יש לי בעיה אני חושב די רצינית בקטע החברתי...מי שרוצה לחפור באשכולות הקודמים שלי יראה על מה אני מדבר.
אני חושב שמצאתי לזה סיבה קטנה..אני פסיבי.

מזתומרת?זותומרת שכשבעבודה אנשים מוצאים חבר'ה אחרים לשיחה של אותו הרגע אני נשאר בשקט עם עצמי,אני פשוט לא מוצא על מה לדבר עם אותם אנשים.ככה גם בחדר כושר(טוב זו לא דוגמה הכי טובה למה במקום כזה כל אחד עסוק בענייניו אבל עדיין),ככה גם היה בבצפר(נגמר!!)ואני פוחד שזה יקרה גם במכינה איפה שאני הולך שנה הבאה..במיוחד שזה מקום חדש שבו כל אחד בהתחלה מנסה להתבלט ע"מ שיראו מיהו וימצאו בו תכונות טובות,אני אשב בחדר ואקרא ספר,ובאופן כללי אני לא אהיה בולט אלא עוד אחד כזה 'אפור'.

המטרה אליה אני רוצה להגיע?אני לא יודע יכול להיות שאני מאמץ את המשפט "מים שקטים חודרים עמוק".אני אהיה בשקט,אנשים יראו את הבנאדם הזה ששקט ולא עושה בעיות וימצאו בו דברים טובים.מי שרוצה להיות חבר שלי שיבוא ויעשה מאמץ,אני לא צריך להראות לו כמה שאני בנאדם טוב ע"י עשיית רושם הוא יראה את זה לבד.למה?אני פוחד להיתפס בתור בנאדם נאיבי כזה שכל הזמן מתקרצץ לאנשים ומנסה למצוא לעצמו חברים.ככה גם בנוגע לבנות,אני לא רואה את עצמי מתחיל עם מישהי כשלב ראשוני ששני הצדדים מעולם לא נפגשו האחד עם השנייה,אלא רק לאחר איזו היכרות באיזו מסגרת כלשהי.יכול להיות שאני גם לא אתקשר לבנות כי אני לא רוצה לצאת 'נלהב' מכל הסיפור.
ולמה?אני חושב שנעקצתי איפשהו.עם חברים שהיו לי במהלך השנים אני הייתי זה שמשקיע בקשר בינינו,והדבר נהפך כמעט לחד סיטרי מוחלט.אני הייתי זה שמתקשר,אני הייתי זה שאומר בואו נלך לאנשהו,יוזם....בלי שום השקעה מצידם.מבחינתם,שחנן יתקשר אם הוא רוצה לבוא איתנו...ואז יוצא שאם אני משקיע בקשר זה יוצא חד סיטרי בלבד.

ההרגשה שלי באותו רגע מתי שאני נהיה פסיבי היא שאני כבוי...אני מעדיף שאנשים לא ישימו לב אליי,לא יסתכלו עליי וגם לא ידברו איתי פשוט יעזבו אותי בשקט באותו הרגע כי זה מלחיץ אותי.יש מצבים לפעמים אם מישהו מסתכל עליי זמן ממושך אני יכול להיכנס ללחץ של מה הוא מסתכל עליי או מה הוא עומד להגיד,אולי זה משהו רע,אולי לא יהיה לי מה להשיב לו.מצב כזה של הססנות מלווה בחוסר ביטחון עצמי.

אני יכול לגלות חוסר ביטחון בכל תחום,בלי להתכונן לכך ובלי לשים לב.אני יכול נגיד להסתובב עם מישהי בקניון(מצב תיאורטי,בחיים זה לא קרה)ואז לראות סתם מישהו שהסתכל עלינו,או אפילו סתם חברים שלי מהשכונה ולחשוב ולדמיין בראש שהם שופטים אותי על זה,כאילו שהם צוחקים עליי על זה שאני מסתובב עם מישהי בקניון ואז אשכרה לחפש סיבות למה שהם יעשו לי כזה דבר,בלי שום הצדקה לכך!
ואני מתחיל לחשוב ואני נותן לדמיון לעשות את שלו..ואני לא מצליח לעצור את זה!זה כמו כדור שלג שמתגלגל ולא עוצר,ואח"כ אני יכול לחשוב על זה בלילה ולהגיד לעצמי "מה לא היה פה לא בסדר?" וזה גם יכול לדפוק לי את כל הזמן שאני נמצא עם הבחורה...הורג.

קיצר,כל העניין הזה של חוסר הביטחון,שמתגלגל לפסיביות שמתגלגלת לכל מיני תיאוריות מאוד מפריע לי.

איך אני יכול לצאת מהתסביך?אני חייב להפסיק להיות פסיבי ולהסתכל על הכל יותר בפרופורציות.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/9/95/Theodor_Herzl.jpg/38px-Theodor_Herzl.jpg]
"לא רוצים,לא צריך..."

עשית כבר חצי מהדרך...... אתה יודע מה הבעיה!
אני חושבת שכבר אמרתי לך (כמעט בכל אשכול...) שתעבוד על החוסר ביטחון הזה הוא לא עוזר לך
תפנים שיש בך המון דברים טובים אתה פשוט מפחד להוציא אותם החוצה!

לק"י

ותצא קצת מהמרובעות הזאת של:'ככה אני-זה מה יש'..אני חושבת שאתה צריך לפתוח ראש וגם לשנות ח'ברה, אתה צריך ליצור לעצמך ח'ברה ובכך לשנות מקום ואוירה..תנסה להפתח יותר, תנסה לתת דעה על משהו גם אם הוא לא ממש מעניין אותך..הפתיחות שלך מלווה בשתיקות תוסיף מסתורין לעניין וזה תמיד נחמד..בכל מקרה אני חושבת שזה יהיה קשה אבל זה לא שינוי של מהות זה רק אומר שלשם שינוי תצטרך לסמוך על עצמך ופשוט לשים זין על השאר.תן מעצמך אבל לא מעבר ממה שצריך, כי כשזה קורה אנשים כבר מתחילים לזלזל ואתה ממשיך את הזלזול שלהם אפילו בלי לשים לב.מוותר להם על שהם דורכים עלייך, ופוגעים בך.אני פשוט אומרת שתשחרר את המחשבות הרעות ותן לעצמך לצמוח ממקום שאתה באמת מאמין בעצמך..המון בהצלחה ידידי, בטוחה שתצליח..(וגם אם נופלים בהתחלה מנסים שוב עד שמצליחים, כמו באופניים..)

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.