בכל תקופה במשך החיים שלי, בכל זמן מיוחד- שמשהו בעל משמעות כלשהי התרחש, בכל רגע שאני זוכר לעתיד נשאר טעם ומצב רוח מיוחד.

כשקיבלתי מתנות והייתי קטן, כשהדודים באו לבקר מחו"ל, כשבאו אלינו אורחים, כשלא התכוננתי למבחנים וההורים צעקו עלי, כשהסתכלתי מהחלון והיה מצב רוח של חופש!

כל תקופה ותקופה בחיי השאירה לי מין טעם-ריח-תחושה בעלת משמעות.

ועכשיו כשאני מסתכל מהחלון אני רק מתגעגע לאותם הדברים שנהגתי לעשות כשהייתי יותר קטן.

כנראה זה בגלל שאני לחוץ במיוחד עכשיו, מבחנים, הופעות (אומנות לחימה), תחרויות.

אבל אין לי כבר את אותה תחושת החופש שנהגתי להרגיש פעם, כשאני נושם את האוויר הזה מהחלון זה כבר לא אותו אוויר.

ולצערי, מה שנותר לי זה רק להתגעגע - ולהתמודד עם הלחצים שאני נתון אליהם עכשיו.

זהו. סיימתי לפרוק, תודה!

זה תמיד ככה כשאנחנו מתבגרים דברים שהיה להם משמעות הם מאבדים את אותה משמעות ודברים אחרים מקבלים משמעות...

אני בטוח שכשהיית קטן לבחורה יםה למשל לא היה שום משמעות ועכשיו יש לזה משמעות רבה ולהיות עם משהי כזו יעביר בך רגש שאתה תזכור
ודברים תמימים יותר כמו להתסכל דרך החלון כבר לא אותו הדבר...
גם אני מתגעגע לפעמים לילדות... הכל היה כ"כ תמים... לפחות עד לכיתה ד' מבחינתי

אני מפחד שבעוד כמה שנים אתייחס אפילו לזמן שאני כותב בו את ההודעה הזאת כמו שאני מתייחס עכשיו לתקופה בילדות שלי.

אבל לא נורא, דברים טובים הולכים, דברים טובים חדשים באים

דברים מקבלים משמעות בהתאם למצב שאתה נמצא בו.
הפרופורציות זהות.
כשאתה ילד, דברים קטנים מקבלים משמעות גדולה, כשאתה מתבגר, הדברים הקטנים נראים פחות חשובים, כשאתה מבוגר, הדברים הקטנים נראים שוליים, יש דברים יותר גדולים וחשובים.
במבט לאחור, כל דבר הוא חוויה מעצבת, לומדים קצת מכל דבר, משכילים, מחכימים.
זה לא משנה אם מדובר בציור שקשקשת על הקיר בגן, המבחן הראשון שקיבלת בו מאה, הנשיקה הראשונה וכו'.
זוכרים הכל. בכל מקרה יש נטיה להתרגל לכל מיני דברים והריגוש אובד, לכן חשוב לגוון.

אתה גדל, הריגושים גדלים בגלל דברים גדולים יותר.
(נשמע כמו הקלישאה על כך שגברים נשארים ילדים, זה רק הצעצועים שגדלים ומתייקרים עם הזמן).
פשוט שים לב מה קורה סביבך, אני בטוח שיש לך הרבה דברים להתרגש מהם

השעון הביולוגי רץ, אנחנו משתנים עם הזמן.

אז נכון,
כולם היו רוצים לחזור לימים שבהם הדאגות הכי גדולות שלך היו "האם אני אהיה אבא-שבת, או לא אהיה אבא שבת?" ; "כדאי לי לאכול את הפלסטלינה הזאת?" ; "מה אני אבנה בלגו הפעם?" וכו' וכו'.

אז כמו כל פרק בחיים,
גם הפרק הזה נסגר(במיוחד הקטע עם הפלסטלינה)..
אבל פרק חדש נפתח - אולי הוא עמוס יותר, אולי הוא קצת יותר לחוץ, אבל זה חלק מהחיים..

ואגב, גם זה ייגמר מתישהו, צריך להנות מכל שניה שיש לך בפרק הזה .

Imagine there's no countries,
It isn't hard to do
Nothing to kill or die for
And no religion too
Imagine all the people
Living life in peace

משום מה אצלי זה אחרת,
כאשר אני 'מריחה' את החופש, אני מגיעה לעצלנות ובטלנות- ריקנות וביזבוז זמן.

ואני מרגישה טוב עם עצמי שאני עושה עם עצמי משהו- עשייה..

אתה לא חושב ככה?

אולי כשתיגמר תחושת הלחץ.... תוכל ליזום ולעשות את הדברים שהתגעגעת אליהם....
גם אני מתגעגעת לכל הדברים של פעם... והנה אני עוד מעט מתגייסת... לא ממש יהיה לי את הזמן הזה... תנצל כל שנייה וכשאתה יכול תעשה את הדברים שעושים לך טוב!!