13-05-2007, 21:19
|
|
|
|
חבר מתאריך: 08.04.06
הודעות: 1,390
|
|
לא שאלה מוזרה בכלל
לא שוכחים אדם שאוהבים.
אני אגיד לך מה הכי עוזר לי: כשכואב לי, אני מנסה כל הזמן להזכיר לעצמי שזו הבחירה שלו לא לאהוב אותי. כשאני מקבלת את הבחירה שלו יותר קל לי.
אבל אולי תבין את זה בצורה אחרת: מכיר את המשפט הזה שאם אתה באמת אוהב מישהו אתה משחרר אותו, נותן לו ללכת? אז זה בדיוק ככה. אתה מקבל (בכאב לב, אך בהבנה) שזו זכותו של השני לא לאהוב אותך. כשאתה מקבל שזו זכותו של השני לא לאהוב אותך - אתה לא משחרר רק אותו, אלא גם את עצמך. אתה משחרר את עצמך מהאחיזה של מלתעות כאב הלב, שכמעט בלתי אפשרי להשתחרר ממנה, וממשיך הלאה.
ויש גם את עיניין הזמן:
יש והזמן אכן מרפא דברים כאלה, אבל יש מקרים שלא. במקרים שכן - מדובר בחודשים, שנים ואפילו יובלות. במקרים שלא - מדובר בנצח. אחרי שנגמר הנצח כל כאבי הלב מתרפאים.
ויש מקרים בהם החיים עוזרים לך לעבור הלאה ולא לשרות יותר בכאב. לפעמים זו פגישה מקרית אחרי כמה חודשים או שנים - ברגעים הראשונים כל כך שמחים לראות אחד את השני - אלו שברירי השניות הראשונות. אח"כ פתאום נזכרים שבעצם לא הייתם בקשר כזה טוב. היה כאב לב באמצע. ואחרי זה לא ממש זוכרים מה בדיוק קרה, בעצם - מי זוכר? ואז מישהו מתחיל לשבור את הקרח, קצת זורמים. שנים של כאבים ומחשבות על מה ואיך ואילו נמסות בשניות מעטות ומה שמחליף אותן זו הרגשת הקלה ושיחרור.
_____________________________________
gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
