 |
25-05-2007, 07:14
|
|
|
|
חבר מתאריך: 08.04.06
הודעות: 1,390
|
|
ציטוט:
|
במקור נכתב על ידי חן99
והיה מרביץ לי מכות רצח לפני החברים שלו ......
|
חן, את חייבת לברוח ממנו כל עוד נפשך בך. באמת שאסור לך להתקרב אליו. תכאבי ותבכי ותרגישי רע (מפגרת, תמימה מטומטמת וכל התארים הלא נכונים האלה שאת נותנת לעצמך) כמה שאת רוצה, אבל את חייבת להיות במרחק פיסי ממנו. לעשות לעצמך צו הרחקה אישי. אני מבינה שאת מתה לראות אותו, להיות בקירבתו, שרק ישים אלייך לב, ולו רק טיפונת, אבל אם הוא כבר כן מתייחס אלייך, עם כל הטוב שהוא נותן לך, הוא גם פוגע בך פיסית ואלים כלפייך. וזה אסור. בכל יחסים יש את הטוב ואת הרע ואת הדברים שאי אפשר לקבל, אבל אלימות פיסית היא גבול שאסור לעבור. זה מתחיל במכות רצח לפני החברים שלו, ויכול להיגמר/להדרדר מהר מאוד לאונס שלך על ידו ועל ידי החברים שלו. אונס קבוצתי. וגם לא אונס אחד, אלא הרבה פעמים למשך הרבה זמן. אני יודעת שמה שאני אומרת בטח נשמע לך מוגזם, ואת חושבת לעצמך "לא, הוא לא כזה, הוא לעולם לא יעשה דבר כזה", אבל תביני שביצרים קשה מאוד לשלוט, ובמיוחד אם אדם אחד חושב/מתייחס לשני כאל זבל, כאל חפץ, הסיכוי שהוא יעצור את עצמו מלעשות משהו לא מוסרי כלפיו הוא כל כך קטן... גם בהתחלה את לא האמנת שהוא כזה, למרות שכולם אמרו לך - זוכרת? אבל הנקודה היא לא אם הקשבת לאחרים או לא הקשבת להם. הקשבת לצו ליבך והקשבת לעצמך וחשבת שיש דברים שהוא לעולם לא יעשה לך, כמו להרביץ לך מכות רצח, אבל הוא עבר את הגבולות האלה ועשה אותם. אז מה הולך לעצור אותו הלאה? אני עדיין מבינה שאת חושבת לעצמך שאולי המצב לא כזה מוגזם כפי שאני מתארת אותו, אבל כדי שתביני אותי יותר טוב, בואי נלך רגע לשואה: אף אחד לא מסוגל לתפוס או להבין איך חייל גרמני או קצין גרמני יכול מצד אחד לדאוג למשפחה שלו ולאישתו וילדיו בצורה כל כך ראוייה לציון - מתחשב, רגיש, בעל רגיל, שלא עובר לעולם על החוק שאסור להרביץ - לא לאישה ולא לילדים, פתאום, רגע אחד אחרי זה, כשהוא נמצא במחנה או אפילו בסתם שדה קרב, מסוגל לאנוס, להתעלל, להרוג, להתעלל אפילו בגופות, בתינוקות, בילדים, רק בגלל שהם יהודים. אם הם יהודים, אז הם חפץ, אז מותר, לא? אם היית אומרת לאישתו שהוא ביצע את המעשים האלה, היא היתה מוכנה לחתום לך בחייה שהוא לא מסוגל לעשות דברים כאלה, אבל את המציאות אנחנו ראינו. גם המציאות כיום במלחמות אינה שונה. חיילים שלנו, בגלל כל הטרור וכל מה שהם עוברים בעזה, בשטחים, בלבנון, עקב כל השנאה שמופנית כלפיהם והם צריכים להגיב לה - גם הם מרגישים לפעמים שהם איבדו כבר צלם אנוש, וזה גם משפיע בצורות דומות גם עליהם. אף אחד לא חסין.
תיראי, אני לא מתכוונת להפחיד אותך או משהו, ולא אדבר אלייך דברים שאת לא מאמינה בהם, כי זה חסר טעם. האמונות שלך משפיעות על ההתנהגות שלך, ואם לא תאמיני, זה לא יעזור. אבל בואי תעשי בדק בית קר וחד וחלק: את האמנת בו, אוהבת אותו, והוא בגד באמונך. הפתיע אותך לרעה. והתמיד בזה. מבחינה ססטיסטית הוא ימשיך בהתנהגותו, ולא ישנה אותה. גם אף אחד אחר לא יוכל לגרום לו לשנות אותה. גם לא כלא. להיפך - המצב שלו שם רק יחמיר. אז אם הוא ממשיך בהתנהגותו זו, את חייבת לברוח. פשוט לא להיות שם פיסית לידו. את חייבת להציל את עצמך.
תשמעי: עכשיו זה קשה. סופר-קשה. קשה מלתאר כמה זה קשה, בגלל שאת כל כך אוהבת ורוצה אותו, אבל זה לא בלתי אפשרי. אם את לא תעשי משהו עבור עצמך עכשיו - את תיקלעי שוב ושוב לאותן מערכות יחסים בהן את מוכה ומזלזלים בך ומתייחסים אלייך כמו זבל. עכשיו יש לך עוד את האפשרות להתחמק. אם את נשואה ו/או בהריון ו/או עם ילד זה הרבה הרבה הרבה יותר קשה. עשי למענך משהו קטן, קטנטן: השתדלי לא להיות לידו. גם לא ליד אף אחד מהחברים שלו. יייתכן שאולי גם אחד החברים שלו ינסה להתחיל איתך, אבל אל תאמיני. אם הוא הרביץ לך לידם והם לא אמרו כלום, וזה לא הזיז להם, סביר שהם כמוהו. ינסו לנצל אותך גם כן, כפי שמנצלים חפץ או זבל. להאשים את עצמך כמה שאת ככה וכמה שאת ככה וכמה שאת לא - לא יעזור לך. את חייבת לעשות משהו. להציל את עצמך. להתרחק פיסית ממנו.
בנוגע לאהבה - אני מצטרפת למה שאמרו קודמי. את לא תמימה ואת לא מפגרת ולא כלום. חו. מזה שתדעי לך שגם הבנאדם הכי זהיר ולא תמים בעולם - אפשר לעבוד עליו ותמיד אפשר למצוא את הדרך לעשות זאת. לא מנעול יש מפתח. דבר שני, את מייחסת את התארים האלה לעצמך בגלל שעברת התנהגות מסויימת של בן זוגך כלפייך, אבל אל תרגישי רע. תביני שכל מי שנמצא במערכת יחסים - לא משנה איזו מערכת יחסים: בני זוג, הורים וילדים, חברים קרובים ורחוקים - כולנו מגיעים לנקודה כזו שאנו מרגישים שהשני הוא חרא, מניאק ואנחנו תמימים ומפגרים וכו' וכו'. מה שקורה בכל המקרים האלה הוא דבר פשוט ביותר: בגלל האהבה יש לנו ציפיות מסויימות שבן הזוג חייב למלא. מדובק בציפיות טריביאליות כמו שהוא לא יבגוד בי, שלא יתחיל עם אחרות, שיפרגן ולא יכנס לי בדיבור, באמת דברים נורא פשוטים שמין הנימוס לעשות אותם. אבל הציפיות האלה נשברות, ואז אנו מרגישים שנבגדנו, שבגדו באמונינו. האהבה היא לא בהכרח עיוורת, היא פשוט משהו שקשה מאוד לעצור ולתמרן. אם ננסה לעצור אותה אנחנו נצא מופסדים ונזיק לעצמינו. נחיה כל הזמן בבועה של כאב, שנאה, חוסר אושר. אהבה היא הזדמנות לאושר. מדוע שלא ניקח אותו? אל תרגישי רע עם עצמך בנוגע למשהו כל כך טבעי. את אהבת ועדיין אוהבת. וזה לגיטימי לגמרי. את פשוט האמנת שיכול להיות אחרת, וגם זה לגיטימי. וזה באמת היה קורה אילו הוא היה אוהב באמת ומתייחס אלייך בתור בנאדם ולא בתור משהו אחר. אל תאשימי את עצמך על הניסיון שלך להביא אושר לחייך, על הרצון שלך לאהוב, להאמין. תזכרי תמיד שדרושים שניים לטנגו.
חן, הדבר הכי חשוב: תעשי משהו למען עצמך, הצילי את עצמך ותתרחקי פיסית ממנו. תאמיני לי שהמגן זו הבעייה האחרונה שלך. את תעשי מועד ב', וזה יעזור לך מעט לשכוח את המצב שבו את נמצאת, אבל כישלון בלימודים אפשר לתקן גם בגיל 40. יחסי אלימים הם לא צפויים ומסוכנים באופן בלתי ניתן לתיאור, ומשם - קשה מאוד לצאת.
_____________________________________
gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...
|
|
ראשי
צ'אט
..לילה טוב.
מצב כלאיים
