22-04-2007, 01:00
|
|
|
|
חבר מתאריך: 19.01.07
הודעות: 798
|
|
|
הרצון להוכיח,אחרי הרבה זמן.
בעקבות זו שכתבה כאן שעברה אונס וכל הסיפור החלטתי אני לקחת השראה.
לפני שנתיים עליתי לתיכון בבית ספר אחר,וחוצמזה שממש לא השתלבתי בשום דבר היה ילד גדול ממני בשנה שכל הזמן היה מרביץ לי עם עוד חבר שלו.פשוט ככה,הייתי יושב בספסל הם היו שניים הרביצו לי הלכו. עכשיו אני פשוט מת לתפוס את הבן **** ולקרוע לו את הפנים.
רק מלראות אותו הייתי פוחד.כולם פחדו ואף אחד לא ממש רצה להתעסק איתו,הכיתה מתחתינו 'יעני' אהבו אותו והיו מלקקים לו כדי שיהיה חבר שלהם,אז כמוני היו הרבה שפחדו אבל אני הייתי מקרה מיוחד,זה שבאמת ספג.
הקטע הוא שהוא היה כזה מרביץ לי יום אחד יום אח"כ היה מדבר איתי כאילו אנחנו חברים כשבעצם הוא רצה להשיג ממני כסף וכאלה,וברוב טיפשותי באמת חשבתי שאולי תהיה פה 'חברות'.
הקטע הוא שאף פעם,במשך שנה שלמה,לא החזרתי לו.פשוט פחדתי ושתקתי.הייתי שק החבטות שלו...
עד שיום אחד הוא הרביץ לי כי הרבצתי למישהו אחר שעיצבן אותי והוא היה חבר שלו.חזרתי הביתה אמא שלי ראתה את השריטות על הצוואר והחליטה-אנחנו הולכים למשטרה.(מעניין זה היה יומיים לפני יום העצמאות,עכשיו...) הגשנו תלונה הסברנו הכל...אמרו בסדר אנחנו שולחים את זה למשטרה המקומית.גם אמרתי את זה לבית-ספר והם הזהירו אותו,ובתגובה הוא התחיל לאיים עליי במושגים של "אתה בכלל לא מכיר את הכח שלי"
הוא גם הציע לי שנלך מכות,יעני בוא תפרק עליי את כל הכעס שלך נראה אותך.אבל מה,אני ילד קטן שעושה פוזות?ובמחשבה שנייה היום דווקא חבל שלא הלכתי על זה.
בנתיים הגיעה סופשנה והוא אמר לי וואלה חנן מצטער סליחה על כל השנה,אמרתי לו "מה שהיה היה,עזוב"
לא היה לי כח אליו.
בנתיים בקיץ המשטרה דפקה אותו והוציאה עליו צו הרחקה ממני,הגיעה שנה הבאה והוא יותר לא נגע בי חוץ מכמה פעמים שהוא קרא לי מלשין.סאמא שלך אפילו עוד 1000 פעמים הייתי עושה את זה.
ואז באותה שנה החלטתי שמי שמפריע לי אני פשוט קורע אותו
התחלתי להפציץ הלכתי מכות בציפורניים,היה מישהו ג'בר ממני פי שתיים התחיל איתי נכנסתי איתו לאגרופים ומכות רצח.חוץ מחבר של ההוא משנה שעברה,סתם פעם היה מציק לי פה ושם אבל זה כבר לא היה רציני.
ועכשיו הכל נגמר,אני בשמינית וזה די מאחוריי.
אבל...
אני כלכך מצטער על זה,לא על הקטע שהוא הרביץ לי.על זה שלא החזרתי לו והראיתי לו שאיתי לא מתעסקים(כי גם לאחרים הוא היה מרביץ לפעמים)ונכון שהשבוע היה לנו יום מאוד עצוב אבל אשתמש בביטוי הזה הייתי מראה שאני לא הולך כצאן לטבח.
על זה שאפילו אם הייתי שובר לו שן אחת והוא היה שובר לי שתיים הייתי עומד על הכבוד שלי והערך העצמי שלי לא היה נופל מול כולם.שנה שלמה.
והאמת הי שגם עכשיו אחרי שנתיים,אני מת להיכנס לסיטואציה כזו של ריב עם מישהו ולפרק לו את הפנים מול כולם ולפרוק את החסך שנחסך ממני,זה שאומר-אני יכול.
וזה כל יום,כל יום אני סוחב את הכעס ואת השאלה:למה לא הגבת?למה לא החזרת לו?אפילו קצת?!
רק שיבוא יום אחד לבית ספר ונלך מכות,אפילו אם אני יפסיד,על הכבוד שלי שמרתי.
והרגעים האלה עוברים בחריקת שיניים...הפיספוס.
הרצון להוכיח לאחרים,ובמיוחד לעצמך.
נערך לאחרונה ע"י m-hanan בתאריך 22-04-2007 בשעה 01:23.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
