הציטוט המלא:
הכל נתון בערבון,
ומצודה פרוסה על כל החיים.
החנות פתוחה, והחנוני מקיף,
והפנקס פתוח, והיד כותבת,
וכל הרוצה ללוות יבוא וילוה,
והגבאים מחזירים תדיר בכל יום,
ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו,
ויש להם על מה שיסמוכו,
והדין דין אמת,
והכל מתוקן לסעודה.

מה הכוונה "מדעתו ושלא מדעתו"?
אלא אומר ר' נחמן שכשנגזר דין כל שהוא על אדם מסויים, הוא לא נגזר עד שגם הוא מסכים לגזר דינו.
אבל איך זה יכול להיות שאדם יראה את עצמו חייב?
אלא אומר ר' נחמן מסדרים לאדם סיטואציה כזו בה הוא שופט מישהו אחר כביכול ואז בעצם גוזר את הדין של עצמו!
למשל - נניח אדם עבר עבירה כלשהי. עבר זמן והוא שכח או רצה לשכוח את מעשיו ופתאום הוא רואה אדם אחר חוטא באותה עבירה והוא פולט: "איזה עבריין מגיע לו עונש כזה וכזה..."
מייד באותו רגע נגזר דינו, כי סידרו משמים שהוא ידון את עצמו.
ולכן זה נקרא מצד אחד מדעתו כי הוא מגלה את דעתו לגבי העונש שמגיע על העבירה, ומצד שני שלא מדעתו מכיוון שהוא לא חושב שהוא דן בעצם את עצמו!
מכאן מוסר למי ששופט אחרים בזמן שהוא עדיין לא מתוקן.

www.meirtv.co.il

וואו טוב לדעת!!