20-04-2007, 11:59
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 17.05.03
הודעות: 4,101
|
|
דבר ראשון, אני אציין שגם אני מגיע ממשפחה שרובה הגדול נספה בשואה. כמו כן, היו לי קרובי משפחה (לא מדרגה ראשונה) שנפלו במערכות ישראל. גם אבי נפצע באחת המלחמות הללו.
כתבת שאת מתביישת להיות יהודיה וישראלית. את מתביישת בשילוב ולא בעניין הדתי. אוקיי.
אין ספק שהיחס כלפיי ניצולי השואה מחפיר ולא צריך להיות כזה. אין על כך שום ויכוח.
"והאם אנחנו באמת חופשיים? האין אנו כלואים בתוך המערכת המושחתת הזאת שכל מה שאנחנו עושים זה לשבת בצד ולהגיד שזה מושחת, וההוא אנס וזה הטריד וההוא גונב וזה נהג שיכור ושאר שטויות במיץ שאנשים כל כך נהנים להגיד אך לעולם לא לעשות משהו בנידון???"
המשפט האחרון שאמרת... דניאל, זה לא מרמור כלפיי ישראל. זה מרמור כלפיי טבע האדם. הוא לא קשור במאומה כלפיי ישראל. האם בארצות הברית, בירת הדמוקרטיה, לא התפטרו נשיאים בגלל פרשות שחיתות? האם לא שרים התפטרו? האם לא נפתחו וועדות חקירה? כמובן שכן.
אותו כנ"ל לגביי, בריטניה, צרפת, איטליה... וברה"מ. זה לא קשור לדמוקרטיה. זה קשור לטבע האדם.
שחיתות, אונס, נהיגה בשכרות, סמים, אלימות... אלה הן בעיות כלל עולמיות.אין לזה שום קשר נגד מדינה ספציפית.
עכשיו, לי יש שאלה אחרת. מה את עושה בנידון? האם את לא עושה את מה שכולם עושים? האם את לא מבכה על החסרונות האלה בטבע האנושי - אך לא עושה שום דבר לגביי זה (כמו שאת טוענת שלא כך צריך להיות)? האצבע המאשימה צריכה להיות מופנת אלינו-עצמינו. את חושבת שצריך לשנות? תשני. תפגיני. רוצי כמועמדת. תתנדבי במקומות. תחנכי את הילדים שלך להיות אנשים ערכיים יותר.
לברוח מהארץ... בפשטות, למה? כדי לגלות שאותו הדבר קיים במקומות אחרים? "הדשא של השכן ירוק יותר" תמיד, נכון?
"אחרי תקופת השואה- שתמיד היא תקופה קשה בשבילי בשנה, מגיע יום הזכרון. כל כך הרבה חיילים שמתו על לא עוול בכפם- כדי להגן על מדינה שלא מגנה על תושביה. להגן בחירוף נפש, בכל אמצעי ולמען החזון הגדול- הקיום שלנו, שבסופו של דבר מתקיים בתנאים עלובים בהחלט.
בשבריר שנייה, ישראל שוכחת. פנים עצובות הופכות לשמחות לקראת יום העצמאות. יום העצמאות שלא היה מתקיים ללא אותם חיילים, ללא אותם אנשים כמו הסבים שלנו ואותם ניצולי שואה שהגיעו לכאן ובנו את הארץ. אני חושבת שהם לא מקבלים את הכבוד הראוי להם, אפילו לא מחציתו. איך שמים מחיר על עצמאות? "
מדינה שלא מגנה על תושביה? דניאל, אנחנו, ואין לי ספק בכך, המדינה ההכי מאויימת בעולם.
מוקפת במדינות שלא אוהבות אותה, מאויימת ממדינה בעלת טילי קרקע-קרקע שמפתחת יכולת גרעינית שמצהירה שהיא רוצה להשמידנו, בתוכינו ארגוני טרור שמבצעים פעולות טרור עוד משנות השישים...זהו מצב שלא קיים בשום מקום אחר בעולם! ואנחנו פה. אנחנו מתמודדים עם הטרור בצורה שאף מדינה בעולם לא הצליחה. עובדתית. מלחמות, מבצעים... אנחנו פה. לא מגנה? איך את יכולה לומר את זה? הרי אם היא לא הייתה מגנה - לא היית יכולה לכתוב את מה שכתבת, אצלך, בבית.
ישראל לא שוכחת את נופליה. את יודעת כמוני שהסמיכות הזאת בין יום הזכרון ליום העצמאות היא בכוונה.
"במותם ציוו לנו את החיים". משפט מצמרר - ונכון. מותם אפשר לנו את המדינה הזאת. המדינה הזאת, עדיין בחיתולים שלה. אנחנו בין המדינות ההכי צעירות בעולם. וגם בין הכי מתפתחות. דווקא השמחה הזאת ביום העצמאות - דווקא המעבר הזה הוא מה שאנחנו חייבים לנופלינו. בלי השמחה הזאת, בלי החגיגה הזאת - למה הם נפלו? לשם מה הם הקריבו את חייהם אם לא למען שהמדינה תוכל לחגוג עוד שנה לקיומה? אם לא כדי שנוכל להגיד, ע"י דגלים ומסיבות: "אנחנו על המפה! ואנחנו נשארים על המפה!" (משפט שנאמר מתוך מחשבה על מלחמה ע"י שחקן כדורסל).
לסיום, דניאל, חשוב מאוד שתפרידי בין מה שהולך במדינה - לבין מה שהולך בכל מקום. אנחנו שומעים רק את הכותרות מארצות אחרות. בדיוק, כשם שארצות אחרות שומעות רק את הכותרות עלינו.
לדוגמא, חברה שלי בחו"ל, שואלים אותה אם היא לא מפחדת לגור בישראל עם כל הפיגועים שיש כל יום. כל יום? הרי גם במרץ 2002 לא היו פיגועים כל יום וזאת הייתה "העונה החמה" של הפיגועים.
אבל, אנשים בחו"ל קוראים רק כותרות ולא יודעים מה הולך אצלינו. וכנ"ל לגבינו - אצלהם.
מפריע לך משהו בקשר למדינה? הנפש שלך צועקת שצריך שינוי? שכולם מטומטמים כי הם רק בוכים - ולא עושים כלום בנידון? את לא יכולה לשנות אחרים. אבל, את כן יכולה לגרום לשינוי בעצמך.
_____________________________________
נערך לאחרונה ע"י חרוב בתאריך 20-04-2007 בשעה 12:04.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
