בצבא החיים משתפרים???

היום אני מבואס על אוטומט ! תקופה של דיכאונות (אומנם לא בצורה קיצונית אבל דיכאונות) נמאס לי מהכל !!!

יש לי ביטחון ! אבל כאשר אני צריך לעבור ממצב של הכרות למצב של חברות אני לא מסוגל אני מתבייש מפחד איך שלא תקראו לזה, אני כל כך רוצה מישהי לפנק להרגיש לשתף , היו לי חברות לא רציניות כאילו ממש פחות מחודש וזה היה לפני שנה+ אני לא יודע מה לעשות !

אני מרגיש שעכשיו יותר מכל זמן אחר אני צריך חברה לידי ואני לא יודע מה לעשות אני בקושי יושן בלילה חושב רק על הדברים האלה ! גם כשאני חושב על מישהיא קשה לי לומר לה את זה אולי מהפחד מהתגובה אולי מדברים אחרים אני לא יודע .

עם אתם תכירו אותי אתם תגידו לך אין ביטחון!? אני אומר מה שבראש שלי למי שבראש שלי הבעיה כשאני מגיע למישהיא שיש לי רגשות כל שהן אליה אני לא יודע מה להגיד !!! .

אני הגעתי למצב שאני מקנא באנשים שיש להם חברות ויכולים לעשות דברים שאני לא !!
אני רוצה לדעת שיש מישהו שאוהבת אותי ואני אותה, להרגיש שיש לי מישהי לפנק מישהי שבמצב הכי דאון אני אדע שהיא שם בשבילי !

אני הכי לא מבין את הקטע הזה שבנות לא עושות צעדים כלפי גברים כאילו מה זה אגו?? יש מלא גברים ביישנים שרק מחכים להזדמנויות !

זה מבחינת אהבה גם מבחינת חברים והכל אני רק רוצה לדעת עם יש לי למה לצפות או שכל החיים יהיו באותה מתכונת??

אני לא ניראה רע דווקא לא רע הייתי אומר ! הבעיה היא חוסר הניסיון שלי ... אני בן 18 ואני רואה אחרים בני 18 שכבר עשו כל כך הרבה שאני אומר "מה פספסתי?"!

אני יודע שהכל קצת מעורבל אבל ככה אני מרגיש מבולבל אפילו לכתוב קשה לי...!

חוץ מזה שיש סיכוי שתפגוש עוד בנות ,תרחיב את מעגל ההיכרות ואז הסיכוי שיהיה בינך ובין מישהי משהו יגדל .

תשמע , אני חושב שכמעט כל בן אדם בעולם יכול להזדהות איתך , אתה מחפש אהבה , זה צורך שלכולנו יש , מישהי לחלוק איתה דברים , להחזיק , שתאהב אותנו , שתגרום לדברים לראות קצת יותר קלים .
אבל כמו שאמרו ויאמרו בפורום , אתה רק בן 18 , דרך עם מספר לא קטן של קשרים לפניך , אל תתבאס ואל תתעמק בזה , זה כבר יגיע .

לגבי זה שאתה לא יודע מה לומר כשיש לך רגשות, אני לא חושב שאתה צריך לשתף אותם ישר , תבלה איתה , תציע לה לצאת , ותתן לדברים להסתדר מעצמם .

יש בנות שדווקא כן לוקחות יוזמה ועושות את הצעד הראשון, אבל כמו שאתה מתבייש לעשות את הצעד הראשון כך יש בנות שמתביישות.
אני רואה פה משפט שחוזר על עצמו בכ"כ הרבה אשכולות בפורום הזה: "אני מרגיש שפספסתי, שהחמצתי, אני כבר בן 18 ועוד לא היתה לי חברה..."
"כבר" בן 18? מי קבע שהגיל הזה הוא הגיל שבו חייב להכיר מישהי ולהיות בתוך מערכת יחסים כלשהי? שירים את היד אני רוצה להכיר אותו ולומר לו שיתעורר ויפקח את העיניים שלו.
יש לי הרבה חברות שכל היום כל מה שהן מדברות עליו זה "מתי יהיה לי כבר חבר?" "אני רוצה חבר" "למה אין לי חבר?" - זה חייב להיפסק!
לי, באופן אישי, אין חבר כרגע, ואני לא מחכה בכליון עיניים שגם לי אחד כזה. אין אז אין, הוא עוד יגיע אני בטוחה.
עם החבר הקודם שלי (והראשון), הייתי שנה, והוא פשוט הגיע ללא שום סימן - פתאום. לא חיכיתי, לא ציפיתי, לא ספרתי את הימים ולא דיברתי על הנושא כל הזמן. דברים טובים מגיעים כשלא מצפים ומחכים להם. כן תקווה, תצפה ותאמין, אבל אל תחשוב על זה כל הזמן, ותיתן לעצמך להתעסק בנושא 24/7. אחרת כל מה שיוצא לך בסופו של דבר מההתעסקות האובססיבית הזו ברצון לקשר זוגי הוא לחץ - המוביל לדכאון מיותר וחבל. שום דבר טוב לא יצא אף פעם מהתעסקות אובססיבית במשהו.

אם בצבא החיים משתפרים?
הצבא הוא לא איזה תרופת קסם שבו כל מה שלא הלך עד עכשיו, יתחיל פתאום להצליח לנו ובגדול. צבא זו עוד תקופה אחת מהתקופות הרבות בחיינו, שבה טוב לנו ורע לנו - כי אין כזה דבר רק טוב או רק רע. הצבא יכול לפתוח לך דלת להמון דברים חדשים - אנשים חדשים, תפקידים חדשים וכן, גם בנות חדשות, כלומר יצירת קשרים חדשים. אבל, וזה אבל גדול , שום מסגרת לא תעזור לך ליצור קשרים עם בנות אם לא תחליט שהשינוי מתחיל בך, ואתה לוקח את עצמך בידיים, תופס אומץ ועושה את המעבר, את הצעד הזה ממצב של הכרות למצב של חברות. הרווח הוא רק שלך, ואתה תעשה לעצמך רק טוב. תנסה. אז פעם אחת לא ילך (לא באמת...). תנסה שוב. גם פעם שניה לא ילך(שוב, לא באמת...). אז תנסה שוב ושוב ושוב עד שכן ילך - כי רק כך מתקדמים ומתפתחים - נסיון, זה שם המשחק. עד שתרכוש בטחון ותרגיש מספיק בטוח בעצמך.
שיהיה לך בהצלחה. לך על זה.

אנו לא בוחרים את המצב בו אנו נתונים, אך אנו בוחרים כיצד להתמודד איתו.