"חברים יש רק באגד" - עדכון
היי חבר'ה...
זוכרים את האשכול שפתחתי לפני כמה ימים?
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=298712
לאחר כל מה שקרה, חברה שלי (זו שאמרה לי שלא מתאים שאני ארד איתן לאילת) רצתה שנדבר ונבהיר את כל העניין, כי לא הבנתי אותו נכון, ככה היא אמרה.
בכל אופן, נפגשתי איתה, דיברנו, ואמרתי לה הכל - כל מה שאני חושבת על הדרך שבה היא אמרה לי את מה שאמרה, ועצם העובדה שהיא בכלל אמרה כזה דבר, ואיך היא מסוגלת, וכמובן שאני, בתור חברה שלה, בחיים לא הייתי עושה לה דבר כזה.
קודם כל אני חייבת לציין שרואים עליה שהיא באמת מצטערת ומתחרטת, ומבחינתה הלוואי וכל זה לא היה קורה בכלל. היא אמרה שהיא לא התכוונה לפגוע בי, ואם היא היתה יודעת שזה יוביל לכל המריבה הזו, היא בכלל לא היתה מתכננת ליסוע לאילת.
הדרך שבה היא הסבירה לי את הצד שלה היא כזו:
הן חבורה של 5 בנות (ש-4 מתוכן הן חברות טובות שלי, אחת מהן החברה הכי טובה, ואחת לא קשורה אליי..), שנפגשות ועושות הרבה דברים יחד. הן רצו ליסוע יחד לאילת, והיא חשבה שזה לא יהיה מתאים שאני אסע איתן משתי סיבות: 1. יש להן את הצחוקים שלהן והקטעים שלהן, ואני ארגיש לא קשורה. 2. אחת הבנות שם לא חברה שלי בכלל (אנחנו לא מתות אחת על השניה.. בכלל לא...), וזה היה גורם למתח בינינו, ובכלל בטיול באופן כללי. ומכיוון שהיא קבעה איתה קודם, והחברה הזו לא רצתה שאני אסע איתן (אפשר להבין אותה, אפילו שאני לא הייתי אומרת דבר כזה.. עובדה שלא אמרתי שאני לא רוצה ליסוע איתה...), ולכן, חברה שלי חשבה שאיתי היא תיסע לבד, ואיתן לבד. עם כל אחת לחוד, כדי לא לקפח אף אחת. אפשר לומר שהיא היתה "תקועה" בין שתינו - שתי החברות הכי טובות שלה.
אני אמרתי לה בתגובה שאם היא היתה באמת היתה חברה אמיתית, היא היתה צריכה לנסות לגשר בינינו, כדי שאני גם אצא איתן, כי אני יודעת שהייתי מרגישה קשורה, זה לא שאני לא מכירה אותן בכלל, ההפך. וההחלטה הזו היתה צריכה להיות שלי, אם אני ארגיש קשורה או לא. אמרתי לה שלא הייתי מצפה ממנה נגיד להגיד משהו בסגנון "טוב, אז אם חברה שלי לא באה, גם אני לא", כי זה יותר מורכב, כי ככה היא צריכה לבחור כביכול ביני לבין החברה השניה, אבל היא כן היתה צריכה להגיד שהיא נייטרלית והיא לא מסוגלת לבחור, ולכן מבחינתה ששתינו נבוא.
היא שאלה אותי מה היא יכולה לעשות כדי שאני אסלח לה, ואם היא לא תיסע לאילת, זה יגרום לי לסלוח. אמרתי לה שלא, מכיוון שאם היא לא תיסע זה סתם יבאס אותה שהיא לא נסעה ועוד בגללי, והיא סתם תישאר מאחור ממורמרת, וסבל שלה לא יגרום לי אושר. אז אמרתי לה שאם היא רוצה שתיסע - לי לא אכפת. באמת שכבר לא אכפת לי. מצידי שכולן יסעו ויהנו, אני בכל מקרה לא אסע איתן. לא אחרי מה שקרה (הן ביקשו ממני שאני אבוא איתן עכשיו, וכולן יבואו, גם החברה שלא רצתה שאני אבוא). אז היא שאלה מה היא כן יכולה לעשות, היא אמרה שהיא תעשה הכל כדי שאני אסלח לה, אפילו תשב מתחת לבית שלי כל יום אם אני אבקש. כמובן שאני לא אבקש.
אמרתי לה שאין שום מעשה שהיא תוכל לעשות, כל מה שאני צריכה זה שהיא תבין את הטעות - תשנה את נקודת המבט שלה על הדברים ותנסה להבין אותי. היא אמרה שהיא מסכימה איתי שהיא היתה צריכה לנסות לגשר יותר, ולהשקיע מאמצים כדי שאני כן אצא, והיא מבינה אותי בנקודה הזו. אבל אני עדיין מרגישה שהיא לא באמת הבינה עד הסוף.
בסוף הפגישה היא אמרה לי עד כמה אני חשובה לה ושהיא לא רואה את החיים שלה בלעדיי. היא גם אמרה שהיא תלך לבית שלה ותנסה לחשוב על כל העניין מהצד שלי, והיא גם ביקשה ממני שאני אנסה לראות את הדברים מהצד שלה. היא אמרה לי שעכשיו הכדור בידיים שלי ומתי שאני ארצה אני אוכל לבוא אליה ולהגיד לה שאני רוצה שנחזור להיות חברות טובות כמו שהיינו והיא תהיה תשמח לחזור.
ועכשיו... אני לא יודעת מה לעשות.. היא כ"כ חשובה לי, אנחנו חברות הכי טובות מכתה ט' (אני בת 20), ואני ממש רוצה שנחזור להיות כמו שהיינו, אבל מצד שני משהו לא נותן לי, אני מרגישה שאני לא אהיה שלמה עם עצמי.
כשאני חושבת על כל שנות החברות שלנו, אני לא מצליחה לחשוב על משהו נוסף שפגע בי, משהו שהיא עשתה, אבל מצד שני אני פוחדת להיפגע ממנה שוב, אם לא עכשיו אז בעוד כמה שנים, והדבר האחרון שאני רוצה זה להיפגע שוב, ועוד ממנה.
חבר'ה.. מה אתה אומרים? מה הייתם עושים?
|