אז זהו..סוף סוף סיימתי לימודים(סיימתי י"ב) וקשה לחשוב שתקופה של 12 שנים עברה וחלפה..באמת הזמן עובר ממש ממש מהר ואני עדיין זוכר את עצמי(במטושטש) ביסודי,עולה לכיתה ז וכל שאר הדברים..
אומנם גיל ההתבגרות והתיכון הן תקופות קשות(תלוי למי כמובן)..אני אישית יוצא בתחושת החמצה מהתיכון שלי שלא ניצלתי אותו עד הסוף(הייתי יותר מחוץ לבית הספר מאשר בתוכו)..היישוב שאני חי בוא הוא די מעאפן עם מבחר אנשים ממש קטן ולכן אני מרגיש שלא ניצלתי את התיכון כמו שרציתי(ואולי בעצם אני לא חי בסרט אמריקאי שהכל נגמר בו טוב ותמיד הגיבור מקבל את מה שהוא רוצה).
עכשיו צריך לעבור לעולם חדש..כמה חודשים לפני גיוס אבל בכל זאת..צבא-מסגרת קשה שדי מפחיד לשמוע סיפורים משם..אני אישיתי הייתי מורעל(בדגש על הייתי) קרבי אבל בעקבות פציעה ממש ממש קשה כנראה שהדבר הזה לא יקרה..לא מספיק שקשה לי לדמיין את עצמי בג'וב כלשהו כי כל חיי רציתי להיות קרבי עכשיו אני צריך להתרגל לעובדה שצה"ל יכול לזרוק אותי בכל מקום שיתחשק לו..יש לי נתונים טובים אבל בגלל שהפרופיל שלי היה קרבי לא קיבלתי מיונים לתפקידים מעניינים אך עורפיים ולכן נשארתי בכלל צה"לי שזה אומר כל דבר בצה"ל...
חברים שהתגייסו לפני שנה רק מספרים כמה חרא בצה"ל וכמה זה קשה ,ללכת לקב"ן וקבל כל פטור אפשרי ושצריך לעשות את המינימום כי הצבא ידפוק אותך,ועדיף לחזור כל יום הבייתה ובקיצור לעשות כמה שפחות..
אני עם מוטיבציה גדולה,רוצה לתרום כמה שאני יכול,רוצה לראות איך זה להיות בבסיס סגור ולא להיות בצל של אבא ואמא בתקופת הצבא אבל אני נורא מפחד שאני אתחרט ויקלל את היום שבחרתי בבסיס סגור...האם הצבא היא מסגרת עד כדי כך קשה??
איך מתרגלים לעובדה שאתה כבר לא ילד והגיע הזמן להיכנס לעולם של המבוגרים??
אני לאט לאט מתחיל להתרגל אבל אני אשמח לשמוע דעות של אנשים אחרים..ובמיוחד חבר'ה אחרי צבא או במהלך השירות..

pilot17 לשעבר

נוב 07.

כמו כול דבר צריך לקחת הכול ברוח טובה אתה נמצא בשלב חדש בחיים
שיכול להיות שחוסר הבדאות מפחיד אותך קצת כמו היום הראשון בכיתה א'.

אכן להיות קרבי דורש הרבה מאמצעים במיוחד בטירונות ששם יש דרישות נוקשות.
התקופת הסתגלות הזאת בטירונות היא בדרך כלל הקשה ביותר אצל חיליים!!!.

כמו לכול דבר הסתגלות זה דבר שמלווה בהרבה יא נחת.
בצבא לוקחים לך את "הרגלי הפינוק" והופכים אותם "להרגלי משמעת נוקשה".

היו ימיים שבהם תשאל למה בכלל הגעתי לכאן ? למה אני כאן ? איזה שטות ? וכו...
השאלות האלא בהחלט יתעוררו במוחך ברגעים הקשים.

אדם בעל אופי שלילי בדרך כלל יהיה לו קשה מעוד בצבא.
אם לא לוקחים את הדברים ברוח טובה וכהרפתקאה לכול דבר הדבר הופך לקשה.

הקושי הגדול ביותר שתחווה בצבא זה הקושי בראש (המנטלי).
לקושי הפיזי הגוף מתרגל זה הכול מתחיל ונגמר בראש.

ג'יימס אלן
"אדם נבנה או נהרס בידי עצמו. במאגר תחמושת המחשבות הוא מייצר את הנשק שבאמצעותו הוא משמיד את עצמו."

"מה שאנו עושים בחיים מהדד לנצח נצחים"

כדי "לשרוד" אתה צריך להקשיב לעצמך ולא לחברים כי יכול להיות שהם מדברים ככה בגלל שהם לא קיבלו מה שרצו
אבל אין מה לעשות-הצבא זה לא תוכנית כבקשתך
התקופה הכי קשה היא הטירונות
שם תלמד משמעת, אחריות,עזרה לזולת ועוד דברים שיכינו אותך לחיים
אז כן אני מודה-התאכזבתי כמו רבים אחרים שלא קיבלתי תפקידים שרציתי
אבל שלמדתי את הדברים הנ"ל ואני רואה איך הם עוזרים לי היום אני שמח שהתגייסתי
לגבי בסיס סגור אין מה לפחד או לחשוש
תזכור שחוץ ממך יש שם עוד חיילים כך שתהיו חייבים להסתדר יחד ולכן גם יהיו לך לא מעט חוויות משירות בבסיס סגור מאשר לנסוע הביתה כל ערב, להיות עייף מהנסיעות ולא לעשות כלום בערב

שמע,
אני התגייסתי במרץ האחרון ואני מזדהה עם כל מה שכתבת...גם אני הרגשתי ככה לפני הגיוס...
זה מוזר להגיע למסגרת הזאת פתאום...אתה עובר ממצב שאתה עושה מה שבראש שלך למצב שבו אין לך כמעט זכות בחירה משל עצמך...
וכן טירונות זה גם סוג של חרא...בשביל לשתות/להשתין או כל דבר פשוט אתה צריך לבקש רשות...לאכול מותר לך רק בזמנים מוגדרים...אסור לך לדבר/לצחוק מתי שאתה רוצה וואלה זה לא כיף, לא כיף שמקדרים אותך,צועקים עליך וקורעים אותך מהבוקר עד הלילה...
אבל אתה לא תאמין מה תרוויח מהתקופה הזאת.....בקצת יותר מ 3 חודשים השתניתי בטירוף..
אתה נהיה יותר אחראי, בוגר , אתה מכיר חברים חדשים ומה לא...
אני עכשיו אוטוטו מסיים טירונות ואני לא מתחרט לרגע על הדרך שבה בחרתי...נכון זה לא היה קל עד עכשיו אבל בשביל זה יש חברים! כשאתה אוכל חרא 24/7 במשך הרבה זמן עם עוד אנשים אז מחזיקים אחד תשני, מעודדים אחד תשני, מתחילים מהר מאוד להקשר אחד לשני,להריץ בדיחות פנימיות שאף אחד לא יבין חוץ ממכם.
ככל שמתקדמים בצבא אז גם היחס משתפר....בטירונות היחס חרא אבל אחרי זה זה ישתפר בהתאם לשלב שבו אתה נמצא בצבא...
אתה תגיע למצב שבשבירת דיסטנט אתה תחבק את המפקד שלך שיותר מפעם או פעמיים במהלך הטירונות ביקשת מאלוהים לקבור אותו כי בסופו של דבר מבינים שכל הקטע של המפקדים זה בסה"כ משחק...הם גם בני-אדם והם גם לא כ"כ יותר גדולים ממך...בסיטואציות אחרות אתה גם יכול להיות חבר שלהם....

אקיצר, אל תתרגש מזה...השבוע -שבועיים הראשונים יהיו קצת קשים אבל ברגע שתכיר אנשים יהיה לך הרבה יותר קל להעביר את התקופה הלא נעימה של תחילת הצבא...שיש לך אנשים לדבר איתם ולצחוק איתם כל השאר לא משנה תאמין לי...

שיהיה לך בהצלחה מקווה שתגיע לאן שאתה רוצה!

יש לך עוד כמה חודשים עד הצבא. תאמין לי זה המון זמן, תנצל אותם טוב טוב..

בקשר לצבא זה נחצה ל2- קרבי או ג'וב. אם אתה בוחר באופציה #2 אז צפה לחיים קלים ובלי בעיות יותר מידי. כל הפחדים שרשמת יתבטלו אוטומיות עם היומיות שלך או החמשושים...

אבל אם אתה רוצה קרבי ? זה כבר סיפור אחר. אתה צריך חוזק מנטלי בשביל לשרוד , זה לא קל, אבל אפשרי.

מזדהה מאוד...לכן לא יכולה לעזור..
ההבדל היחיד הוא שהגיוס שלי ממש ממש קרוב.. 16.7, תעריך את העובדה שיש לך קצת זמן לחיות לפני שאתה נכנס לזה..
וגם אני בהתלבטות הזאת של בסיס סגור/פתוח...וגם שאלתי על זה במו"ס ולא קיבלתי תשובה.. אז אולי מישהו שקורא כאן יודע אם יש אופציה לעבור מסגור לפתוח וההיפך, וכמה קשה להשיג את ההעברה אם בכלל?

הטובים לטייס, הטייסים אליי
אבל החובלים הכי שווים

לא על זה...

הטובים לטייס, הטייסים אליי
אבל החובלים הכי שווים

אופציות תמיד יש אבל זה תלוי בבירוקרטיה
לא כל בסיס פתוח הוא פתוח במלוא מובן המילה (למשל אם את משרתת בצפון וגרה במרכז, זה קצת לא יעיל לצאת כל יום)
קודם תתגייסי, תסיימי טירונות וקורסים ותראי היכן את משובצת
אחר כך תהיי יותר חכמה

תראה גם אני חשבתי על זה פעם... אני חושב שאם לא תחשוב על זה יותר מדי ולא תתרכז בזה זה לא צריך להפריע לך יותר מדי.
אני כנראה מתגייס לתותחנים בהתחלה חשבתי לפנות לקב"ן אבל בכל זאת אני רוצה לנסות להתמודד אוליי אני אסתדר שם.
אני מאחל לך המון בהצלחה.