[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/SIP_STORAGE/DOVER/files/4/63304.jpg]




5.6.67 "מעולם לא השמידו טייסים כה מעטים, כה הרבה מטוסים, בזמן כה מועט"

בשעה 07:14 ניתן האות: מפקד חיל האוויר, אלוף מוטי הוד, הורה להפעיל את תוכנית "מוקד". בזה אחר זה תקפו מטוסי חיל האוויר את מקביליהם המצריים כשהם מותירים אחריהם הרס של מטוסי "סוחוי", "מיג", "אילושין" ו"טופולב". גם מסלולי הטיסה נפגעו קשה. המערכה האווירית, למעשה, הוכרעה: 197 מטוסים מצריים ב-11 שדות תעופה הושמדו תוך דקות. שישה שדות תעופה ושמונה תחנות מכ"ם הוצאו מכלל פעולה. ב-09:34 החל גל התקיפה השני, ובמהלכו הושמדו בעודם על הקרקע 107 מטוסים מצריים. בשעה 15:00, לאחר שפשטה על הארץ חרושת שמועות, באשר למכה האנושה שספג חיל האוויר המצרי כינס שר הביטחון, משה דיין, את עורכי העיתונים היומיים. לא לפרסום הוא סיפר, כי מספר המטוסים הערביים שחיסלה ישראל מגיע לארבע מאות. בסביבות השעה 02:00 עלו לשידור ברדיו, מפקד חיל האוויר ומפקדו, הרמטכ"ל רב-אלוף יצחק רבין ואיששו את השמועות: 400 מטוסים הושמדו. האלוף הוד מסר כי חיל האוויר איבד 19 טייסים. למחרת הפיץ אלוף פיקוד הדרום בין חייליו דף קרבי: "מעולם לא השמידו טייסים כה מעטים כה הרבה מטוסים בזמן כה מועט"

באותו היום, בשעה 08:15, הודיע אלוף פיקוד הדרום, ישעיהו גביש, לשלושת מפקדי האוגדות של חזית הדרום את מילות הקוד המיוחלות: "סדין אדום". יחידות שריון קיפלו את רשתות ההסוואה והחלו לנוע מערבה, לסיני. האוגדה הצפונית בפיקודו של האלוף ישראל טל, שהתבססה בעיקר על חטיבה 7 המשוריינת וחטיבת הצנחנים, כבשה את מתחמי רפיח והתקדמה לכיוון אל-עריש. השליטה האווירית אפשרה לשריון להתקדם ללא חשש. איננו חומדים את אדמתם ואת רכושם. לא באנו להחריב את ארצם ולא לרשת אותה", הודיע כרוז החתום על שמו של האלוף טל, מפקד "עוצבת הפלדה". "היום יכיר מדבר סיני את תנופתה של עוצבת הפלדה. והארץ תרעד תחתיה".

אוגדה בפיקודו של האלוף אריאל שרון תקפה בשעות הלילה את מתחם אום קטף, שנחשב למתחם המבוצר ביותר של המצרים בסיני. אוגדה שלישית בפיקודו של האלוף אברהם יפה פרצה למתחמי ביר לחפן. שלוש האוגדות עמדו במשימות שהוטלו עליהן.

חוסיין מלך ירדן, שהלך שולל אחר דבריו של נשיא מצרים והאמין שישראל מתמוטטת, החליט להצטרף למלחמה. ב-09:45 פתח צבא ירדן באש על ירושלים ועל יישובים נוספים לאורך הגבול. מאות פגזים נפלו בירושלים. בשעות הצהריים כבשו חיילים ירדנים את ארמון הנציב, ששימש בסיס לכוחות האו"ם. פגזים ירדניים נפלו גם בקיבוצי עמק בית שאן, במשולש, בכפר סבא, בכפר סירקין, בלוד, ברעננה, בתל ברוך ובתל אביב. בשעות הצהריים החלו מטוסי חיל האוויר להפציץ שדות תעופה בירדן, בסוריה ובעירק. הושמדו 50 מטוסים סוריים, 30 ממטוסים ירדניים ו-10 מטוסים עיראקיים. אחרי הצהריים כבשו חייל החטיבה הירושלמית את ארמון הנציב. ההפגזות הירדניות על ירושלים התחזקו, והמטכ"ל החליט להורות לחטיבה 55, חטיבת הצנחנים בפיקודו של אלוף משנה מוטה גור, לעלות לירושלים. בישיבת הממשלה שהתקיימה באותו הערב אמר ראש הממשלה, לוי אשכול: "לאור המצב שנוצר בירושלים, עקב הפגזות הירדנים ולאחר אזהרות שנשלחו ? זו אולי ההזדמנות לכבוש את העיר העתיקה".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/SIP_STORAGE/DOVER/files/0/63310.jpg]

6.6.67 ששת הימים - הצנחנים נלחמים על ירושלים

לאחר קרבות קשים נכבש בשעה שש בבוקר מוצב גבעת התחמושת על-ידי חטיבת הצנחנים בפיקודו של מוטה גור. 21 צנחנים נהרגו ועשרות נפצעו. הירדנים איבדו 70 לוחמים בקרב זה. במהלך היום כבשו הצנחנים יחד עם לוחמי חטיבת ירושלים את השכונות והכפרים אשר מסביב לעיר העתיקה. מתוך כבוד לקדושתה של העיר נמנעו החיילים משימוש בשריון וארטילריה. בשעה חמש וחצי החל צה"ל להפגיז את עזה. משימת הכיבוש הוטלה על צוות מאוגדת ישראל טל - חטיבה 7 המשוריינת, שתוגברה בכוחות צנחנים בפיקודו של רפול. משנכבשה עזה, הופסקו ההפגזות הכבדות על היישובים שלאורך הגבול.

בשעות הבוקר של אותו יום כבש צה"ל את לטרון, נבי סמואל ובית איכסא, והשלים את כיתור ירושלים המזרחית מכיוון מערב. עד הצהריים כבשה חטיבה 10 (הראל) בפיקודו של אלוף-משנה אורי בן ארי את המוצבים תל-אל פול, שועפט, גבעת המבתר והגבעה הצרפתית שמצפון לעיר. בצהרי היום נכנסו חיילי צה"ל לקלקיליה ללא קרב. לאחר 24 שעות הפגזה רצופות השתרר שקט בעיר, והתושבים החלו לצאת מהמקלטים.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/SIP_STORAGE/DOVER/files/3/63313.jpg]

"הר הבית בידנו". מח"ט הצנחנים, אל"מ מוטה גור.צילום ארכיון: דובר צה"ל.

7.6.67 "הר הבית בידינו"

בשעות הבוקר המאוחרות, בערך בשעה 09:30, פרצה חטיבה 55 לעיר העתיקה בעוברה דרך שער האריות. כעבור חצי שעה דיווח המח"ט הנרגש בקשר: "הר הבית בידינו" ודגל ישראל הונף מעל הכותל המערבי. הרב הצבאי הראשי, אלוף שלמה גורן ערך בכותל תפילת מנחה ארוכה בהשתתפות החיילים ששחררו את העיר. ההתרגשות הייתה רבה: "מתחבקים, צועקים, נבוכים, טופחים איש לרעהו על הכתף. צוחקים, צועקים, שוב מתחבקים", כתב המח"ט גור. "כאן אני מרגיש כמו בבית. גבול המאווים. הר הבית! הר המוריה. אברהם ויצחק. בית המקדש. הקנאים, המכבים, בר כוכבא, רומאים ויוונים. הכול מתערבב יחד במחשבה. אולם ההרגשה איתנה ועמוקה מן הכול. אנחנו בהר הבית! הר הבית שלנו!". בשעות אחר הצהריים הגיעו לכותל המערבי ראש הממשלה, לוי אשכול, שר הביטחון, משה דיין, והרמטכ"ל, רא"ל יצחק רבין. כמה שעות לאחר מכן, בעיצומה של הופעה בפני חיילים יחד עם להקת הנח"ל באל-עריש, שמעה ברדיו המשוררת נעמי שמר, מחברת השיר "ירושלים של זהב", את חיילי הצנחנים שרים במקהלה את שירה למרגלות הכותל. בו במקום הוסיפה שמר צמד בתים חדשים. לעומת "איכה יבשו בורות המים" ו"ואין פוקד את הר הבית" הכריז הבית החדש "חזרנו אל בורות המים" ו"שופר קורא בהר הבית".

ובינתיים, בציר הצפוני הגיעו הכוחות עד רומני, מרחק של כ-24 ק"מ מתעלת סואץ. בציר המרכזי התקדמו כוחות צה"ל מג'בל ליבני וכבשו את ביר חמה ואת ביר גפגפה. בציר הדרומי הצליחו הכוחות להגיע אל ביר חסנה, ביר תמאדה ובשעות הערב הגיעו אל הפתח המזרחי של מעבר המיתלה. בשעות הצהריים הגיעה ספינת טורפדו של חיל הים לשרם א-שייח', והקדימה במספר שעות את כוחות הצנחנים בפיקודו של אל"מ אהרון דודי. ב- 12:00 הושלם כיבוש חאן יונס בדרום הרצועה, לאחר שנהדפו שתי התקפות קודמות על העיר. אחר הצהריים חתם המושל המצרי של רצועת עזה על כתב הכניעה.

ב-14:00 תקפו מטוסי חיל האוויר את השריון הירדני במבואות המערביים לעיר שכם, ופגעו בשוגג גם בכוח החסימה של צה"ל. עם ערב הכריז ראש העיר על כניעה. בשעות אחר הצהריים נכבשו בית לחם ויישובי גושי עציון. כוחות השריון השתלטו על רמאללה ועל יריחו. ההתנגדות הצבאית של הצבא הירדני נשברה לחלוטין. בשעות הלילה התפתח ויכוח בין ראש ממשלת לבנון לרמטכ"ל הלבנוני, בשאלה האם להצטרף למלחמה. ראש הממשלה דרש מהרמטכ"ל להצטרף למלחמה כדי להפחית את העומס מהצבא המצרי. הרמטכ"ל סירב בטענה שהצבא הלבנוני, שמנה 12000 חיילים, לא יוכל להחזיק מעמד יותר ממספר שעות. בוויכוח בין השניים הכריע נשיא לבנון, שארל חילו, שאסר על הרמטכ"ל להצטרף לקרבות.

8.6.67 מסכמים את האבידות בסיני: 275 הרוגים לצה"ל, כ-10000 לצבא המצרי

לאחר התקדמות מהירה בשעת הלילה, הגיעו חיילי צה"ל לתעלת סואץ. כל המעברים מערבה נחסמו, וכוחות השיריון המצרי, שניסו להגיע לתעלת סואץ נלכדו והופצצו במעברי המיתלה והגידי. לפני שנמלטו העלו המצרים באש את מתקני הנפט ראס סודר. בדרך לתעלה התגברו יחידות שריון שנעו בחוד היחידות, על כוחות שריון מצריים גדולים, שניסו להבקיע דרך לכיוון התעלה. בתום יום קרבות עקוב מדם, עם נפגעים רבים ביחידות השריון, נורו אלפי חיילים מצריים בלב המדבר, מנותקים ממקורות אספקה ותחמושות. גדוד שריון ישראלי הצליח לעמוד מול שישים טנקים מצריים. בשעה 21:30 הודיעו המצרים על הסכמתם להפסקת אש בסיני. אלוף פד"ם, שייקה גביש, סיכם את המערכה: צה"ל השמיד כ-600 טנקים. 100 טנקים שמישים נפלו שולל. כ-10000 חיילים מצרים נהרגו ו-3000 נפלו בשבי. אבידות צה"ל בסיני: 275 הרוגים, 800 פצועים ו-61 טנקים פגועים.

מח"ט הצנחנים, אלוף-משנה רפאל איתן, נפצע קשה מפגיעת כדור בראשו, כשהוביל את כוח הצנחנים לכיוון התעלה. רפול פונה לבית החולים ואת מוקמו תפס אלוף-משנה אהרון דוידי, קצין צנחנים ראשי. דוידי הוביל את הצנחנים בקרב האחרון של המלחמה.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/SIP_STORAGE/DOVER/files/4/63314.jpg]

הורה לכבוש את הרמה. שר הביטחון, משה דיין

9.6.67 רמת הגולן נכבשה

בערב ה-8 ביוני נערכה ישיבת ממשלה לדון בפעולה נגד הסורים. באותו יום, תקף חיל האוויר, שהתפנה ממשימות בגזרות האחרות, בצורה מרוכזת את המערך הסורי ברמת הגולן. לקראת בוקר ה-9 ביוני הורה שר הביטחון לפיקוד הצפון לתקוף את הרמה הסורית.

תחילה הוכנסו לקרב החטיבות המרחביות שהיו בקו. החטיבה בעמק החולה תקפה וכבשה את המוצבים הסורים בגזרת גונן - נוטרה. כוח מחטיבת עמק הירדן יצא לתקוף לעבר תופיק, אך ההתקפה שובשה בגלל הפגזה סורית כבדה, ובוטלה.

בינתיים נערכו להבקעה כוחות המאמץ העיקרי - חטיבה 8 שהועלתה מסיני וחטיבת גולני. חטיבה 8 פרצה מ"גבעת האם" שליד כפר סאלד ונעה לעבר זעורה. תוך כדי לחימה סטה גדוד הטנקים מהנתיב המתוכנן והתקדם לעבר קלע, תוך התגברות על קשיי קרקע ועל התנגדות סורית; בסוף הקרב הגיעו לקלע רק שני טנקים כשירים. בעקבות חטיבה 8 נעה חטיבת גולני וכבשה את המוצבים תל עזזיאת ותל פאח'ר; באחרון התנהלה לחימה קשה. בלילה נעו כוחות החטיבה לעבר אזור הבניאס, והשתלטו עליו לקראת בוקר ה-10 ביוני.

בנוסף, הגיעו לפיקוד כוחות נוספים מהזירה הירדנית. חטיבה 37 עלתה לרמה באזור גונן, לאחר שהמוצבים הסורים הקדמיים בגזרה זו נכבשו קודם לכן. חטיבה 45 כבשה בלילה את תל חמרה.

חטיבה 8 כבשה את קוניטרה, וחטיבה 37 התקדמה לכפר נפח. בדרום רמת הגולן פעלה אוגדת פלד. כוח מחטיבת הצנחנים 80 כבש את תופיק וכוחות נוספים הונחתו במסוקים בעומק השטח והגיעו עד צומת בוטמיה; כוח נוסף ירד לכיוון אל חמה. החטיבות המרחביות השתלטו על המוצבים הסוריים לאורך הכנרת ועד גשר "בנות יעקב". בשעות אחרי הצהרים עלתה לרמה חטיבה 10 והתקדמה בלילה עד חושניה.

למחרת, יום שבת ה-10 ביוני, קיבל האלוף אלעד פלד הודעה על הפסקת אש, שתיכנס לתוקפה בשעה 18:30. ב-17:30 הונחת במסוקים כוח בבוטמיה, וב-18:15 כבשה חטיבה 45 את מסעדה בצפון ואת מורדות החרמון.

ב-12 בחודש הוטס כוח מחטיבת גולני ותפס את כתף החרמון.



קישור