02-05-2007, 10:50
|
|
|
חבר מתאריך: 11.09.06
הודעות: 757
|
|
אין כאן התלהמות או בכיינות
ציטוט:
במקור נכתב על ידי shlomz
יום ההוקרה הוא צעד בכיוון הנכון. הוא לא מספיק, הוא לא ממצה ובטח שלא "פותר בעיות". אבל הוא עודנו צעד בכיוון הנכון, סמן ימני אליו יש למשוך את שאר המערכת.
לצערי, החרמת יום ההוקרה משתלבת היטב עם מגמות הפעולה המיליטנטיות והלא-יעילות שננקטות לאחרונה. השתלחויות אישיות בקמל"ר, כולל טענות כי הוא פועל בשיטות אורווליאינות, הפצת חולצות שעצם לבישתן היה מוגדר כמרד בצבא מתוקן וכיוב', לא רק שלא מקדמים את המדינה לשום מקום, אלא אף פוגעים בה.
אל תטעו בי. יש לי ביקורת קשה על התנהלות הצבא ומוסדות המדינה, ועל דרך הטיפול שלהם בנו, לוחמי המילואים. אני מאמין שחלק מהותי מתפקידנו, אנשי המילואים, הוא הבעת ביקורת וסימון הדברים אותם יש לתקן. אבל אם נשכח לרגע שאנו חלק, ואפילו חלק חיוני, במוסדות המדינה ונתחיל להתנהג כסקטור מקופח לכל דבר ועניין, הרי שזה בדיוק מה שנהיה.
אני חושב, שבמקום להתלהם ו"לשבור את הכלים", כדאי לנסות גישה שקולה יותר, רצינית יותר. אנחנו צריכים לדאוג לכך שצה"ל בכלל, ושירות המילואים בפרט, יחזרו להיות "שמורת טבע" בנוף הישראלי, מופת של יעילות, מקצועיות ואחריות. אנחנו צריכים להבין, להרגיש ולשדר כלפי חוץ שאנו העילית המובילה של המדינה. אם אנחנו מרגישים דפוקים ופראיירים, מה הפלא שכך מתייחסת אלינו החברה?
בימים האחרונים חשבתי קצת על שירות המילואים של אבא שלי - חפ"ש ביח' נ"מ. הוא ובני דורו לחמו בשלוש או בארבע מלחמות, שירתו הרבה יותר מאיתנו, בתנאים קשים בהרבה, עם ציוד פחות טוב, ללא תגמול כלל - ולא התלוננו כמונו. וישנו עוד הבדל אחד, מהותי: הם ניצחו בכל המלחמות שלהם.
|
יש כאן דרישה ערכית לטפל ב- 1% מהאוכלוסיה שנושא יחד עם הסדירים ב- 100% בביטחון המדינה. לא נולדנו אתמול ומאבקנו לאורך השנים לימד אותנו ש"אם אין אני לי, מי לי". הגישה עד היום הייתה שקולה, בניגוד לדבריך, והיא עדיין שקולה.
מנהיגנו לא השכילו דבר, גם אחרי המלחמה (ע"ע חוק האנטי-מילואים המוצע). אין כאן שבירת כלים אלא דרישה בלתי מתפשרת לטיפול אמיתי במשרתים ובני משפחותיהם, טיפול אשר יבטיח שהאחוז האחד הזה לא ימשיך לקטון.
תסכים איתי שכאזרחים ששירתו או משרתים, יש לנו זכות לדרוש שלא יפקירו אותנו, לא? בזמן שאנחנו עמדנו ועומדים בחלק שלנו בהסכם ("קוראים לי, אני בא"), המדינה וצה"ל לא עומדים בחלק שלהם - להכשיר, לצייד, לדאוג להגנה אזרחית ולפחות לא לגרום לך הפסדים (או לפחות לא להתייחס אליך בציניות).
התייחסות המדינה וצה"ל היא זו שיצרה את תחושת הקיפוח. היא לא נולדה בגלל שאתה מרגיש או לא מקופח אלא כי ישנו קיפוח, אבל קיפוח הוא לא הסיבה אלא תוצאה של זילזול, הזנחה, ניצול ועושק.
לגבי אבא שלך, הכל נכון. רק חשוב שתזכור שהעולם השתנה, הערכים במדינה השתנו ורק קומץ קטן ממשיך להחזיק בחלק מהערכים של פעם. הטענה שטענת בהקשר הזה צריכה להיות מופנית ל- 99% אחוז שלא משרתים במילואים ובמיוחד למנהיגנו הדגולים.
כל מי שמשרת היום במילואם לא צריך שילמדו אותו מהי ציונות וערכים.
בידידות,
עלה
|