מי אמר פצצה ולא קיבל?

בזכותו לא רק פקיסטאן נהפכה למעצמה גרעינית, גם איראן בדרך לשם. ספר חדש חושף איך נהפך עבד אל-קאדר חאן למפיץ הגדול בהיסטוריה
של ידע וחומרים גרעיניים ברחבי העולם, וכיצד, אף שמעלליו נודעו לוואשינגטון כבר לפני שנים איש לא עשה דבר

מאת יוסי מלמן

כדי לעקוף את הצנזורה ולחמוק מעינו הפקוחה של שירות הביון הפקיסטאני, אימצו קתרין קולינס ודאג פרנץ את שיטת העברת המסרים של אל-קאעדה. זה עובד ככה:
פותחים חשבון בשירות דואר אלקטרוני מבוסס רשת, כמו Gmail למשל, כאשר שני הצדדים יודעים את הסיסמה. אם אחד מהם רוצה להעביר מסר או מסמך כלשהו לחברו,
הוא כותב הודעה או מצמיד את המסמך להודעה שיצר, אבל לא שולח אותה אלא רק מאכסן אותה אצלו, כטיוטה. כך לא מוטבעת עדיין שום חתימה ולא נותרים שום עקבות ברשת.
אחר כך הוא מתקשר בטלפון או בדואר אלקטרוני אחר לשותפו, ובקוד שנקבע מראש מודיע לו שיש לו מסר. השותף השני נכנס לכתובת ושולף משם את המסר או הקובץ.

קולינס ופרנץ, בעל ואשה ועיתונאים אמריקאים ותיקים ובעלי מוניטין, סיפרו ל"הארץ" על נוהל התקשורת הזה בבית קפה ליד כיכר דופונט בוואשינגטון לפני כשבועיים, בראיון לרגל
הוצאתו לאור של ספרם החדש, "The Nuclear Jihadist" ("הג'יאהדיסט הגרעיני: הסיפור האמיתי על האיש שמכר את הסודות המסוכנים ביותר של העולם, וכיצד היינו יכולים לעצור אותו").
הספר הוא תחקיר מאלף, חובק יבשות, המתחקה אחר מעלליו של ד"ר עבד אל-קאדר חאן, "אבי פצצת הגרעין" של פקיסטאן והמפיץ הגדול ביותר בהיסטוריה של ידע, טכנולוגיה,
ציוד וחומרים גרעיניים. בזכותו של חאן, לא רק שפקיסטאן נהפכה למעצמה גרעינית, אלא גם איראן בדרך לשם (כפי שהיו צפון קוריאה ולוב עד שהחליטו לוותר). ד"ר חאן הציע
את שירותיו גם לסוריה, מצרים, סעודיה ומדינות נוספות, אך ככל הידוע הצעותיו נדחו.

בני הזוג קולינס ופרנץ פירסמו במשותף כבר כמה ספרים, בהם גם ספר על ספינת המעפילים "סטרומה", שטובעה ב-1942 בידי צוללת סובייטית בים השחור. פרנץ היה סגן עורך של
"לוס אנג'לס טיימס" וכתב-חוקר ב"ניו יורק טיימס". כיום הוא כותב לירחון כלכלי החדש "פורטפוליו". קולינס כתבה בעבור "שיקגו טריביון" ועיתונים נוספים.

"בזמנו גורשתי מפקיסטאן", סיפר פרנץ. "המודיעין הפקיסטאני שונא אותי בגלל כתבותי בנושא הגרעיני ב'לוס אנג'לס טיימס'. לכן ידעתי שלא יאפשרו לי להיכנס למדינה,
לשם תחקיר חדש, הפעם לספר. קתרין התנדבה למשימה". על פי עצת מומחים, היא נסעה לשם באשרת תייר. "לא היה לי סיכוי לקבל אשרה כעיתונאית",
היא אומרת. בעזרת ידידים ומקורות, קתרין הצליחה לשים את ידה על מידע חשוב והעבירה אותו לבעלה בשיטה שתוארה למעלה.

מאז שחשפו הסי-אי-איי והביון הבריטי, האם-אי 6, ב-2003 את רשת ההברחות המשוכללת שהקים ד"ר חאן, נכתבו עליו מאות תחקירים עיתונאיים וכמה ספרים.
ייחודו של הספר החדש הוא בטענה, המגובה בראיות מוצקות, כי כל הממשלים האמריקאיים - החל בג'ימי קרטר, דרך רונלד רייגן, ג'ורג בוש האב, ביל קלינטון
וכלה בג'ורג בוש הבן - ידעו על מעלליו של חאן, ועל כך שגורמי ממשל בפקיסטאן מסייעים לו, בפעולה או בעצימת עין. אך כל נשיא ונשיא - מסיבותיו שלו - לא עשה את מה שהיה צריך להיעשות.

"אפשר היה מזמן לבלום את רשת העבריינים שלו", מדגישים בני הזוג, "אבל כל הממשלים האמריקאיים הפגינו קוצר ראות. אם חאן והרשת שלו היו נחשפים, אפשר שאיראן
היתה עדיין מגששת באפילה עם תוכנית גרעין שנמצאת בחיתוליה". לדבריהם, "כל הממשלים העדיפו להתעלם ממדיניות ההפצה הגרעינית של חאן בתקווה שפקיסטאן תסייע
לוואשינגטון בתחומים אחרים, שנתפסו כחשובים ודחופים יותר".

בשנות ה-70 המוקדמות, כשהיה עדיין מדען בתחילת דרכו, התקבל חאן לעבודה במעבדותיה של חברת "יורנקו" באמסטרדם. זהו קונסורציום הולנדי-גרמני-בריטי שמתמחה
בייצור צנטריפוגות, שבעזרתן מועשר אורניום גזי, המשמש בסופו של התהליך כדלק גרעיני לכורים להפקת חשמל, או כחומר בקיע לנשק גרעיני. חאן כתב לראש ממשלת פקיסטאן,
זולפיקאר עלי בוטו (אביה של בנזיר, שהיתה ראש ממשלה בשנות ה-90 ומתמודדת שוב על התפקיד בבחירות בחודש הבא), והציע את שירותיו למולדתו. הוא נענה בברכה,
ונקבע כי בעזרת סיוע משגרירות פקיסטאן בהולנד הוא יגנוב את התוכניות כיצד לבנות את הצנטריפוגות.

שירות הביון ההולנדי חשף את תוכניתו וביקש לעצור אותו, אך גורמים בממשלת הולנד חששו מהשערורייה ובלמו את המהלך. בצר להם פנו השירותים ההולנדיים לסי-אי-איי,
שיתפו אותם במידע וביקשו מהם לפעול נגד חאן. אבל האמריקאים החליטו על קו פעולה אחר. הם יעצו להולנדים לאפשר לחאן להמשיך בעבודתו, תוך המשך הפיקוח עליו.
ב-1975 הוא הועבר למעבדה אחרת, פחות סודית. חאן הבין שעלו על עקבותיו ונמלט למולדתו, יחד עם התרשימים והתוכניות לבניית הצנטריפוגות. ממשל קרטר, שהבין את
תרומתו המכרעת של חאן לתוכנית הגרעין של פקיסטאן החליט באפריל 1979 להטיל בשל כך עיצומים כלכליים על פקיסטאן, אך אלה ארכו חודשים אחדים בלבד - בדצמבר
באותה שנה פלש הצבא האדום לאפגניסטאן וארצות הברית שינתה את מדיניותה.

פקיסטאן נהפכה לבעלת ברית ומדינת מפתח בכל הנוגע לאספקת נשק ללוחמים האפגנים שהקיזו את דמה של האימפריה הסובייטית. "הדבר ידרוש בחינה מחדש
של המדיניות שלנו כלפי פקיסטאן", כתב היועץ לביטחון לאומי, זביגנייב בז'זינסקי במזכר ב-29 בדצמבר 1979 לנשיא קרטר, "יש להעמיק יותר ערובות, יותר נשק ויותר סיוע,
ולקבל החלטה שמדיניות הביטחון שלנו כלפי פקיסטאן אינה יכולה להיות מוכתבת על ידי מדיניותנו למניעת תפוצתו" (של נשק גרעיני).

גם בתקופת נשיאותם של רייגן ובוש האב המאבק נגד תוכנית הגרעין של פקיסטאן נדחק הצדה. במסע הבחירות שלו ב-1980, כשנשאל המועמד רייגן על תוכנית הגרעין של פקיסטאן, הוא השיב "איני סבור
שזה מענייננו". הרצון להביא לקריסתה של "אימפריית הרשע" הסובייטית היה לחזות הכל במדיניות החוץ האמריקאית.

בכך למעשה נתנה ארצות הברית, מאז ועד היום, אור ירוק לפקיסטאן לפתח נשק גרעיני. לאחר שעשה למולדתו החליט חאן לעשות לביתו. הוא הקים רשת חובקת עולם שהתפרסה במלזיה
(רכש חלקי צנטריפוגות), באיחוד האמירויות הערביות (שם החזיק בדירה ששימשה למפגש עם סוכנים של רשתות רכש איראניות ולוביות), בדרום אפריקה (שם הקים מפעל להזנת אורניום גזי
לצנטריפוגות בעבור לוב), בטורקיה (רכש ציוד אלקטרוני), בשווייץ (רכש ציוד שאיבה בשביל הצנטריפוגות), ובגרמניה (שם נעזר במהנדס גרעין מקומי).

לפי ספרם של קולינס ופרנץ, הסי-אי-איי ידע כבר ב-1997 על הקשרים עם הלובים, משום שאחד מקציני האיסוף של הסוכנות גייס טכנאי שוויצי שעבד בעבור הרשת של חאן. אך שוב
לא נעשה דבר וחאן המשיך לספק ללוב במשך עוד כשש שנים ציוד וידע לבניית מפעל להעשרת אורניום תמורת יותר מ-100 מיליון דולר.

רק ב-2003, במבצע בינלאומי של כמה סוכנויות ביון - הבריטית, האיטלקית, השוויצית ועוד (המוסד, אגב, לא היה בסוד העניין), שם הסי-אי-איי קץ למעלליו של חאן וחיסל את עסקיו.
חאן נעצר בפקיסטאן ונתון עד היום במעצר בית, אך הנשיא פרבז מושארף אינו מאפשר לחוקרים אמריקאים או לנציגי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לחקור אותו. את גרסתו
השמיע חאן אך ורק באוזני חוקרי הביון הפקיסטאני, והוא ממשיך להיות גיבור לאומי בארצו.

שליט לוב מועמר קדאפי, הפתיע את העולם כשבישר בסוף 2003 שהחליט על התפרקותה של ארצו מתוכנית הגרעין שלה. גילוי הלב שלו הוביל לכמה גילויים חשובים. התברר שחאן
סיפק ללוב תרשימים הנדסיים סיניים מפורטים כיצד לבנות פצצה גרעינית. מאז ועד היום קיים החשד (שלא התפוגג למרות הדו"ח האחרון של המודיעין האמריקאי) כי תרשימים הנדסיים
אלה נמצאים גם בידי איראן.

הגורם האנושי

היה כנראה צריך לקבל תזכורת מאשף ריגול בריטי, כדי לא לשכוח שגם בעידן של גודש אמצעים טכנולוגיים הגורם האנושי היה ונותר המרכיב החשוב ביותר של "המקצוע השני העתיק
ביותר בעולם". את התזכורת השמיע סר ריצ'רד דירלאב (Dearlove), כיום יו"ר חבר נאמנים של קולג' באוניברסיטת קיימברידג' ועד לפני כמה שנים ראש שירות הביון של בריטניה, האם-אי 6,
בהרצאה "אתגרים ביטחוניים במאה ה-21", שנשא בשבוע שעבר כאורח המכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב.

דירלאב הדגיש ש"אין תחליף לסוכן המגויס" כדי לדעת מה באמת קורה ולבסס הערכת מודיעין טובה. "גם האמצעים הטכנולוגיים הטובים ביותר תלויים במקור אנושי מיומן", אמר. כך לדוגמה,
אם ארגון ביון מבקש לדעת כיצד טרוריסט של אל-קעאדה עושה שימוש ברשת האינטרנט להעברת מידע ומסרים, הוא יזדקק לסוכן כדי לדעת זאת.

דירלאב בן ה-62 היה קצין איסוף - מגייס ומפעיל סוכנים קלאסי - דמות שיכולה היתה לצאת בקלות מתוך הרומנים המוקדמים של ג'ון לה-קארה על המלחמה הקרה. "זה אולי לא תקין פוליטית,
אבל עלי להודות שהמקצוע הזה מהנה ביותר", אמר. "לא היה לי יום אחד משעמם בעבודה". דירלאב סיפר שהתגייס לאם-אי 6 ב-1966, ומאז עשה את כל הקריירה המקצועית שלו בתחום אחד:
מודיעין אנושי. הוא פעל בניירובי שבקניה, בפראג, בצ'כוסלובקיה ובז'נווה, והיה ב-1991 ראש השלוחה בוואשינגטון.

מ-1994 היה במשך חמש שנים ראש מינהלת המבצעים של הארגון, ואחר כך במשך חמש שנים, עד 2004, ראש האם-אי 6.

בתקופתו, לאחר 11 בספטמבר, עבר הארגון שינויים מבניים ומושגיים, כאשר המלחמה בטרור המוסלמי עלתה לראש סדר העדיפויות שלו. דירלאב התפטר מהתפקיד שנתיים מוקדם מהצפוי
בשל המניפולציות הפוליטיות שעשתה ממשלתו של טוני בלייר במידע מודיעיני (בדומה לממשל בוש), כדי להצדיק את החלטתה להצטרף למלחמה בעיראק.

בפתח הרצאתו הוא התנצל על כך שהוא מדבר על נושא שבו מצטיין לכאורה המודיעין הישראלי. אבל נראה שדירלאב לא מעודכן, או שהוא מנומס יתר על המידה. בעשור האחרון, קהילת
המודיעין הישראלית, ובעיקר המוסד, שעיקר תפקידו לאתר, לגייס ולהפעיל סוכנים, לקתה במחלה של קהילות מודיעין רבות במערב: הסתמכות יתר על הטכנולוגיה על חשבון הגורם האנושי.
ולפיכך ראוי שגם כאן יאזינו לאמיתות של דירלאב שאולי השתכחו - בין השאר ש"אין אדם שלא ניתן לגייס אותו".

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/936395.html

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

לא קראתי עדיין את הספר המוזכר במאמר אך נכון להיום, הגישה המקובלת אצל חוקרים בתחום, היא שהספר הטוב והאיכותי ביותר בנושא הוא:Shopping for Bombs של Gordon Corera שהתפרסם בהוצאת Oxford University Press בשנת 2006. גם אני נמנה עם הממליצים עליו.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

אגב, אם מישהו מתכוון לנסות להשתמש בשיטה הסודית המתוחכמת המוזכרת בתחילת הכתבה, כדאי לחשוב שוב..
כל מידע שנשמר בתיבת דואר מבוססת רשת יכול להתגלות בהאזנה (ואין צורך בפריצה), מכיוון שהוא מועבר דרך הרשת.
שירות הדואר של גוגל בכלל מצטיין בנושא, מכיוון שבו כל מידע נשמר מדי מספר שניות - אם כותבים טיוטה, היא נשמרת אוטומטית. אם מעלים קובץ - הוא נשמר בשרת עוד לפני שלוחצים על "שלח דואר".

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

לעומת זאת, ישנם אתרים כמו hushmail.com שמספקים הצפנה לאורך כל הדרך.

זה בכלל לא משנה כשאתה מתמודד מול ארה"ב, החוקים שם מאוד גמישים בנושאים האלה, וגם יכולות המחשוב ופיצוח ההצפנה.

תמיד יש חתימה, אין מה להתברבר בזה.
כמו אותו גולש שהחליט להפיל את הצ'אט של תפוז, וגלש דרך אתר שמסתיר את כתובת ה-IP ונותן במקומה אחת אחרת.. לקח למשטרה כמה דקות לגלות מי הוא, לא מעבר. אגב, יש מצב שגם תפוז הצליחו להתחקות אחריו בדרכים שלהם.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

לא צריך לפצח שום הצפנה. גוגל זו חברה אמריקאית ועם צו פדרלי פשוט אפשר להיכנס לכל תיבה שה- סי איי אי או ה-NSA יחפצו ולפשוט לקרוא מה יש בפנים.

גם גוגל מציעים הצפנה לאורך כל הדרך. האתר שלהם מבוסס SSL, קשה מאוד לפריצה גם עם מחשבי על, מה שסביר הניח שפקיסטאן אין ואם מחליפים תיבות כל שבוע אפשר גם לנער נסיונו פיצוח עם מחשבי על

ולעניין העיקרי שמתואר בכתבה?

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

סיימתי זה מכבר לקרוא את הספר. למרות שלא מצאתי בו גילויים "מרגשים", ואני יכול להמליץ עליו בחום לטובת מי שמעוניינים לקבל תמונה כללית של הנושא, מבלי לצלול לעודף פרטים היסטורים וטכניים. אני במקביל קורא שני ספרים אחרים על הפרשה, שאחד מהם נראה רציני במיוחד, ואתייחס אליהם עם סיום הקריאה.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

אחרי קריאת The Nuclear Jihadist סיימתי גם את קריאת הספר עב הכרס (למעלה מ-600 עמודים, לרבות עשרות עמודי הערות שוליים) Deception של Adrian Levy ו-Catherine Scott-Clark. בניגוד לספר הראשון, ספר זה לא מתמקד רק בסיפורו של חאן אלא כולל תיאור מקיף ומפורט (הגם שלעיתים טרחני) של יחסי ארה"ב-פקיסטן, עם דגש על נושא הגרעין. הספר מומלץ רק למי שרוצה להתעמק בנושא ואינו מתאים למי שחדש בתחום.
הקוראים הישראלים ימצאו עניין בחלקים שעוסקים בתוכניות ישראליות-הודיות שונות לתקוף את מתקן ההעשרה הפקיסטני. למרות שמרבית המידע על כך פורסם בעבר, הרי שהספר מציג ריכוז טוב של החומר. ביחס לאמינות המידע בנוגע לתכנונים המבצעיים, הרי שהוא מתבסס, בין השאר, על מקורות הודיים הנחשבים לאמינים וכן על ראיונות אנונימיים עם אישים ישראליים. המקור הישראלי היחיד המוזכר בשמו בספר הוא רא"ל משה "בוגי" יעלון, הגם שלא ביחס לתכנוני תקיפה אפשריים אלא למודיעין הישראלי ופעילותו בנושא, בעיקר בנוגע להעברת מידע למודיעין האמריקאי.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie