10-08-2007, 18:01
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 17.05.03
הודעות: 4,101
|
|
|
סגירת מעגל.
כן, גם מנהלים לפעמים כותבים על חייהם. 
לאחרונה, ייצא לי לעשות משהו. משהו שאנשים לפעמים לא משלימים בחיים שלמים. אני סגרתי מעגל. וההרגשה... עילאית. ורציתי לשתף אתכם בזה...
אני התגייסתי ב05.08.2001, לגדוד חרוב. זהו גדוד חי"ר אשר אחראי על נתח עיקרי משכם. זאת ה"מיוחדות" שלו. כמעט ואין מבצע בחלק של שכם שהיא שלו - מבלי שהגדוד מעורב בו ולא משנה של מי.
יצאתי לקורס מ"כים מוקם ופיקדתי על חיילים במשך כ8 חודשים: טירונות, אימון מתקדם ועלייה לקו. הייתי אמור לצאת לקורס קצינים. אבל, אז, 3 ימים לפני היציאה לקורס - אלוהים יידע אותי שיש לו תוכניות אחרות משלי.
היה לי חשד לאירוע רפואי כלשהו (ההסבר פשוט ארוך מדיי) - מה שהוביל לירידה אוטומטית בפרופיל. מ97 ל24. למעשה, אמרו לי "שב, בבית, תנוח שנה - ותחזור עם פרופיל 97 כמה חודשים מעטים לפני השחרור".
לא היו הרבה רגעים בחיי שבהם באמת בכיתי. זה היה אחד מהם. אספתי את עצמי. כעבור 10 דקות מתום הוועדה הרפואית שהורידה לי את הפרופיל - התייצבתי בתא המתנדבים בתל השומר. החלטתי שאני לא אשב בבית - בזמן שחיילים שאני אימנתי שומרים עליי בשכם.
ניתנו לי כמה תפקידים בשייטת 13. תפקידים מכובדים. משפיעים. חשובים. תורמים באופן ישיר לאימונים וללחימה של השייטת. כולם העריכו את זה מאוד. מה שלא גרם לי להרגיש פחות סמרטוט. לא רציתי לתרום או לעזור. אני רציתי לעשות.
6. זה מספר הוועדות הרפואיות שהייתי בהן בניסיון להעלות את הפרופיל. עשרות הפניות ובדיקות (שכולן חזרו תקינות) לא הצליחו לשכנע. רק אחריי 11 חודשים חזר לי הפרופיל. 4 חודשים לפני השחרור. חסר תועלת בעליל.
במילואים שובצתי לחי"ר. המילואים הראשונים שלי - למרות שאני משוחרר זה 3 שנים - היו בצו 8 האחרון. לצערי, לא לקחתי חלק פעיל בקרבות.
ביום ראשון האחרון, 05.08.2007, 6 שנים בדיוק מהגיוס, הלכתי לאימון גדודי. זה לא היה אימון רגיל של מילואים. זה היה... כמו סדיר. לינת שטח בציליות שבנינו, מנות קרב, מטווחים, תרגילי לחימה שונים, מסעות... היה מעולה.
השיא, היה בתרג"ד. התרג"ד - תרגיל גדודי - הוא תרגיל של הסתערות חי"ר (עם סיוע של 2 טנקים חביבים) במסגרת של גדוד. בתרגיל, רצתי, יריתי rpg, ואז הסתערתי. בסיום, נפתחו האלונקות בשביל ה"פצועים".
סופסוף, חזרה ההרגשה ההיא. הלחימה, האחווה בין החבר'ה, הבדיחות והעקיצות, המור"קים ו... הכל.
תמיד רציתי להיות בחי"ר. מיום סיירות פרשתי כי החלטתי שאני לא רוצה את זה - למרות, שכמעט סיימתי אותו בלי הרבה מאמץ. ליום גיבוש צנחנים/דובדבן - לא הלכתי. אני רציתי חי"ר. לפני כ4 שנים - החי"ר נלקח ממני. לקח לי מאבק לא קטן - אבל, חזרתי.
אני לא יודע מה קיוותי להעביר באשכול הזה. לא יודע אם הצלחתי להעביר את מה שאני מרגיש. איך מעבירים רגשות במילים? זה כמו שאני אכתוב לכם עד כמה אני אוהב את המלאכית שלי, יפעת. רגשות לא מבינים. רגשות מרגישים.
זהו. אני ממש מצטער על האורך. תודה לכל מי שקרא.
_____________________________________
נערך לאחרונה ע"י חרוב בתאריך 11-08-2007 בשעה 13:05.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
