בד"כ כש טנק שנפגע והתחמושת מתפוצצת בו הצריח יעוף. הצריח לא מחובר אל התובה אלא "יושב" על טבעת (שנן צריח) ונע בתוכה באמצעות כמה מנועים (הטבעת משוננת ובמנועים יש גלגלי שיניים שמסתובבים כנגדה).
בטנקים מערביים מודרניים הצריח שקוע במספר סנטימטרים אל תוך התובה. האם לא ניתן להאריך את הקטע השקוע אל תוך התובה ממש אל רצפת התחתית?
ראו איור מצורף. שקיעה כיום מסומנת בקו שחור מקוקו, שקיעה מוצעת באדום מקוקו:


קשה להאמין שבמצב כזה הצריח יצליח לעוף. בנוסף נרוויח תוספת מיגון ריבודי (שכבות) לצוות.

בעיות טכניות ופתרונות שחשבתי עליהם:

• יציבות - אני מציע להניח את הצריח על שני שנני צריח (טבעות) אחד בגובה הנוכחי ואחד כמעט ברצפת תחתית.
• מעברים בין תובה לצריח (של אנשי הצוות, תחמושת וכלים) - ראשית, גם כיום המצב לא אידאלי ואין אפשרות לעבור ולהעביר בכל זווית צידוד. שנית, אפשר בהחלט להשאיר "דלתות" בגוף הקטע השקוע. לגבי תחמושת אני רואה עדיפות לאיחסונה ב"כיס צריח", כך המצב במרכבה סימן 4 ובאברהמס. גם בטנקים שבהם מע' טעינה אוטמטית (מרצפת תחתית) יש פחות בעיה.
  

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

נראה לי שבפתרון שאתה מציע מפסידים הרבה מקום חיוני שיש בצריח, וכלל לא בטוח שזה ימנע את העפתו של הצריח החוצה במקרה של פיצוץ.
מיגון נוסף לצוות - בכלל לא בטוח שזה כזה משמעותי - ברגע שמשהו חדר את הפלדה החיצונית נגמר הסיפור. כדי שזה ישמש מיגון זה צריך להיות די כבד הדבר הזה וזה יגזול יותר מקום ויכביד (לא רק בפנים אלא גם על הטנק בכלל).
אם כבר אז במקום להעמיק את הצריח לתוך התובה, אולי עדיף להוסיף מספר גובלים כאלה מתחת לשינן צריח שלא יהיו בכלל בשום חיכוך, אלא רק יגבילו את האפשרות להשלפות של הצריח כלפי מעלה. אבל שוב, נראה לי שהעוצמה של פיצוץ תחמושת של הטנק מבפנים היא כל כך גדולה שזה לא יחזיק.
נקודה נוספת, כשיש כבר פיצוץ שמעיף את הצריח, הבעיה של הצריח היא הקטנה,כי מן הסתם לצוות זה כבר לא משנה כי הם נהרגו במקום.

"כאשר אין לשאת אבידות, אין הצדקה להלחם על המטרה."

היה מרכבה שהצריח שלו עף (מטען, אם אני זוכר נכון) והיה מונח כמה מטרים ממנו.
ראינו את הצילום ממל"ט כמה דקות אחרי שזה קרה, והייתי בטוח שהצוות הרוג כולו.
לתדהמתי, היה שם הרוג אחד.
עד עכשיו אני לא יכול להסביר את זה.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

אבל גם השרידות של הטנק חשובה. טנק שהצריח שלו לא עף אפשר לתקן מהר יותר.
חדירה של טיל לא תמיד הורגת את הצוות. גם לא פיצוץ התחמושת. אולי זה נדיר אבל כבר היו אנשי צוות ששרדו את שני הנ"ל ונהרגו מהעפת הצריח.
רעיון הגובלים שלך נשמע יעיל.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

כל כמה שאני מבין, הצריח מושבת בין אם עף מטרים, או חרג בסנטימטרים (אולי פחות) מהתושבת המיועדת. גובלים, בין אם יעבדו או לא. הצריח כבד! דורש ציוד מיוחד כדי להזיז אותו.

האופן שבו הצריח יושב, אומר שהטנק אינו יכול להתאושש מהתהפכות ללא סיוע. אפילו ה-MARK I מ-1917 היה עדיף, (רק בקטגוריה הזו).

הפתרון המובן מאיליו, הוא לבטל את הצריח. פשוט, צריח הטנק עבר זמנו.
את קנה התותח לבדו, אפשר להרכיב על צריחות לא מאוייש, כלומר רק הקנה והבריח מצוי מעל לתובה, כל הצוות בתוך הכלי עצמו ולא בתוך הצריח. מעל הטנק אפשר להוסיף צריחונים נוספים למקלעים כבדים, אמצעי תצפית ומודיעין, ומערכות נשק מגוונות.

משהו דומה לתותחים בעלי רתע מופחת שמיועדים למשוריני LAV אירופאים ולסטרייקר.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

האם זה בלתי אפשרי לבנות "כיסאות מפלט" לצוותי טנקים?

אחרי הכל -בירי טיל אל טנק, בד"כ יש מספיק זמן לצוות להתכונן לתעופה באמצעים פירוטכניים מקובלים. ואפשר לתרגל זאת בלי סוף מבחינת זמני תגובה.אולי שכל אחד יוכנס למין כרית אוויר שתתנפח בשבריר שניה - ותעוף החוצה אחרי שהצריח יעוף קודם...

זה נראה לי הזוי - אבל ייתכן ובעתיד לא תהיה ברירה, לאור ההתקדמות העצומה בראשי קרב מסוג טנדם ומשולש שלא מותירים ברירה לטנק הנתקף.

if the explosion is strong enough to separate the turret, the tank and everyone in it are dead. .
actually, the crew may have more chance to survive, when the blast is not confined.


sorry no Heb on this computer ,

טל

לא עדיף להגביה את השפה שסביב הצריח?

במרכבות פלטת המנוע בחזית מחפה על חיבור התובה-צריח אבל בשאר הצדדים הוא יחסית חשוף ולא שקוע מספיק.
האם לא ניתן לבנות צריח שבסיסו הינו עגול לגמרי ו"צעיף" שיגן עליו ב-360 מעלות כך שחיבור הצריח לתובה נמצא בתוך התובה ומנצל את המיגון שלה? אמנם יוריד את יכולת הנמכת התותח אבל במילא במרכבות העקרון הזה כבר מיושם בגזרת החזית.

השנן במרכבות שקוע מכל הכיוונים. וטוב שכך. אני הצעתי להשקיע אותו יותר פנימה.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

אוקיי, אז למה לא פשוט להגביה את התובה? במילא בחזית פלטת המנוע המנופחת מכסה את חיבור התובה צריח אז למה לא להשוות את גובה שאר התובה? ייתן גם יותר חלל פנימי.

רלוונטי פחות לארץ- אך עבור רוב הטנקים בעולם, הנמכת השינן תוסיף לרוחב הטנק (כי יהיו מבנים מקבילים בתובה ובצריח) שהוא כבר כיום מגבלה לשינוע ברכבות ובאוניות.

רציתי לשאול, איך זה אפשרי שאנשים יצאו חיים מטנק שנחדר על ידי טיל, הרי ההדף הנוראי שנוצר בתוך הכספת הזאת שנקראת טנק, אמורה לפרק את כול הצוות, ואם זה לא הרג אותם אז התחמושת שבבטן הטנק מתפוצצת והורגת אותם יחד עם ההדף הנוסף, איך לוחמים מצליחים לשרוד כזה דבר, זה דרך אגב הפחד הנוראי שלי משריון, מעדיף חי''ר סיירות מסתערבים ומה לא, הכי מפחיד אותי שריון.

ועוד משהו קטן, מדוע מאכסנים את התחמושת בתוך הטנק עצמו, איפה שיושב הצוות, לא עדיף לאחסן תחמשות בתא חיצוני, ממוגן באקסטרה פלטות עם מערכת טעינה הישר מן התא אל התותח ?

מעין תא שישמש כמו מחסנית של רובים.

אתה לא מגדיל כך את סיכויי הפגיעה ביכולת הצידוד של הצריח ?
למעשה אתה מגדיל כך את שטח הצריח ופגיעה בצד התובה תביא להשבתתו (בסיכוי גבוה) עקב עיוות הפלדה או פגיעה במערכות הידראוליות המשמשות לצידודו לא?....

האם ניתן למנוע העפת הצריח ע"י התקנת שסתומים שיעופו בעת הפיצוץ הפנימי, ובכך ימנעו בניית לחץ שיעיף את הצריח?

גם בסיר לחץ יש שסתום שאמור לקרוס אם השסתום הידני כושל, וזאת על מנת למנוע העפת הצריח, סליחה - מכסה, כשנבנה בו לחץ גדול מידי....

אני חושב שברעיון הזה יש פוטנציאל להפחית במשקל הצריח ולא להגדיל אותו, כהצעתך...

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

סולו,

בדיוק ככה בנויים תאי איחסון התחמושת גם במרכבה וגם באברהמס.
הדלתות החיצוניות שדרכן מכניסים את התחמושת (אני מדבר פה על אחסון התחמושת בצריח האברהמס והסימן 4) הינן מוחלשות לעומת המחיצה הפנימית בצריח ולכן כאשר יש פיצוץ הוא מתועל דרך הדלתות החיצוניות וכך הלחץ לתוך תא הלחימה הוא קטן והסיכוי שהפיצוץ יחדור קטן גם הוא).
עקרון פשוט של יצירת חוליה חלשה כדי שהכשל, אם יקרה, יקרה במקום הנוח לנו שבו יתרחש הנזק הקטן ביותר.

אם זה כבר קיים - אז למה עפים צריחים? עיניין של מזל בלבד?

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

כאשר הצריח כבר עף, כנראה עדיף שיעוף.

בפיצוץ בסדר גודל כזה הנזק לטנק היה אדיר ומשהו חייב לקרוס ולהתעוות. אם הצריח לא יעוף התובה תתנפח (ראיתי את זה קורה) או שהצריח יקרע מעט בלי לעוף לחלוטין.

אני חושב שהנזק היחיד מהקרעות הצריח ממקומו הוא תדמיתי. מעבר לכך הדבר מגדיל את סיכויי הצוות לשרוד בהפחת לחץ הפיצוץ עליהם.

מעבר לכך אכעיונות כגון סיר לחץ יעילים רק כאשר "שסתום החרום" הוא בעל שטח גדול מאוד. בתאי הפגזים יש דופן שלמה שעפה. כאשר מתכננים פיצוץ של מבנה למשל(והמומחים ממני יכולים להרחיב) מספיק כיסוי ביריעת נילון של חלונות ודלתות כדי לשמור על אפקט הפיצוץ.
העפת הצריח היא שסתום החרום ומענין אם מישהו תכנן זאת להגברת השרדות או שמדובר במקרה בלבד.

טל

אז כל הדיון קצת מוזר. ומניעת ניתוק הצריח לכשעצמה, זה בכלל לא פאקטור...
בשביל שצריח יתנתק, צריך שכל התחמושת בתוכו תתפוצץ, שזה בכלל מצב שאתה רוצה להמנע, ע"י נסיון לא להפגע מטילים/פגזים של האוייב. אם חדר לך לטנק משהו, וכל התחמושת התפוצצה, רוב הסיכוי שאתה מת. אז למי בדיוק אכפת שהצריח עף? אולי קצת יותר עבודה לצוות ההנדסה שיפנה את גופת הטנק שלך. בכל מקרה- זה כבר עכשיו מגיע כמעט עד התחתית

השינן צריח הוא במקום האידאלי מבחינת מבנה הנדסי וכוחות שמופעלים על החיבורים. אם הצריח היה מחובר למטה הכוחות של משקל הצריח היו מקבלות תוספת רצינית, מה שהיה מכריח את המהדסים לעבות ולהגדיל את כל השינן והחיבור.

השערה שלי לגבי הישרדות הצוות - נטשו אחרי הפגיעה והצריח עף בגלל פיצוץ תחמושת מאוחר יותר.

בכל מקרה, כפי שכבר נאמר לפני, אם בתוך הטנק מתפתח לחץ שגורם להעפת הצריח אז הכל כבר נגמר - מיותר להשקיע משאבים למניעת העפתו.

מתנצל מראש על הבורות בנושאי שריון -

מדוע למנוע העפת הצריח? לא עדיף "לעודד" את הלחץ האדיר שנוצר לאחר חדירת הכלי - לברוח החוצה וכמה שיותר מהר?

שאלה2 - מה אומרות הסטטיסטיקות בנוגע לשרידות הצוות לאחר חדירת נ"ט ? לדעתי , רוב החדירות משביתות לחלוטין את הכלי ואת צוותו כך שלא ממש ברורה לי המוטיבציה שמניעה את הפטנט למניעת נטישת הצריח.



שחר

אני משער שהסכנה הגדולה לטנק היא פגיעת נ"ט, שכפועל יוצא מזה התחמושת שבתוך הצריח תתפוצץ ואז הצריך יתנתק מהתובה. הפותטית, אפשר לצייר שני מצבי קיצון: אם יש פיצוץ תחמושת בתוך הצריח (נניח רתחו בתוך הצריח ולא הוציאו תחמושת) יש סכנה שהצריח יתנק, ולעומת זאת אם נ"ט פוגע בצריח עם "בטן ריקה" סבירות נמוכה שהצריח עצמו יתנתק. אי לאלו, אני מוצא שאם כבר לשפר ולשכלל, אז לנסות לשפר את המיגון החיצוני של הטנק (כולל מפני מטענים) ואולי לשנות את הסידור הפנימי בתוך הצריך (או התובה), כך שתוקטן הסבירות לפיצוץ תחמושת טנק במקרים של פיצוץ מטען צד או פגיעת נ"ט.

לא מאיימים על יונה בעלה של זית

בעליה על מטען : כמו משחק הכדורים הידוע שהכדור הראשון - המטען, מעיף את הכדור האחרון - הצריח. אם נחזק את הצריח אזי האנשים בתוכו יעופו לתקרה וימותו. בהרבה מהמטענים שנים האחרונות בעזה ובטנקים שעלו על המטען בלבנון הצריח עף עם האנשים בתוכו (אם הייתה חדירה של הסילון פנימה הם מתו מהלחץ) ואז השאלה איך נחת הצריח בסוף אם על הריצפה הסובבת הרבה פעמים אנשים נלכדו כי ה"רגלים" של הרצפה לא יכולות להחזיק את כל הצריח, ואם התמזל מזלם והצריח נחת על הצד או על הגב (כמו בטנק בלבנון) האנשים שרדו.

במקרה של פגיעה בתחמושת בדר"כ הנזק גדול כ"כ והלחץ מעיף את הצריח (זה כבר לא משנה לאנשים שהיו בתוכו)