 |
22-08-2007, 00:42
|
|
|
|
חבר מתאריך: 22.08.07
הודעות: 3
|
|
|
יאוש
ערב טוב לכולם,
זה התחיל בעבודה, הכרתי אותה שמה, בהתחלה זה רק היה חיוכים, לאחר כחודש מצאתי עבודה טובה יותר ועזבתי, היא באה אלי והביאה לי את מספר הטלפון שלה. זה התחיל בפגישות נעימות, לאחר זמן מה זה עבר לנשיקות , רק אז הבנתי שאני מתחיל להתאהב. הייתי כל כך מאושר, הרגשתי שהיא פשוט מספקת לי משהו שהיה חסר לי, משהו שבסוף יום קשה אתה בא אליו, מחבק אותו ומדבר איתו, על הכל.
לא היינו חברים, זה הפריע לה, רק שאני חשבתי שזה תלוי בי ומתי שאומר לה שאני רוצה היא ישר תסכים. הרגשתי כאילו שהיא רוצה אותי, טלפונים, SMSIM, הודעות באינטרנט.
בשלב מסוים היא התחילה להתקרר, לא כל כך רצתה להפגש כבר, הרגשתי תסכול, הייתי צריך אותה, זה המשיך במריבות, עד שאמרתי לה שאני מרגיש אליה משהו ואני רוצה, היא אמרה שהיא לא, היא פשוט לא רואה את זה ככה. התעצבנתי, ניתקתי איתה קשר לחודש, אותו חודש היה סבל, פשוט סבלתי , הרגשתי רע, הרגשתי שהיא חסרה, אבל לא יכולתי לומר לה את זה.
פוטרתי מאותה עבודה, רציתי לחזור לעבודה הישנה, זה לא היה ממש בגללה, אבל ידעתי שאני אראה אותה שמה, אולי יהיה סיכוי להחזיר את הכל. חזרתי, חזרתי לדבר איתה, בהתחלה זה לא היה ממש נעים, השיחות חזרו לפחות, חזרנו להפגש והכל התחיל שוב. זה היה ככה עוד כחודש.
עד שלפני שבועים היא סיימה הכל שוב, אמרה שהיא רוצה להמשיך אבל בלי נשיקות, ידעתי שזה בעצם הסוף.
אני יודע שהיא לא אוהבת אותי, אבל אני רואה אותה כל יום בעבודה, אני מנסה להראות הכי קול שיש, כאילו שכל העניין לא מפריע לי, אבל זה כן, זה מייאש אותך, הידיעה שזה נגמר והפעם סופית. אני לא רוצה לראות אותה, אני רוצה לשכוח אותה, אבל הלב שלי לא.
אני מרגיש שככה הרגשות שלי אליה לעולם לא יעלמו, ואני לא יודע מה לעשות כבר.
בתודה,
בן אדם מיואש. |
|
ראשי
צ'אט
מנהל פורום 
מצב כלאיים
