לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 23-04-2007, 15:08
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
כתבה "ערב שירי לוחמים" -סיפור נפילתו של חייל אחד. אבי בוק הי"ד

מה אתם שרים?
רק חסר שתצאו במחולות.
אין דרך אחרת לציין את יום הזיכרון?

אני מכיר את כוחם של השירים, את השירה הבוקעת ממעקי החזה וחובשת את פצעי הלב. במלחמה האחרונה, בקיץ שעבר אחרי ימים שבהם נשאנו את גופות חבירנו המתים, אחרי קרב לא קרב, ושינה לא שינה, בנסיעה מונוטונית ארוכה על כביש הצפון . חיילי צעצוע על לוח שחמט שגם למי שמניע אותם לא ברור לשם מה. המחשבות מתרוצצות והמבט שוקע.
עוד המומים מארועי הימים האחרונים, מאזלת יד הצבא שהיה אמור להיות החזק באזור, מחוסר התפקוד של קצינים עליהם סמכנו וקיווינו שהם יודעים מדוע הם שולחים אותנו להסתכן.
אבל המלחמה עוד לא תמה והלילה אנחנו צריכים להיכנס שוב ללבנון וללחימה. חשתי צורך להתרומם ולהרים את הצוות מעל. אל הרוממות שתזכיר לנו עבור מה אנחנו נלחמים. ותתן לנו את הכוח להמשיך ולהילחם.
דגל ישראל נשלף מסל הצריח מתוך התיק שהבאתי מהבית. שלומי הטען אחז בו והציג אותו לעיני כל מי שצפה בנו לצד הכביש: סקרנים, עיתונאים, חיילים מיחידות אחרות.
זה לא הספיק.
"ארץ, ארץ, ארץ. ארץ תכול אין עב. והשמש לה כדבש וחלב..."
"אנא בכוח גדולת ימינך, תתיר צרורה, קבל רינת עמך... שעוותנו קבל ושמע צעקתנו..."
"פה בארץ חמדת אבות. תתגשמנה כל התקוות..."
"כשהנשמה מאירה גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים".
"שם הרי גולן באופק ניצבים עוד בדממה. ונערים בהולם דופק עוד שומרים על הרמה..."
"אחינו כל בית ישראל, הנתונים בצרה ובשביה, העומדים בין בים ובין ביבשה. המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה ומשעבוד לגאולה..."
המילים נזעקו אל מערכת קשר הפנים בטנק. מתגברות על רעשי המנוע, פיצפוצי קשר החוץ ופיצוצי הקטיושות. עם כל שיר, עם כל שורה וכל בית, הרגשנו איך הגו מזדקף קצת יותר. כיצד הטנק נעשה קל יותר וכוחותינו חוזרים אלינו.
כשחנינו לצד הכביש בכניסה למלכיה אחרי כשעתיים נסיעה יצאנו מהטנק אנשים אחרים מאלו שנכנסו אליו קודם לנסיעה הזאת.

אבל אתם, מה אתם שרים? אין לכם משהו טוב יותר לעשות בערב יום הזיכרון חוץ מלשלב קולות בהרמוניה? זיכרון המתים מעיק עליכם? רוצים להרגיש ביחד? יושבים בצפיפות בחושך ושרים. לא הרגשתם שחסרים כמה אנשים באולם? אין לכם חללים בלב, חללים שהיו עכשיו אמורים לתפוס לכם את המקום הנוח מול המסך ולהסתיר לכם את מילות השיר.
"וככל שפחות שמחים כך יותר חוגגים..."
אילו חגיגות אלו? ממש בא לומר לכם חג מתים שמח.

ובכל זאת, מה יש בו ביום הזיכרון שגורם לי לרצות ולשתף אתכם? האם זו התחושה שביום הזה אתם יותר נכונים ורוצים לשמוע? האם נראה לרגע שביום הזה אתם מסוגלים קצת להרגיש כיצד אנחנו חיים בכל יום. מוכנים לשמוע את מה שאנחנו זוכרים?
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #2  
ישן 23-04-2007, 15:11
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
אז בכל זאת, לאלו שרוצים לשמוע
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב ""ערב שירי לוחמים" -סיפור נפילתו של חייל אחד. אבי בוק הי"ד"

אב"י, אברהם יעקב, בוק.
הכרנו מגיל 10או 11 כשהשבט שלהם הצטרף לעדה שלנו במחנה. לא ממש הבנתי למה צריך לעשות סיבוב כזה גדול עם האוטובוס כדי לאסוף אותם ולמה הם ישנים לידינו ואוכלים איתנו אבל הם היו חבר'ה טובים אז התגברנו על הקשיים.
תמיד החבר'ה שלי הסתובבו עם החבר'ה שלו.
ובכל זאת, גם אם הגדרנו זה את זה כחברים מעולם לא היינו באמת קרובים. חוץ מרגע קטן של חסד מעולם לא התקרבנו ממש. אני לא יכול לומר שאבי היה סנוב אבל בהחלט שמרתי ממנו דיסטנס. הוא תמיד נראה לי חכם כזה, ידען, שקול, יפה. כשדיבר כולם השתתקו והקשיבו. ניכר היה שחשב לפני שהשמיע את הדברים ששקל את מילותיו שביסס את דעתו על היגיון וידע.
לא שהייתה לו כריזמה סוחפת, ובכל זאת אנשים ציפו לשמוע מה יש לו לומר ובד"כ גם קיבלו את דעתו ונהגו על-פיה.
אני זוכר היטב ביקור שלי במדרשיה. המחזור שלנו, מ"ה, סער. הרב מרגלית שהחליף את הרב יוגל בראשות המדרשיה העיף הביתה שני חבר'ה (אחד מהם היה אבישי עלי, אני לא מצליח להיזכר בשני). החברים של הם החליטו לשבות לאות הזדהות. אבל מה זה אומר לשבות? האם לא לומדים? הולכים הביתה? עד מתי?
החדר נמלא בצעקות וויכוחים. התבוננתי מהצד כאנטרופולוג שחוקר דרכי קבלת החלטות בחברה זרה וקדומה. הסתודדתי עם חברים כדי שיסבירו לי את המחלוקת. לפתע השתרר שקט מוחלט ורק הכל של אבי נשמע. כולם הקשיבו. אני לא יודע מה הוחלט ולמה. אבל באותו הרגע ראיתי כיצד "חנון" ג'ינג'י וממושקף מסוגל לגרום לכולם להקשיב לו. מיד כשסיים לדבר התפזרה האסיפה.

במקום כיתה י"ב הלכתי ללמוד בעטרת כהנים. כך יצא שכשהחבר'ה שלי ממגוון הישיבות התיכוניות הגיעו לשבו"ש (שבוע הכרות עם הישיבה) היה לי נחמד לארח אותם.
גם מדרשיסטים הגיעו לשבו"ש בעטרת. עטרת, להבדיל מישיבות אחרות, יושבת ממש בתוך העיר. לא צריך "לברוח" כדי להגיע למדרחוב, לקולנוע או לפאבים. ירושלים גם טומנת בחובה פיתויים מסוגים אחרים, כמו הפגנות למען ארץ ישראל ואידיאלים אחרים, כנסים וכמובן אולפנות... היו שבושים שאחרי שבוע שלם בעטרת כמעט ולא ראו את בית המדרש מבפנים. גם אבי הגיע אלינו לשבו"ש, אבל אחרי מספר שעות הוא "הבין את הרעיון" ונסע לישיבה אחרת.

אני מתגייס. בבקו"ם אני פוגש את אבי, הוא התגייס אתמול ואין לנו הרבה זמן לשמוח על הפגישה. אני ממשיך לריצות של שרשרת החיול והוא לתל ערד.
במהלך המסלול לא יוצא לנו להיפגש. אבל כעבור כשיבעה חודשים שנינו מגיעים לדלעת. הצוות שלי עובד בעיקר עם צוות נוב' 94 של חה"ן נח"ל. הצוות של עוז גביש שגם אבי חייל בו. אנחנו ישנים ביחד , פותחים צירים ביחד ותופסים את מוצבי צד"ל ביחד.
עוז, המפק"ץ, מתברר כאדם רציני. הוא מתעניין בכל ורוצה ללמוד מכל אדם על כל דבר. כיף לשוחח איתו. אבל בין עוז לאבי יש משיכה וכימיה נהדרת. אנחנו רואים את הרצון של שניהם ללמוד ולהעמיק, הרצינות. כמעט בכל יום הם יושבים יחד ולומדים. לפעמים גם שעות (נדמה לי שלמדו גמרא ורמח"ל). החיילים צוחקים על עוז שאבי עוד יחזיר אותו בתשובה.
אבי סגור. לא משתתף כמעט בהווי הציוותי. מדי פעם זורק משפט עם פאנץ' ליין עוקצני. לפעמים "בורח" לו חיוך. קשה להגיע אליו ואנחנו לא יודעים על מה שקורה מחוץ למוצב ומחוץ לצבא אצלו בבית. בדיעבד למדנו שאמו חלתה ונפטרה.

פברואר 97. אסון המסוקים. לוקח זמן עד שאני מצליח לתפוס מה קרה ואת מי איבדנו. החבר'ה של נוב' 94 (עכשיו כבר צוות סמלים) היו כמעט כולם על המסוק לדלעת. עם רשימת השמות שמשתחררים לרדיו אני עורך רשימת מלאי. מי שרד? אלוהים, אני מתחנן, שהשם הבא יהי של מישהו שאני לא מכיר.
אבי לא נהרג במסוקים. הוא היה בקורס קצינים (או שכבר העביר מסלול לחיילים צעירים, אני מתקשה לזכור כרגע). מכל הצוות של עוז נשארו שלושה: אבי, דורי סעידיאן מהרצליה ועומר סלע מגבעת ברנר (ואחד נוסף שהצטרף לצוות מאוחר, רפאל זרביב מאפרת).

כמה חודשים אח"כ שוב אנחנו בדלעת. עומר הוא רס"פ הפלוגה ובעיקר נשאר בארץ. דורי לוחם בצוות סמלים. זרביב סמל במסלול של צוות צעיר ואבי, הפעם כמפק"ץ, מפקד על צוות משלו.
הפלוגה חה"ן נח"ל עדיין חבולה. כדי לתגבר אותה מצטרפים אליה, לצוות הסמלים, חמישה בני"שים מישיבת הר ברכה שחתמו במיוחד לשרות נוסף. אחד מהם הוא שכן שלי, מהבית הצמוד לבית הורי, עדי.
כלקח מהשנתיים האחרונות אני נמנע מלהתקרב אל האנשים שסביבי. מעדיף לא להכיר אותם. זו הרגשה אחרת לגמרי כשחייל נהרג במוצב או כשחבר שלך נהרג במוצב.

באחת השיירות מגיע למוצב יצור משונה ונדיר: דחפור D9. אנחנו, הטנקיסטים, שמחים שסוף סוף יתקנו את העמדות שלנו. העמדות לא שופצו שנים והנסיעות הרבות של הטנקים בתוכן שחקו אותן כך שלפעמים קשה בכלל למצוא את העמדה. העמדה מסוכנת ביטחונית ובטיחותית. סוללת העפר שאמורה להגן מפני טילים נעלמה וקצה העמדה התפורר. כך קרה שבלילה אחד נפלנו עם הטנק מבקצה העמדה המערבית בצוק של כשבעה מטרים. לטנק לא נגרם נזק אבל היה יכול להיגרם.
השימחה שלנו מוקדמת כי אף אחד לא מתכוון להפעיל את הדחפור לשיפוץ העמדות. הכלי איטי. זה מסוכן מידי.

הצוות של אבי הוא צוות צעיר וככזה מוטלות עליו רוב העבודות הפחות נעימות במוצב. הם שומרים, מנקים, שוטפים כלים ומגישים. רוב הזמן הם כרמל א' כוח הכוננות הראשון שיקפוץ לארוע. בשל הכוננות נאסר עליהם לבצע מטלות ופעילות מבצעית.
אין כמעט פעילות מבצעית. צה"ל למד שכשהוא יוצא מהמוצב הוא חוטף. זו הסיבה שאין כמעט שיירות ואין מארבים לחי"ר. בכל לילה אנחנו, הטנקים, יוצאים למארב, והחי"רניקים בעיקר שומרים. בכל ביקור של קצין כלשהו במוצב מתנפלים עליו ודורשים יאשר מבצעים ומארבים. כולם רוצים להיתקל.
הפצמ"רים ממשיכים לנחות כמעט בכל בוקר. מידי פעם נורים טילים על הטנקים והעת"ף. תצפיתנים בעת"ף נפצעים (במקרה אחד מהם גם הוא בני"ש מהר ברכה).

סוף סוף יש מבצע בגיזרה אך הוא מבוצע ע"י סיירת גולני. הפלחי"ק ומח"ט גולני מחפ"קים את המבצע מדלעת. המבצע נכשל אך מוצג בתקשורת כהצלחה כבירה. זה רק זורה מלח על הפצעים של החבר'ה מחה"ן נח"ל. "אנחנו טוחנים והם נהנים".
עם צוות הסמלים אנחנו תופסים את מוצבי צד"ל: הדר וגמבה. הצעירים ממשיכים לטחון.
יש שמועות שאולי בקרוב מאד יצא אחד הצוותים של החה"ן למארב בקירבת המוצב לתוך אחד הוואדיות הנסתרים העולים אליו מנבטיה. אני מתקשה להתרכז בשמועות. בשבת חלה הבר-מיצוה של אחי ואני מאד רוצה לצאת. השיירות מתבטלות בגלל התראות ואני תקוע בדלעת.
ביום רביעי/שלישי מגיע המג"ד שלי מהבופור עם נהג צעיר שיחליף אותי. הצוות שלי ירד בשיירה מאוחרת יותר ואני בהאמר של המג"ד אמור להצטרף לשיירה מהבופור.
אנחנו מתחילים לטפס, האמר ממוגן בודד, אל הבופור. "טלים טילים" אנחנו טסים למטה אל מוצב דמשקיה של צד"ל. השיירה מתעכבת ואנחנו נוסעים לבד לארץ. בלאגן בכל רשתות הקשר. מסוקים, ארטילריה ירי פצמ"רים וטילים של חיזבאללה. מתברר שכוח של גולני נתקל בסלוקי. הצמחיה בוואדי נדלקה והם נלכדו בתוך האש.

איכשהו (בטיסה לשדה דוב) אני מצליח להגיע למסיבת הבר-מצוה. אני כמעט שבוע בבית ובעיקר חושב על המוצב.
ביום רביעי מוקדם בבוקר אנחנו עולים בשיירה לדלעת. בזכות אסון השריפה יש כאלו שנזכרו שיש חיילים בלבנון. במשטח הלבן ובשער עגל מגיעים אנשים מחברות מסחריות לחלק לנו שוקו ומגזינים ונשות ארבע אימהות שמסבירות לנו כמה מיותר יהיה המוות שלקראתו אנחנו הולכים.
כשמתקרבים למוצב אנחנו נדהמים לראות שהרימו מעליו אנטנה גבוהה. כבר חשבתי שהלקח נלמד. המוצבים נבנו בצורה כזו שיהיה קשה למצוא בהם נקודת מיכוון, כלפי חוץ הם נראו בפיסגה שטוחה של הר ללא מאפיין ייחודי (פרוייקט חשוב היה כיסוי התעלות והעמדות של המוצב ברשתות הסוואה), בצורה כזו היה למחבלים קשה מאד לפגוע במוצב במדוייק עם המרגמות.
עכשיו כשיש אנטנה ניתן יהיה לזהות את המוצב במדוייק ולאכן את הפגיעות ולצלוף את הפצמ"רים פנימה. בכל מוצב שהרימו אנטנה התחילו הפצמ"רים ליפול בתוך המוצב.
מהשיירה רצתי לברר מה מטרת האנטנה? לקח זמן עד שגיליתי שזה בעצם תורן תצפית ועליו התקינו את מכ"ם הסריקה של הקשת כך שמיפתח הסריקה של הקשת משתפר ב15 מעלות.
ניסתי להשמיע את דעתי שהאנטנה מיותרת ומזיקה. גם אנשי הקשת הסכימו איתי שהאנטנה לא ממש משפרת את היכולות שלהם. כמובן שיכולת ההשפעה של חפ"ש על נושא הבינוי במוצב הייתה מינימאלית.

השמועות היו נכונות. הצוות של אבי נבחר להיות הראשון שיבצע מארב בסביבות דלעת אחרי תקופה ארוכה. הם מבצעים תרגולות לקראת המארב. משפצרים את הציוד ובעיקר מועברים להיות כרמל ב' ולכן שומרים הרבה פחות וישנים יותר.

מפעיל הדחפור עדיין נמצא במוצב. הוא לא עובד ובעיקר "נרקב" במיטה. מצד אחד לא נותנים לו משימות ומצד שני לא שולחים לו מוביל או מחליף והוא תקוע עם הכלי שלו בדלעת.
לכבוד התרגולות של הצוות של אבי למארב מוציאים את הדחפור לשיפור המטווחים של דלעת. זה גורם לכך שאנחנו, בנוסף לכל המשימות האחרות שלנו, נצטרך לחפות לעבודות שלו ונישן הרבה פחות.

הצוות של אבי מבצע תרגולות ומארבי תרגול. האשונים בתוך המוצב ועם כל יום וכל תרגול הם מתרחקים יותר.

בלילה יגיע אלוף הפיקוד (עמירם לוין?) למוצב. ביקשתי מכל מי שרק יכולתי שינסה לדבר איתו ולהסביר עד כמה האנטנה מסוכנת. כנראה שלא דיברו איתו.
יום חמישי נפתח בפיצמור בוקר. כעשרה פצמ"רים, שנים מהם בתוך המוצב לא גרמו לנזק או לנפגעים. הלילה יגיע מפקד האוגדה לביקור במוצב. כנראה שמשהו מתרקם. אנחנו עוד לא יודעים היכן ימוקם המארב. הלילה הצוות של אבי יבצע מארב ברחבת הרק"ם ומחר באזור הישנה. זה כבר די רחוק מהמוצב. בלילה שבין שבת לראשון הם יצאו למארב האמיתי. התרגשות.

הצוות שלי בקולה.אני מתרגש לקראת ביקור מפקד האוגדה. אומרים שאפי איתם רגיש לקולות החיילים בשטח. כמה דקות לפני שהמסוק שלו ימריא אני מצליח לתפוס עם האודונר כמה מילים. בשורה התחתונה הוא אומר לי שאני מדבר שטויות והאנטנה חשובה מאד. אני מנסה להסביר וכשהוא לא ממש מקשיב אני מלווה את עזיבתו את המוצב בצעקות: תוך יום-יומיים מישהו יהרג פה מפצמ"ר בתוך המוצב! אתה אחראי!"

שבת, שעות הבוקר המאוחרות. אני מתעורר אחרי שינה קצרה לפני כשעתיים סיימנו את המארב של הלילה. בתחילת הלילה עשינו תרגול של היתקלות וחילוץ המארב של הצוות של אבי במטווחים. כשהם קמו להסתער נמרוד, הנגביסט, שהיה קיצוני ימני פגע לנו צרור בטנק. זו כבר הפעם השניה שהקליעים של נמרוד פוגעים בטנק. טוב שהם לא חודרים.
בהמשך הלילה, ממערב לנו, זיהינו פיצוצים גדולים וירי נ"מ.הוכרז חניבעל אמת והתחלנו להתקדם לכיוון מעבר תיבנית כדי להיכנס אל מעבר לקו האדום יחד עם טנקים ונגמחונים מהבופור ככוח חילוץ. לפנות בוקר התבררו לנו המימדים של אסון השייטת באנצריה. אז עוד לא ידעתי שאריה, חברי, נהרג שם.
אני מת להשתין אז אני קם מהמיטה עוטה שכפ"ץ וקפלס"ט והולך לשרותים. כשאני בפתח החד"ב אני מבחין בעדי שחוצה את הרחבה, גם הוא לכיוון השרותים. שנינו מניפים את היד לברכת בוקר טוב שבת שלום.
בום!
פצמ"ר נופל ביננו ונתקע באספלט. אני מוטח אחורה אל תוך החד"ב.ממש את הגוף, אני שלם, רק קיבלתי מכה בראש. אני קם מהר מסתכל מה קורה עם עדי. הוא מחייך. רק שריטה ביד. הפצמ"ר ננעץ עמוק באספלט של הרחבה וכך לא פיזר רסיסים עלינו.
"כוננות ספיגה! כוננות ספיגה" נשמע החמ"ליסט ברמקולים של מערכת הכריזה. מה לעשות עכשיו? להשתין או לרוץ לטנק? אני מחכה בכניסה לחד"ב הסגל. עוד שני פצמ"רים נופלים מעט דרומה יותר. על הסוללות. נגמר. בכל מקרה אנחנו הולכים לטנק.
חזל"ש. חוזרים למוצב.
אני כבר לא אשן היום.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il


נערך לאחרונה ע"י יוסיפון בתאריך 23-04-2007 בשעה 15:57.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #3  
ישן 23-04-2007, 15:57
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב ""ערב שירי לוחמים" -סיפור נפילתו של חייל אחד. אבי בוק הי"ד"

איתנו בשיירה עלה במפתיע גם עומר סלע, הרס"פ. הוא הביא איתו גם חבילות ומכתבים. בדלעת אין פרטיות. אתה לא נמצא לבד באף מקום. אולי בעמדת השמירה (גרפיטי גדול "לא לאונן בעמדה" היה כתוב כל העמדות). אבי נכנס לחד"ב שלנו ולקח חבילה וממנו הוציא מכתב.
שכתבי על המיטה שלי. הראשונה מימין בחד"ב הפנימי ולא יכולתי לישון. ליד המיטה שלי עמד הטוסטר והחיילים של אבי הכינו טוסטים שונים ומשונים. רק שילשום הגיעה השיירה, עוד הייתה גבינה. אבי עמד ממש קרוב אלי ויכלתי לראות את הכתב העגול, הנשי, על המעטפה. ידעתי: מיכל. סיפור האהבה הזה היה ידוע ומוכר. הם ביחד עוד מלפני שאני מכיר אותם.
מתוך החבילה הוא הוציא כיפה סרוגה חדשה ירקרקה יפיפיה. אבי הניח את הכיפה החדשה על הראש. היא כ"כ התאימה לו, לשיער הג'ינג'י, לעיניים הבהירות. כשהסתכלתי על צבע עיניו גיליתי שהוא משתדל להסתיר דימעה.
"שורות ירוקות היתה אליו סורגת".
"מה?" שאל אבי.
"בשיר 'בן יפה נולד' " השבתי, "יש בית מאד יפה:
'בוקר יום ראשון ליד התחנה
חיכתה אתו "עד שתבוא רכבת"

בשכבה לישון לפני שנרדמה

שורות כחולות הייתה אליו כותבת'

האהובה כ"כ מתגעגעת לאהוב שלה שמיד כשהיא נפרדת ממנו היא כבר כותבת לו מכתב. אהבתי את המטאפורה של שורות כחולות. כלומר מכתב שכתוב בעט כחול. עליך ועל מיכל יוכלו לכתוב שהיא הייתה סורגת אליך שורות ירוקות"

לא התכוונתי אבל נראה היה לי שפגעתי בו או שפרטתי על איזשהו רגש. ניכר היה שהוא נרגש. "אנחנו חושבים להתחתן" אמר.

אינטימיות. פתאום במעגל הזרות והניכור שאני מפזר מסביבי במוצב. בתוך חוסר הפרטיות הזה. קירבה אנושית.
לא רציתי בקירבה הזאת. מיד סיפרתי בדיחה כלשהי,
רק לא להתקרב. לא להתחבר. לא לנהל שיחת נפש. ירדתי עליו על זה שהוא קצין וישאר עוד הרבה בקבע ויש לו סיכוי טוב לההרג בלבנון, ואז מה? להשאיר את מיכל אלמנה?
גם כך אני אוהב אותו וזה יפריע לי מאד אם יפגע. למה לגלות לי את הסודות שלו?

אבי בהחלט נפגע היטב מהבדיחה. הוא לקח את החבילה שלו והמכתב ועזב את החד"ב.
בכלל לא חשבתי שכבר עם השיר פגעתי בו ובעצם אמרתי לו שיש סיכוי שהוא יהרג וישאיר את מיכל מאחור. חברה שכולה.
כעסתי על עצמי.

לארוחת הצהרים הגיעו כמעט רק הדתיים במוצב. ישבתי מול אבי ואכלנו את השניצלים הקרים מנסים לחמם אותם בפפריקה חריפה. ניסתי לדבר איתו אבל הוא לא השיב, הוא גם דאג שמבטינו לא יצטלבו.
יחד איתנו יושבים גם הבני"שים. מרילוס ניסה למשוך את הפצמ"ר מהאספלט ונשרט גם הוא ביד. משצחיק לראות אותו ואת עדי יושבים חבושים לשולחן.

נוהל קרב. מסדרי ציוד. הצוות של אבי מתארגן למארב. התרגשות. כל כמה דקות הם מקפצים לשמוע אם משהו מרשרש אצלם באפוד. מנערים את הראש לראות שהקסדה "יושבת" היטב.
לקראת חשיכה תדריך. אבי מעביר את התדריך לצוות שלו, לצוות הטנק שלי, לנציג התצפיתנים ולחמ"ליסט. הוא מבקש מחמיש המט"ק שלי לתת דגשים. הדגש העיקרי הוא שאסור לנו לירות. בטח לא לצד ימין ששם הם יהיו. המארב יצא לתוך ואדי דיפוס צפון, אל מתחת למדרגה לכיוון שכונת אלמגור. הם ימנעו כניסה משם של מחבלים לכיוון המוצב ויתצפתו על הנטושה ועל נבטיה.
אנחנו נהיה במערבית כוח החילוץ והחיפוי שלהם.

תחקיר. אביב המ"פ שואל שאלות. גם הוא מתרגש ואפשר להרגיש את המתח אצל כולם.

_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il


נערך לאחרונה ע"י יוסיפון בתאריך 23-04-2007 בשעה 17:51.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #4  
ישן 23-04-2007, 17:50
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב ""ערב שירי לוחמים" -סיפור נפילתו של חייל אחד. אבי בוק הי"ד"

דמדומים.
החיילים של אבי ברחבה. הפנים שלהם צבועות. הציוד מועמס. מוכנים כבר בסדר תנועה. אבי עובר בינהם. בודק שוב את הציוד, זורק מילה לזה הערה להוא. הפנים שלו עוד לא צבועות. אני מניח שהו לא רוצה לחלל את השבת.
אני קולט את אבי ליד המכולת רס"פ מתפלל ערבית לפני זמנה.
אני יוצא אל הטנק ומכין אותו ללילה. מתקין אמצעי ראיית לילה, מכניס את המשקפת, מרכיב את הרקור ומעמעם את התאורות.
מתפלל ערבית.

חשיכה.
הפנים של אבי כבר צבועות. כמו החיילים גם הוא נרגש. גם כרגע אני מסוגל לראות אותו מולי עם שפתיים פסוקות מהתרגשות, לוגם עוד אוויר.
אני מנסה לשכנע את אבי שנעשה הבדלה ביחד. פעם שמעתי ממנו איזה ווערט (דבר תורה) על כך שההבדלה מסייעת לשמירה בכל השבוע הבא.
אין לו זמן.
אין לי זמן להתווכח. גם אני לא עושה הבדלה.
אנחנו יוצאים כל הצוות לטנק. אני מניע ואנחנו נוסעים. אני עוקף את רחבת הרק"ם דרך ניקרס ופונה ימינה אל המטווחים. אנחנו עוצרים בעליה לדוב נחשון.

בקשר אבי מדווח על יציאה מהמוצב. הוא משתמש במילות קוד. נדמה לי שהוא בחר במילים:
יחליפו = תחילת תנועה.
כוח = מטווח.
יעלו = סריקת ואדי
אבר = תחילת תנועה בתוך הואדי.
כנשרים = העגעה לעמדה
וכן הלאה.

המילים לקוחות מתוך הפסוק מנבואת הנחמה של ישעיהו (פרק מ'): "הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה;
ויעפו נערים ויגעו ובחורים כשול ישלו; וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים,ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו;".
הוא לוחש בקשר. אני מעביר לALL מקשיב לקשר חוץ.
הנה עכשיו הם עוברים ליד הטנק. הם עוברים מימין לנו. אני מכופף את הצאוור. מתאמץ לראות עוד מבט שלהם. יש לי תחושה רעה מאד על המארב הזה ואני רוצה לראות אותם, אולי בפעם האחרונה.
אין לי סיכוי. אין לי זווית ראיה למקום שבו הם עוברים.
אבי מדווח על כניסה לתוך הוואדי ואנחנו נוסעים לעמדה המערבית.

המארב שלנו הלילה שונה. לא רק שצריך להיזהר לא לירות עליהם אנחנו משועבדים לתנועות שלהם לגמרי. הסריקה מתבצעת בעיקר לכיוון צפון, לפני שהם מתקפלים גם אנחנו צריכים להתקפל ולנוע לעמדה אחורית בעליה לדוב נחשון. פחות שעות מארב עבורנו. אבל ג הסדר משמרות משתבש.

דמדומי שחר.
זו המשמרת של חמיש ושלי. אי מדווח על התארגנות שלהם ליציאה מהעמדה. הוא לוחש כ"כ בשקט שאנחנו לא שומעים אותו. החמ"ליסט עולה מולנו לוודא שאנחנו מוכנים לקיפול שלהם.
אני עובר לתא הנהג ושמילוביץ' מחליף אותי במדף טען. חמיש בועט בללזר התותחן "אתה ער?"
ללזר חוטף הרבה בעיטות עד שאנחנו נזכרים שהג'נטקס שלו תקול ואנחנו לא יכולים לשמוע אותו.
נוסעים לעמדה האחורית.
שוב הם עוברי אותנו ושוב אני לא מצליח להביט בהם.
אנחנו שומעים בהקלה שהם ניכנסו למוצב.

זריחה.
אנחנו מקבלים פקודה לא שגרתית ובעקבותיה נוסעים לרחבת הרק"ם. להמשך כוננות עם שחר משם. בימים האחרונים עפים יותר מידי טילים, מנסים לשמור אותנו מה שיותר מוגנים.
כולם אמורים להיות ערים בתאים ואני מתעפץ על כיסא הנהג.
בום!
נפילות. אנחנו כ"כ קרובים למוצב שאני מצליח לשמוע את הכריזה.
חמיש, כמו שדר ספורט נרגש, משדר לנו את מיקומי הנפילות. ללזר ואני יכולים לראות רק לשעה 12, שמילוביץ בכוננות ספיגה בפנים ולא רואה כלום.
"ואוו! ממש קרוב למוצב, על הסוללה הצפונית מבחוץ!"
"בתוך המוצב! פגע בסוללה הצפונית!"
"בוק נהרג" אמרתי בשקט.
"נפילה בסוללה הדרומית מבחוץ" חמיש המשיך לצעוק. "הנבלות עושים עלינו מיסגר".
"יוס, מה אמרת?" שאל ללזר.
"אמרתי שבוק נהרג".
מכאן הצוות שלי ואני מתווכחים. אני רק אומר שבוק נהרג. אין לי שום טיעון הגיוני להתבסס עליו רק תחושת בטן חזקה. והם מעלים טיעונים הגיוניים מאד ובראשם: אבי היה במארב בלילה. הוא בכלל לא אמור לעלות לסוללות בהתקפת מוצב.

חמיש מדווח שהרבה עשן עולה מהסוללה הצפונית. "תחשוב שאני אדיוט" אני אומר לו, "אבל אולי תבקש מהם שמישהו יעלה לסריקה של התעלה בסוללה צפונית?"
חמיש עולה מול המוצב: "דוח מצב".
"הכל תקין" הם משיבים.
"העגלון שלי אומר שהוא ראה משהו בסוללה הצפונית" הוא משקר, אני לא יכול לראות את הסוללה הצפונית, אם אני טועה הוא תמיד יוכל להפיל את הטעות עלי, "אולי תוכלו להעלות לשם מישהו שיסרוק?"

"כאן זרזיר" מדווח עומר הרס"פ לחמ"ל, "אני עולה לסריקה".
אני מתכווץ בתא הנהג. פוחד ממה שעומר אולי ימצא. פוחד מהתגובה שלו. פוחד שאולי יפול עוד פצמ"ר כשהוא יהיה למעלה.
"כאן זרזיר" אפשר לשמוע את עומר מתנשף מהתרגשות, אולי אפילו בוכה. "יש לי הרדוף. תשלחו את תורן ומשנה תורן". הוא מבקש רופא וחובש. אולי זה עוד לא אבוד?
הרדוף!
יש שם הרוג.
"כאן קודקוד" אביב נשמע רגוע ומוצק "שום הרדוף! " הוא יודע שכולם מקשיבים, גם חיזבאללה וגם החיילים שלו. "יש פה פרח" פצוע! "שתורן יגיע אלי לטפל בו. תעלו גם מול הליום" הוא מבקש מסוק אנפה לפינוי.
האם אביב משקר או שבאמת יש שם רק פצוע. מי זה שחטף? זה באמת אבי? כמעט ואין לי ספקות. זה לא הגיוני שהוא יהיה שם, אבל אני מרגיש אותו.

"מי ההרדוף?" שואל מישהו בקשר מבלי להזדהות.
"אין הרדוף רק פרח" מדווח אביב.
"אבל מי זה?"
"תפנו לי את הקשר!" בפעם הראשונה אני שומע את אביב צועק.

פתאום קול אנונימי בקשר "שלוש, הרדוף, סוף."
מי דיווח?
אנחנו לא יודעים אבל אין סיכוי שהוא מתבדח.
שלוש. אבי בוק נהרג.

המשך יבוא...
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #10  
ישן 28-04-2007, 20:26
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
בתגובה להודעה מספר 9 שנכתבה על ידי Asafus שמתחילה ב "שאלתי את אבי על החילוץ, אך..."

האם אביך הטיס רק אנפות? רק אנפת פינוי? האם היה אז בקבע או במילואים?
אם הטיס אנפת פינוי ("הליום" אז ברשת הקשר) סביר שביצע פינויים נוספים. האם אתה יכול לבדוק אם ביצע פינויים בתאריכים אחרים בדלעת (אם כן אז מתי)? האם ביצע פינוי מנחל יהודיה ברמת הגולן ב4.8.94?
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 12:19

הדף נוצר ב 0.06 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר