מה אני אמורה לעשות כשכל מה שהיה חשוב לי בחיים התפוצץ לי בפרצוף?
שכל מי שהיה אכפת לי ממנו פגע בי?
שבשבוע האחרון כל החיים שלי פשוט התמוטטו עליי?
אני לא יודעת מה לעשות. אני רק רוצה לקבור את עצמי
ממש לא בא לי לפרט מה קרה ומה היה
אבל תחשבו על כל מי שחשוב לכם בחיים... ואני מדברת על כולם
ותארו לעצמכם שכולם תוקעים לכם סכין בגב

אני לא מגזימה
בדרך כלל אני אדם אופטימי ובכל משבר אני מצליחה להשאר חזקה ולהבין
אני תמיד זו שמעודדת את כולם ומחלקת עצות, אני תמיד האופטימית שמצליחה לראות פרקטי בזמנים קשים ותמיד כשכולם נשברים אני מרימה אותם
אני יודעת לקחת הכל בפרופורציה ואני לא נכנסת לדכאונות מדברים שוליים
אבל התקופה האחרונה זה הרבה מעבר לזה
עברתי לצד השני של המתרס
אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי... השבוע האחרון הביא אותי למצב שאני רק רוצה ללכת לישון ולא להתעורר בחיים יותר
הגעתי למצב שבחיים שלי לא חשבתי שאני אהיה בו, שהייתי קרובה ללפגוע בעצמי
בסופו של דבר קלטתי שזה יהיה הדבר הכי מיותר בעולם כי גם ככה זה לא יזיז לאף אחד, והתוצאה היחידה תהיה שאותם אנשים שרק הרסו לי את החיים ירגישו חזקים ויבינו כמה ההשפעה של המעשים שלהם עליי חזקה, מה שאני כל כך מנסה להסתיר

נמאס לי להיות חזקה ונמאס לי להתמודד
אני רוצה רק להתמוטט ולהתנתק
מה עושים במצב כזה? אף פעם לא הייתי בכזה מצב. תמיד אני המרימה ואף פעם לא הייתי המורמת
וגם אם כן, כרגע אין אף אחד שיעשה את זה.
נשארתי לבד במלוא מובן המילה

אני צריכה עצות וכמה שיותר עוזרות, כי אני כבר מתחרפנת. אני לא יכולה להסתכל על עצמי במראה.
אני לא צריכה שיחות עידוד ואני לא צריכה דיבורים
אני צריכה עצות פרקטיות... מה עושים במצב כזה
מה הכי רחוק שאפשר לברוח אליו.

המוח שלנו עובד ככה שכשאנחנו חושבים על משהו רע - זה משקף את זה בכל ההיבטים שקיימים.

לא מחקר אחד ולא שניים מצאו שחשיבה אופטימית הרבה יותר בריאה לנפש ויכולה רק לעזור, כל אחד עבר בחיים שלו התמוטטויות ורגעים קשים אבל אסור להתייאש ולוותר.

מסרט אחד שראיתי "סתכלי על עצמך במראה, נסי למצוא משהו שאת אוהבת. למה את חושבת שאין אדם אחר בעולם שיאהב את זה?".
תמצאי את הדבר שאת אוהבת לעשות בין אם זה ספורט, לשמוע מוזיקה, לטייל ופשוט תעשי אותו.
ותנסי להתעלם מהתקופה הזאת, כי כמו כל דבר בחיים היא בסופו של דבר תחלוף.

עוד משהו שהייתי יכול מאוד לייעץ לך, זה לשפוך הכל בדיוק כמו שאת עושה עכשיו. אבל לא רק בפורום אלא במציאות, תפסי חברה, אחד ההורים ואפילו פסיכולוג (אל תתני למילה להפחיד אותך) ופשוט ספרי את כל מה שאת מרגישה,
אני מבטיח לך שזה יעזור.



שיהיה לך שבוע מעולה, ואל תתני לשום דבר לייאש אותך

חשיבה אופטימית זה בהחלט מה שאני נתפסת אליו בדרך כלל אבל המצב הזה כל כך הפיל אותי שאפילו אני רק ראיתי שחור

לדבר עם מישהו זה לא אפשרי וגם לא מה שאני רוצה וצריכה
אמרתי כבר, נשארתי די לבד. ובתקופה הזאת הבנתי שאם אין אני לי מי לי, ובגלל זה לא רק שאין לי עם מי לדבר אני גם לא יכולה לראות בזה פיתרון כי כל כך נבגדתי ע"י אנשים שאני לא מסוגלת להפתח וגם זה לא מה שיעזור

תודה
אני בדרך כלל ל אנותנת באמת לשום דבר, אבל יש דברים גדולים גם ממני

לא יודעת מה גרם לך להרגיש כ"כ נורא, אם תספרי (בכלליות) יהיה יותר נוח לעזור לך.


תשמעי, גם אני עוברת תקופה מאוד לא קלה, וזה בהחלט קשה לעבור את כל זה בלי שמצב הרוח שלך יירד. אבל תזכרי, שכל דבר בחיים חולף, עצב, כאב, אושר, שמחה, ייאוש.. יש לך תקופה קשה? גם היא תעבור. מה שחשוב הוא לנסות לקבל הכל, לשנות את מה שאפשר, להתמודד עם מה שאי אפשר ולא לשקוע בייאוש.

אני מבטיחה לך, יהיו לך עוד תקופות טובות

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

מצבי רוח זה בהחלט דבר שעובר וחולף
אבל יש מצבים שהם מעבר למצבי רוח, אלא נתון בחיים שלי שפשוט משתנה ובלעדיו להרגיש טוב עם עצמי זה בלתי אפשרי
ולצערי זה לא יחלוף לפחות לא בתקופה הקרובה...
זה דברים מסריחים שתמיד היו שם רק שעכשיו הם התפוצצו ועלו לפני השטח וגרמו לי להבין כמה שזה היה מזויף.

אניי מקווה שהתקופות הטובות האלו באמת יגיעו
ובקרוב כי אני לא יודעת אם אני יכולה עוד הרבה...
תודה!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי jenni מה הכי רחוק שאפשר לברוח אליו.

אני לא רואה בבריחה פתרון, קרה לך משהו תעשי את המקסימום שאת יכולה כדי להתמודד, כולנו נפגעים מהאנשים שהכי חשובים לנו, אם הם לא היו חשובים לנו לא היה אכפת לנו מה הם אומרים או עושים, האפשרות היחידה שאני רואה היא פשוט להתמודד עם המצב, אני לא יודע מה קרה לך מי פגע בך אז יותר מיזה אני לא יכול לומר או לעזור.

אני לא צריך חתימה

להתמודד זו מילה גדולה אבל לא תמיד זה אפשרי

לא תמיד אני מספיק חזקה כדי לעמוד מול כל החרא ולהסתכל לו בעיניים ו"להתמודד"
ולפעמים לברוח זה מה שאני מרגישה שייתן לי את החופש מהלתמודד הזה שלא תמיד מצליח
להיות במקום שונה ולהתעמק בדברים אחרים ולא להשאר באותה נקודה ולהסתכל מסביב על מה שקורה לי
משנה מקום, משנה מזל.

ואולי הרצון לברוח גם נובע ממקום בי שרוצה לבחון את הסביבה שלי... לראות אם מספיק אכפת לה ממני ושתדאג לי, או שלא.

תמיד אפשר למצוא דרך כלשהיא להתמודד (ואת זה אני אומר מנסיון), וההרגשה הטובה שבריחה נותנת היא רק לזמן הקצר אחרי זה ההרגשה הרעה חוזרת ובהתמודדות ההרגשה הרעה יכולה להשאר לאורך זמן אבל בשלב כלשהוא היא תעלם.

אני לא צריך חתימה

דבר ראשון, תודה!

תודה ענקית לכל מי שהגיב פה וגם למלא תמיכה בפרטי
עברו עליי כמה ימים קצת מטורפים אז לא הספקתי להגיב פה... אבל קראתי את הכל ועם כמה שהכל היה גדול מדי בשביל שמילים יעזרו, זה עודד אותי, אפילו אם טיפה
בזמנים כאלה שבאמת שכל אדם שקרוב אליי וחשוב לי אכזב אותי, לדעת שלאנשים שאני לא מכירה מעבר למסך אכפת ממני אפילו קצת, עזר

לפרט מה עבר עליי אני לא יכולה, וגם לא בא לי להכנס ולנבור בזה שוב
אני יכולה להגיד שזה מצב שבתך תקופה של שבוע, כל דבר שהיה חשוב לי פשוט קרס עליי ונשארתי להתמודד עם כל החרא מכל הכיוונים לבד.
בין אם זה הלימודים, והצבא, והמשפחה וגם הבריאות שלי והכי גרוע, החברים.
הכל נשאר די מסריח ולא ממש הולך להשתפר בקרוב... ואני די הולכת לאיבוד בתוך כל המחשבות והכל ולא ממש יודעת מה לעשות עם עצמי.
אבל אולי ייקרה איזה משהו שאני לא מצפה לא שאולי ירים אותי קצת... כן אפילו כאן לצד האופטימי שלי יש ביטוי
יהיה טוב :/

תראי אני לא יודע מה בדיוק קרה לך, מה שכן כבר יצא לי להרגיש כמעט כמו שאת מרגישה עכשיו...ו...אולי זה אחד המבחנים שהחיים מציבים לך....ולדעתי הפתרון ההכי טוב זה לשנות גישה - או להכיר במציאות ואני אפרט למה אני מתכוון: (אני לא יודע במה מהם להתמקד כי לא פירטת בדיוק מה עבר עלייך..)

לשנות גישה- יכול להיות שדבר אחד לא הלך טוב, ובאופן לא מודע, בצורה עקיפה, בלי לשים לב -גררת גם את המקרים האחרים. תנסי להתחיל מעתה הכל מחדש - כאילו כל הדברים הרעים לא קרו לך, ואם דברים כאלה ימשיכו לקרות לך - תעלימי עין ואל תייחסי להם חשיבות תגידי על זה "טוב אז קרה מה שקרה" וזהו.......ככה אני לפחות יצאתי ממצב דומה....

להכיר במציאות - אם הבנתי נכון, קרה מצב שפתאום כל החברים שלך - תקעו לך סכין בגב. במצב הזה יש מספר דברים שצריך לשים לב אליהם: 1. יכול להיות שבעקבות כל מיני תקריות, עשית 1+1 והגעת למסקנה הזאת והיא שגוייה - הייתי ממליץ לדבר עם אותם אנשים לפני שמקבלים החלטות גם אם את בטוחה ב100%.2. הרבה אנשים מגיעים למצב הזה שחבריהם תוקעים להם סכין בגב. אין איך לפתור את זה, כי זו עובדה. מה שכן אפשר להתמודד עם זה. לדעתי כאן הכי טוב יהיה להכיר בעובדה שהם כמו שהם, להפנים את זה, להראות כלפי חוץ כאילו הכל רגיל - אך בפנים, תשנני את הלקחים שהפקת מהמקרה.

ככה אני התמודדתי בעבר עם מקרים כאלה....מקווה שזה יעזור....
ו....אני יודע, זה לא קל להמשיך אחרי שמרגישים ככה. אני מציע, קחי לך יום אחד(ולא יותר מזה), שבי, לבד, תחשבי עם עצמך על מה שקרה - ותנסי לראות איך את פותרת את הבעיה/ מתמודדת עמה. זה אפילו מאוד חשוב היום האחד הזה לדעתי - לעשות קצת סדר בראש, ולהירגע ממה שעבר עליך בתקופה האחרונה.

אז שוב, מקווה שעזרתי.....

אדם חכם מאוד אמר לי פעם שלא משנה לאן תברח, אתה תמיד תשאר אתה... אמרו לי את זה כשהייתי על הקרשים... תקופה שהיו מתעללים בי יום יום... גם לי עברו לא פעם באותה תקופה מחשבות אובדניות אבל ניסיתי להרים את עצמי.... לבסוף עברתי מקום מגורים והחלפתי בצ'פר אבל באמת גיליתי שאני לא מסוגל לתקשר עם אנשים... עד שהשינוי לא התחיל אצלי שום דבר לא השתנה כי במחשבות עדיין הייתי במקום הנורא ההוא... ואני אשקר אם אני יגיד שעכשיו זה לא חוזר אליי בכלל כי לפעמים זה כן חוזר אליי כל הפחדים, אותם פרצופים אכזריים...

אבל אני מאמין שזה לא המקרה.. וזה משהו שאת חייבת להתמודד איתו באופן אד פעמי ולשכוח מזה לכל החיים...
למדתי שחברים מתחלפים ורק חברי נפש נשארים... למדתי לשים יד קלה על כפתור דילית בפלאפון ובאיסי וליצור סביבי חברה של אנשים שכיף לי איתם (כמו החברים שלי בקיבוץ)
ואם אני מרגיש נבגד אני משכנע את עצמי שאותו בן אדם לא ראוי להיות חלק מהחיים שלי ואני שוכח אותו לנצח!

אני מקווה שזה התשובה שאת רצית... אבל חשוב לי לציין שזה מה שהתאים לי לא בהכרח יתאים לך... מקרים שונים ואנחנו גם שני אנשים שונים...

לפי דעתי לכל אחד יש תקופות..כנראה שהתקופה שלך כרגע היא על הפנים ותאמיני לי שגם לי היו תקופות כאלה שפשוט לא היה לי כוח לאף אחד כל דבר עיצבן אותי ורציתי רק לברוח מהכל שיעזבו אותי בשקט..לאט לאט לומדים להתמודד עם הבעיות ובסופו של דבר הכל מסתדר!מבטיחה לך!!!
באמת שאת לא צריכה להתייאש-''אין יאוש בעולם'' כי בסופו של דבר גם זה יעבור..
ותזכרי-מה שלא הורג-מחשל!!![אם ככה כותבים את זה..=]]

המון בהצלחה!!!ותרגישי טוב מתוקה!

תתנקי מהדמעות, תתלבשי יפה ותצאי מאיזה מקום גם אם זה לבד(כמובן עדיף למצוא איזה מישהי נחמדה גם אם היא לא חברה ולא חייבת להיות חברה. פשוט אפשר להנות גם עם אנשים כאלה) ותהני מהרגע וכשתתחילי להנות ההנאה תדחיק את העצב והדיכאון ובלי שתשימי לב כאילו תקופות יעברו וכל הדברים שנראו לך סוף העולם יהפכו לבעיות ולא אסונות. תחזיקי את עצמך מלהראות סובלת ומסכנה כי זה מזיק רק לך ולאנשים מסביב בדרך כלל לא אכפת מה את מרגישה ולכן אין סיבה להראות מסכנות ועצב.

כמו שרשמו לך כאן לא צריך לפסול פסיכולוג אין בזה שום דבר רע.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://promote.opera.com/opera9/opera125x125.jpg]
תורידו .