יום שיש הוא סוג של סיוט בשבילי. אני תמיד מודאגת שאני לא יצא וישאר בבית. אין לי חברות של ממש שיגידו לי בואי איתנו, או ירגישו בחסרוני אם אני לא יהיה איתם. כשאני כבר יוצאת אני מרגישה שדי עושים לי טובה.
אני זאת שיוזמת ומבררת אצל איזה מישהי מה היא עושה. לפעמים אני מגיעה למצב שאני שואלת אם אפשר להצטרף... אני יודעת שאני יוצאת מושפלת אבל זה עדיף מלבלות חודשים שלמים בבית בימי שישי.
אני מתה לפגוש אנשים חדשים, יותר טובים אבל אין לי איך, אני תקועה כל היום בצבא ושם או שאני לא אוהבת או שהם גרים רחוק, באשקלון נגיד.
אני לא רואה פתרון בשבילי לבעיה הזאת, אין מסגרת מסויימת שאני יוכל להכיר בה אנשים. אני מרגישה שאני מבזבזת את החיים שלי אם אני לא יוצאת ונהנת.
זה גורם לי להיכנס לדיכאונות ואני מרגישה שאני לא יכולה יותר להמשיך ככה

השאלה והסוגיה שהעלת פה עולה לא פעם וחשבתי על רעיון מעניין אם אתם בני אותו גיל וגם באותו מקום (הכוונה לפותחי האשכול האלו) אולי תוכלו אתם ליצור מאין קבוצה ובכך להכיר אחד את השני

מעבר לזה השאלה היא מעבר לזה שאת יוזמת את המהלך ולא מחכה שיציאו לך (שלדעתי יש בזה פלוס גדול כי את יוזמת וגורמת להזדמנויות לקרוא ולא מחכה שההזדמנויות יבואו אלייך כמו הרבה אנשים) האם כשאת יוצאת עם החברות את נהנית ומבלה או שגם בשאר הערב את יושבת בצד עם פנים חמוצות ומתבאסת
אם את יוצאת ומבלה אז למי איכפת שאת זאת שהצעת הרי המטרה הושגה ואת נהנית לא?
ואם את יושבת עם פנים חמוצות כל הערב תנסי לראות למה את יושבת מבואסת כל הערב והאם זה באמת כדאי על פני לשבת בבית ואולי לעשות דברים אחרים שיכולים אפילו להיות מהנים יותר?
נקודה למחשב

שלכם,
The CHARM one

מנהל פורום "מה שבלב"

חח אצלי הבעיה היא אחרת, לפעמים מזמינים אותי והכל ליציאות, אבל אני אדיש כזה, ואין לי כוח לצאת למרות שאני יודע שברגע שאני יוצא אני מאוד נהנה והכל, הקטע של ההתארגנות ועד שאני מתכונן ויוצא, זה מה שהורג אותי.

בעיה מאוד מוכרת וגם אני מרגיש ככה לפעמים... לא חסר לי חברים ומזמינים אותי אבל עדיין ההרגשה הזו לפעמים עולה גם עליי (בגלל דברים שהיו לי בעבר)...
בכל אופן אני באמת מצאתי לעצמי חברים חדשים בכך שעברנו דירה לקיבוץ ועברתי ללמוד בבית ספר של קיבוצניקים (שנה שלמה הייתי סגור ולא התחברתי עם אף אחד אבל זה בגלל טראומות שהיו לי במקום הישן...)
בהמשך התחלתי להתחבר ולהכיר אנשים חדשים שלא הכרתי קודם.
כיום כעבור שלוש שנים בבית ספר החדש (סוף כיתה י"א) חברה גם קוראים לי לצאת איתם וגם יש לי חברים והכל אבל עדיין הבטחון עצמי שלי פגוע...
וגם לפעמים עולה עליי ההרגשה שאף אחד לא צריך אותי צריך לדעת להתמודד עם מצבים כאילה...
סך הכל הכל בראש והכל ניתן לפתרון.
ותמיד אפשר להכיר חברה חדשים בעיקר אם את גרה בעיר ולא במושב \ קיבוץ ששם אין יותר מדי ברירות...
השאלה איך מכירים אנשים חדשים כבר קשה מדי בשביל לפתור אותה, רמז: כל אחד והדרך שלו

אממ אולי חבר יעזור במקרה כזה ?
יהיה לך עם מי לצאת כול שבוע תאמיני לי

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

כן אבל חבר זה צריך להיות בן אדם שממש מוצא חן בעיני כי יש גם את הקטע הפיזי.

מה שאני צריכה זה איזשהי מסגרת להכיר אנשים ואני לא מוצאת אותה

מסגרת טובה להכיר אנשים יכולה להיות בחוג או בחדר כושר.
ככה גם תוכלי להתאמן וגם להכיר אנשים חדשים.

ג'יימס אלן
"אדם נבנה או נהרס בידי עצמו. במאגר תחמושת המחשבות הוא מייצר את הנשק שבאמצעותו הוא משמיד את עצמו."

"מה שאנו עושים בחיים מהדד לנצח נצחים"

על פי מה קבעת שהן עושות לך טובה?אל תחשבי על זה!

את באת לצאת,ליהנות לפגוש אנשים חדשים!לא לחפור במשך כל הערב שאם עשו לך טובה או לא עשו לך טובה...זה לא מעניין את אף אחד.זה לא שהן מרחמות עלייך או משהו רחמים תשאירי לשופטים ולבית הכנסת.אם הן לא היו רוצות לצאת איתך הן לא היו מצרפות אותך אליהן תאמיני לי אנשים מספיק אכזריים כדי לא לעשות חשבון אם הבנאדם הזה יוצא מהבית פעם בחודש או פעם ביומיים.אם בא להם הם יוצאים איתו לא אז לא.

עכשיו תראי מסגרת של הצבא זו המסגרת היחידה בה תוכלי למצוא חֵברה,אין את צריכה להסתכל לדברים האלה בעיניים.תעשי מאמץ אצל כל אחד בכל מסגרת יש אנשים שהוא לא אוהב..מה את חושבת שאת כל החברים בעבודה שלי אני אוהב?יש כאלה שאני שונא!צריך להסתדר עם זה.את עושה לעצמך הפרדה כאילו כל מי שאת לא אוהבת גר קרוב וכל מי שאת אוהבת גר באשקלון...זה לא נכון!

תראי אני למשל כבר מסיים ת'תיכון המעפן הזה אחרי שלוש שנים של אשכרה כמעט בלי אף אחד.זה לא אומר אף אחד אלא לא היו לי חברים קבועים ורציניים שאני יכול לצאת איתם אחה"צ וכאלה...חוץ מאחד ממש טוב שגם איתו ניתקתי קשרים לפני כמה זמן.עכשיו כולם הלכו והתגבשו כולם לקבוצות משלהם ואני נשארתי מאחור לבד.
אני מקווה שבצבא יהיה לי יותר טוב.ואני יודע שצבא זו תהיה המסגרת היחידה שלי שבה אוכל למצוא חברה.

קיצר נשמה!!אין לך ברירה!גם אני כל הזמן עשיתי סלקציות לא אלה אני לא אוהב עם אלה אני לא מסתדר פה שם בסוף באמת נשארתי בלי כלום(החבר'ה מהשכונה שלי זה סיפור אחר לא הסתדרתי איתם והגעתי למסקנה שאני והם זה שני סיפורים שונים אבל אני לא ייכנס לזה).
אח"כ זה יהיה לך באוניברסיטה מה תעשי?תתחילי להתחבר עם אנשים!

וכמה עוד נשאר לך שנה וחצי?זה הרבה זמן,ומהצבא לפעמים יוצאים לך חברים לכל החיים....

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/9/95/Theodor_Herzl.jpg/38px-Theodor_Herzl.jpg]
"לא רוצים,לא צריך..."

אני רוצה להתייחס למספר דברים שכתבת.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Dying to let you . אני מרגישה שאני מבזבזת את החיים שלי אם אני לא יוצאת ונהנת.

האם לצאת בימי שישי הוא תנאי לחיים "מבוזבזים" ?
מהם "חיים מבוזבזים"?
האם זה הדבר היחיד שממנו מפיקים הנאה ? גם אם כרגע את נמצאת במסגרת שאינה קלה.


השירות הצבאי נמשך תקופה מסויימת בלבד - שלאחריה יש גם אוניברסיטה, מעבר למגורים לבד, מסגרות טיולים, מסגרות חברתיות, מקומות עבודה... ועוד.
כך שגם אם נדמה שקשה עכשיו, צריך לראות את זה כזמני בלבד.
רבים מאיתנו היו במסגרת הזו - היא מסתיימת מתישהו...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Dying to let you אני מתה לפגוש אנשים חדשים, יותר טובים אבל אין לי איך, אני תקועה כל היום בצבא ושם או שאני לא אוהבת או שהם גרים רחוק, באשקלון נגיד. אני לא רואה פתרון בשבילי לבעיה הזאת, אין מסגרת מסויימת שאני יוכל להכיר בה אנשים.

עושה רושם שאת לא עושה מאמץ מספק מצדך כדי להמשיך קשרים קיימים.
גם אם חברים מהצבא הם רחוקים - אז הולכים לישון אצלם, או במקום קרוב ועוד.

אני למשל, ביקרתי כמה וכמה פעמים חברים מרוחקים בזמן השירות הצבאי - ונסעתי מהמרכז לכרמיאל וחיפה ונשארתי ללון אצל החברים.


מה פירוש המשפט "אני לא רואה פיתרון בשבילי לבעיה" ?
נדמה על פניו שאת מסרבת לראות פתרונות אחרים מלבד היציאה בימי שישי עם ה"חבר'ה הישנים" - וחבל שאת מנסה להידחק לתוך קבוצת אנשים שבו את לא מרגישה שייכת - רק בשביל לממש את הפתרון אותו את רואה כזה שמציל אותך מ"חיים מבוזבזים".

החיים שלך כלל לא "מבוזבזים". כבר אמרתי כאן בעבר - המושג "מבוזבז" לא קיים!

את יכולה להצטרף לאלף ואחת מסגרות כדי להכיר אנשים אחרים - למשמר האזרחי, לפרמדיקים של מד"א, לארגוני התנדבות לנוער ולשלל מסגרות אחרות.

או שאת יכולה לחפש עבודה בסופי שבוע למשל - וכך גם להנות וגם להרויח כסף.
אחי חייל בסדיר מתגורר איתי ועובד בסופי השבוע . בדרך הזו הוא מכיר ה-מון אנשים חדשים היכן שאנחנו גרים (אנו מתגוררים לבד בת"א, הרחק מהחברים שלו מהשירות)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Dying to let you זה גורם לי להיכנס לדיכאונות ואני מרגישה שאני לא יכולה יותר להמשיך ככה

עושה רושם שאת עסוקה בנסיון "לשחזר" את היציאות בימי שישי שהיית רגילה אליהן אולי בעבר הרחוק, ואפילו במצבים שבהם הכימיה לא טובה ובמיוחד כשלא טוב לך בקבוצת האנשים הזו - חבל שאת לא פועלת לשינוי מצבך.


גורלו של אדם נתון בידיו.
אם תחליטי שאת ב-א-מ-ת מעניינת להנות ולעשות דברים מלבד להישאר בבית כשאת חוזרת מהצבא - יש מגוון דרכים לעשות זאת, כפי שציינתי כאן.

את צריכה לזכור - כרגע מדובר בתקופה זמנית - החיים מורכבים ממגוון מסלולים שונים שמצטלבים להם וגם מתפצלים בנקודות זמן שונות - רק את יכולה לגרום לאיזשהו שינוי בהם.

http://photo.fresh.co.il

אתה מזכיר פה את המשך החיים כמו אוניברסיטה עבודה וכו'. אבל זה כבר לא אותו הדבר! עכשיו זה הזמן לבלות בלי לדפוק חשבון. אחרי אני כבר אצטרך למצוא בן זוג, לעבוד וכל מני דברים כאלה. אני מרגישה שאני מבזבזת את התקופה שעכשיו, שאני יכולה להיות חופשיה ולהנות.

אני אצטט כאן את מה שרועי כתב לך. אני חושב שהוא סיכם את זה בצורה מאוד יפה.

ציטוט:

גורלו של אדם נתון בידיו. אם תחליטי שאת ב-א-מ-ת מעניינת להנות ולעשות דברים מלבד להישאר בבית כשאת חוזרת מהצבא - יש מגוון דרכים לעשות זאת, כפי שציינתי כאן.