פרק שכתבתי,אני רוצה לדעת איך זה
כתבתי פרק מספר שאני כותב,ספר ראשון כתיבה ראשונה שלי
הייתי רוצה ביקורת ,תקראו עד הסוף,כי זה הולך ומשתפר.
"דוד",צעקה אמו. "כבה את המחשב ולך לישון".
"עוד מעט אמא",החזיר לה בשקט.
דוד לא יכל לצעוק על אמו,הוא רכש המון כבוד להוריו.
בניגוד להרבה ילדים אחרים בגילו שהתנהגו בזלזול באותה תקופה.
דוד ניתק את המחשב והלך לישון כדברי אמו.
הוא לא הצליח להרדם,הוא תמיד חשב על תוכנת המחשב שתיכנת.
חשב על אפשרויות לשיפור האלגוריתם.הוא תמיד הודה לאביו,
על שלימד אותו לתכנת.ולבסוף דוד נרדם.
***
אחרי שיעור פיסקה,דוד הולך בחזרה הביתה עם חברו נתן.
"נו,תגיד מה אם התוכנה שלך?",אמר נתן.
"הכל כרגיל,מתקדם די טוב,אני מקווה שזה יצא טוב,ואז אני יוכל להשתלט".
"שמע אם אתה צריך מודלים תלת מימדים,אני יכול לעזור לך".
נתן היה ידוע בתור אחד הילדים המוכשרים והטובים ביותר בישראל
בשימוש בתוכנות גרפיות.זאת ירש מהוריו אשר השתתפו בבנית משחקי
מחשב מהפופלריים בעולם.
"כן,אני זקוק לעזרה גרפית אם *Open-GL קצת",נשמע שמח לעצתו של נתן.
"במה בדיוק אתה צריך עזרה?",מסתכל אחורנית על רכב מרחף המתקרב.
"זה יוצא לי קצת עקום"
"טוב אני אשמח לעזור,יאלה אני צריך ללכת הביתה,ביי אחי".נתן נפנף לשלום ופנה שמאלה.
ובזמן תפס את הרחפת שהתכוונה לעלות למעלה.
בזמן שרחפת שונה מגיעה מאחורי דוד,שני אנשים יצאו משם,תפסו את דוד,הכניסו אותו
לרחפת,שמו עליו כובעון,חיברו למחשב,והריצו את רצף הDNA.
"זה הנער הזה?",אמר האדון.
"נראה לי שכן",השיב הד"ר בעוד ממשיך לבדוק נתונים מול המחשב.
"אני רוצה תשובות מדויקות,לא סתם אני משלם לך אלפי מאות שקלים"
"סליחה אדוני.וכן לפי הרצף שקיבלנו זה מתאים,וגם המחשב יצר מהרצף
דמות מדויקת כמו של הנער"אמר הד"ר.
"טוב מאד"
"רק שיש משהו מאד מוזר במוחו של הנער הזה".
אחרי שעה יצא דוד,חוזר לביתו.
אחרי שנכנס הביתה אמו של דוד פתחה את הדלת,כועסת.
"תגיד לי איפה היית",ציות אמו.
"בבית הספר"
"התקשרתי לנתן,והוא אמר לי שסיימתם את הלימודים לפני שעה.
אתה יודע כמה דאגתי לך?"
"מצטער אמא",אמר בעוד הוא מנסה להבין מה קרה?
"טוב הפעם אני סולחת לך.ובוא תעזור לי אם המחשב הארור הזה,
הוא מקפיץ כל הזמן הודעות."
בזמן שעלו במדרגות,הרגיש סחרחורת,ראה איך כל הבית היפה אשר נולד
וחיי 15 שנה בו,התחיל להסתובב,להתעקם ולהתערפל.
דוד עזר לאמו,אך אחרי שקמה מהמחשב חזרו ההודעות.
"שוב פעם?",אמרה אמו."תצטרך לפתור את הבעיה,אם אתה רוצה
להמשיך לתכנת בשקט".
דוד לא הבין על מה היא מדברת בהתחלה,הוא הרגיש כאב חזק בראשו.
"הכל בסדר?",אמרה.
"כן כן אמא,רק כאב ראש קטן,נראה לי שאני ילך לישון".
כיבה את המחשב ולפני שהוא נרדם נזכר במשחק שתיכנת
משחק הדמקה שלו.
***
למחרת בבוקר היה יום שבת.דוד פקח את עיינו כבר בשעה 10,אך המשיך
לשכב.שמע את הציפורים,הריח את הניחוח של ארוחת הבוקר מלמטה.
כשהיה אם הפנים לקיר,המחשב נדלק.בהתחלה חשב שזאת אמו,אך
כשהסתובב בחזרה ראה שאין אף אחד.הוא קם מיד,ניגש למחבש
וראה שהמחשב שוב פעם מקפיץ הודעות,אך הפעם התייחס לזה יותר.
במחשב ביקש סיסמה ושם משתמש,הוא ידע שאין אפשרות אך הגיש.
שם משתמש:david.15
סיסמה:123456
אך בכל זאת זה הצליח,ותוכנה נדלקה,פנים לא מוכרות ריחפו מעל המסך.
"מה לעזאזל זה--" אמר לעצמו,אך לא הספיק לסיים.
"--קודם כל אני זה לא 'זה'.ושלום גם לך דוד"-השיבה תוכנת המחשב למחשבותיו.
הוא היה כל כך מופתע ,המום,לא הצליח לעכל את העובדה שתוכנת מחשב מדברת
אליו,ועוד איך היא שומעת אותו אין לו מיקרופון,משהו מוזר קורה כאן,האם מישהו עוקב
אחריו,מישהו נמצא כאן בחדר.דוד ניגש אל הארון,פתח אותו ובדק אם מישהו נמצא,
שם לא מצא כלום.
"מה אתה מחפש בארון?.אני תוכנת מחשב אני נמצאת מולך",השיבה תוכנת המחשב.
<אין לי גם מצלמה,מה קורה פה?>חשב.
"אני לא צריכה מצלמה".דוד מנסה להירגע ולעכל את המתרחש.אוקיי אין לו מצלמה ולא
מיקרופון,אז איך תוכנת המחשב שומעת אותו ורואה אותו?,הרי שום נתון חיצוני לא נכנס
לתוך המחשב.דוד ניסה לדבר אם המחשב.
"אוקיי מי אתה?",שאל דוד.
"אני תוכנת מחשב כמו שאתה רואה,ואל תדאג אף אחד לא שומע אותנו".
דוד שוב פעם היה מופתע,איך תוכנת מחשב יכולה להכיר את דאגותיו.
שוב פעם ענה המחשב,"אני 'קוראת מחשבות'".
"אוקיי",אמר דוד מופתע עוד יותר?"יש לך מין?>
"לא,אין לי גם שם"
<את אנושית בכלל>
"אני לא יודעת כל כך מי אני"
<אוקיי נקרא לך>חשב דוד,ואז הפסיק בפתאומיות,המחשב נשרף,דווקא עכשיו?
זה היה כמו להתעורר מחלום,האם זה נחשב לסיוט?,לא,זה לא נראה כל כך
דוד היה מבואס,בבצפר לא היו לו הרבה חברים,הוא היה ילד סגור היה לו חבר אחד
נתן,לא היה לו אם מי לדבר.ורק אם התוכנה היית מגיבה לרגשות-חשב.
<אני לא נעלמתי אני עדיין איתך>-הרגיש זאת דוד,מין מחשבה שניה,כאילו הצליח לחשוב
על שני דברים שונים.
תודה.
|