11-08-2007, 17:08
|
|
|
|
חבר מתאריך: 15.08.06
הודעות: 2,784
|
|
|
אולי כדאי ללמוד משהו מהאוהדים הגרמנים
http://www.sport5.co.il/articles.as...D=23877&lang=he
הזיכרון ההיסטורי במאה ה-20, ועוד יותר מכך במאה ה-21, מעוצב דרך צילומים. בסופו של דבר אירועים, גדולים ככל שיהיו, מסתכמים הרבה פעמים בזיכרון צילומי ספציפי. הסמל הוויזואלי של מלחמת ששת הימים הוא התמונה המפורסמת "צנחנים בכותל". הצעידה על הירח של ניל ארמסטרונג, לחיצת היד של רבין וערפאת ועוד אינספור דוגמאות. התמונות מייצגות אירועים, לעתים תהליכים. גם בספורט זה לא שונה: החגיגה האקסטטית של מארקו טארדלי אחרי שכבש את השער השני לאיטליה בגמר מונדיאל 1982; הדמעות של מראדונה אחרי ההפסד בגמר 1990; הציפורניים של פלורנס גריפית ג'וינר.
התמונה הספורטיבית שנחקקה בזיכרון הקולקטיבי הגרמני בשנות ה-2000 היא של אוהד שאלקה ממרר בבכי אחרי שחגיגות האליפות שלו ושל חבריו נקטעו בדקה ה-94 של המחזור האחרון בעונת 2001, כשפטריק אנדרסון כבש לזכות באיירן מינכן והשאיר אצלה את התואר. הבחירה באוהד מן השורה אומרת לא מעט על הכדורגל בגרמניה. מתבקש היה לסיים את אותה עונה עם תמונה של אוליבר קאן ושטפן אפנברג חוגגים, אולי לצד שחקני שאלקה דומעים. אך התקשורת והציבור הגרמני בחרו לנצור דווקא את אותו אוהד.
לכן הבונדסליגה, שנפתחת הערב (שידורים ישירים בערוץ הספורט, תקצירים כאן באתר ספורט 5) היא הליגה הטובה בעולם. רמת הכדורגל באנגליה, ספרד ואיטליה אולי יותר גבוהה, אבל הליגה הגרמנית טובה יותר. מדוע? בגלל המחויבות לצופה. זה לא מקרי שהבונדסליגה היא הליגה הכי פורייה, שמחה ואטרקטיבית באירופה; שכל שנה יש עלייה במספר הזרים הדרום-אמריקאים ושחקנים בעלי טכניקה נהדרת; שחברת "ארנה" משלמת 240 מיליון יורו לעונה כדי לשדר את המשחקים עם לפחות 16 מצלמות במגרש ואינספור הילוכים חוזרים וקלוז-אפים; ושבגרמניה יש מעל 20 אצטדיונים ברמה טכנולוגית וארכיטקטונית מתקדמת ביותר, דבר שאין לו אח ורע בעולם. לכל אלה יש גורם אחד: הקהל הגרמני.
בעידן בו המשחק הוא משני לדרכים השונות של קונצרני הכדורגל לעשיית רווחים כלכליים, גרמניה היא המקום האחרון בו אוהדי הכדורגל אינם פסיביים. ממוצע הצופים בבונדסליגה בעונה שעברה עמד על 40 אלף למשחק. ממוצע הצופים בליגה השנייה היה 17 אלף! אין מדינה באירופה שמתקרבת למספרים הללו. אנגליה היא היחידה שעוברת את ה-30 אלף. באיטליה הנתונים בסרייה A מזכירים את הליגה השנייה בגרמניה.
4 מתוך 10 המועדונים עם ממוצע הצופים הגבוה ביותר באירופה הם גרמנים. לעומת זאת, רק באיירן מינכן נכנסה לרשימת 15 המועדונים עם ההכנסות הגדולות ביותר. הסיבה פשוטה: מחירי כרטיסים. מנוי שנתי לאחת הקבוצות הגדולות בבונדסליגה במקום סביר באצטדיון עולה כ-150 יורו. בישראל יש קבוצות שמוכרות מנוי ביותר כסף. הכרטיס הזול ביותר למשחק בגרמניה עולה בסביבות 8 יורו, בממוצע מחיר כרטיס באצטדיון מפואר ונוח בבונדסליגה הוא כ-15-20 יורו. באנגליה משלמים היום 50 יורו למשחק. באצטדיוני הבטון המיושנים באיטליה ובספרד 35 יורו. לבורוסיה דורטמונד יש בשנים האחרונות ממוצע של מעל 70 אלף צופים במשחקי הבית (אצטדיון סיגנאל אידונה פארק מכיל קצת מעל 80 אלף מקומות) והיא נמנית באופן קבוע בין שלוש המובילות ביבשת בתחום, לצד ברצלונה ומנצ'סטר יונייטד. ובורוסיה דורטמונד של השנים האחרונות היא קבוצת מאד בינונית שרחוקה מהצמרת.
האקטיביות של האוהדים בגרמניה מרחיקה הרבה מעבר לנוכחות במשחקים. ב-1989 מונה הלורד טיילור לחקור את אסון הילסבורו, בו נהרגו 96 אוהדי ליברפול לאחר שיציע העמידה שלהם קרס. הדו"ח שגיבש טיילור – שהושפע גם מאסון הייזל – כלל המלצות כלליות בנושא בטיחות במגרשי כדורגל, ואחת הבשורות הגדולות שלו היתה הריסת יציעי העמידה באצטדיונים ברחבי אירופה. בשלב מסוים אופ"א אף הציבה את זה כתנאי לאירוח משחקים אירופיים. אלא שטיילור מעולם לא קבע שיציעי העמידה אינם בטוחים: "CONDITIONS AND FACILITIES FOR THE STANDING SPECTATORS ARE DEPRESSING". האוהדים הגרמנים יצאו נגד הריסת היציעים בקמפיין שנשא את הסיסמה הדו משמעית: SEATS ARE FOR BUMS. נציגים מ-23 מועדונים שונים הפגינו תדיר מול משרדי ההתאחדות ב-1994 ובסופו של דבר ניצחו. אופ"א אפשרה להתאחדות הגרמנית לאשר מגרשים על פי ראותה, ויציעי העמידה נותרו במגרשים.
לפני שבע שנים הוחלט בגרמניה כי תכנית סיכום המחזור המשודרת בערוץ הפתוח לכלל הציבור בשבת בערב, תידחה לשעה מאוחרת. הצעד הציני נועד לקדם את הערוצים בתשלום שקמו באותה תקופה ושידרו תכנית סיכום משלהם בשעות הפריים טיים. קבוצת לחץ של אוהדים הטילה חרם כללי מאורגן. באופן אחיד וגורף, הגרמנים לא התחברו ולא צפו בערוצים בתשלום וגם לא צפו בתכנית הסיכום המאוחרת בערוץ הפתוח. התוצאה: הרייטינג צנח לשפל חסר תקדים, ואחרי מספר שבועות תכנית סיכום המחזור בערוץ הפתוח חזרה לפריים טיים.
כרזה של פרנק ריברי בתלבושת בווארית על גבי כנסיה במינכן (AP). עוד אחד מהכוכבים הגדולים בעולם הגיע לגרמניה
גם היכולת של אוהדים בגרמניה להתארגן ולמחות נגד הקבוצות מרשימה. 42 אלף צופים למשחק הגיעו בעונה האחרונה למשחקיה של פ.צ קלן בליגה השנייה. אחרי פגרת החורף כ-5000 מהם נסעו לאסן למשחק קריטי במאבק על העלייה, וראו את קבוצתם מובסת 5:0 ולא מתקרבת לשער של היריבה במשך 90 דקות. חוג האוהדים החליט להביע מחאה על היעדר המאמץ, ובמשחק הבית הבא האצטדיון היה שומם לאורך כל המחצית הראשונה. בהפסקה נכנסו האוהדים בשאגות "רוצים לראות אתכם נלחמים".
מאחורי האוהדים בגרמניה עומד ארגון בשם BAFF – ברית אוהדי הכדורגל האקטיביים. הארגון עוקב ובוחן כל צעד של ההתאחדות ומנהלת הליגה (ה-DLF אחראית על שתי הליגות הבכירות), שהבינו מזמן כי לא ניתן לזלזל בכוחו. רק לפני חודשיים נערך בלייפציג כנס אוהדים של יותר מ-50 קבוצות בגרמניה, אליו הגיעו גם נציגים מההתאחדות ומהמנהלת. חלק מהאוהדים שם היו סקפטיים לגבי דרישותיהם, אבל לפחות ידעו שהם יכולים להעלות דרישות ובקשות באזני פונקציונרים במסגרת פורום מסודר.
בגרמניה כולם מבינים את כללי המשחק המאד פשוטים: בלי קהל אין כדורגל ובלי כדורגל אין קהל. לכן גם בעידן בו הכדורגל הוא תעשייה בגרמניה קשה למצוא משחקים ציניים שמסתיימים ללא שערים, כולל במעמדים חשובים. ולכן גם אם נדבר בשפת התעשייה, אוהדי הכדורגל בגרמניה מקבלים את המוצר הכי טוב בעלות הכי נמוכה
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
