איך אתם מתמודדים עם ספיגת מכות?
יש לנו לפעמים אימונים של ספיגה וזה ממש מייאש.. הרוב המוחלט של האנשים יותר מסיבים ממני ואני פשוט לא יכול לעמוד במכות האלה למרות שהם אומרים לי שזה חלש.. קרה למישהו? מה עושים בקשר לזה? זה מתבטא גם בספארינג במכות לגוף..

בהזדמנות זאת אני רוצה להודות לכל חברי הפורום ולמנהל ניר,שעוזרים לי בכל שאלה והזדמנות ונותנים את תגובותיהם..תודה

מאיזו בחינה אתה לא מסוגל? כאבים?

איך מתמודדים עם ספיגת מכות? כמו עם כל דבר אחר - אימונים (והרבה), השקעה ורצון.

יכולת ספיגה היא יכולת שנרכשת עם הזמן, עם האימונים ועם הכנה מנטאלית מתאימה. עם הזמן הגוף מתחזק ומתחשל, זה בהחלט משהו שבונים עם הזמן.

בספארינג זה קצת שונה - בספארינג יש לחוסן המנטאלי חשיבות רבה, אתה צריך לשכנע את עצמך שום מכה לא תכניע אותך וגם אם זה כואב מאוד אתה צריך להמשיך להלחם (ולהלחם נגד הכאב) ולא לוותר, בעיקר לא לוותר לעצמך. צריך ללמוד להתמודד עם הכאב ולהתעלם ממנו עד כמה שאפשר.
בקרב אתה צריך להיות מרוכז במטרה וכמה שפחות בפציעות שלך, אולי זה קשה אבל זה אפשרי - תנסה להתעלם עד כמה שניתן מכאב, אולי תקח את זה כמעין "אתגר" שבו אתה צריך להלחם כנגד עצמך ולהתמודד עם הכאב.
אני זוכר שהייתה תקופה שבה במועדון שלי התאמנו הרבה על העניין הזה, כאשר גם כשהרגל מאוד כאבה לך המאמן אסר עלינו לעצור (ולבדוק את הרגל וכיוצא בזה) ודחף להמשיך בקרב בכל מקרה, זה היה קשה אבל טוב, למדתי מזה הרבה.

זכור שבשביל יכולת ספיגה טובה צריך לעבוד קשה, ואם עובדים קשה - רואים תוצאות.

בהצלחה (:

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אני חושב שאימונים והתמדה זה דיי ברור לו שזה מה שיגרום לו להפחית את רמת הכאב
במכות מהסוג , אבל לדעתי זה הרוב חסימה מנטלית , אם תחשוב על האגרוף שלו מתקרב ולאט לאט נוגע בך ותקשה את הבטן לפני שבאה המכה בעצם זה יעיד על פחד מנטלי וגם פיזי , מספיק שתשתלט על אחד מהם ואני חושב שתוכל להבין את העיקרון.

לא אכפת לך מהמכה , לא אכפת לך מה היא תעשה , תחשוב שאתה סופרמן גם אם זה יעזור לך , כמו שניר אמר המכה לא תזיז לך בחיים.


מקווה שיכולתי לעזור ואני יכול להמשיך לחפור לך בנושא אם רק תרצה D:

תחור כמה שאתה רוצה בנושא..

אבל לפעמים יש אגרופים שפשוט עוצרים את הגוף שלי מלזוז,אני מתכוון לזה שפתאום יוצא לי האוויר ואני לא יכול לנשום ואני מרגיש שעוד אגרוף כזה אני מת..

הגיוני ואני מכיר את האגרופים האלה ... אתה יודע למה זה קורה ?

הכל לדעתי הפוך , אם דווקא תחזיק משהו חזק בלחץ שתפיל אותו , מרוב החוזק שאתה מחזיק בו ומהלחץ מה יקרה שהוא יפול , אתה דווקא תפיל אותו.

אותו עיקרון עם האגרוף , המאמן שלי פעם בא לבדוק אם יש לי שווי משקל ונתן לי בעיטה ברגל .. ויענתתוו הייתי אמור להתעלם מזה שהוא שם אבל איך אפשר , כלכך נלחצתי שאני יפול עוד לפני שהוא נתן את המכה הייתי על סף נפילה , ושהוא נתן בכלל כמעט נפלתי.


זה הכל פסיכולוגי וקצת פיזי תאמין לי .. תשתלט על עצמך



מקווה שיכולתי לעזור , אני מתאר לעצמי שיש אנשים שיגידו שהעצות שלי מטומטמות אבל אני בטוח שיש גם אנשים שיגידו שלא , והעצות האלה טובות רק לאותם אנשים ולמי שלא מתחבר לדברים האלה לחסוך את ההערות כי בדוגרי לא ממש אכפת לי מה תגידו ,

תודה

כן אבל אני לא יכול להמשיך לעבוד כשאין לי אוויר..זה כמו שאוטו ייסע בלי אוויר בגלגלים..
האגרופים האלה לבטן ולכבד מוציאים את האוויר..

רוב העניין בספיגה הוא פסיכולוגי, בISAI עובדים לא מעט על ספיגה...שאנחנו מפעילים כוח ופשוט חלקנו נותנים מכות לשרירים (אחרי ניפוח הבטן באוויר ובחיזוק השריר), פה אנחנו לומדים בעיקר על אלמנט הפגיעה, איך זה שאתה עומד ופשוט אגרופים רי עוצמה נשלחים אליך...זה נועד בעיקר להוריד את הפחד, שבאמצע קרב, אם קיבלת אגרוף לפרצוף או לרוב האזורים, אתה לא הכי תתייחס, ולא תתרגש מזה...נאי אישית בבסיס עושה קרבות בצחוק עם החבר'ה...בטעות יצא שמישהו נתן לי מכה בהצלפה שיצאה די חזקה לכיוון האף...הגבתי כאילו כלום, ושפוט עליתי על הבנאדם ונטרלתי אותו בנעילה, פתאום הוא עושה :"בנאדם אתה מטפטף עלי דם!!!..." קלטתי שהאף זז ופתאום אחרי שנרגעתי שמתי לב שאני מדמם ממש ופתאום יורד לי דמעות (אחרי דקה מהכמה שספדתי), עד עכשיו האף זז לי קצת (גם ככה אני צריך לעשות ניתוח אף, רפואי ולא פלסטי), או שעשיתי לפני שבוע קרב עם מישהו שאני לא מגיב ולפעממים גם לא מגן, והוא בחור גדול עם הרשות לפוצץ אותי באגרוף, 10 דקות הוא רק נכנס בי ורוב האגרופים נתתי לו להיכנס לי לצלעות לבטן לכתפיים (לראש הגנתי במיוחד ולא קיבלתי), רציתי לראות איך אגרופים עוצמתיים באמת באים אלי במגע (בחיים לא עשיתי קרב רציני), היה די מהנה ומוזר, והבנאדם היה די מיואש, כי הוא מרגיש שהוא נותן הכל והוא מרגיש שהוא ממש מכניס לי אבל אני מגיב כאילו כלום...אחרי 10 דקות הוא נכנע כי לא היה לו עוד להרביץ לי, ואני לא היית צריך בכלל להסדיר נשימה...האמת כאב לי, אבל למדתי באימונים להדחיק...
בקשר לאוויר, עם האימונים של ספיגה לומדים לנשום נכון כשמקבילים מכה, כמובן בכל מכה חייבים להוציא מעט אוויר כדי לא לגרום לסחרחורות וכ'ו...

הוקצו כל עניין הספיגה זה עניין מאוד נפשי וגם רגשי הייתי אומר (יותר נכון ככה זה איתי)...
ואני אישית אוהב לספוג, שכמה עשו לי שמיכה ופיצצו אותי מכות, ממש צחקתי, לקח לי בדיוק 30 שניות להעיף ממני את השמיכות , את הבנאדם שתפס לי את הביצים בשתי ידיים ואת 4 חבר'ה שהרבציו לי, ואז יצאתי לפעולת נקם, הייתה נקמה מתוקה...(סתם שטויות של חימושנקים שמשמשים כתורני עציץ)...

לסיום שיר שכתבתי אחרי שבחנתי את גבול הכאב לי...גיליתי שאין גבול....
בספרו של ערן כץ "סוד הזיכרון המצויין", מסופר על פרעוש בתוך צנצנת שקופה, הפרעוש מנסה לצאת על יש מכסה שקוף והפרעוש קופץ וכל פעם פוגש במכסה, לאט לאט הוא ממשיך לקפוץ אבל הוא מגביל את הקפיצה שלו לפני המכסה כדי שלא אקבל מכה...שתוציא את המכסה אחרי 4 שעות הוא ימדיך לקפוץ בדיוק לאותו נקודה כאילו יש מכסה, הוא לא יבחין בהבדל, מוסר השכך, רק מעטים מבחינים שבעצם אין מכסה והנורמות החברתיות שלנו מגבילות אותנו לפרוץ את המכסה שלא קיים...הרי הכל בראש שלנו...

ניצחון הנפש הקטן / חן רוכליץ


נלחם בלי יד בשדה
הקרב אל נגד עיניי
מרים עוד פיסת אדמה
עם ידי שנותרה רועדת מעליי

נזק בלתי הפיך
אך לי לא אכפת
גם כשאני מדאדא
אני מסתפק במועט

בניצחון הקטן
נגד האויב שמולי
ניצחון הנפש הקטן
מול אימת גופי

"רוח תפלה לא מזיזה יער,וגם לא את עליו הנושרים מבושה..."

"מטר של אגרופים חודר לגופי, אך אף לב של בחורה עוד לא חדר לליבי..."

אהבתי את השיר , לא הרבה כותבים על דברים כאלה ויפה שאתה ככה .. מקורי
קראתי עד הסוף את הסיפור שלך רוכליץ ( כן כן עד הסוף ) אבל קצת קשה להאמין שאחד ענק כמו שתיארת
יתן לך אגרופים 10 דקות ואז יתעייף ויפסיד ? יש גבול עד כמה אפשר לספוג מנטלית וגם פיזית , והסיפור עם האף דווקא דיי הגיוני , אם כמובן אתה רגיש .. לא יורד דם מהאף כלכך מהר ועוד בלי שהרגשת את זה.


אז ספר לי מה גורם לך לחשוב שאתה עומד 10 דקות מפצצות של גורילה לצלעות ולבטן ולכל עוד איפה שאמרת , ולגרום לו להתעייף ? לך תגיד את זה לחתן של דודה שלי ניראה מה יגיד =]

אני ידוע שאני בין המעטים שכותב על הנושא הזה, פשוט זה חלק גדול מהחיים שלי וכאשר יש לי מוזה אחרי אימון או אירוע ספציפי, יש לי דחף פנימי לכתיבה...

בקשר לאף שלי, יש לי אף ממש רגיש...עברתי לפני 4 שנים ניתוח ליישור מחיצה והורדת קונכיות, כיום אני צריך לעשות אותו שוב רק בתוספת הורדת פוליפים וכנראה שחרור התעלות והורדת השקדים...יש לי נזלת כרונית וסינוסיתוס כרוני ורגישות יתר להכל...המערכת החיסונית שלי לא משהו בעיקר באזור הצפון (אין לי מושג למה דווקא שם, כנראה בגלל האוויר, לא חשוב שהוא יותר נקי מהמרכז)...

היו בערך 20 עדים לקרב בינינו, הוא לא בדיוק הפסיד הוא פשוט נכנע כי לא היה לו כח יותר...מבחינתו הוא נתן הרבה מכות וממש חזקות והוא התפלא שאני מתנהג כאילו זה לא הזיז לי, וזה השפיע עליו מאוד מבחינה מנטלית, מבחינתי:
מבחינה מנטלית, קשהלשבור אותי בכאב, אני לומד ISAIשנתיים 10שנים קמ"י ושלוש שנים שוטוקאן...פה ושם אייקידו וטאי צ'י...
בלי קשר לאימונים התאמנתי לבד על סיבולת כאב וריכוז בהרבה מאפיינים...אני מגיב אחרת בכאב...גם שזה כאב של שבר או דריכה על סגרייה ודברים מאוד כואבים אני לא מראה סימן, יעיל בקרב...אבל זה לא אומר שלא נגרם לי נזק...הוא נתן לי אגרוף מאוד קרוב לנקודת תורפה שליד הכתף (שבנגיעה קטנה בנקודה אפשר לפרק את הכתף), רק מהמכה הזאת לקח לי להתאושש 5 ימים, ושאר המכות השאירו המון סימנים...אבל באמצע הקרב אני נכנס לריכוז מאוד נפשי ובעיקר רגשי, אני ממקד את הכאב במקום ספציפי ומנסה להתעלם ממנו, או שאני פשוט לא מראה את זה ומתנהג כרגיל, אתיו הגעתי למצב שאני לא מסדיר נשימה אפילו, הכל זה הטעיה אחת גדולה, אני לא סופרמן, אני סתם אוהב למתוח את גבול היכולת שלי, זה לא היה אימון, מן אתגר עצמי...נשמע מופרך, אבל את מבוקשתי השגתי, וזה הפואנטה מהשיר שכתבתי...הייתי בהרבה מצבים שעברתי את הגבול של הכאב ואז התחלתי פשוט לא להרגיש את המקום ולהתנהג כרגיל, אך כמובן נוצר נזק ואני הייתי מוגבל לכמה שבועות, ואולי היה נגרם נזק יותר גדול, אבל אני סתם אוהב לבחון את עצמי...

"רוח תפלה לא מזיזה יער,וגם לא את עליו הנושרים מבושה..."

"מטר של אגרופים חודר לגופי, אך אף לב של בחורה עוד לא חדר לליבי..."

אי אפשר לחסום את כל המכות וקורה שאתה סופג מכה חזקה, צריך ללמוד לספוג את המכה ולהתגבר על זה, להתמודד עם הכאב גם אם הוא ממש חזק.

אין איזה קסם שיעזור לך עם זה, פשוט להמשיך להתאמן.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי dani456 אבל לפעמים יש אגרופים שפשוט עוצרים את הגוף שלי מלזוז,אני מתכוון לזה שפתאום יוצא לי האוויר ואני לא יכול לנשום ואני מרגיש שעוד אגרוף כזה אני מת..

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אני עכשיו יוצא לעעבודה אני יענה קצר , מצטער

פשוט תמשיך להתאמן , יכול להיות שהגעת למכון במצב פיזי לא טוב ועכשיו אתה לאט לאט משפר אותו , תללמד להיות קליל אבל באותו הזמן לחזק את כל השרירים בגוף , תעשה הרבה שכיבות שמיכה ועם הזמן האגרופים פחות ישפיעו עליך אל תדאג

לא כל הנוצץ זהב.

אם המכות לא חזקות מדיי והמטרה היא ללמוד להגן מהבעיטה (ע"י התכופפות, הגנה עם הרגל או תזוזה) יש הגיון בביצוע תרגיל כזה.
אבל אם המטרה היא לחטוף מכות חזקות לרגל בשביל "לחשל את הרגל" אין הגיון בתרגיל הזה והנזק שתירגול כזה גורם לאורך זמן דיי מגביל (הנזק לטווח הקצר גם יכול להיות מציק).
כמה מכות כבר אתה יכול לחטוף בקרב? כל התרגול של הספיגות הורס את הטכניקה וגורם למתאגרף לספוג במקום להגן ולאבד נקו' בקרב. עדיף ללמוד להגן כמו שצריך מבעיטה מאשר "לדעת" לספוג אותה.
חוצמזה תירגול ספיגות כמו שאתה מתאר הורס את הרגל.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

צריך לדעת גם לספוג מכות כי לא תמיד מספיקים להגן או לא תמיד רואים את המכה באה
חישול הרגל לא מזיק בד"כ אלא אם לוקחים את זה רחוק מדי ואז זה יכול לגרום לדימומים פנימיים, שברים וכו'
כדאי לתרגל בבית את כושר הספיגה לאט לאט ברמה המתאימה לבנאדם...

אחי כדי לדעת לספוג מכות אתה צריך חיזוקים תעבוד עם עוד מישהו שמתאמן איתך קודם כל תתעלה על מתח ואז תתן לו להכניס לך אגרופים לבטן עד שאתה לא יכול יותר ככה עם הזמן עד שכאב לא יזיז לך עוד משהו תן לו לתת לך לוקינגים לרגליים עד שאתה נופל ותן לו לעשות חיזוקים כאלה בכל הגוף עד שהספיגת מכות שלך תהיה טובה ! תעבוד גם על כוח תפתח גוף ומסה זה עוזר מאוד במיוחד שייש שרירי בטן טובים הם עוזרים לך לספוג את המכה לבטן ! תתחיל מחיזוקים חלשים עד שתגיע לרמה של חיזוקים חזקים