אני לא יודעת מה איתכם,אבל לי מאוד חשוב הצורה שבה אני מתייחסת לאחרים.
מאוד חשוב לי לא לפגוע באף אחד ולתת לכל אחד להרגיש שהוא בהחלט שווה.
יש המון אנשים בעולם שבגלל דעות שונות או זרמים שונים שאליהם הם שייכים
או כל דבר שונה אחר,בגלל סיבות כאלו יפסלו על הסף את הזולת.וחבל.
ולמה אני כותבת לכם את זה?כי בימים האחרונים נתקלתי בכמה מקרים,וזה נורא כואב
אני חדשה פה ואתם לא מכירים אותי,אבל אשמח לדעת מה אתם חושבים בעניין
ואיך לדעתכם אנשים ממקומות שונים וזרמים וגזעים שונים יכולים להסתדר ולקבל כל אחד
כמו שהוא. תודה מראש

"....ביום חורפי אחד יושבת מלכה ליד החלון, ומבקשת כי יוולד לה תינוק שעורו יהיה לבן כשלג, שפתיו אדומות כדם ושיערו שחור כעץ שבמסגרת החלון..."

יופי ומה יוצא לך מזה? הרגשה טובה? תתפרעי...
אני מתנהג איך שבא לי, אם לאחד זה יהיה יפה, ולשני בחוסר כבוד, כי גם אם אני אתנהג בכבוד לכל אחד, תמיד מתישהו יקרה המצב שמישהו יראה לי חוסר כבוד

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

שמישהו יתנהג אליי בחוסר כבוד אז זה אומר שאני צריכה להתנהג כך תמיד...?
או שלא הבנתי מה אמרת?..

"....ביום חורפי אחד יושבת מלכה ליד החלון, ומבקשת כי יוולד לה תינוק שעורו יהיה לבן כשלג, שפתיו אדומות כדם ושיערו שחור כעץ שבמסגרת החלון..."

אני חושב בדיוק כמוך ומתנהג גם ככה, וגם אם מישהו חסר כבוד אליי אני תמיד ייתן לו כבוד, אני לא צריך לרדת לרמה שלו, אני תמיד מפחד לפגוע באחרים ואם אני פוגע במישהו בטעות אני אח"כ ישתדל לעשות הכל כדי לתקן. אחרת יהיו לי רגשות אשם.(אפילו אם זה הגיע לו).

רק שאצלי זה קצת יותר קיצוני, ואת האמת זה גם הורס לי לפעמים. היו מקרים שאני רוצה להתקשר למישהי ועובר לי בראש "אולי היא ישנה עכשיו או שהיא עסוקה או משהו ואני מפריע" או ללכת לחבר נגיד אז אני תמיד יודיע לפני שלא ליפול עליו ככה. קוראים לזה אינטליגנציה אמוציונלית נראה לי...
יש אנשים שאני פשוט לא סובל אותם ולהם באמת אני בקושי נותן כבוד כי זה מה שמגיע להם, ואני לא שונא אנשים בגלל דיעות קדומות או גזע דת מין, אלה יותר בגלל האופי שלהם.

"חיוך הוא בסה"כ קו עקום שמיישר את הכל"-ספר חבקוק ולא זוכר את הפסוק

לפי דעתי, קירוב בני אדם, עד כמה שהם שונים.
הדרך היא הזדהות.

כי בסה"כ כולנו בני אדם.

לדוגמא,
חברה שלי, מאוד גזענית, בהקשר לגזעים, ובמיוחד לערבים, וצפוי למה.
אבל כאשר גילתה, והכירה את הצד השני של הערבים- המתוגררים בישראל שאינם מזיקים.
גילת שגם הם בני אדם כמונו למרות השוני והצדדים, שגם להם יש רגשות וגם חלקם רוצים שלום בסה"כ ובית.

והיזדהת איתם בכמה רגשות (היה פשוט כתבה..)
היא התחילה להבין, שתמיד יש ויש, לא משנה מאין הגענו.

הכל תלוי בבן אדם עצמו.

לי אין את הבעיה הזו.אני בהחלט מקבלת כל אחד והבדלים בין גזע או דת לא מפריעים לי
<כאילו אני לא אתחתן עם לא יהודי חחח אבל אין לי כלום נגדם וגם נהניתי לדבר איתם>
אני אדבר פתוח.אני מזרם מסויים והכרתי משהו מזרם אחר.<כמו למשל אחד דתי ואחד חילוני
או אחד דתי ואחד חרדי וכו'>
נוצרה בעיה והוא לא קיבל אותי איך שאני.והעציב אותי,שבגלל עיקרון מסויים שלי הוא העדיף
לא לדבר איתי בכלל.כי אני יודעת שכל אחד יכול להסתדר עם השני אם הוא רק ירצה.
אני למשל מכירה מקרוב ידידות מופלאה בין ערבי ליהודי.שאצלהם באמת יש שוני!אבל הם
מסתדרים יפה מאוד כי הם מקבלים אחד את השני ומכבדים אחד את השני.
ופה זה לא המקרה...פה בסך הכל מדובר שאחד מאיתנו שומר מסורת ואחד לא...אז למה
אנחנו לא יכולים ליהיות ידידים...

"....ביום חורפי אחד יושבת מלכה ליד החלון, ומבקשת כי יוולד לה תינוק שעורו יהיה לבן כשלג, שפתיו אדומות כדם ושיערו שחור כעץ שבמסגרת החלון..."