לק"י
יש זמנים טובים

ויש זמנים פחות.

שלשת השבועות שבין י"ז תמוז לט' אב, 'ימי בין המצרים',

הם מהזמנים שפחות...

בי"ז בתמוז לפני כ-2500 שנים, חיילי האימפריה הבבלית הבקיעו את חומת העיר ירושלים לאחר מצור ממושך.

וב-ט' באב, אותו יום מר ונמהר -

העלו את בית המקדש באש והחריבו את ירושלים.

ממש באותו יום, ט' באב, חמש מאות שנה לאחר מכן, לאחר שעם ישראל חזר לאדמתו ושיקם את חייו הלאומיים-

החריבו הרומאים את בית המקדש השני,

ושלחו אותנו לגלות של אלפיים שנה.

זאת בנוסף לצרות רבות ומשונות שהתנקזו לימי 'בין המצרים' במהלך ההיסטוריה.

מאז ועד עצם היום הזה נהגו יהודים בכל הדורות מנהגי אבילות בתקופה זו, ממש כאילו מת להם מישהו קרוב, כל שנה מחדש.

אז?

מה הוא אותו "בית מקדש",

שאנחנו עושים כזה ענין גדול מחורבנו?

מה הוא אותו "הר הבית",

שעצם שמו מעלהֵ מטען של מריבות, מאורעות ומה לא?

למה בשלש תפילות ביום

מזכירים את הכמיהה למקדש ולבניינו?

בית המקדש זה הבית של א-לוהים בעולם שלנו.

המקום הכי קדוש, הכי טהור, בית ששכינה שורה בו.

הנקודה שממנה נברא העולם.

מקום שבו בן-אדם יכול לבוא לפגוש את א-לוהים.

היום אין מקום כזה.

שממונו וחורבנו ממש נוגע, מוחשי, כואב.

היום זוהי סתם אדמת מריבה,

אבל זהו מקום שהיתה בו פעם השראת שכינה.

ומקוים שיום אחד היא תשוב...

איננו אבלים רק על החורבן שהיה, הצער הוא על מה שעוד אין.

לא חורבן המקדש בלבד,

אלא על שעדין אין לנו בית.

לכל אחד יש את המקדש האישי שלו.

את הנשמה שלו, שלפעמים חרִבה ולפעמים נבנית.

לפעמים אפילו לא מרגישים בקיומה.

יש לנו את היכולת לתקן ולבנות את המקדש האישי שלנו, לברר את דרכנו ואת מעשינו ולא לתת לחשבון הנפש לעבור לידינו, מאחורינו. כשהמקדשים הקטנים ייבנו ויעמדו זקופים, נהיה מוכנים למקדש הגדול, הבית העולמי, שיחזיר את השכינה לעולמנו.

הרגשתי שנורא חשוב שייכתב על זה משהו.אולי כולכם,כרובכם לא תתחברו, לא תבינו איך זה קשור..בכל מקרה מה שאני מבקשת זה רק קריאה, רק התבוננות. אחרי הכל אני חושבת שכמה שהיהדות נראית רחוקה לפעמים, אפשר לקרב אותה.אפשר למצוא לה מקום אם באמת רוצים. את הקטע הזה אני לא כתבתי, ונכון שאפילו לי קשה היה להתחבר לחורבן, אבל בדיוק כמו הסיום לכל אחד יש את החורבן שלו.בשנתיים האחרונות החורבן הזה גבה את כל עולמם של אנשי גוש קטיף וחומש, והכאב הזה, הכאב הזה-ששוב לא יראו הבית, ששוב לא יכולו לטייל בשבילים, בגנים נוגע בכולם.בוא נתחבר לחורבן כדי להבנות ממנו, כדי לצלוח את הפעם הבאה-שלא תקרה,שלא תהיה.שיהיה לאלו הצמים צום מועיל, בעל התבוננות ומחשבה עמוקה, ולאלו שאינם צמים, אני מקווה שלפחות זה נותן נפח קצת שונה ליום הזה, קצת מאיר אותו בצורה אחרת.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

תודה, לקחתי איתי :]
צום קל