בהודעה הזו אני מנסה לנסח בצורה מסודרת כמה מחשבות שעברו לי בראש בחודשים האחרונים, ואשמח אם תוסיפו, תרחיבו וכמובן - תתקנו לי טעויות והנחות שגויות. ההודעה עוסקת בשלושה תהליכים שניתן להבחין בהם במערך הלוחם של צה"ל: "מודל הסיירת", "פיעפוע יכולות" ו"התנפחות מערכים" - שלושה תהליכים אלו מתקשרים זה לזה בסופו של דבר, ולכן אני מציג אותם כאן יחדיו. אני מתנצל מראש על השמות הגל-הירשיים-משהו שנתתי לתהליכים, אבל לטעמי הם ברורים במידה נסבלת.

א) מודל הסיירת:

הצבא הוא מערכת גדולה ודי מסורבלת. כאשר רוצים להטמיע יכולת חדשה כלשהי או להתמודד עם מצב מבצעי חדש ובעייתי, זה די מסובך לשנות מסגרת קיימת או להתחיל ללמד אותה את היכולות החדשות הנדרשות. יש כאן גם עניין של יוקרה אישית ואינטריגות בין אנשים, ובירוקרטיה בשפע. הרבה יותר קל, במקום זה, להקים "סיירת" שתטפל בצורך החדש.

במקום להתמודד עם השגרות של יחידה קיימת, אפשר להקים יחידה חדשה מאפס. זה מתחיל עוד בימי יחידה 101 - יחידות סדירות קיימות התקשו קצת עם צרכים מבצעיים מסויימים, היה מי שדחף ומי שרצה, וכך קמה יחידה מתמחה. דוגמא עדכנית יותר היא יחידת "אגוז" שהוקמה כדי להתמודד עם צרכי הלחימה בלבנון, ואני בטוח שאפשר להביא עוד דוגמאות.

במקום להעמיס על יחידות קיימות עוד כשירויות ותורות לחימה אותן הן יצטרכו לרכוש במקביל לפעילותן השגרתית הקיימת, פשוט מקימים יחידה שזו מומחיותה ומפתחים לה תורת לחימה ושגרות פעולה על לוח-חלק-לכאורה. יחידה כזו תכונה כאן מטעמי נוחות בשם הפופולרי "סיירת" למרות שלמרבית ה"סיירות" האלה אין קשר רב לסיור.

ב) פיעפוע יכולות:

סיירות ויחידות יעודיות אינן מתקיימות בואקום. לצידן פועלות גם יחידות קיימות, ומפקדים, בעיקר בדרגי קצונת הביניים, עוברים לא פעם מהסיירות לגדודים רגילים ויחידות אחרות שאינן סיירות (גם אם מההגיון הפשוט ש"סיירות" לסוגיהן נוטות להיות יחידות קטנות יחסית, בעיקר בתחילת דרכן, ואין כל כך הרבה מקום להתקדם בתוך הסיירת עצמה).

מכיוון שסיירות כפופות פחות לשגרות העבודה של יחידות רגילות, הן מקום טוב לנסות בו תורות לחימה חדשות ואמצעי לחימה חדשים. הרעיונות והאמצעים הללו מפעפעים לא פעם ליחידות אחרות - בין אם דרך מפקדים שצמחו בסיירות ובין אם מתוך התרשמות ברמות ממונות מכך שאמצעי או אופן פעולה שעובד טוב בסיירת יכול להתאים גם למערך הלוחם בכללותו.

ג) התנפחות:

מערכות נוטות להנציח את עצמן ולגדול. לעיתים דרישות של פעילות מבצעית יכתיבו את הגדלתה של הסיירת מכוח קטן ליחידה גדולה יותר. מכיוון שקידומם של מפקדים מושפע מהביצועים שלהם, מפקדים ידרשו לא פעם עוד פעילות, וזו תדרוש עוד כוח אדם הן בקרב הלוחמים והן במערך המפקדה. בסופו של דבר, הסיירת מתנפחת והופכת לעוד יחידה, עם הסרבול והשגרות הכרוכים בכך. הדוגמאות הבולטות שאינן מפרות את כללי ביטחון השדה הן:

הפיכת יחידה 101 לגדוד צנחנים ולאחר מכן לחטיבת חי"ר רגילה לכל דבר.

הקמת צוותי תצפית יעודיים שהפכו ליחידות תצפיות עצמאיות שהפכו בסוף לחיל בפני עצמו (מוד"ש).

הקמת פלוגות חרמ"ש לצורך טיפול בבעיות הבט"ש בשטחים, התגלגלותן לגדודי חרוב ודוכיפת, הקמת גדודים נוספים, חיבור כל הגדודים לאגד ואז כיוזמה של מפקד להוט - הקמה של חטיבת חי"ר חדשה.

הקמת אגוז כיחידה ללוחמה בלבנון, "המצאתה מחדש" לאחר הנסיגה מלבנון (מערכות רוצות להמשיך להתקיים, וגם אם אבדה הסיבה להקמת מערך מסויים מוצאים לו סיבות חדשות) והפיכתה לגדוד כמעט לכל דבר.

וכשה"סיירת" מתנפחת ליחידה רגילה, עדיין עולים מצבים בהם צריך להסתגל למצב מסויים - ומה עושים אז? מקימים סיירת חדשה...

מכאן ניתן להבין, כי כול הרעיון דפוק מלכתחילה, שיש יחידה למבצעי קומנדו אווירים בסוריה, ואחת דומה לה רק שיעודה במצרים בכלל, וכ'ו כ'ו, מזה כול הבאלגן הזה? יחידת "קומנדו-סיירת-שייטת-טייסת what ever" צריכה לדעת להתמודד עם כול דבר שיתנו לה, ולא להיות מקובעת לדבר אחד.

לא מדוייק. לרוב היחידות יש יעוד מאוד ספציפי. לא מדובר כאן על מטכ"ל/שייטת/שלדג, אלא על יחידות יעודיות שזמן הכשרתן קצר בהרבה. הבעיה כאן היא שלא כל מה שמתאים ליחידה כזו מתאים לגדוד החי"ר הממוצע.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

לאו דווקא.

להתמחות יש יתרון - יחידת הסנטה-קלאוסים-המוצנחת מתמחה בפעולות קומנדו באזורים מושלגים, יחידת התוכים הירוקים מתמחה בחדירות שקטות עם מצנחי רחיפה, וכו' - זה לפעמים עדיף על מצב שבו יש יחידה אחת שמתמחה בהכל ובעצם בכלום.

התהליך הסדור להקמת יכולת חדשה:
- עבודת מטה
- תוכנית עבודה מפורטת, עם הקצאת אמצעים ליחידה קיימת ומספר יעדי- משנה תו"כ התהליך
- בניית היכולת ובקרה מצד המטה.
- שימור כשירות ע"י הקצאה שוטפת של אמצעים ליחידה.
תהליך זה קורה ביחידות התלויות בפלטפורמות (חש"ן, חה"א), ובהן לא ניתן להביא פתאום סד"כ ליחידה חדשה "מיוחדת". במובן זה, טייסות רבות הן "יחידה מיוחדת" שכן יש להן כשירויות יחודיות להן.
בצבא מקצועי ניתן לתת כשירות "מיוחדת" לכל יחידה- שכן יש לה יכולות בסיסיות, וגרעין קבוע של קצינים ולוחמים (מש"קים בקבע). קופצת לי לראש דוגמת הגדוד ה-6 של הריינג'רס האמריקאים במלה"ע השניה, גיבורי פשיטת קבנטואן- שהיו גדוד ארטילריה נגרר ע"י פרדות מוסב, לא בדיוק מה שנראה לעין ממבט ראשון כחומר של סיירות (הטיעון היה שנהגי פרדות חזקים פיזית מהחי"רניק הממצוע של אותה עת).
http://en.wikipedia.org/wiki/6th_Ranger_Battalion
בצה"ל המבוסס על גיוס חובה,כאשר חלק ניכר מהכשרת לוחם מתבצעת בבא"ח ולא ביחידה, ללא לוחמים בקבע ועם קצינים המתחלפים מהר, יש קושי לבנות ולשמר יכולת בגדוד רגיל.
מנגד, קל וזול להקים מסגרת חי"ר חדשה.

לגבי "פיעפוע": תהליך הגיוני וטוב ביסודו. נאיבי לצפות שהמטה יישב ויוציא הנחיות מפורטות לגבי כל צד ביחידות השדה. הבעיה היא ב-"פעפוע וואסח" מחד (חיקוי סממנים חיצוניים בלבד. היה לי מכשירן אופטי שיכול היה להדגים איך- לדעתו- מפק"צ בשלדג עובר פינה בלש"ב), ומהימנעות מעיסוק בנושא "כי הוא מחייב הכשרה וציוד מיוחדים כמו ביחידה X".

לגבי "התנפחות" סיירות ליחידות רגילות: על אילו יכולת מבצעית מוותרים בהתנפחות? הרי התו"ל כבר הוכח, ולמטרה המבצעית המקורית אין צורך במבנה והמשאבים החריגים של היחידה המיוחדת. הבעיה היא בזבוז- נוצר גדוד בעל תקנים ופקודות חריגים, עם פוטנציאל וסכנה לתאונות.
הפיתרון- הקמת היחידה המיוחדת בתוך גדס"ר חטיבתי, לאחר הבשלת התו"ל תועבר הכשירות ל-X מהצוותים הרגילים של הגדס"ר והיחידה המיוחדת תעבור לנושא המבצעי הבא.

פרשת קבנטואן הינה דוגמה דווקא למשהו שונה בעיני. עקב בעיית כוח אדם כנאה מחד וחוסר התאמה וצורך מאידך פורק גדוד הארטילריה הנייד על גבי פרידות מס' 98. לעומת זאת לארמיה השישית של וולטר קרוגר היה דורש גדוד סיור ופשיטה וכך דרך גיבוש קשה נופו כחצי מלוחמי הגדוד שהוגדרו לא מתאימים ואיתם רוב קצונת הארטילריה. במקומם נוספו קציני חי"ר חדשים דוגמת גיבורי הפשיטה סרן רוברט פרינס ואיתו המג"ד בוגר ווסט פוינט סא"ל הנרי מיוסי. בתוך שנה אומן הגדוד והפך לגדוד הרינג'רס ה6 אולי המיומן מכול שאר גדודי הרינג'רס הן בפשיטות נחיתה מהים והן בלחימת קומנדו חבל רק שלא נוצל לעוד מהלכים פרט למספר פשיטות קומנדו על איים סביב הפיליפינים וקבנטואן עצמה (אחת הפשיטות המרשימות בעיני במלחה"ע ה2 ובכלל בעיני). אגב דוגמה לכאלה ששרדו את הגיבוש היה סרן ארתור בול סימונס קצין ארטיליריה בגדוד שהפך למ"פ וקמב"ץ גדוד הסיור ה6 במלחמה. לאחריה הוא התקדם והיה ממקימי הכוחות המיוחדים וכקולונל הוביל את פשיטת סונג טאי הכושלת בוייטנאם, לשחרור שבויים אמרקנים בצפון וייטנאם (בתור בוגר פשיטת קבנטואן הוא בטח "ידע משהו" על סוג כזה של פשיטות). לטעמי זוהי בסך הכל דוגמה לגיבוש יח"טיות לולא מעבר רק שבמקום לפני טירונות כפי שהיה נהוג בצנחנים אצלנו למשל אזי אחריה כפי שהיה נהוג בגולני.

יפה, חידשת לי.

נדמה לי שהקמת רוב הסיירות היו פרי יוזמה פרטית ולא מחשבה מעמיקה של הפיקוד.

יוזמה פרטית שעולה בדרך כלל על בסיס צורך מסויים, אבל אתה צודק - הגורם האנושי (ומאבקי יוקרה, בין השאר) משחק כאן תפקיד חשוב.

אבל כמו שציינתי, הרבה יותר קל ליזם זריז כזה להקים יחידה חדשה מאשר להתחיל לשנות מסגרת גדולה קיימת.

במסגרות קטנות לפעמים קל יותר לעשות שינויים. כך למשל מחלקת המרגמות של חטיבת שריון מסויימת, שבעבר הייתה סוג של "פח זבל" אליו נשלחו חיילים בעייתיים עד כדי כך שבאופן מסורתי תפקיד הממר"ג (מ"מ מרגמות) היה תפקיד שני לקצינים שהוכחו כקשוחים ומרושעים במיוחד, הפכה בנוסף לתפקידה הרגמי ל"מחלקת סיור" מאובזרת היטב ובעלת תדמית איכותית (לפחות זה מה שאני שמעתי).

לגבי "צמיחת יחידה מיוחדת מהשטח"-
בצה"ל תקני סא"ל ורס"ן לא צומחים על העצים. לוחמים וותיקים אוהבים לספר איך הם עשו הכל בשתי ידיים ודרך חברים (מה שנכון), אבל הם לא תמיד יודעים שכמה רמות מעליהם יש איזה אל"מ או תא"ל שהופך את העולם כדי להשיג להם אמצעים שיגיעו עוד שנה- שנתיים ובעיקר- משימות. כל היחידות המיוחדות שאני מכיר נמצאות בבסיסים מסודרים- לא בהאנגרים נטושים שהם תפסו על דעת עצמם..

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור כל היחידות המיוחדות שאני מכיר נמצאות בבסיסים מסודרים- לא בהאנגרים נטושים שהם תפסו על דעת עצמם..

אז אולי אתה לא מכיר את הכל... ביחידה שבה שירתתי בהחלט שרר "מערב פרוע" בתחילת הדרך (כולל לינה במבנים בריטיים מטים ליפול ואוהלים) כשעיקר הוואסח (ככה קוראים לזה היום?) התבטא באימוץ דרכי התנהגות רחוקות ככל האפשר מהמקובל בצבא (לדוג' - שמירה על חצי אזרחי וסנדלים, מטווים "פרטיים"). למרבה המזל העניין עבר טיפול שורש עם בואו של מפקד חדש.
היום, למיטב ידיעתי, המצב אחר לגמרי...

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

הפסיקו ללכת עם בגדי העבודה של הקיבוץ?

בראסמי מי שקצת קרא ספרים ראה שכול היחידות המיוחדות והסיירות הוקמו מהשטח, איזה מ''כ החליט שהכיתה שלו תהיה סיירת ספישל לאיזה משהו, לאט לאט הוא מצליח מהמפקדים שלו לצרף עוד ועוד אנשים, ולהביא ציוד, ופתאום נולדות להן סיירות. נכון זה נשמע דבילי אבל כבר קראתי הרבה מאוד סיפורים על סיירות שהוקמו ככה.

ודעתי האישית היא שלא צריך את כול הבלאגן הזה, שיעלו את הרמה בגדודים בעזרת כול האנשים שבסיירות, ואימונים טובים יותר וסינון קפדני יותר מבחינת פרופיל+קב''א (כן מי שיש לו פרופיל 72 אבל לא יכול לרוץ יותר מ3 ק''מ עם כול המוטיבציה, לא מתאים בדיוק למבצעים (אני מדבר על מה שהולך עם הגדודי נ''מ,תותחנים,שריון, שהפכו לחירניקים).

ודברים מסובכים שלהן צריך משוה מיוחד יש מספיק יחידות מובחרות שיכולות לעשות את זה, הרי לזה הן נמצאות, וגם פה אפשר להגדיל את סד''כ שלהם בעזרת כול החברה מהסיירות.

שאתה אומר שאגוז הם "גדוד לכל דבר" למה אתה מתכוון? גם מגלן ודובדבן הם "גדוד לכל דבר", שהרי הן יחידות בדיוק באותו סדר גודל ובראשם עומד מג"ד. גם גדס"ר גולני וצנחנים הם "גדוד לכל דבר". מבחינת מסלול ההכשרה המסלול של אגוז הוא היחיד מבין היחטיו"ת שמתקרב ברמת הקושי למסלולים של יחידות העילית.

הדיון הוא לא האם מדובר במסלול קשה או ביחידה איכותית או לא, אלא על תהליכים ארגוניים. וכאן אפשר לראות, בכל הדוגמאות שהבאת, איך מ"סיירת" קטנה וגמישה יחסית היחידות הללו מקבלות צביון של כמעט-גדוד סטנדרטי.

כפי שאני מנסה לטעון כאן, התהליך הזה הוא משהו שקורה כל הזמן.

מדובר בכוחות חי"ר איכותיים, כמו שיש בכל צבאות העולם. לכל יחידת חי"ר יש סד"כ מסויים, לא משנה כמה איכותית היא תהיה, היא עדיין תוגדר גדוד או פלוגה.
השייטת הוקמה גם כיחידה קטנה והיום היא יותר גדולה מאגוז ומגלן ודובדבן. אף אחד לא קורא לה "גדוד", למה? כי היא לא יחידת חי"ר.
זה שדובדבן ו202 של צנחנים מוגדרים "גדוד" עדיין לא הופף אותם דומים.

השאלה היא כמה הצבא משלם תמורת "גדוד איכותי" שנקרא "יחידה מיוחדת" (כ"א חוגרים וקצינים איכותי, ניצו לא יעיל של אמצעים, פגיעה ביכולות ושחיקה מוגברת של יחידות רגילות כי גדוד זה אינו עושה קווי בט"ש אלא "פעולות מיוחדות", פחות תשומת לב מפקדים לכלל הצבא, פגיעה מוראלית בחפ"שים)- וכמה הוא מקבל מ-"יכולת מיוחדת" שאפשר היה אולי להשיגה ביחידה רגילה.