אז נקודה למחשבה:
משחקים באוויר/ ארט בוכוואלד



נסיעות יכולות להיות עסק משעמם למדי, אלא אם כן אתם מסוגלים להמציא משחקים שינעימו את זמנכם. נתוודעתי אל משחק כזה תודות לסופר בריטי בשם "גאי אלמס" המתגורר ברומא.

הוא טעם כי המשחק הומצא ע"י "גראהם גרין", בבית קפה שבוויאה ונטו. שם המשחק הוא: "לשנוא אנשים".

אלמס הסביר לי את עקרונות המשחק."אפשר לשחק אותו בכל מקום ציבורי- בבית קפה, בתחנת רכבת או בנמל תעופה בשעת המתנה למטוס. בוחרים אדם מהקהל מישהו שלא מכירים, ומתחילים לשנוא אותו."

"לא הבנתי", אמרתי.

"בסדר, אז נשחק את המשחק עכשיו. אתה רואה את ההוא שם? בוא נשנא אותו".

אלמס הצביע לעבר צעיר שישב במרחק שולחנות אחדים מאתנו וקרא עיתון.

"תראה אותו," אמר אלמס. " האידיוט הזה. הוא קורא רק את עמודי הספורט".

"הוא נראה לי תמים לגמרי"

"אה" אמר אלמס." הוא סתם קלוץ אומלל. הוא מנסה להסב את תשומת ליבו של המלצר. תראה הוא מנפנף ביד. מיהו חושב שהוא? יש אנשים שמחכים שישרתו אותם. הוא הולך להזמין כוס קפה ולשבת שם כל היום. הקמצנות של אנשים כאלה משגעת אותי".

"עכשיו תראה איך הוא נועץ עיניים בבחורות. הוא בטח איזה חולה מין. אני משוכנע שהמשטרה הייתה שמחה לשים עליו יד. עכשיו הוא שם את העיתון שלו על כיסא אחר. אנשים מסוגו מלכלכים את העיר הנקיה שלנו. לא אכפת לו מאף אחד. רק מעצמו. אוף, כמה שאני שונא טיפוסים כאלה!"

"הוא באמת נראה טיפוס מלוכלך," הערתי.

" מלוכלך?" קרא אלמס בזעם."הוא ממש מזוהם! הוא לא התרחץ כבר שבועות."

בעוד אני בוחן אותו בקפדנות, הגיעה אישה זקנה והצטרפה לאיש.

הוא נשק לשתי לחייה.

"הנה!" קפץ אלמס." זה המשחק שלו הוא ג'יגולו".

"לא" אמרתי. " לי דווקא נראה שזו אימו."

"אולי" נהם אלמס." אבל זה טיפוסי. הוא מכריח את אימו לפגוש אותו בוויאה ונטו במקום לבוא אליה. הוא מרגיש חשוב מדי מכדי לבקר אותה. היא צריכה לבוא אליו. וכשאני חושב על מה שעבר על האישה הזו עד שגידלה אותו, ואיזה קורבנות הקריבה למענו, בא לי להקיא."

גם אני התרגזתי."צריך להיות לבנאדם כבוד לאמא שלו" הסכמתי.

"שמת לב?" שאל אלמס." הוא אפילו לא שאל אותה מה היא רוצה לשתות, אבל אתה חושב שאכפת לו? הוא מפונק לגמרי".

"הוא גרוע ביותר", אמרתי.

אלמס אמר:" עכשיו הוא צוחק, איזה בנאדם צוחק עם אמא שלו?"

"או עליה" נידבתי רעיון.

"המלצר מביא לה משקה. זה נראה כמו פרנו," ציין אלמס "הוא עוד יהפוך אותה לאלכוהליסטית".

"אתה מאמין שהוא ישלם על זה?" שאלתי.

"לא אם זה תלוי בו," אמר אלמס " הוא כנראה יחשוב על תירוץ כלשהו כדי להלביש את החשבון על האמא שלו. אחרי הכל, הוא עושה את זה כל חייו".

איש אחד נעצר ליד השולחן לומר שלום.

אלמס התרתח "הוא אפילו לא טורח לעשות היכרות ביניהם. הוא מתבייש באימו".

"מתאים לו" אמרתי והטחתי את כוסי בשולחן.

"הוא מזמין את הברנש לשבת איתם. איזה טיפוס מציג את אימו לטיפוס כזה?" אמרתי, "אני הולך להחטיף לו בוקס באף!"

לפתע נרגע אלמס ונראה כי הוא מאבד עניין בכל הסצנה. הוא אמר לי בלחש:" ועכשיו מה בדבר הגברת ההיא עם הכלב?"

בשורות טובות

תמרה