ממה שבראש לפה כיוון ששם הם אינם רציניים ואינם נכונים לעזור. (בלי להעליב אך אחד, זה פשוט הפורום בכללי).

מועתק מהאשכול:

היי, זה נושא רציני אז אבקשכם להתייחס אליו בהתאם.


הממ.. מאיפה להתחיל,

אני לא יודע לספר בדיחות!
בדרך כלל כשאני מספר אז אני צוחק באמצע אך גם כשאינני צוחק הבדיחות אינן מצחיקות

אפילו את הקורעות ביותר אני לא מצליח לספר כדי שזה יצחיק!

אני חייב פה קורס בזה

למשל, סיפרתי לאחת שאני מכיר בדיחה (לא הכי מצחיקה אך הצחיקה אותי ואחרים גם כן) והיא פשוט צחקה מזה שזה לא היה מצחיק, וזה לא אמור לא להיות מצחיק :|אז אחרי שסיפרתי לה את הבדיחה, היא כזה לא קלטה שזה הסיום, אז אני כזה אמרתי לה חח זהו..
ואז היא אמרה שזה פשוט לא מצחיק! וצחקה, אז אמרתי לה שהנה את צוחקת.
והבדיחה קורעת, אז אני לא מבין!
מקווה שהבנתם את הסיטואציה ובבקשה התייחסו ברצינות.

איך אני מספר בדיחה?

לפי דעתי אי אפשר ללמוד את זה..או שיש לך או שאין..יש אנשים שנולדו להצחיק..תדבוק במה שאתה טוב בו.

המממ.. אני מכיר אנשים שאני מצליח להצחיק מכל דבר קטן שיכול להיות גם לא בדיחה או אפילו את הבדיחה הכי לא מצחיקה שאתה מכיר... אז זה תלוי באנשים עד כמה הם אוהבים לצחוק ופתוחים לבדיחות מאנשים או שהם מנסים להישאר קרירים כמו שאומרים...

כן אולי באמת זה לא אתה אלא הם

אם בדיחה מסויימת הצחיקה אותך, תנסה לספר אותה בדיוק כמו ששמעת אותה...
בנוסף לזה, ממש תכנס לתיאורים של דברים... זה ממש מוסיף תזרום עם הבדיחה, תרגיש כאילו אתה לבד... אפילו תכניס בה קצת חיים עם תנועות ידיים וכל העסק... זה יציל אותה
אה ו... אל תספר אפפעם בדיחה שלא הצחיקה אותך... סביר להניח שהיא לא תצחיק אחרים


בהצלחה..

דניאל

אני אהיה לי אש מאנשים קרים

ואם קראתי בדיחה (לספר אותה כפי שהיא כתובה, כלומר לשנן בדיוק כל מילה ומילה? נראה לי רק בבגרות בהיסטוריה חח).

ואם אני לא זוכר כל פרט במדוייק כאילו על הפרט הכי קטן?

באיזה דרך אתה היית צוחק אם היו מספרים לך אותה, וככה בדיוק תספר אותה...
לפני שאתה בא לספר בדיחה, וזה משהו כללי, תחשוב רגע טוב מתי צריכה לבוא שורת המחץ ואם לא חסר לך פרט משמעותי שיכול להרוס אותה...
המון פעמים הרסתי בדיחה כי פספסתי שורה שרק בעזרתה יכלו להבין את שורת המחץ :\

אני אהיה לי אש מאנשים קרים

אני במקומך לא הייתי הולך על בדיחות מסובכות וארוכות

לך על משהו קצר וקולע, שלא תתקע באמצע

אני עושה גם וגם אך כשיש לי קצרות גם הן לא הולכות משום מה...

דוגמא לבדיחה קצרה:

שני עלים נפלו מעץ.
פתאום נפל עלה נוסף.
אז שני העלים שאלו אותו מי הוא?
והוא ענה במבטא רוסי כבד: אני עלה חדש.

סיפרתי את זה ואף אחד לא צחק :|

אל תתחיל בדיחה בדרך מגושמת וחסרת ביטחון.

תן קצת מהספונטניות שלך.

אל תגיד למשל :"חח חברה, קבלו בדיחה" כי זה כבר יפתח להם ציפיה לבדיחה 'לפנים'.
פשוט מאוד באמצע החיים תגיד "שני עלים נפלו, אחריהם נפל העלה השלישי, מה הוא אמר?"

"אני עֹלה חדש".

בעיקר מה שחשוב זה ביטחון, כשרואים שאתה מנושנש ומספר הכל באיטיות רוב הסיכויים שלא יצחקו.
אם תתחיל להכניס חיים לבדיחה, לספר אותה בביטחון תראה שהרבה יותר יצחקו.

בהצלחה

אני הייתי בדיוק כמוך. בדיוק אותו דבר.
יש אצלינו בחור בעבודה שהוא פשוט קורע מצחוק. הוא ממציא פאנץ' ליינים בעצמו בו ברגע, והרבה מהם, וכשהוא מספר בדיחה כולם תוחקים, למרות שהוא מספר אותה באופן די בנאלי.
מכיוון שאני לא ידעתי בעצמי להצחיק, החלטתי שאני רוצה ללמוד ממנו.
שמתי לב אליו, איך הוא מספר את הפאנצ'ליינים והבדיחות, תיזמון, ניסיתי לחפש את הנוסחה שעל פיה הוא בונה את הבדיחות. דרך אגב, כאן בבקשה לא לצחוק: אני כן מצאתי נוסחה כזו, וגם גירסה הרבה יותר משוכללת שלה אצל מישהי אחרת שעברה איתנו. היא היתה הרבה יותר חכמה וכך גם הפאנצ'ליינים שלה, אלא שאף אחד לא שם לב לזה כי ההומור שלה הוא פשוט יותר מידי שחור. אז אף אחד לא הבין שזה סוג שלהומור. באופן כללי בשביל לבנות פאנצ'ליינים שיצחיקו נחוצה קישוריות, המון אסוציאציות, ולרוב מנוגדות כל כך למצב ההתחלתי שבו התחלנו. אבל זו סתם תיאוריה שלא ניתן להבין ממנה כלום. שתדעו שיש נוסחאות לפעמים. יש גם ספר שנקרא "ספר הצחוק" שם יש הרבה בדיחות בדרך לניתוח הצחוק ואיך הוא נבנה.
דרך אגב אני אישית מאמינה שאפילו אם אני לא מצליחה לבנות נוסחה שאני מודעת לה, המוח שלי, בדיוק כמו זה של כל אחד אחר, מסוגל לקלוט כל מיני תבניות. אז כל פעם שפגשתי את אותו בחור שאני עובדת איתו נתתי הוראה למוח שלי "ללמוד באופן בלתי מודע את התבנית שבה הוא משתמש". אם זה נכנס לתת מודע, אז זה בטוח יכול לעבוד משם, אם לא במודע.

ומה יצא בסוף?
בסוף אכן יצא משהו. אני גיליתי שאני לא יכולה להיות כמוהו וגם ההומור שלי לא "קרוב לעם" כמו שלו. אבל גיליתי שאני שנונה, ואכן התחילו להיווצר אצלי בדיחות ודברים מצחיקים קטנים, אבל בסגנון השנינות. שנינות בדר"כ לא מצחיקה אנשים, אלא אם הם שנונים באותו ראש שלך.

טוב, בקיצור אז מה אני רוצה לומר לך:
הדבר הראשון זה מה שמישהי אמרה פה קודם: לא תמיד יש לך את הקהל המתאים. אפילו אם אתה מצחיק - הם לא יבינו את הבדיחה (משהו כמו שקורה לי כפי שהסברתי לעיל)
הדבר השני הוא: אתה מנסה לספר בדיחה והבדיחה הזו היא לא חלק ממך. אם היא היתה חלק ממך, היית יכול בשיא המהירות להפיח בה חיים ואז כולם היו צוחקים. אתה צריך למצוא את סגנון הבדיחות והפאנצ'ליינים שמתאימים לך. זה לא קל. אבל בוא נתחיל מזה: אם עם בדיחות רגילות לא הולך לך - אך תספר אותן. הן לא בשבילך. אתה צריך למצוא סגנון שיתאים לך. אולי משפטים קצרים, מילים קצרות, אבל שבאות בתיזמון נכון.
אתה לא צריך לעשות בדיוק אותו דבר, אלא להבין את העיקרון ולבנות גירסה משלך.
תנסה למצוא בכל דבר שאתה נתקל בו בחיים משהו מצחיק. הכוונה - מה יכול לעשות את המצב מצחיק פתאום? כשאתה רואה נורה - כמה חברים שלך צריך כדי להחליף אותה?
וכאן אתה יכול למצוא איזו תכונת אופי מצחיקה ומעוררת חיוך בכל אחד מהחברים שלך.
באופן כללי אפשר להלביש על כל בדיחה שאתה מכיר כל תכונה של אחד החברים שלך או של אחד ממקורביך.
מקווה שעזרתי.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

השיטה הזו משתמשת באלמנטים הקיימים בך, בלי שתצטרך ללמוד דברים חדשים.
אין סיכוי שאתה לא מצחיק בכלל ואף פעם לא צחקו מאיזה פאנץ' ליין שאמרת. שים לב למה שקורה: קורות פעמים בהם אתה כן מצליח להצחיק כאילו משום מקום. זה לא מקרה. שים לב מתי זה קורה, ואיך אתה מספר את הפאנץ' ליינים, את הסיפורים המצחיקים. שים לב רק לרגעים שבהם כן יש לך הצלחה. לא לרגעים שלא.
המטרה היא לבנות תבנית בלתי מודעת שמתאימה לך אישית ומובנית מתוכך, והיא תהיה כמו אלגוריתם/תוכנית מחשב שעם הזמן תוכל להפעיל אותה עוד ועוד פעמים ולקבל צחוקים עבור ההומור שאתה נותן.
המוח שלך הוא הרבה יותר משוכלל ממה שאתה חושב - את זה אתה כבר יודע. כמו שאמרתי בתגובה הקודמת שלי, הוא מסוגל לזהות תבניות מאוד משוכללות וכאלה שהן ג'בריש בשבילינו או כאלה שניראות כאוטיות ואקראיות - קטן עליו.
אז אם תאסוף את כל רגעי ההצלחה שלך במשך כמה חודשים (כן! כמה חודשים! זה לא קורה בשבוע אחד. צריך להשקיע קצת! אבל ההשקעה מאוד שווה. התגמול עצום), תתחיל להסתמן איזו תבנית, איזו נוסחה כזו. אתה לא צריך לרשום שום דבר על נייר, רק לזכור. זה בדיוק כמו פאזל - בהתחלה כל החלקים מעורבבים והכל ניראה מבולגן ובלי קשר, אבל לאט לאט אתה מחבר עוד חלק ועוד חלק, ורואה שיש קשר בין משהו אחד לשני. אולי יש לך הומור שחור או הומור שאף אחד לא מבין? אולי אתה טוב רק בבדיחות על כדורגל?

מקווה שהבנת אותי והסברתי את עצמי כמו שצריך.
מקווה שתנסה ותתמיד. באמת שווה את ההשקעה.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...