|
[בעיה] בעיה קשה מאוד עם חברה שלי (דיון מאוד ארוך. מאוד.)
*אני כבר מזהיר, הדיון זה עומד להיות מאוד-מאוד-מאוד ארוך, אבל חשוב לקרוא את כל הפרטים כדי להבין את הבעיה שלי. הוא גם כתוב בצורה "סיפורית", אז הוא נשמע די לא אמין, אבל זאת פשוט הצורה שהכי נוח לי לספר בה את זה. בבקשה, רק אנשים רציניים. זאת בעיה מאוד רצינית, ואני לא רוצה תגובות כמו "וואי אחי זה ארוך אני לא הולך לקרוא את כל זה עכשיו". תודה.
-------------------- -------------------- --------------------
טוב, קודם אני אציג את עצמי.
שמי הוא קארין (כן, אני בן), אני בן 18 וגר במזכרת בתיה.
יש לי חברה (נקרא לה "שרית" לשם הדיון) כבר כחצי שנה, והיינו ביחסים מאוד טובים.
הסיפור שלי מתחיל לפני שבוע וחצי בערך.
אני ושרית יצאנו לסרט, וכשנכנסו לאולם גילינו שהאולם די ריק חוץ ממספר מועט של אנשים (זה היה סרט שרץ כבר כמה שבועות באקרנים),
אז החלטנו לשבת בכיסאות די מרוחקים ומבודדים באולם, במחשבה שאולי במשך הסרט יהיה לנו חשק... להשתעשע.
אז הסרט התחיל, ובערך חצי שעה לתוך הסרט פתאום התחילה לי זקפה. אני בן 18 כמו שכתבתי, וכמו שאתם בטח יודעים, בגיל הזה ההורמונים קצת מתפרעים.
בכל מקרה, שרית שמה לב לזה, אבל התעלמה באלגנטיות וזה עבר.
אחרי עוד מספר דקות שוב התחילה לי זקפה, הפעם יותר חזקה ויותר גדולה ממקודם.
שרית שוב שמה לב לזה, והפעם הסתכלה אלי ישר לעיניים וחייכה.
שאלתי אותה למה היא מחייכת, והיא ענתה לי: "אתה יודע, הסרט הזה לא מעניין כל כך בכל מקרה... אולי אתה רוצה לחזור לבית שלי?"
"כמובן" אמרתי, וחייכתי אליה בחזרה. "אבל לא כל המשפחה שלך בבית?"
"לא, ההורים שלי ואחותי נסעו לחו"ל לשבועיים, רק האח הקטן שלי נמצא"
אז עזבנו באמצע הסרט, שבאמת היה משעמם, והלכנו לבית שלה.
כבר בכניסה לבית שלה כמעט ולא הצלחנו לשלוט על עצמנו, אבל התאפקנו עד שנכנסו לבית שלה.
נכנסו דרך הדלת די מהר, מחובקים אחד עם השני ומתנשקים, ואח שלה בדיוק ישב על הכורסא וראה טלוויזיה. הוא סובב את הראש אלינו, חייך, ואמר "אני לא אפריע לכם...".
הייתי קצת מובך, אבל זה לא נראה שזה הפריע לשרית.
הלכנו לכיוון החדר של שרית, ורק אז שמתי לב שאחיה של שרית (נקרא לו שלומי לצורך הדיון) ישב רק בתחתונים.
חשוב להגיד שעד האירוע שעוד מעט אגיע אליו החשבתי את עצמי לסטרייט גמור,
אבל באותו הרגע, חשבתי שאני אוכל להיות הומו בשביל הבחור הזה. הוא היה שחיין, והיה לו גוף נהדר.
באותו הרגע שמתי לב שהזקפה שלי התחזקה שוב, אז הוצאתי את המחשבות האלה מהראש ומיהרתי עוד יותר לחדר השינה של שרית.
אני לא רוצה להתרברב, אבל לפי שרית אני מאהב לא רע. אני לא "מאובזר" יותר מדי, ממוצע, אולי אפילו פחות, אבל כנראה אני יודע איך לתפעל את הציוד בצורה נכונה.
מה אני אגיד לכם, עשינו את זה כמו שפנים באותו הלילה, וזה היה אחד מהלילות היותר טובים שלנו ביחד, מבחינה אינטימית ומבחינה מינית.
אבל, בזמן הפעם השלישית (כן, שלישית. היה לשנינו הרבה זמן והרבה כוח) ש"עשינו את זה",
פתאום עלתה לי התמונה של אח שלה לראש, יושב בתחתונים. עצרתי. היא שאלה אותי "הכל בסדר?"
עניתי לה שכן, והוצאתי את התמונות האלה מהראש, במחשבה שזה סתם בגלל הלהט וההורמונים.
המשכנו, ואז, ממש לפני שגמרתי, שוב עלתה לי התמונה שלו לראש. הפעם לא הצלחתי להוציא אותה, וגמרתי אפילו יותר חזק מהפעם הקודמת.
נשכבתי לצידה, מחובקים, ולא הצלחתי להפסיק לחשוב. מה קרה לי? האם זה באמת סתם מההורמונים ומחוסר הוודאות הכללי בגיל הזה, או שאני באמת... נמשך אליו?
התעלמתי מזה, והלכנו לישון ביחד.
בבוקר התעוררתי לבד במיטה. התלבשתי, יצאתי מהמיטה וחיפשתי את שרית.
פגשתי את אח שלה במסדרון, ונכנסתי ללחץ. הרגשתי כאילו אותו זיינתי אתמול, ולא את שרית.
שאלתי אותו איפה שרית, אז הוא אמר לי שהיא יצאה לקנות כמה דברים במכולת, ושהוא נכנס להתקלח.
הוא אמר לי שאני ארגיש בנוח לקחת משהו מהמקרר לאכול אם בא לי, או לראות טלוויזיה. נפרדנו שם, אני הלכתי למטבח לאכול משהו והוא הלך למקלחת.
אכלתי דגנים בחלב, מה שאני אוכל כל בוקר מאז התחיל החופש, ואז הלכתי לראות טלוויזיה.
פתאום התחלתי להרגיש כאב בטן נוראי, הרגשתי כאילו אם אני לא אלך לחרבן עכשיו אני אשלשל להם על כל הכורסא.
רצתי כמה שיותר מהר לשירותים, ופתחתי את הדלת בלי להסתכל בכלל.
ושם הוא עמד. ערום לגמרי. פתאום עבר לי כאב הבטן לגמרי.
כמובן שכיסיתי את העיניים שלי כמה שיותר מהר וצעקתי "לא ראיתי כלום, לא ראיתי כלום!", אפילו שראיתי לא מעט... מה"ציוד" שלו.
הוא התכסה במגבת שהייתה מונחת בצד, ואמר לי "אתה יודע, כדאי שתדפוק בפעם הבאה."
מה שהפתיע אותי היה שהוא לא אמר את זה בכעס, אלא בנימה נחמדה, כמו עצה חברית.
אמרתי לו שאני מאוד מצטער, והוא אמר לי שאין בעיה, שהוא לא מתבייש בשום דבר, אבל שכדאי שאני אזהר בבתים של אנשים אחרים.
הנהנתי לחיוב בביישנות, ולפתע הוא שאל אותי "אז מה דעתך?"
לא ידעתי מה להגיד. להגיד שהוא בחור מאוד נאה נשמע קצת "הומואי" מדי (לא שיש איזו בעיה עם זה), אבל לא יכולתי שלא להרגיש זקפה מתחילה במכנסיים שלי.
עשיתי כאילו בחנתי אותו מלמעלה למטה, ואמרתי לו "לא רע, לא רע". זה נשמע טוב. לא הומואי, לא הומופובי, באמצע. תשובה טובה, סה"כ.
"גם אתה בכלל לא רע בעצמך" הוא ענה לי.
חייכתי והסמקתי, לא ידעתי מה לענות. היה שקט למשך כמה שניות, עד שהוא סוף סוף אמר משהו: "אז... רוצה לעשות את זה?"
לזה לא הייתי מוכן. הוא היה הומו?! הסתכלתי עליו בבהלה, לא ידעתי מה להגיד.
הוא שוב התחילה לדבר: "נו, באמת, אתה באמת חושב שלא ראיתי את הדבר הזה שגדל לך במכנסיים?"
הסתכלתי למטה ופתאום ראיתי שהייתי במצב "חימוש מלא" אם אפשר לקרוא לזה ככה.
הסמקתי ואמרתי לו שזה ההורמונים בגיל הזה, ואני לא שולט על מתי זה קורה לי, ושאולי כדאי שאני אלך הביתה.
שאלתי אותו "אתה הומו?"
הוא אמר לי שהוא דו-מיני, ושהוא עדיין לא סיפר את זה לאף אחד. "אז, אתה רוצה לעשות את זה או לא?"
התלבטתי. מצד אחד, כבר הבנתי באופן די ברור שאני נמשך אליו בצורה רצינית, והתחלתי להתמודד עם העובדה שאולי גם אני דו-מיני, או אפילו הומוסקסואל.
מצד שני, אני יוצא עם אחותו! ואני נמשך גם אליה ואוהב אותה. איך אני אמור להסתיר ממנה את זה? טוב, הדרך הכי טובה להתמודד עם זה היא פשוט... לעשות את זה, לא לחשוב בכלל.
מכאן אתם יכולים כבר לדמיין (אם אתם רוצים) מה קרה. החוויה ההומוסקסואלית הראשונה שלי.
וכאן, להפתעתכם, רק מתחילות הבעיות. שרית חזרה הביתה הרבה אחרי שכבר סיימנו והחבאנו את כל ה"עדויות",
אני ישבתי מול הטלוויזיה בסלון, עדיין מנסה לעכל מה קרה, ושלומי שיחק במחשב בחדר שלו.
שרית אמרה שהיא מצטערת שלקח לה כל כך הרבה זמן לחזור, אבל היא נתקעה באיזה פקק בגלל תאונת דרכים.
אמרתי לה שאין בעיה, והיא שאלה אם אני ושלומי הסתדרנו בזמן שהיא לא הייתה.
אמרתי לה שהסתדרנו מצויין, אבל לא אמרתי איך.
היא שאלה אותי אם בא לי לצאת שוב הערב לאנשהו, אבל אמרתי לה שאני כבר עייף אחרי כל הלילה הזה, ושאני חושב שאני אלך הביתה עכשיו.
היא אמרה שזה בסדר, שהיא מבינה אותי, ואני הלכתי הביתה.
כשהגעתי הביתה אח שלי בירך אותי, ושאל אותי איפה הייתי. עניתי לו שנשארתי אצל שרית בלילה, והוא פשוט התעלם והלך לחדר שלו.
אני הלכתי לחדר שלי, ונפלתי על המיטה. ניסיתי לעכל את כל מה שקרה. נרדמתי אחרי כמה דקות.
התעוררתי בערך שלוש שעות מאוחר יותר בגלל שהטלפון צלצל ואף אחד לא ענה.
עניתי, ומהצד השני של הקו שמעתי את אח של שרית, שלומי.
"מה קורה?" הוא שאל אותי.
"אמממ... הכל בסדר..." הייתי מופתע לגמרי. "משהו קרה?"
"לא, כלום, סתם רציתי לפגוש אותך מתי ניפגש שוב."
ניפגש שוב? "מה זאת אומרת 'ניפגש שוב'? אתה מתכוון לשרית?"
"לא, אני מתכוון אלי ואליך." הוא ענה.
לזה לא ציפיתי, לגמרי. חשבתי שמה שהיה בינינו הייתה התנסות חד פעמית, חקירה של צדדים אחרים בהתבגרות.
"אני לא יכול להיפגש איתך, אני נפגש עם שרית, אחותך, אתה זוכר?"
"אה, אוקי...". שמעתי היסוס בקול שלו. "אתה בטוח?" הוא שאל אותי.
אמרתי לו שכן, ושנינו סיימנו את השיחה.
עכשיו כבר הייתי ממש מבולבל. הוא התייחס למה שקרה בינינו ברצינות?
חשבתי שזה היה משהו חד פעמי! האם כדאי לי לספר על זה לשרית?
לא, לא כדאי. אני אשמור את זה לעצמי בינתיים.
המשכתי במהלך היום הרגיל שלי, מנסה להדחיק את המחשבות על מה שקרה.
בערב, שרית התקשרה. מה היא יכולה לרצות, הרי אמרתי לה שאין לי חשק לעשות משהו הערב.
שמעתי אותה מהעבר השני של הקו "שלום קארין". הקול שלה נשמע שונה, כאילו היא מדחיקה משהו. "אני רוצה להיפגש איתך הערב."
"שרית, כבר אמרתי לך, אני די עייף, ואין לי כל כך כוח."
היא ענתה לי בקול החלטי/הססני: "זה חשוב". יכול להיות שאח שלה אמר לה משהו? יכול להיות שהיא גילתה את זה לבד?
קבענו שניפגש במסעדה באזור שלנו בערב.
שוב המחשבות והתהיות התחילו להציף אותי. על מה בדיוק היא רוצה לדבר?
היום עבר מהר מהצפוי, וכבר לפני ששמתי לב הגיעה השעה שבחרנו להיפגש בה.
הגעתי למסעדה, וראיתי שהיא כבר יושבת שם. כנראה איחרתי בכמה דקות.
נכנסתי, התיישבתי ואמרתי לה שאני מצטער על האיחור.
היא התחילה את השיחה בנימה רצינית "קארין, אח שלי סיפר לי ש... קיימתם יחסי מין הומוסקסואלים."
וואו, זה היה מהיר. וכואב. ומפתיע. וכל מילה אחרת שיכולה לתאר מצב כזה שעדיין לא חשבתי עליו.
עצרתי, חשבתי מה להגיד, ובסופו של דבר יצא לי רק "אאהההה..." ארוך.
אז, היא פשוט אמרה "אני לא חושבת שנוכל להתראות יותר." ועזבה את המסעדה. ככה, בכזאת קלות.
אני פשוט ישבתי שם, בפה פעור, עיניים פקוחות לרווחה, מסתכל על האוויר,
עד שבסופו של דבר מלצר כלשהו בא להציע לי משהו לשתות. סירבתי, ועזבתי את המסעדה.
כל הדרך עברה לי בשנייה. חלק מהזמן ריחפתי במקום אחר, חלק מהזמן כעסתי כל כך שפשוט לא שמתי לב איפה אני.
למזלי, הצלחתי להגיע הביתה בשלום. פתחתי את הדלת, וראיתי פתק שאמא שלי השאירה, שהיה כתוב בו "הלכנו למסעדה, נחזור מאוחר יותר. באהבה, אמא."
שתי שניות אחרי שקראתי אותו כבר שכחתי מה היה כתוב בו. הייתי כל כך... לא שם.
רצתי לחדר שלי, והתקשרתי אל שרית. אח שלה ענה לי.
אפילו לפני שהוא הספיק להגיד "שלום", כבר שאלתי אותו "מה אמרת לה?"
הוא ענה לי שהוא סיפר לה את האמת.
"הרסת לי את החיים!" צעקתי עליו. הוא פשוט הגיב באדישות "טוב, מצטער."
ניתקתי. שכבתי במיטה כמה דקות, ובסופו של דבר יצאתי החוצה ורציתי לנסוע לבית של שרית.
שרקתי למונית, וכאשר היא התקרבה,
לוחית הרישוי אמרה "Fresh", היו לה קוביות במראה,
אם יכולתי להגיד כל דבר, המונית הזאת הייתה נדירה,
אבל חשבתי "נה, תשכח מזה - הביתה, לבל-איר!"
עצרתי ליד בית בסביבות 7 או 8
וצעקתי לנהג "יו, נריח אותך מאוחר יותר!",
הסתכלתי על ממלכתי, סוף סוף הייתי שם,
לשבת על כיסא מלכותי בתוך הנסיך של בל-איר. |
ראשי
צ'אט
23-07-2007, 15:16
מצב כלאיים
