עכשיו בדיוק ניג'סטי לאיזו מזכירה. יש דברים שהם עקרוניים בשבילי, אבל שטותיים עבור אחרים. ניג'סתי כי רציתי לדעת עד איפה הם יכולים להתגמש. שאלתי שאלות בנוסח "מה היה קורה אילו...".
אני די מרגישה רע בגלל מה שהיא חושבת עלי. שאני בנאדם נאג'ס, וככה היא תזכור אותי תמיד.

נניח מישהו אחר בפורום היה מפרסם אשכול כזה - שהוא ניג'ס, בידיעה שהוא ניג'ס, אבל מה שמפריע לו זה מה שחושבים עליו. מה הייתי עונה לו? או בקיצור, איך אני תומכת בעצמי?
אמא שלי ניסתה לרכך את העיניין אמרה לי שזכותי לדעת.
נכון, אבל בכל זאת, זה לא מתרץ את מה שעשיתי - ניג'סתי.
אבל גם לא עשיתי את זה סתם. כמו שכולנו למדנו בחיים, שום דבר הוא לא מובן מאליו. אפילו שאתה חושב שאתה יודע את התשובה - אתה תמיד מופתע. אז אני מעדיפה לשאול תמיד. ותמיד מקבלים הפתעות.
איך אני אומרת לעצמי: מה איכפת לך מה אחרים חושבים עלייך? איך מצליחים להחדיר לאדם שחשוב לו מה שאחרים חושבים עליו, שיפסיק להתחשב בזה, שישים פס על מה שהאחרים חושבים עליו, ויקבל את עצמו כאדם שזכותו לדעת, ודרכו שלו קבילה גם כן, וגם לאחרים יש בעייה שהם לא מבינים והם לא סבלניים. שזה מאוד חשוב שהוא שואל.
איך מסבירים לאדם כזה שחושב שכדי להתקבל ע"י החברה הוא צריך לשתוק כמה שיותר, במקום להיות הוא עצמו?
בפעם הבאה שאני אפגש עם אותה מזכירה איך אני נעמדת מולה עם גו זקוף ונוכחות חזקה ומקרינה לה: או.קיי. את חושבת שאני נאג'סית - בסדר. אם את לא מקבלת אותי כאדם - זו בעייה שלך ולא שלי. לי לא היתה שום כוונה להציק לך, אבל יש דברים שעקרוניים לי וחשוב לי לברר, אפילו אם לך הם ניראים שוליים או לא חשובים.
איך אני עומדת שם ומקרינה לה: אני מעריכה אותך כבנאדם, אבל מצד שני: עד כאן. למה מי את? את לא תקבעי לי מי אני צריכה להיות ואיך אני צריכה להתנהג כדי שתקבלי אותי. לא מקבלת אותי - לא בעייה שלי.

ניג'סתי לכם מספיק.
אני פשוט צריכה להיות אני ולא להתנצל על זה. לא היתה לי כוונה רעה, ואם זו הדרך היחידה שמצאתי כדי לברר את הדברים, והדרך הזו גורמת חיכוכים קטנים - אז מה קרה? נפל העולם? אפשר לחשוב מה קרה! עשיתי את הדבר הכי טוב שידעתע לעשות באותו רגע. לא יכולתי לעשות משהו טוב יותר. אילו הייתי יודעת איך למצוא את המידע הזה בלי לעבור את סצינת הניג'וס הזו - הייתי עושה. אני צריכה לדעת לקבל שזה הטוב ביותר שיכולתי לעשות באותו רגע, וגם שהכל לטובה.

נ.ב.
כתבתי כי רציתי לפרוק קצת.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

בטח קיבלת ציון טוב בספרות

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

בכלל לא הייתי טובה בספרות. לא הבנתי כלום. חזרתי כמו תוכי על כל מה שהמורה אמרה. הדבר היחיד בעולם שכן הבנתי היה איזו שורה אחת ויחידה משיר של ביאליק. גם בחיבור לא הייתי טובה ועוד פחות בהבנת הנקרא.
הערת אגב: אבל משום מה השנה, פתאום, באופן בלתי צפוי פתאום אני מבינה כל מה שלא הבנתי מעולם. אני גם מנתחת שירים וסיפורים ומדברת פתאום על משקלים ועל מבנים ועוד כל מיני דברים שרק בספרות מדברים עליהם. (אני אומרת את זה כי הייתי פעילה מאוד השנה לתקופה מסויימת בפורום של כתיבה וספרות כאן בפרש, ומי שמכיר אותי משם בטח יתהה: איך היא אומרת שהיא לא מבינה כלום, לאור כל מה שהיא כותבת שם? אז זו סתם הערת אגב בשביל להיות עקבית).
חוץ מזה, סגנון כתיבה לא קשור לידע בספרות.

המון תודה על המחמאה

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

זאת גם דרך אגב, השיטה שלי להתגבר על דברים ולפתור סיטואציות מסובכות. זאת בדיוק בדיוק אותה השיטה, עם אותן שאלות והיא כ"כ יעילה.

אני שמחה ששיתפת ואני ממליצה לעוד אנשים פה לנסות להשתמש בזה..

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

אני מנסה את כל השיטות שאני מכירה כדי לנסות להתגבר על כל מיני מצבים שגורמים לי הרגשה לא טובה.
שכחתי את השיטה הזו לגמרי, והאמת היא די חדשה לי ולרוב אני לא משתמשת בה.
בספר "יצירת כסף" יש שיטה פשוטה: אם אתה רוצה משהו - כל דבר (יכול להיות גם לא לקחת ללב או יחסים טובים עם מישהו), אז דמיין טוב. אח"כ דמיין עוד יותר טוב. אח"כ דמיין עוד יותר טוב, עד שתפסיק להרגיש נוח עם הטוב ביותר שאתה יכול לדמיין. למשל: אם אני רוצה כסף, אז לדמיין שיש לי המון כסף. כמה? למשל 10000 ש"ח. מה יכול להיות יותר טוב? מיון ש"ח. מה יכול להיות יותר טוב? 50 מיליון ש"ח, אבל כאן אני מפסיקה להרגיש נוח, אז אני עוצרת. זה הרעיון.
משום מה לא עבר לי מאתמול כל הקטע הזה, אז היום בבוקר נזכרתי בשיטה הזו והחלטתי לנסות אותה. הכי קל לי זה בכתיבה, אז כתבתי את התוצאות ביומן שלי.
פשוט דימיינתי מה יכול להיות יותר טוב: כשאני אפגוש את המזכירה בפעם הבאה אז דימיינתי (תוך כדי כתיבה על הנייר) שהכל ילך בניחותא, הכל יהיה שלו, נחמד. וגם דימיינתי לגבי אותה סיטואציה שכבר קרתה: איך הסיטואציה הזו היתה יכולה להתנהל יותר טוב ממה שהיא התנהלה. מצד אידיאלי כזה. וגם, בנוסף, איפה היו הרגעים שבהם יכולתי לעצור את אותה סיטואציה ש"דהרה" לכיוון לא כל כל חיובי, והייתי יכולה לשנות את דהברים לכיוון חיובי יותר.
האמת - זה ממש עזר לי להרגיש הרבה יותר טוב. להתרכז בטוב במקום במה שלא בסדר.
ובנוסף לכך קיבלתי "בונוס": הפקתי לקחים. כשאני אומרת "הפקתי לקחים" אין הכוונה שאני אצליח גם ליישם אותם. פירושו של דבר הוא שאני ראיתי בדיוק איפה אני הייתי לא בסדר (אבל רק ביחס לדברים שמתאימים לי, לא קשור למה שאנשים חושבים. לקבל מידע זו באמת זכותי, אבל אחד הלקחים שלי היה: לסמוך שכל מידע שאני אמורה לקבל - היקום יביא לי אותו בצורה זו או אחרת, ואני צרכיה להשאר שלווה במידה ואני לא מקבלת אותו. לי אישית זה קצת קשה, אבל זה משהו שאני צריכה לעבוד עליו - לסמוך על היקום ועל מה שהוא מביא לי (או לא מביא לי)). כשראיתי את המצב באור שונה, ראיתי למעשה שהמזכירה היתה מאוד מאוד סבלנית איתי עד כמה שיכלה. אבל הרגשתי בקול שלה כבר בהתחלה איך שאמרתי לה שלום, שהיום לא היה היום הכי טוב שלה. אחד הדברים הנוספים שאני צרכיה לעבוד עליהם לפי דעתי זה עיניין התיזמון. זה דבר שקשה לכולנו. תיזמון פירושו להיות רגיש מאוד לאחרים, אבל בכל זאת - אם אני רוצה לקבל מידע, ולקבל אותו בלי לשנות את התנהגותי, יש אפשרות לעשות זאת אם עושים זאת בתיזמון הנכון.
תיראו, אני יודעת שלהרבה אנשים זה ייראה מוזר ושטותי שאני חופשת, אבל לחפור זו אחת הדרכים שלי לעבוד על עצמי ולשפר מה שלדעתי טעון שיפור. ככה אני מרגישה יותר טוב עם עצמי.

זהו. אז יש כרגע עוד שיטה: לדמיין את המצב טוב, לדמיין משהו טוב ממנו.

תודה לכולכם על ההקשבה והתמיכה.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

דרך אגב, בעולם של עבודה ועסקים אין חיוכים, שלום מה נשמע, או "אפשר בבקשה לשאול שאלה במתותה"? אם הבנתי נכון את מחפשת עבודה
לפחות איפה שאני נמצא זה ככה, אם מישהו רוצה ממישהו משהו, הוא אומר לו בפרצוף, אם לבוס יש הערה ביקורתית, הוא לא מחייך אליו ומשתדל לעשות את זה יפה, אלא אומר לו את זה בפרצוף, כנ"ל הפוך העובד למעסיק אומר לו מה הוא חושב בלי גינונים וחיוכים, והם לא עושים את זה כי הם שונאים זה את זה, כי ככה צריך לעבוד.
זכותך המלאה לשאול כמה שתרצי, היא אמורה לתת שירות, אם היא המזכירה..

זו פשוט בעייה נורא גדולה שלי שאני כל דבר לוקחת ללב. זו הבעייה, וזו בעייה שלא קל לאדם עצמו לחיות עם עצמו איתה. הבעייה היא אצלי, בתוכי.
זה לא היה ראיון עבודה. סה"כ רציתי להרשם לקורס מסויים ומניסיון כל אחד מפתיע אותי בהוצאות נוספות בלתי צפויות חוץ מהתשלום לקורס עצמו, וגם בדרישות שמעולם לא העליתי על דעתי.
אחד דורש ראיון אישי כי הוא לא רוצה לקבל כל אחד. כשהגעתי לראיון הוא שאל אותי שאלה אחת ויחידה, שעניתי עליה נכון, וזהו - אני מוזמנת לקורס. הפסדתי כמה שעות עבודה רק כדי להגיע למקום בשביל שאלה אחת? אבל אני יכולה להבין אותו והוא צודק: הוא לא רוצה להכניס לחוג אצלו אנשים עושי צרות או משתמשים בסמים. אבל למה לסחוב אותי? הוא יכול לעשות את זה אחרי שיעור הניסיון, כשבאים להרשם אצלו. הוא יכול לשאול את השאלה הזו, ואם לא עונים עליה "נכון" - לסרב לרשום את הבנאדם. למה לטרטר?
אחד דורש בדיקת סיבולת לב ריאה. כשדיברתי עם מורים אחרים זה ממש ניראה להם מוזר שאותו מורה ביקש דבר כזה, אבל את זה ידעתי רק בדיעבד. גם על הבדיקה הזו שמתי 120 ש"ח (אפשר לעשות אותה דרך קופת חולים חינם, אבל אני העדפתי לשלם ולא לבזבז זמן עבודה, וללכת למקום שקרוב אלי, ולא רציתי שקופת החולים תקבע לי לאיפה אני אלך. סביר שזה גם יהיה במקום יותר רחוק. שלא לדבר על שמחכים אצל הרופא - זה שעות ומעצבן.)
יש כאלה שדורשים תלבושת. המחיר משתנה ממקום למקום. אבל בחייכם, לא מדובר בתלבושת מסובכת. כולה חולצת טריקו עם הדפס, שהעלות שלה זה מקסימום 10 ש"ח. אז למה לקחת 55 עד 200 ש"ח עליה? (כמו שאמרתי תלוי במקום, יש כאלה שדורשים בנוסף גם מכנסיים ונעליים) ותאמין לי שתלבושת זה לא מה שיגרום לבנאדם להיות יותר רציני. מי שרציני יהיה רציני גם בבגדים שיותר נוחים לו. ואם אני נתקעת עם מידה שלא מתאימה לי או עם צבע שאני לא יכולה לסבול? אולי זה שקוף לי? אולי סוג הבד מעצבן אותי? אולי בימי מחזור אני מעדיפה צבע כהה של מכנסיים ולא לבן, למרות שכל החודש אני לובשת לבן? בגד שלא נוח או מפריע לך מסיבה כלשהי - למשל גדול מידי - זה מפריע בעת האימון. אם אני חייבת ללבוש מכנסיים לבנות בעת מחזור ואני כל הזמן דואגת שלא יראו אם חס וחלילה יתלכך לי מאחור, איך אני יכולה להתרכז? זה ממש לא נעים. במיוחד כשיש בחורים. אני בטוחה שזה ניראה לך שאני מגזימה, אבל כמו שלהם יש את הדרישות שלהם, גם לי יש את הדרישות שלי. אני מנסה לסלק כמה שיותר גורמים שמפריעים לי להתרכז. זו זכותי בדיוק כמו שזו זכותם.
בכלל גם את דמי הרישום משתדלים להרים לאיזה גובה שהם רק יכולים.
בקיצור, כולם מנסים להיות כמו הבנקים - לדרוש עוד ועוד עמלות עבור דברים שלפעמים לא מתקבלים על הדעת, רק כדי להשיג עוד קצת כסף. אם הולכים להרשם לאיזה קורס, עדיף לדעת שצריך להכין בצד עוד איזה 50 עד 300 ש"ח להוצאות נוספות. והאמת - זה קצת מרגיז, אבל אלה החוקים שקבעו. לא מוצא חן בעיני - בעייה שלי.
טוב, מתפשרים באמצע.
כמו שאמרתי בהתחלה - זו בעייה שלי.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

כמה דברים לי אלייך
קודם כל לדעתי קצת נפחת את כל העניין ממה שהוא, אני בספק אם המזכירה שאותה שאלת ותחקרת עדיין זוכרת אותך ואת השיחה כמו שאת זוכרת ופה גם באה השאלה האם שאלת אותה בנימוס והאם השיחה היתה ברוח טובה או שהיו עצבים שם ואיך היא נגמרה, אם הכל הלך טוב תדעי שאחד מהתפקידים של המזכירה שם זה בטח גם לענות על שאלות כמו ששאלת ולכן אין לך מה להרגיש לא נעים, כל עוד אנחנו עושים זאת בנימוס ומודים בסוף ואולי גם יכולים קצת להתנצל בהמשך על זה שיש לנו הרבה שאלות לרוב האנשים לא יהיה בעיה לענות לנו על כל מה שנשאל.
כשהייתי לפני כמה שנים בסדנא קרו שם כמה דברים שהזכירו לי את מה שכתבת פה, אמנם שם לא היו שאלות שאני שאלתי או משהו כזה אבל כן היה שם מקרים שאני חשבתי שלבן אדם יש משהו נגדי ובדיעבד גיליתי שבכלל הוא היה מוטרד ממשהו אחר ולכן הוא לא החזיר טלפון למרות שהוא היה אמור להחזיר או לא אמר שלום כשנפגשנו למרות שאמרתי לו שלום, דוגמאות כאלו באות להמחיש שכל אחד יש לו את העולם שלו ולא תמיד מה שאנחנו חושבים על אותו אדם באמת זה המצב במציאות
היה לי מקרה נוסף של מרצה שעצבן אותי בתשובה שלו שדיברנו וזה משהו שהציק לי כמה ימים וכשיצא לי להפגש איתו ודיברתי איתו על זה הוא בכלל לא זכר או ידע על מה אני מדבר וזה רק הראה לי שאותי זה עצבן או היווה עבורי איזו נקודה שאני לא שכחתי ומבחינתו זה היה משהו של שגרה ולכן הוא לא זכר את זה

דבר נוסף הוא שנראה לי שקצת סטרת את עצמך שמצד אחד את אומרת שלא חשוב לך מה הדעה של אחרים עלייך או שאת רוצה שלא יהיה לך חשוב ומצד שני את עוסקת וחופרת בזה מאוד (אולי לא הבנתי אותך נכון ואם זה כך אז פשוט תתעלמי מהפיסקה הזאת )

מה שעוד למדתי בחיים שאין שום דבר רע בלחפור לתוך נושאים וסוגיות השאלה היא האם החפירה מובילה לאיזו תוצאה או שזה בעצם לשים גז בנוטראל ויותר חשוב מכך האם בחפירה הזאת את מצליחה לכסות כמה כיווני מחשבה או שאת רק חופרת בקו מחשבה אחד שזה בעצם לשים גז בנוטראל, אני בעברי (ואת זה היום אני רק יודע) הייתי מנתח כל דבר וטוחן אותו עד אפר אבל זה היה רק מנקודת מבט שלי ולא נקודות נוספות שהיום אני יכול לראות גם אותם

לסיכום אני יכול להגיד לך שאין לך מה להתבייש כשאת רוצה לדעת מידע וכמו שאמרתי סיכוי טוב שכל עוד לא היה משהו מאוד חריג בשיחה שלך עם המזכירה היא כבר שכחה ממך וחוץ מזה הרי כל יום בטח יש לה "נודניק" אחר שמשגע אותם עם שאלות לא?

שלכם,
The CHARM one

מנהל פורום "מה שבלב"

קצת הצחקת אותי, אל תרגישי רע כי ניג'סת לאיזה מזכירה, זה התפקיד שלה לענות לאנשים על שאלות! והתפקיד שלך במערכה זה לשאול שאלות!! אחרת לא הייתה לה עבודה.

שתחשוב מה שהיא רוצה, מה אכפת לך? מי היא בכלל? בסך הכל בנאדם בדיוק כמוך וכמו כולם.

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

ניג'ס זה מישהו שבסופו של יום יודע כל פרט ומשיג בדרך כלל מה שהוא רוצה כי הוא מנסה את כל הדרכים למטרה שלו


יום אחד תעשי מזה כסף וכסף טוב

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...