13-05-2007, 21:47
|
|
|
חבר מתאריך: 08.04.06
הודעות: 1,390
|
|
שלום
אני באמת מצטערת על התגובות הראשונות שקיבלת. הן ממש לא היו במקום.
אם זה משנה לך למשהו - אני בת 36.5, כלומר לא כולם פה נוער וצבא.
הדבר שהכי אני יכולה לומר לך מעומק הלב הוא שאת חייבת להיות נאמנה לעצמך.
את רוצה לחיות את מלוא הצד היפה של החיים ומגיע לך, אך מצד שני יש לך בן זוג שלא רוצה להצטרך למסע המטרף הזה איתך. את מרגישה כבולה כי הוא זה שהיית רוצה לחלוק איתו את כל האושר שלך. לא עם מישהו אחר. אבל הוא לא רוצה.
אני מסכימה עם CUSTOMER שאת חייבת לדבר על כל זה עם הבן זוג שלך.
לפני שאת מדברת עם בן הזוג שלך יש משהו מאוד חשוב שאת חייבת לעשות: אל תשתמשי בו כתירוץ לעכב את ההתעוררות לחיים שלך. הוא התירוץ הכי טוב שקיים רק כדי לא לחוות את היופי של החיים, כי את לא רוצה לעזוב אותו. אולי יהיה פיתרון שיהיה מקובל על שניכם. אולי הוא יסכים לאיזו ווריאציה של יחסים פתוחים. ייתכן שלא תגיעו לשום פיתרון שיהיה טוב לשניכם. אבל מה שהכי חשוב: כשתגיעו להחלטה (גם חוסר החלטה היא החלטה), את חייבת להיות שלמה איתה. 100% שלמה איתה. אפילו לא שבריר של פשרה. אני מבקשת סליחה אם אני אגיד את זה בצורה קצת קשוחה, אבל כולנו חושבים שיש לנו את כל הזמן שבעולם כדי לעשות מה שאנחנו רוצים לעשות, וזה לא נכון. הזמן שלנו קצוב ואף אחד לא יודע כמה הוא יחיה, וכשנמות חשוב מאוד שנרגיש, שנדע, שחיינו את החיים, שחווינו אותם. אחד הדברים הכי כואבים ועצובים בחיים זה להגיע למצב בו אתה מרגיש שבעצם החמצת את רוב החיים שלך והתפשרת, ולמעשה וויתרת על עצמך.
אל תמיתי את עצמך עוד פעם. חיי, היי נאמנה לעצמך, אפילו אם זה ניראה לפעמים אנוכי. יש לך שלוש בנות, שאני מאוד מקווה שאת ביחסים טובים איתם, וגם אם לא - אני מקווה שתוכלי להגיע איתן למצב ויחסים טובים. כשהם יראו שאת משתנה וחיה תרתי משמע - זה כבר ישנה את היחס שלהן אלייך, כי את לא מה שהיית פעם.
_____________________________________
gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...
|