19-06-2007, 09:32
|
|
|
|
חבר מתאריך: 06.08.05
הודעות: 84
|
|
|
זה לא מדוייק...
המסע לפולין הוא ממש לא נטו "מסע דכאון"! אני טסתי לפולין עם המשלחת בתיכון, ואני יכולה להגיד לך שגם אני חשבתי ככה בהתחלה - "זה בטוח הולך להיות מסע קשה, עם המון בכי, כאב ודמעות..." אבל לא.
חלק כ"כ גדול מהמסע הזה הוא חלק של צחוק ושמחה. זה בטח נשמע לך קצת לא הגיוני - "איך יכול להיות שבמסע לפולין, על השואה, יהיו צחוקים?" אז אני אומרת לך - היתה לי חברה שלא רצתה לצאת בשום אופן למסע הזה, כי היא לא ידעה איך היא תצליח להתמודד עם כל מה שתראה שם, והיא פחדה להיכנס לטראומה/דכאון כשתחזור משם. בסוף היא נסעה, ותאמין לי שהיא לא מתחרטת על זה אפילו לא לשניה. היא כ"כ נהנתה שם, שעכשיו בדיעבד, היא יודעת שאם היא לא היתה יוצאת היא היתה מפסידה המון ומתחרטת.
בשבילי המסע הזה היה אחת החוויות היותר גדולות בחיים. מסע מקסים, שגם מלמד אותך המון על השואה, אבל הפעם מזווית קצת שונה. לא עוד למידה מתוך ספר, תוך ישיבה בכתה וספירת הדקות עד לסיום השיעור. הפעם אתה תרצה שזה יימשך, תתעניין וכמובן תזכור.
מעבר לפן הלימודי, אתה גם תתערה בחברה, עם השכבה שלך, תכיר חבר'ה חדשים שאולי לפני המסע לא ממש יצא לך להכיר, ותתקרב יותר לאנשים שעד עכשיו הייתם בגדר" שלום שלום". ככה זה היה אצלי לפחות.
עצה שלי? צא צא ושוב - צא.
_____________________________________
אנו לא בוחרים את המצב בו אנו נתונים, אך אנו בוחרים כיצד להתמודד איתו.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
