לסיפור מצורף איור של נטע היושבת מול תיבת הזיכרונות של משפחתה

קריאה מהנה עינת

נטע. התעוררה בבהלה מן החלום שחלמה ,בחלומה ניצבת מול בית ישן .אשר נמצא ליד פלג מים, בהססנות ותוך חשש דפקה בדלת העץ. שלוש דפיקות קצרצרות, כאשר נפתחה הדלת עמד מולה , ישיש. שידו אחזה במקל, גופו מכומר , לבוש בגדים שחורים רק ציציות הטלית הסגירו את מוצאו..

פניו הנעימים , הפיגו את כול החששות. הוא ביקש כי תכנס לביתו , עיניה הדרוכות הבחינו כי הבית ריק, רק שולחן יחיד ומפה רקומה בחוטי משי ניצב במרכזו של חדר אפרורי. רק משפטו הבודד מהדהד עדין בראשה "ישנו סוד חבוי בלב הוריך", כל כך הרבה שנים.

מילות משפט זה, לא פסקו להלום בראשה ואף חיזק את סקרנותה והחלה בסדרת שאלות

מה קרה? , ואיזה סוד חבוי בליבם? מה הקשר לסבה? , אך תשובות לא קיבלה. אלא הינף יד בקשה לחדול "מהחקירה".




באחד הימים, הוריה הודיעו לה שהם הולכים לחברים ויחזרו מאוחר , ונטע אמרה בסדר .

וראתה הזדמנות פז לחקירה מעמיקה. היא המתינה כמה דקות , כדי לוודא שאכן ננעלת דלת הבית .

ומכוניתם רחקה מהחנייה, בעלותה למחסן הדירה נזכרה כי בילדותה הבחינה בתיבה מאוד גדולה.שסגורה תמיד במנעול בצבע מוזהב ,וכתוב עליה זיכרונות המשפחה . שלא פותחים או רואים,הפיתוי היה חזק ולכן התאמצה לפותחה. .




שנפתחה התיבה , פניה נדהמו לגלות כל כך הרבה תמונות מפוזרות . שקורי אבק כבר נאחז בהן, וריח של התיישנות דבק בם .

אפילו ראתה כמה תמונות שהחלו להתפורר , מרוב השנים שלא ראו אותן . תמונות של אנשים , שמעולם לא הכירה . ושמותיהם מעולם לא הוזכרו בשום אירוע של עצב או שמחה במשפחתה . כעת היה ברור לה הפיתרון לסוד טמון בתכולת תיבה זו.

עיניה לכדו רק שתי תמונות אחד של גבר , והשני של אישה.

בתמונותו של הגבר מאחורי גב התמונה , היה כתוב גבריאל 1960ספינת "פלמיניה ". ואילו של האישה היה כתוב מאחורה, רק תמר חוף כינרת .

מי הוא גבריאל , שאלה בליבה . מי היא תמר , ומה הקשר שלהם למשפחה שלה .



שם הספינה עורר את יצר החשיבה ומצאה עצמה מחפשת באתרי האינטרנט.




הספינה הזו למעשה , זאת ספינת מעפילים, שהחלה את הפלגתה בחופי ארגנטינה , והסתיימה אי שם בשנות השישים .

כנראה באחת ההפלגות האחרונות של הספינה,הפליג בה גבריאל . והצטלם בסיפון שלה,

באמצעות מידע זה הצליחה לחבר תמונה קטנה לגביו .ורצתה לדעת עליו עוד פרטים, כמו גם לגבי תמר שהצטלמה לרגלי חוף הכינרת .




אך הטכנולוגיה לא סייע בפיתרון התעלומה ולכן פנתה בכתב לארגון ניצולי השואה.

וכך כתבה: שלום רב,שמי נטע. אני מחפשת איש מסוים העונה לשם גבריאל, כל הידוע לי שהוא שייך למשפחתי , אך מעולם לא שמעתי שמו , ולא ראיתיו . עד שמצאתי תמונה שלו,

שבג האחורי שלה , היה כתוב גבריאל 1960 ספינת "פלמיניה". אשמח אם אוכל לקבל פרטים אודתיו בכבוד רב נטע .

את אותו המכתב רק בשינוי קל , כתבה גם לבית התפוצות , לגבי תמר .




כל אותם הימים התנהגה רגיל. הלכה לבית הספר,יצאה לבלות , שוחחה עם הוריה . והתעסקה בתחביבה , כאשר הניחה למכתבים במחשבותיה..
באחד הימים נכנסה מוקדם מהרגיל , לתיבת הדואר והבחינה בשתי מעטפות האחת , עליה חותמת של ארגון נצולי שואה .,והשני של בית התפוצות . ברעדה פתחו ידיה את המעטפות,
מן המטעפה השייכת לגבריאל , הייתה תשובה חיובית . שאכן יש איש כזה, העונה לשם גבריאל. הוא מתגורר ברחוב מרגניות עשרים וחמש, וזה הטלפון שלו. ובמעטפה השניה,

לגבי תמר. הודיעו לה ,מבית התפוצות שאין להם פרטים עליה מלבד הפרטים שמסרת אותן.
נטע שמחה מאוד , ליבה הלם בחוזקה , הרי הרחוב שהזכירה פקידת הארגון מוכר לה הייטב.
הוא נמצא בסמוך לביתה,חששות כבדים עלו פתאום איך תשוחח עמו , הרי מעולם לא ראתה אותו . למעט מאותה התמונה שראתה בתיבה . ודמותו הנאה משתקפת מתוכה .




עוצמה וקור רוח עטפו אותה ורק דמותו של גבריאל עמד לנגד עינה

בדופקה על דלת ביתו, ענה קול של אדם מאוד מבוגר. בידים רועדות פתח את הדלת ונשמתו הכבדה כמעט נשנקת בראותו את דמותה של הילדה הניצבת.



גבריאל , שלום לך שמי נטע, ואני עושה עבודת שורשים על משפחתי. מצאתי תמונה ישנה שלך בתוך תיבת הזיכרונות של הורי , ורציתי לשאול אם אוכל לקבל תמונה רחבה,

כחול שניתן . ומייד הושיטה לידיו את התמונה , גבריאל הקשיב בקשב רב לבקשתה . וענה בשמחה רבה, לאחר המבוכה הקלה שררה בניהם ,נטע ח זרה לעצמה ופתחה בשיחה .




עשיתי עלך איזה שהוא תחקיר קטן , חייכה אליו . מה למשל ענה לה , הבנתי ממנו .

שעלית לארץ ישראל , בשנות השישים . בספינת "פלמיניה ". נכון מאוד , אבל לפני הספינה הוסיף , התגוררתי עם אימי . בצרפת עד שהגיעו אליה הגרמנים, אימי שכבר ידעה מה עלול לקראות . פחדה מאוד עלינו , ארזה לנו שני תיקים . וכך עברנו לגור אצל דודיי במרוקו , עד שהגעתי לגיל שמונה עשרה . הגיל שנפרדתי ממנה בנמל ועליתי לבדי באותה הספינה ,

למה?,. לא הבאת אותה איתך , בגלל גילה המבוגר פחדתי שתעבור איתי את המסע הקשה הזה בלב הים .




לאחר שרשמה במחברתה , היא שאלתה אותו אם הוא מכיר אישה שעונה לשם תמר, והניחה לפניו תמונתה, דמותה שהשתקפה מתוכה לנגד עיניו . הזכירה לו נשכחות .

כן אני מכיר , השיב לה . היא הייתה אהבה ראשונה שעלתה על סירטון , אז בעצם תמר שייכת לך . כן , היא אם ילדיי. שהולידה אותם ללא נישואין , לאחר שילדה את ילדייך.

מדוע לא התחתנתם, בגלל הוריה שלא אהבו אותי .ולא יכלו לראות אותה במחיצתי,

לכן בלידת בני השני קמה ועזבה .כך שנותרתי לגדל אותם, כמה חודשים לבדי .




איך קוראים לילדייך, שלום ויעקוב . למשמע שמות אלו נטע התרגשה , אך לא הפגינה זאת מול גבריאל . הרי לאביה , קוראים שלום,ולדודה יעקוב. הם באים לבקרך , לא . למשמע הלא, כעס צף בליבה . על ההתנקות שלהם מהאיש הזה , שלאט לאט. החלה לקבל תמונה יותר ברורה ,עבור שייכותו למשפחתה . ושוב חזרה לשאול אותו למה?,. מאז שגיליתי להם את האמת לגבי אימם רות .




שמה היא שאלה, כמו שאַת יודעת .גידלתי אותם לבדי, והתפרנסתי ממכירת פסילוני עץ .

באחד הימים רות הופיעה, איך שראיתיה . יופיה, גרם לליבי לחוש את אותו הרגש שנקרא אהבה . גם שהיא דיברה בשפת אימי, שפה שכל כך התגעגעתי לדבר אותה .כאן בארץ, אך לא היה לי עם מי . ורות הכימייה המיידית שנצורה בנינו, נתנה לי להרגיש בבית . וזה התבסס, בכל המובנים .בניגוד לאהבה הראשונה ,לתמר, כן. כך שסיפרתי לה שאלה ילדיי, שאימם עזבה אותם. בגלל לחצי הוריה , והיא הבינה ואמרה לי, שתהיה להם כאם לכל דבר.




לאחר כמה חודשי הכרות , התחתנו . הבית שלנו , נמלא באור ושמחה. בכל פעם שהייתי פותח את הדלת . הייתי שומע את השירים ששמעתי בילדותי , ומהמטבח היה עולה ניחוח תבשיל .

והילדים היו מטופחים ,צוהלים לקראתי בחיבוק ונשיקה . אפילו עשתה לנו גינה קטנה, כך חייתי לצידה מאושר ומאוהב כל פעם מחדש . עד שחלתה , ונכנעה למחלתה .




נטע מחתה דמעה , ואחזה ביד גבריאל , לאחר שנרגעה . סיפרה לו שהיא בת של שלום, אותה לא ראה מעולם . גבריאל חייך אליה , וגילה לה עוד סוד קטן . שידע זאת מהרגע הראשון שנכנסה. פניה כל כך הזכירו לו אותו , ונטע חיבקה אותו . וקראה לו סבא ,ושאלה אם היא יכולה להתקשר מכאן . היא דיברה אם דודה יעקוב , אמרה לו שעליו להגיע מיד לכתובת מרגניות עשרים וחמש . ובקישה מגבריאל , אם יוכל להמתין כמה זמן באחד החדרים, עד שתסביר להוריה מה גילתה על משפחתה . וגבריאל אמר אין בעיה .

הוריה הגיעו די מבוהלים ,שאלו אותה מה זה הבית הזה . ואם היא בסדר , ולאחר שהרגיעה אותם , סיפרה להם . שהיא יודעת מה הם הסתירו ממנה כל השנים . אביה רטח איך מה ,

דודה לא הבין . חכו שניה .




היא נכנסה לחדרו של סבה , והוציאה אותו משם . תכירו , זה גבריאל סבא שלי. סבא שכל כך רציתי שיהיה לי , אמרה להם . אך אתם ידעתם יפה מאוד להסתירו ממני. תראו את הבית היפה שלו , אך מה שווה כל היופי הזה . אם הוא כל הזמן מרגיש בו גלמוד ,ולמה. בגלל שאמר לכם את האמת , על אימכם . כי לא רצה שתחיו באשליה ,שדמכם הוא דמה.




נטע בכתה , וגבריאל חיבק אותה . וניסה להרגיעה , אביה חיבק אותה . והתנצל ,על שהסתיר ממנה מידע כזה כל השנים . פשוט לא יכל לשאת סיפור זה . והידיעה על אם אחרת , ואחר כך חיבק את אביו . ואליו הצטרף גם יעקוב , נטע התרחקה התבוננה בהם מן הצד. וחיוך בשפתיה , ברק בעיניה ואושר בליבה . על שהנה מעכשיו יהיה לה סבא . יהיה לה למי לבוא בשבתות בחגים . עוד נזכרה בישיש מן החלום , שלרגע היה נדמה לה שראה אותו. עומד מאחורי הוריה , וסבה . וגם לו חיוך בשפתיו . על שחשפה את הסוד שעליו דיבר .




28/06/07

סוף אופטימי מאד