כן, הכותרת קצת מפגרת, אבל עדיין, אני הולך לחפור ברמות מטורפות, אז המון תודה למי שיקרא.

בכל מקרה, הכל התחיל לפני חצי שנה בערך, החלטנו שנהיה חברים, היא אמרה שאם אני לא אציע באופן רשמי, זה לעולם לא יקרה, אני אמרתי לה שאני בחיים לא הצעתי למישהי, תמיד הייתי המחוזר, היא אמרה לי "תמיד יש פעם ראשונה.." אמרתי לעצמי אוקיי, ואז שאלתי אותה "את רוצה להיות חברה שלי?" כן, כמו ילד קטן, היא חייכה, לרגע חששתי, למרות שידעתי מה תהיה התשובה.
ואז, מאותו יום, ה23.. אך.. איזה יום.. חודש נובמבר, היה קר, אפרורי ובכלל יום חורפי מגעיל כזה.. ואני באותו יום הרגשתי כאילו זה היום הכי טוב בחיים שלי, היה ערב והיה חשוך (בשעון חורף משעה 4 מחשיך..) והרגשתי כאילו 12 בצהריים בימים החמים של אוגוסט, איזה חיוך היה לי, אפשר היה לסנוור מטוסים עם החיוך הזה..
וזהו, השעון תקתק, אנחנו היינו ביחד, הכי מאושרים בעולם, אנחנו גרים קצת רחוק אחד מהשניה, בערך 40 דקות נסיעה, אבל עדיין, התחייבו מההתחלה, שנפגש לפחות פעמיים בשבוע, כך קרה.

עכשיו אני אספר קצת על עצמי, אני בן 18, במשך כל חיי בנות נפלו עליי, לא היה מתחיל עם בנות, לא הייתי מחזר אחריהן, המקסימום שהייתי עושה זה לענות להן, ובמקרים חריגים, אפילו הייתי מחזיר צלצול במידה ולא עניתי, לא הייתי מפגין רגשות, הן ידעו שאני אוהב, הייתי אומר, אבל לא הרבה במיוחד, כל "אני אוהב אותך" שלי, היה משהו שמעביר בי צמרמורת.. אם היה לי עצוב, לא הייתי אומר, לא הייתי רומנטיקן במיוחד, וכנראה שלה זה היה חסר (מה כנראה?! בטוח.. היא אמרה לי..) אז אמרתי לעצמי, שוואלה, כדאי לי להתחיל להיות, מבחינתי זו לא מעמסה גדולה, ואם זה יעשה אותה מאושרת יותר, אז מה טוב?!, התחלתי להיות רומנטיקן כזה, אתם יודעים, מסאג'ים, פרחים, וכאלה.. התחלתי להתקשר אלייה יותר (פה זו כבר תקופה שאנחנו ביחד כבר שלושה - ארבעה חודשים..) ממש אתם יודעים, לחזר אחריה, אמרתי לה שאני אוהב אותה, מה שבהתחלה הייתה מסתכם במקסימום "גם אני.." אם היא הייתה זו שאומרת..

ואז אחרי כמה זמן, מה היא אומרת לי? שנהייתי קצת "פוסי" כזה, ובאמת נהייתי כזה, נדפקתי, כל הבטחון העצמי שלי התערער, השמנתי קצת, התחלתי לאכול סרטים, נהייתי אובססיבי, התחלתי לקנא, היא נראית טוב, ומלא אנשים מתחילים איתה, והיא מצידה, מנפנפת אותם, אבל פתאום זה התחיל להפריע לי, זה היה מוזר, התחלתי לאכול סרטים, וזה ממש ממש לא אני, הייתי מתקשר אלייה הרבה, כדי לראות מה איתה, כדי להגיד לה שאני אוהב אותה, וכל מיני דברים כאלה, כאילו חושש שתברח לי, למרות שידעתי שהיא אוהבת אותי ברמות מטורפות, ואין מצב שהיא תלך עם מישהו אחר.

ואז לפני חודש זה התחיל, התחלנו לדבר על זה שהשתנתי, ואני מצידי אמרתי שהיא צודקת, שזה נכון, שאפילו לי זה לא מתאים ככה, זה פשוט לא אני, לא משנה מה יגידו אנשים אחרים, כאילו חברים שלי לא מאמינים איך השתנתי, זה הגיע למצבים שלמשל הייתי מעדיף שלא לצאת, כדי שסתם אדבר איתה בטלפון.. ואז התחלתי לנסות להיות כמו שהייתי פעם, אתם יודעים, זה שמאחורי הקלעים.. שמשחק אותה כאילו לא אכפת, והיא בעצמה אמרה לי שזה מה שחסר לה.. אבל כנראה שזה לא כל כך אבד..

שבוע שעבר החלטנו שזהו.. ביום שלישי היא באה אליי, דברנו וזה, והחלטנו שזהו.. ואני אמרתי שאין מצב, שאני חייב לנסות שוב, אני יודע שזה יכול להצליח, הרי אחרי הכל, אם אני אוהב אותך, והיא אותי, ואהבה זה הדבר הכי חזק בעולם, אז איך יכול להיות מצב שלא נצליח?!
ואז זה פתאום ערער אותי קצת, האהבה קצת ירדה לי.. (וגם לה..) כשהייתי אומר לה שאני אוהב אותה, כאילו הייתי אומר את זה כאילו כדי שככל שאומר לה את זה יותר, אני כך אוהב אותה יותר, ואצלה זה בכלל השתנה, פעם, כשהיא הייתה אומרת לי שהיא אוהבת אותי, היא הייתה כמעט בוכה, היום קשה לה להגיד את זה, למרות שהיא אומרת שהיא כן, אבל את המשפט הזה.. קשה לה, היא לא יכולה להגיד משהו ולא להיות שלמה איתו במאה אחוז.

ואז החלטנו לקחת "הפסקה", למרות שלשנינו יש מין תאוריה כזו, שכמעט ולא חוזרים מהפסקות החלטנו שזהו, אנחנו חייבים.. כדי שנוכיח לעצמנו שאנחנו אוהבים, ולא יכולים אחד בלי השניה, ואז שוב זה קרה לי, התחלתי לאכול סרטים, אני לא יכול לראות אותה עם מישהו אחר, היא הבייבי שלי, היא הראשונה שלי.. ואני הראשון שלה, קשה לי לחשוב עליה עם מישהו אחר, זה עושה אותי עצוב.
יותר גרוע, קשה לי לחשוב עליי עם מישהי אחרת, אני מפחד שנצא להפסקה הזו, ואני אכיר מישהי אחרת, מישהי שאולי כדי לשכוח ממנה, אני אשכנע את עצמי שאני רוצה להיות איתה, מה שכמובן שגוי, ולא הוגן מבחינת החדשה..
ואם אחרי ההפסקה היא לא תרצה לחזור, מה? זהו? ככה? פשוט נגמר? קשה לי..
אין אין, אין מצב בעולם, אני לא רואה אותה מתנשקת עם מישהו אחר, היא הבייבי שלי, אני לא יכול לחשוב עליה אומרת למישהו אחר "אני אוהבת אותך.." או שמישהו אחר יתעורר איתה בבוקר.. לא יכול ושוב, יותר קשה לי זה לראות אותי ככה..
אבל שוב נחזור להפסקה, אם אני אחזור לחזור ולא היא..?! אז מה?! אני יוצא זה שנשאר בצד?! שנדפק?! ואם זה יהיה הפוך?! היא תרצה ואני לא?! אני לא רואה אותי בכלל מוותר עלייה..

בכל מקרה, השיחה שלנו הסתיימה לפני חצי שעה בערך, בה החלטנו על ההפסקה.. מחר כנראה נפגש ונסגור את הדברים..
זה הזוי, היא לא יודעת כמה אני אוהב אותה, היא חושבת שהיא יודעת.. ואותו דבר היא אומרת לי שאני חושב שאני יודע כמה שהיא אוהבת אותי, וכל זה, אחרי שלשנינו ירדה קצת אהבה אחד מהשני, ואנחנו בטוחים שההפסקה רק תתרום לנו..
אבל מה שהיא לא יודעת זה שאני בכיתי היום.. בכיתי, כן, כמו ילד קטן שקיבל מכה או ששלחו אותו למיטה מוקדם, בכיתי, סך הכל בכיתי פעמיים בחיים הבוגרים שלי.. פעם אחת הייתה עכשיו, בטלפון.. אמרתי לה שאני חייב לסיים ושנדבר מחר.. אני חושב שהיא יודעת.. כי אחרי זה רמזתי על זה בSMS.

אין לי הרבה מה להגיד.. (הכל כבר כתבתי.. כן, אני יודע שחפרתי..)
אני חייב להגיד לכם.. ש..

אני אוהב אותה..
ונכון שזה פחות ממה שזה היה בהתחלה, אבל חבל לי לוותר על זה, עלייה, עלי, עלינו.
וכן, יש עוד הרבה דגים בים, אבל רק איתה אני רוצה לשחות.

תודה לכל מי שקרא.

תגובות/הערות/הארות/טיפים/עצות וכו' יתקבלו בברכה.

תיזכר בסיבות שהיא התאהבה בך,
תוכיח לה שאתה אותו בנאדם.

נשמע שהיא רוצה שילוב של הבנאדם שהיית כשהכרתם, יחד עם רומנטיקן.
תנסה לתת לה הפסקה קטנה,
ואח"כ לבקש עוד צ'אנס..לנסות להוכיח לה שאתה יכול להשתנות.
(אגב, הסיבה שלדעתי אתה צריך להשתנות זה לא בגללה, זה בגלל שאתה לא מרגיש טוב עם עצמך, אם אתה לא מרגיש טוב עם השינוי שלך, אתה צריך לחזור בך, להשתנות ולהיות הבנאדם שאתה רוצה להיות - במקרה שלנו, זה גם להיות הבנאדם שהיא התאהבה בו, אז הרווחנו)

תן לה מתנה סימבולית, כזאת שתגרום לה לחייך ולהבין שהיא אוהבת אותך.
זה יכול להיות כל הדבר - משהו מהפגישה הראשונה שלכם, זיכרון משותף של שניכם יחד.

אז..

יאללה,
פנק אותה!

Imagine there's no countries,
It isn't hard to do
Nothing to kill or die for
And no religion too
Imagine all the people
Living life in peace

קודם כל, תודה שטרחת לקרוא את הכל.

האמת שגם אני חשבתי על זה, על לחזור להיות כמו שהייתי פעם, כי תכלס, זה לא פגע בי רק במובן הזה, אלא גם עם חברים שלי, התרחקתי מהם קצת, ולאו דווקא בגלל חברה שלי, פשוט ככה. גם עם המשפחה, ובעוד המון רבדים..


בקשר למתנה, אחלה, רעיון טוב.
יש לי כבר רעיון למתנה שכזו.

המון המון תודה .

סיפור מעניין.

ויש לי שאלה. אם לא היה איכפת לה שהשתנית, לך היה איכפת?

כי כמו שלנון אמר

ציטוט:

הסיבה שלדעתי אתה צריך להשתנות זה לא בגללה, זה בגלל שאתה לא מרגיש טוב עם עצמך

כן, היה אכפת לי.
כאילו כשהייתי איתה, הזנחתי הכל כמו שכתבתי למעלה..

קודם כל אתה צריך לעשות לעצמך סדר בראש....לשבת יום אחד ולהחליט מה טוב לך: איך אתה רוצה להיות איך יותר טוב לך עם עצמך אם אתה רוצה לחזור אליה או לא לחזור אליה...לקבוע עובדות לעצמך לגבי החיים שלך ולהיות בטוח בהחלטותיך...ורק אחרי זה לדעתי אתה תידע איך לפעול כרגע מה לעשות איך להתנהג איתה וכו'...
כדי להצליח במה שרוצים...צריך כל פעם ופעם להחליט ולקבוע עובדות לגבי הצעדים שיש לעשות ולהיות בטוח בהן...ובמקביל מצד שני לוודא כל הזמן שאכן אתה הולך בדרך הנכונה - ואם אתה מוצא ספק בהחלטותיך - לשקול אותן פעם נוספת

בתקווה שזה יעזור.........

תראה, את הסדר הזה עשיתי כבר מלא פעמים, והוא לא כל כך קשור.
כי אני יודע שאני רוצה להיות איתה, טוב לי איתה, והיא רוצה להיות איתי, טוב לה איתי.
רק שבזמן האחרון קרה את כל מה שציינתי למעלה..

אם מישהו שמכיר אותי היה קורא את מה שכתבת, זה היה ממש משעשע, אני חושב על כל דבר המון פעמים, וכשאני עושה משהו, אז ב100 אחוז, בלי חרטות ובלי מחשבות של "אם.." או "אבל.." וכו'.


תודה על התגובה.

אני אשמח לעוד תגובות.

אם החלטת שאתה לא מוותר אליה, אם מצאת את הבעיה, אתה מודע אליה, ורוצה לשנות, תתחיל לעבוד נגד האובססיה והחשש הזה.


תגיד לעצמך, היא אוהבת אותי, אני אוהב אותה שנינו רוצים להיות ביחד. אז נכון שמתחילים איתה, אבל עובדה שהיא מנפנפת את אותם בחורים. תסמוך עליה, אחרי שתסמוך עליה, כבר פתרת את הבעיה של האובססיות.

דבר שני, תחשוב, האם ניתוק מהחברה לטובת 5 דקות שיחת טלפון איתה יועילו? האם זה מה שגם היא רוצה? הגעת למסקנה שהיא רוצה את מי שהיית ביחד יחד עם הרומנטיקן. לכן שום קיצוניות לשני הצדדים לא תביא לך תועלת ואושר. תהיה מי שאתה, מי שהיית, ביחד עם הרומנטיקן שאוהב את חברה שלו.

אם מעט חופש יועיל, אז תן לה מעט חופש, זאת כבר בחירה שלך. בהצלחה

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

זה לא שאני סתם החלטתי, אני לא רוצה, ואני יודע שגם היא לא רוצה לוותר עליי.
אני סומך עלייה, בעיניים עצומות, אבל בזמן האחרון, בגלל שאני לא עסוק כל כך בלימודים ולא בעבודה, אז אני מוצא את עצמי לא עושה כלום, ובגל שהיא עסוקה ולא יכולה לדבר איתי, אני מתחיל לאכול סרטים...

בזמן הקרוב אני אחזור למסגרת של הלימודים, של העבודה, של המכון כושר, אני אהיה עסוק.
אין ספק שזה יתרום, אם לא לנו כזוג, לפחות לי.

לא אמרתי שסתם החלטת.


אם החלטת מה טוב לך, אז בהצלחה.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

חבל שאי אפשר להעביר את הטון בתוגובות, זה יצא לא נחמד כל כך (מה שכתבתי..).

קראתי שוב 3 פעמים את מה שהגבת לי.. לא מצאתי שם שום דבר לא נחמד.. דווקא הבנתי את מה שכתבת.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

ציטוט:

במקור נכתב על ידי פאקטשלי קראתי שוב 3 פעמים את מה שהגבת לי.. לא מצאתי שם שום דבר לא נחמד.. דווקא הבנתי את מה שכתבת.

אוקי.. הייתי בטוח שזה היה לא כל כך נחמד.

וואו... מסובך...
תראה, לדעתי זה לא היה נכון שהשתנית מלכתחילה. אם היה לך טוב עם מי שאתה, לא היית צריך להשתנות והיא היתה צריכה לקבל אותך כמו שאתה.
אתה צריך לעשות מה שאומר לך הלב לעשות, לעשות את מה שאתה מרגיש נכון לעשות, ולא להשתנות טוטאלית בשביל חברה שלך.
אם היא אוהבת אותך, היא תקבל את האני הישן שלך, מי שהיית, מי שאתה באמת.

תראה... כל זה מפי אחד שאין לו כלל ניסיון, אבל זה מה שאני מרגיש...
ומצטער אם מישהו כבר כתב את זה, לא קראתי את האשכול עצמו

תראה, לא היה לי כל כך טוב, בגלל זה השתנתי.
הייתי ציני ברמות, ולא פעם היא לא הבינה את זה, וזה פגע בה.
לא היה אצלי אפור, היה אצלי או שחור, או לבן, או טוב או רע, לא היה "בסדר".

השתנתי לא בשביל חברה שלי, אלא בזכותה.


אשמח לעוד תגובות.

למתעניינים, ביום ראשון החלטנו לקחת הפסקה.. אני לא יכול .

היא תמיד טענה שיש לי אגו מנופח מדי, ולפעמים אני מפסיד..
החלטתי, לוותר על האגו הזה, והתקשרתי היום.. עזר לי להרגיש טוב יותר..

לק"י

חוצמזה שאני בכלל לא בטוחה שזה היה צעד נכון..היית צריך לתת זמן למחשבות לעבור..לא נראה לי שהשיחה הייתה במקום.בכל מקרה, מה עכשיו?לאן זה הולך..?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.