לכל אחד יש ימים בהם הוא לא מרגיש במיטבו, מרגיש לא טוב, חלש או עייף... ולכולנו גם יש ימים שההרגשה היא קצת מעבר לזה, הרגשה פנימית שלא מסתדר, שפשוט לא טוב ולא מצליחים לשנות את זה כמה שמנסים, דברים שלא מצליחים להסתכל מעבר להם, דברים שלא מצליחים לעבור בשלום או להרגיש איתם טוב יותר.
ומה אם תדמיינו לרגע, שבתוך כל הבלאגן הזה, יש משהו- כמו עבודה או לימודים- שאתם לא אוהבים בכלל ולא טוב לכם שם- ומדי יום ביומו זה מכביד על ההרגשה הכללית.
האם הייתם מוותרים על העבודה? אפילו אם אתם אחרי צבא, אפילו אם עוד לא התחלתם לחשוב מה אתם רוצים לעשות בחיים או מה ללמוד ואפילו שהעבודה הזאת זה הדבר היחיד שמאפשר לכם לחיות כמו בני אדם? להרשות לעצמכם דברים?...
מה הוא המחיר בעצם... איך אפשר לתמרן בין השניים? בין מחשבות מקוללות ועבודה שמאיימת לפתוח ברזים בכל רגע נתון?...



דניאל.

אני אהיה לי אש מאנשים קרים

אז ככה..
לפי דעתי,אם יש לך תחלופה לעבודה הזו.שווה לך לעזוב את המקום.הרי בתכלס לא הדביקו אותך בדבק לכיסא בעבודה הזו,נכון?
חוצמזה זו לא קריירה שתעבדי בה כל חייך.יש דברים אחרים לעשות,לראות.
תאמיני לי אם את לא מאושרת,אז כל המאמץ הכסף וכל מה שאת משקיעה ואולי מקבלת בחזרה.לא שווה את זה!!!
מדברת מישהי שהשקיעה באנשים הלא נכונים חמש שנים,קחי את עצתי.!
אבל אל תיזמי התפטרות אלא אם כן את בטוחה בזה!ויש לך סוג של תחלופה לזה.
כי אני יושבת בבית כבר שבועיים ומתה לעשות משהו!
או!אולי הם מחפשים עובדים אצלכם.
*זה הקו"ח שלי:
בחורה בת 18 אטרקטיבית,חמודה,צווחנית,מצחיקה,קומפקטית!
נשמע טוב,לא?

שלך באהבה,
Willow

חתימה מיועדת לאנשים עסקים אבל נצא מהכלל ונשבור אותו.
הנהההההה היא באה.........והלכה.
חתימה חכמה

SMS בקרוב חוזרת....!!!

אני באמת חושבת שאם לא טוב לבן אדם במקום מסויים, עדיף לו לעזוב אבל כל זה רק אחרי שהוא מצא אלטרנטיבה חלופית... ככה שהוא לא ישאר בלי כלום...
אם באמת לא טוב לך במקום כלשהו אל תעני את עצמך סתם.. זה לא שווה את המתח הזה שאת נמצאת בו כשאת לא שמחה ולא טוב לך במקום שאת נמצאת בו די הרבה אני מניחה... (מכירה את זה מניסיון.. אם אני טועה, תתקני אותי...)
תחפשי ואני בטוחה שתמצאי מקום שיעשה לך טוב לחזור לשם כל יום וגם יתן לך את האפשרות "לחיות כמו בן אדם"..
בהצלחה בובה...

אם לא טוב לך בעבודה הזאת והכל גם ככה לא הולך בתקופה האחרונה אז מה עוצר בעדך מלחפש עבודה אחרת? בהנחה שאת צריכה את הכסף עכשיו ולא רוצה לבזבז זמן אז תחפשי וכשתמצאי תעזבי ולא תגיעי למצב של חוסר בכסף/ תעסוקה.

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

כן יש את הימים האלה, ויש את הלימודים או עבודה שדיי מכבידים על ההרגשה ולא כל כך עוזרים אבל אם אין מקום עבודה חלופי ולימודים זה דבר חשוב (לא קדוש אבל חשוב) אז אני לא חושב שצריך לוותר על העבודה או הלימודים אלה פשוט לנסות להמשיך לשפר את ההרגשה, ועד כמה שהעבודה או הלימודים או כל דבר אחר לא עוזרים להרגשה ולפעמים גורמים להרגשה להשתנות בכיוון הרע לוותר על הדבר הזה ולא משנה אם זה עבודה או לימודים או כל דבר אחר לא ישפר את ההרגשה.

אני לא צריך חתימה

עבודה זה לא בית חרושת לכסף
בעבודה את צריכה גם להרגיש סיפוק ממה שאת עושה ולשאוף תמיד להתקדם.
אם אין לך שאיפות זה אומר שחבל על כל דקה שאת שם
כי העובדה שאין לך שאיפות מראה שאת דורכת במקום ומתנהגת כמו רובוט
הולכת לעבודה, עושה את העבודה,הולכת הביתה וככה כל יום
את צריכה למצוא משהו אחר
נכון, בהתחלה תרגישי הרגשה מוזרה של אי ודאות אבל מצד שני זה הזמן לקבל את ההחלטות הקשות והחשובות של לאיזה כיוון את מתקדמת בחיים
בהצלחה

התשובה שלי תתחיל דווקא במלא שאלות:

את לא מרוצה שם כי?...
את ממש סובלת בעבודה או שאלו דברים חיצוניים שמפריעים לך?
את סובלת בעבודה בגלל מה? אנשים, סביבה, חברה, התפקיד, חוסר יכולת להתקדם, הכל יחד?
את לא שואבת סיפוק בכלל או שיש ניצוצות?
ונניח ואת סובלת, השכר שווה את הסבל הנוכחי? לפחות לעת עתה, כדי לחסוך כסף ולהגשים חלומות אחרים?

בכלל, לאן את ממהרת עם העבודה\לימודים וכן הלאה? בגילך עדיין הייתי חייל, לא ממש הוטרדתי מכל הדברים האלו.
התחלתי ללמוד בגיל 25, לפני כן עבדתי, טיילתי, נהנתי.
לא רודפים אחרייך 30 רואנדים עם מצ'טות. אלו החיים שלך, תעשי מה שטוב לך.
ולמרות שזה נשמע חד משמעית כאילו אני אומר לך לעזוב או לקחת את הזמן, קחי כמה צעדים אחורה ותנסי
להסתכל על התמונה השלמה. האם מה שאת עושה עכשיו וסובלת בו יאפשר לך אח"כ להנות או להגשים רצונות
אחרים. האם זה יפתח בפנייך דלתות. האם יש שם נק' אור שפותחות בפנייך אפיקים חדשים.

עם כל הכבוד לנו ולרצונות שלנו, החיים מלאי פשרות, ומעבר לזה, שום דבר לא מוחלט וקבוע, הכל דינמי.
תדעי מהם סדרי העדיפויות שלך. קחי לך קצת זמן לחשוב, לשקלל, להבין, להפנים.
אולי תחליטי להמשיך, אולי תחליטי להפסיק, אבל זו תהיה החלטה שלך, וחשוב שתדעי אח"כ שאת החלטת
ולא נעזרת באחרים. כי ביננו - ברגע שזו החלטה שלך, אם טעית - זו אחריותך, אם צדקת - הקרדיט מגיע לך.
אף אחד לא יוכל לקחת קרדיט ומצד שני - לא יהיה את מי להאשים

בהצלחה

אני יודע בדיוק על מה את מדברת. מה שאת בעצם מתארת זה לא רק חוסר סיפוק מהעבודה (שאגב, אני תומך בדעה של למצוא מקום אחר ורק אז להתפטר. תמיד יש עוד מקום. תמיד. במיוחד למישהי כשרונית כמוך) - אלא... חוסר סיפוק מהכל.

הרגשה כאילו חייך אינם כבר מה שאת רוצה שהיו ואם זה לא מספיק - אז גם אבדה לך היכולת לשנות המצב הזה למצב שבו את כן תהיי מאושרת.

לי נשמע כאילו את צריכה לעשות הרבה חושבים. ברור שהמצב דורש שינוי. אין בכך כל ספק.
אבל... איזה שינוי? האם שינוי מקום העבודה יספיק? האם מדובר בתחביבים חדשים או חברים חדשים?

תקחי מהעבודה יום חופש אחד או שניים (או ימי מחלה - הינו הך) - תתנתקי מהכל ותעשי עם עצמך חשבון נפש.

מה לשנות - זאת תשובה שיכולה לנבוע מליבך בלבד. איך לשנות - בזה, אוליי, אנחנו נוכל לעזור.

חוץ מזה, ההזמנה לקפה תמיד קיימת. את יודעת את המספר...

דעתי דווקא שונה. כאשר את ללא השכלה מבחר העבודות בהן את יכולה לעבוד הוא מועט ביותר ומסתכם במלצרות, מכירה ושירות לקוחות. מהעבודות האלה לא יהיה לך סיפוק לעולם. תמיד יש פלוסים בעבודות מסויימות כמו הכסף במלצרות או התנאים בשירות שאין באחרים, אבל קשה למצוא מלצר או נותן שירות מרוצה. כולנו ממורמרים ומגרדים את עצמנו מהמיטה כל בוקר מחדש עם הדיכאון הזה של לחזור לענות בעבודה כפויית הטובה הזו, בה אנחנו סופגים לא רק מהלקוחות אלא גם מהבוסים.

מצד שני התפנקנו יותר מדי. אני ואת יושבים במזגן, מקבלים שכר ותנאים סוציאלים מלאים (מכשיר חינם לדוגמא), קחי פועל זר ללא תנאים, תראי איך הוא עובד קשה ללא תלונה אחת אפילו. לפני 3000 שנים אלפי אנשים סחבו גושי בטון במעלה ההר בחום של מצרים בשביל לבנות פירמידות. להם לא היו תנאים סוציאלים. הם עבדו יום-יום. ולא שמענו אותם מתלוננים.

אז מי אנחנו שנתלונן? שנקטר?

ואם נבחן את המצב באופן יותר פראקטי. היכן תעבדי? תמלצרי? יילך לך הגב, ואת הלקוחות תפגשי בפנים ולא רק בטלפון (ושנינו יודעים שאנחנו לא באמת רוצים לראות אותם...). תעבדי בחנות? את באמת מוכנה לעבוד 14 שעות ביום בשביל שכר מינימום ללא חיים? מפעל?

כסף לא גדל על העצים ואנחנו צריכים לעבוד קשה בשבילו. וכן גם אם לא בא לנו לעבוד. כי בחיים לא יבוא לנו הרבה דברים. לא יבוא לנו לקום בלילה לתינוק, ולא יבוא לנו להחליף לו חיתול, ולא יבוא לנו ללכת לסידורים, ולא יבוא לנו לבצע את המטלות בעבודה. אז מה, לא נעשה?

עצתי לך היא להמשיך לעבוד ולתכנן הלאה את החיים. תוך כדי העבודה לעשות פסיכומטרי, לתכנן את הטיול או להתחיל ללמוד (מה שאני עשיתי), כל עוד תעשי את הדברים האלה תרגישי שאת באמת מתקדמת בחיים ולא תקועה במוקד תחת האולטראסאונד בלי לראות אור שמש.

חוץ מזה את עדיין בהתחייבות, למה מי מת שתעזבי ותעניקי להם 1500 שקלים מתנה?!

עריכה:
אגב, בקריאה שניה של ההודעה שלך נוצר בי הרושם שלאו דווקא העבודה מקשה עלייך אלא כל מה שמסביב, והעבודה היא מעין "הקש ששובר את גב הגמל". תטפלי קודם בבעיה האמיתית.

אתה בתחרות עם מישהו? מה זה "אני יודע יותר מכולם"?
ואגב, במה חידשת במה שכתבת שזה שונה מאחרים? תקרא שוב מה שאני כתבתי.

ואם כבר "ידע", אז כדאי שתעשיר קצת את שלך. לפועלים שבנו את הפירמידות במצרים היו תנאים סוציאלים, בחקלאות עסקו
רק מספר חודשים בשנה, וההכנסה שהתקבלה הספיקה בקושי לכמה חודשים נוספים, בשאר הזמן החקלאים עסקו בבניית
פרוייקטים עבור הפרעה, בתמורה למזון וכלכלה. לא עבדים בנו את הפירמידות, אלא חקלאים "מובטלים" וחסרי הכנסה
בתקופות השחונות ובזמנים שהנילוס לא עלה על גדותיו ואפשר חלאות משתלמת.
"צא ולמד". גם כשמביאים דוגמאות, ראוי לוודא שהן אכן נכונות, וכמו שאני אומר תמיד - גם לחפור צריך לדעת.

ככתוב, הדברים שלך לא שונים מהותית ממה שאני כתבתי, רק שהתגובה שלך שחצנית ומתנשאת. אולי כי אתה מכיר
את הנפשות הפועלות, אולי כי הסיטואציה מוכרת לך, אבל זה לא עושה אותך יותר צודק, יותר חכם או יותר "שום דבר אחר".

לך שתה מים ותחזור, אני ופותחת האשכול עובדים באותה עבודה באותה חברה בדיוק, לכן אני באמת יודע מה היא מרגישה בעבודה יותר טוב ממך ומכל אחד אחר.

מבחינת האנשים שבנו את הפירמידות, אתה לא באמת רציני נכון? התכוונתי לעבודה הקשה שהם עשו, בטח שיותר קשה מכל מה שאנחנו עושים כיום.

האמת שלא טרחתי לקרוא את תגובתך, אבל עכשיו משקראתי אז אני יכול להגיד בפה מלא שלא כתבת כלום למעט אוסף קלישאות ריקות מתוכן. מבחינת "עשי מה שטוב לך" ובלה בלה בלה. אז אולי אני לא חכם יותר...אבל לפחות אני יודע מי חכם פחות.

שא ברכות.

כל דבר שעושה לך רע, בפירוש אל תמשיכי איתו. תמצאי לך עבודה אחרת, שתגרום לך לחייך.


אולי אל תפרשי מיד, אבל תחפשי את העבודה שכן תגרום לך הנאה ואז תתפטרי מהקודמת.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

אני לגמרי מבינה אותך! אני חושבת שאין טעם להמשיך במה שאין בו סיפוק, אבל מעבר לזה צריך לבדוק האם זה בגלל שיש לך תקופה ממש קשה?? כמו שתארת בהתחלה- ימים לא טובים שבהם נראה שהכל הולך לא טוב וצריך לעזוב הכל! אני חושבת שבתקופה כזו אין דעה שקולה כל כך שיכולה להחליט, ולכן צריך לנסות לעבור את הימים האלה ורק אז להחליט האם הבאסה היא בגלל העבודה שכדאי לעזוב או שפשוט היו ימים לא טובים ואז נראה היה שגם העבודה לא טובה!!

מקווה שעזרתי ולא יוחלטו החלטות גורליות שאחכ ירצו להשיב את הזמן לאחור

יש לי שתי תשובות לגבי העבודה: קודם כל כמו שרובם אמרו כאן: אם את מחליטה לעזוב את העבודה, אז חשוב שתתחילי לנקוד בצעדים לחפש עבודה חדשה. אבל לא לעזוב את העבודה הזו עד שיש לך ביד משהו. העבודה החדשה לא חייבת להיות משהו מבוסס, כי קשה לפעמים להשיג משהו כזה, זה יכול להיות גם כמה עבודות מזדמנות שיכולות לאפשר לך באותו זמן לחפש את העבודה המבוססת שלך (עם חוזה והכל). שתהיה לך הכנסה קטנה לפחות לכמה חודשים עד שתצליחי למצוא עבודה כרצונך.
רעיון נוסף בדיוק כמו שאמרה חברתך לעבודה - להתחיל עשות פסיכומטרי, אפילו אם את לא יודעת מה את רוצה ללמוד, אבל להתחיל בצעדים כלליים למשהו. אח"כ תחליטי מה את רוצה ללמוד. יש לך עד שנה הבאה - עד זמן ההרשמה.
זה היה החלק השכלתני.
ועכשיו לתשובה שלי לגבי האם לעזוב את העבודה או לא.
אם אני הייתי במקומך הייתי מבצעת מבחן קטן ופשוט מאוד על עצמי כדי לדעת האם הצעד הזה נכון לי או לא. אני מאמינה גדולה בתגובות הגוף וכן ברגשות.וכמובן שיש קשר הדוק מאוד בין מחשבות, רגשות, תגובות הגוף ועוד דברים. לפעמים אם רוצים לדעת משהו, מה באמת קורה - מספיק לשאול את אחד החלקים האלה כדי לדעת את האמת. מכיוון שכולם קשורים בקשר הדוק - כל אחד יספק לך את השובה הנכונה.
אז המבחן הוא פשוט בהחלט. כשאת חושבת על "חעזוב את העבודה" - מה התחושה הראשונית שעולה לך בגוף? מה ההרגשה הראשונה שעולה לך בגוף? ממש התגובות הראשוניות, בדיוק לפני שחשבת הלאה על כל הבעיות שנוצרות עם הצעד הזה. אם התחושה הראשונה ראשונה, עוד לפני שהספקת לחשוב מחשבה אחרת, היא סוג של שמחה, התלהבות קטנה, מין חיוך כזה רגעי, טונוס השרירים בגוף פוחת, קצת פחות מתיחות בגוף (מדובר של שינויים נורא קטנים, אבל לא בלתי מורגשים) - אז זה הצעד הנכון עבודך. אם לא - אז לא. זכרי כשאני מדברת על תגובות הגוף, אני מדברת על תזוזות מאוד קטנות. שינויים במתיחות של השרירים. אני גם מדבר על רגשות ראשוניים שעולים, בדיוק כמו עליית אסוציאציה בראש. לכל מחשבה שעוברת לנו בראש יש תגובה רגשית. לפי התגובה הרגשית אנו יכולים לדעת איפה אנו נמצאים בסקלה - האם אנו בדרך הנכונה לנו או לא.

לגבי החלק הרגשי שלא קשור לעבודה - זה רק להילחם בכל דרך שאת יודעת.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

כולכם צודקים במידת מה...
אני מסכימה עם מה שמריאל אמרה, לחשוב על העבודה ועל זה שאני עוזבת אותה, ולראות מה אני מרגישה. ובכן, התשובה היא הקלה.
אבל זה לא נגמר בזה, גם חרוב ו-Sycofat צודקים...
יש משהו מעבר לעבודה, משהו שלא נותן לי שקט אפפעם. לא מצליחה להתרצות מכלום... לא יכולה להעלות חיוך אמיתי על הפנים, לא רואה בשביל מה לקום בבוקר.
העבודה היא רק טריגר- היא לא הגורם האמיתי כנראה.
ברור שמנסים להלחם בכל דרך שאפשר ובכל הכוח. אבל התעייפתי.

אני אהיה לי אש מאנשים קרים

ציטוט:

במקור נכתב על ידי persephone יש משהו מעבר לעבודה, משהו שלא נותן לי שקט אפפעם. לא מצליחה להתרצות מכלום... לא יכולה להעלות חיוך אמיתי על הפנים, לא רואה בשביל מה לקום בבוקר.

אני מאוד מבינה אותך. חוסר השקט הזה שמלווה אותך תדיר, גם ברגעים שמחים.
בפעמים הכל כך מועטות שחוסר השקט הזה נרגע - זה קרה לי באופן בלתי רצוני ואין לי שליטה על זה.
אני מניחה שהוא נובע מחוסר וודאות פנימית כלשהי. מה שיכול לפתור חוסר וודאות זה דווקא להיות שלמה עם עצמך. כל דבר הכי קטן שאת עושה - להיות שלמה איתו. אני יודעת שזה קשה להיות שלמה עם כל דבר קטן, אפילו עם זה שבחרתי עט X ולא עט Y (אישית לי זה משמעותי).

אני גם מבינה את ההתעייפות מלהלחם. פשוט: כמעט לא רואים תוצאות בשטח, אז אין תמריץ. ייתכן שבמצב כזה פשוט צריך לעזוב הכל כמו שזה - מבולגן, עכור, עגום וזהו. לנוח ולא להילחם זמן מה מועט. וייתכן שצריך לשנות טקטיקה. לנסות ולחפש דרך אחרת, דרך שעדיין לא מוכרת לך שתוכל לעזור לך להתמודד עם דברים כאלה.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

אני חושבת שצריך לאזן..
הכוונה היא שלעשות את הדבר שאתה חייב ובאותה מילה לעשות דברים שאתה אוהב
ככה אולי לא הכל יראה רע ומעצבן..

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.