי דמעות מהעיניים, ראיתי שחור ובום מצאתי את עצמי על הרצפה. כשאחד החברה מהקבוצה השנייה (חברה משדרות) שעבר צבא מחזיק לי את הרגליים החובש ניגש אליי והגיש לי טיפול לא ממש נעים....
לבסוף קיבלתי על הראש על זה שלא לקחתי את השלוקים שהייתי אמור לקחת מהמפקד יחידה ולכן לא הוציאו אותי לקורס מתקדם יותר.... אבל למדתי לקח מאוד מאוד חשוב לחיים... שהחיים הם לא סרט ולא תמיד צריך להיות "גיבור"
במצבים כאילה אתה חייב לדעת להתחלק ולא לוותר על החלק שלך כי תמיד קיים הסיכוי שאם תתחלקו נכון וחכם במה שנשאר שניכם תגיעו במצב טוב ובטוח ואם תקפצו לקיצוניות אחד מכם עלול לא לסיים את המסלול.
למזלי הכמה טיפות ששתיתי לפני שהיו בבקבוק שלי הספיקו לי בקושי כדי להסחב עד לבסיס רחף ורק שם התמטטתי אם זה היה קורה לי כשהלכתי על שפת המצוק אני מאמין שלא הייתי פה היום לספר לכם את זה...

ככה שזה מצב לא כ"כ דמיוני במיוחד במדינה כמו שלנו

את הבקבוק
זה עניין של חיים ומות
למה שאני אבחר באדם אחר לחיות על עצמי גם אם הוא חבר טוב
אני לא מבין איך אף אחד לא כתב את זה עדיין
זה אותו דבר שהייתם צריכים לבחור בין עצמכם לחבר טוב ברור שהייתם בוחרים את עצמכם
אם זה היה משפחה אז בטח שהייתי בוחר בו אבל חבר....
קצת מזכיר את סרטי המסור חחחח

חצי חצי לדבריך לא יעזור , וששנינו נמות ביחד זה מיותר .
הוא חבר טוב , אם אני אחטוף את הבקבוק ואחיה אני אצטרך להתמודד עם זכרונו לכל חיי , אני אהיה מצולק.

לכן , שם את חיי בזוג או פרד , שהמנצח מבטיח לזכור לעד את החבר השני .

הייתי יורה לו בראש וקובר אותו
ככה שהמסכן לא היה סובל
אחר כך שותה את המים והולך לי בכיף בידיעה שחבר שלי לא סובל ונמצא במקום טוב למעלה

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אני לא יודעת באמת מה הייתי עושה. אני יודעת מה הייתי רוצה לעשות. מה שהייתי רוצה לעשות הוא לחלוק בבקבוק ולקוות לטוב. אבל ברגעי האמת, אי אפשר באמת לדעת מה אדם יעשה. מלחמת שרידות היא מלחמת שרידות ומול מוות בטוח אני מניחה שיצר השרידות שלי יגבר ואשתה לבד את הבקבוק. כדי לחלוק אותו בכל זאת במצב כזה אני אצטרך אמונה חזקה מאוד באלהים שבכל זאת יציל אותנו, אפילו אם זה ניראה כרגע כמוות בטוח. אם אין לי אמונה שלמה, עוד לפני שיצר השרידות ישתלט עלי לגמרי הייתי מעדיפה להכנס אפילו להזיות או למשהו שהוא תחילף של אמונה על הצלה כדי שאוכל לחלוק את הבקבוק, ולא לגרום במודע (או שלא במודע) למוות של אדם אחר.
אני מאוד מקווה שלא אגיע למצב כזה.

אתה יודע, מה שאמרת בהמשך מזכיר לי שיחה עם ידיד מאוד מבוגר שלי. הוא עבר את כל מלחמות ישראל, היה בפלמ"ח, פתאום שאלתי אותו אם הוא הרג מישהו בזמן המלחמה. הוא אמר שלא. ושנינו שמחנו על כך, כי זה יהיה על המצפון למשך כל החיים. אדם שהרגע, אפילו אם זה במצב לגיטימי כמו מלחמה, לעולם לא יהיה אותו אדם שלא הרג איש מימיו. יש דברים בלתי מוסריים שקיבלו מעטפת לגיטימית כמו: מותר להרוג אדם במלחמה. טוב, סתם נסחפתי. זה פשוט הזכיר לי...

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

ממשיך איתו ביחד חצי חצי.

אסור לוותר על התקווה אף פעם.

ומי שאמר להשאיר את הבקבוק לו ולמות, אז אתה מצלק אותו בדיוק אותו דבר כמו שאתה היית מצולק אם היית נוטש אותו.. וזה לא אכזרי?

ששניכם תמותו במקום אחד?

עדיף לנסות ולמות מאשר להשאיר מישהו מאחור שימות בטוח.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."