12-05-2007, 19:45
|
|
|
|
חבר מתאריך: 08.04.06
הודעות: 1,390
|
|
מסכימה עם כל מה שכתבו קודמי אבל רוצה להוסיף ראייה משלי
אני לא חושבת שהשאיפה למצויינות היא זו שעושה אותך לא מאושר, פסימי ולא מרוצה. גם כשתגיע להכי מצויין שאפשר - נניח קיבלת 100 בכל מקצוע, ובכל בית הספר שלך, ואולי בכל הארץ אתה תחשב גאון, תמיד יהיה לך איזה "אבל..." "אבל אני לא אינשטיין, אני לא הפכתי את הפיסיקה על פיה". חוסר האושר שלך בא דווקא כי אתה לא מקבל את עצמך כפי שאתה. אתה יותר מידי ביקורתי כלפי עצמך.
אני לא אגיד לך להנמיך ציפיות. להיפך: שאיפה למצויינות היא מה שאתה, היא חלק ממך. זה שלך, תשתמש בזה, תיעזר בזה, אל תיאבק בזה. כל תכונה שלך שהיא חלק ממך היא רק לטובתך. תבין שכל תכונה שיש לך - לא חשוב אם היא נחשבת בסדר או לא בסדר - כל תכונה כזו היא בורג חשוב וחלק אינטגרלי חיוני בכל המערכת הזו שנקראת אתה. התכונה הזו שבאה לך טבעי היא לא תסולא בפז או אתה מנתח, או עורך דין, או חוקר במשטרה, או אם אתה סתם רוצה להתקבל לעבודה. הבוס ירצה ממך את הכי טוב ומושלם שאתה יכול לתת לו. אף מנותח לא יסכים למשהו פחות ממושלם שתעשה לו בגוף. אף לקוח לא ירצה שתחפף בשבילו בבית משפט. בחקירות אסור לפספס את הפיפס הכי קטן. אז לך תצטיין!
אבל אתה צריך להשתמש בזה נכון.
אני לא חושבת שהשאיפה למצויינות היא זו שגורמת לך להיות לא מאושר. אני חושבת שמה שגורם לך להיות לא מרוצה היא העובדה שאולי אתה מבפנים מרגיש שלא עשית את הכי טוב שאתה יכול. לא ביחס לאחרים, אלא ביחס לעצמך. ביחס ליכולות שלך. לא מיצית את כל הפוטנציאל שלך, וזה בהחלט מתסכל. אני בטוחה שאם יש מבחן שאתה קרעת את עצמך להתכונן אליו, ממש עשית כל מה שאתה יכול והשקעת עד הסוף עד הסוף, ובסוף קיבלת 30 ולא 100, אתה תהיה מאושר עד השמיים עם ה-30 הזה, כי מיצית את היכולות שלך, ועשית באמת כל מה שאתה יכול. עד שלא תרגיש ששמת את כל הנשמה שלך ואת כל כולך - לא תהיה מרוצה לעולם.
ומשהו לגבי טעויות: אתה אוכל את עצמך על הטעות הכי קטנה. יכולת לקבל יותר.
זה הדבר הכי לא נכון שאתה יכול לעשות לעצמך. אתה חייב לנתב אחרת את כל הגישה שלך כלפי טעויות. חשוב שתבין משהו חשוב מאוד:
מטעויות לומדים וטעויות מתקנים. זה הדבר הכי חכם שאפשר לעשות איתם. אם מתבוססים ברגשות אשמה ובחיפוש מי אשם (אתה, לא?), במה זה עוזר בדיוק? תלמד ותתקן, ותעזור לאחרים ותסביר להם שלא יפלו איפה שאתה טעית. תחשוב על זה: אם אתה תלמיד מצטיין, ואתה ה"גאון של הכיתה" טעה - מה יגידו איזובי הקיר? איפה שטעית - תעזור לאחרים שלא יעשו את אותה טעות.
חשוב שתבין: אם עשית כל מה שאתה יכולת לעשות באותו רגע ונתת את כל כולך - אין מה להרגיש רע. חשוב שתסלח לעצמך כי באמת עשית כל מה שאתה יכול.
בשביל שתתחיל להיות מרוצה אני חושבת שהדבר הכי נכון עבורך יהיה להתחיל לעשות קודם כל ספירת מלאי של מה אתה בדיוק יכול לעשות ומה לא. גם לקחת בחשבון את עיניין הזמן - מה אפשר לעשות בתוכו ומה לא. להיות יותר מציאותי. זה מה שכל עסק כלכלי עושה. הוא לא בודק מה בתחום הלא אפשרי, אלא רואה מה שאפשרי ועל פי הנתונים האלה הוא עובד. הוא עובד עם מציאות ולא עם רגשות אשמה.
הכוונה היא: נניח אתה צריך לבצע משהו. מה אתה צריך לעשות כדי לבצע אותו?
או.קיי. עכשיו דמיין צורה הרבה יותר מושלמת לעשות אותו. האם אתה יכול לעשות את הדבר היותר מושלם? יותר טוב? האם זה בתחום השגתך?
ועכשיו יותר מושלם - זה עדיין בתחום השגתך?
ומה עוד יותר מושלם מזה? יכול? אז תעשה את זה! כל דבר שאתה עושה - עשה הכי מושלם שאתה יכול. תתן את כל הנשמה.
אני חושבת שהדרך שדרכה אתה תוכל לסלוח לעצמך ולקבל חוסר מושלמות גם שלך וגם של אחרים היא רק אם תקרע את עצמך ובאמת תמצה את הפוטנציאל שלך. באמת באמת תעשה כל מה שאתה יכול. שלא יהיה לעצמך פתחון פה לומר: "אבל הייתי יכול יותר". לא. אין יותר. עשית באמת הכל הכל הכל. ככה תהיה האדם המאושר בעולם.
אז אני אגיד שלך משהו קצת אחר ממה שאמרו קודמיי:
תמצה את הפוטנציאל שלך, תקרע לעצמך את הנשמה ואת הצורה.
אבל, הדבר הכי חשוב כדי שתתקדם מהר, ותתחיל להיות באמת מרוצה מעצמך הוא: תפסיק להרגיש רגשות אשמה, תסלח לעצמך ותפסיק עם הביקורתיות הזו. בשביל להזיז דברים קדימה צריך ללמוד ולהפיק לקחים. התבוססות באשמה מעולם לא עזרה לאיש.
_____________________________________
gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
