שווים משהו הספרים שלו? בעיקר ימי הכלניות...

רציתי לשמוע קצת דעות עליו ועל הספרים שלו לאחר שלא מצאתי כמעט שום דבר בחיפוש.

תגובה מיידית:

סופר, המתיימר להיות היסטוריון, שייך לקבוצת ה"היסטוריונים החדשים" הפוסט-ציונים והפוסט מודרניסטים. תפנה אליי בפרטי אם תרצה הגדרות לפוסט ציונות, פוסט מודרניות, נרטיב (שיח) וכיוצב...

בקיצור נמרץ, יש המון "ביקורת" על הספרים שלו. כלומר יש שגיאות היסטוריות בוטות שגובלות בהוצאת לשון הרע שנועדו לשרת אג'נדה פוליטית של שמאל קיצוני מאוד.

מטרתם, לנגח את הטיעון המוסרי של מהדינה, באמצעות המצאת עבירות זוטות שבוצעו כביכול ע"י יהודים. ובכך להצדיק את התעמולה הערבית האנטישמית-אנטי ציונית. כלומר, אם יהודי אנס, תום שגב יואמר, היהודים אנסים!!!! , אם ערבי אנס, תום שגב ימצא הצדקות אידאולוגיות עבורו.

בבקשה תקרא:
http://www.global-report.co.il/mobi...&id=192991&c=il

http://www.nativ.cc/nativ3_2004/urbahn.htm

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אם יש לך כח, אולי תפתח מה שהוא בפורום "הסטוריה וידיעת א"י " , אני מניח שלא כולם יודעים באיזה
אנשים מדובר.

מחזק.

שייך לאותם "היסטוריונים חדשים" שמטרתם היא שכתוב ההיסטוריה כך שתתאים להשקפת עולמם. קריאה בספר שלו משולה לצפייה בסרט של אוליבר סטון - כדאי להגיע עם ידע מוקדם לגבי האירועים המוצגים אחרת יוצאים עם "ידע" לא ממש מדוייק (בלשון המעטה). שווה ערך ללימוד ע"פ ויקיפדיה בלבד.

! This is Sparta

אתה טוען שהאיש בעצם כותב את ההיסטוריה באופן מיניפולטיבי ומתעל עובדות כך שישרתו את האג'נדה שלו .
ואני טוען במה שהוא שונה מכל ההיסטוריונים האחרים שפעלו עד עתה בשרות הממסד? אני לא מביע שום עמדה פוליטית אבל אתה לא יכול לצאת נגד כתיבה כזו כשהיא יוצאת נגד הציונות .ולתמוך בכאלו המשרתים את הנרטיב הציוני .עד עתה היו היסטוריונים כמו אניטה שפירא למשל שהיו מגוייסים ע"י מפא"י על מנת לכתוב היסטוריה שתשרת את הנרטיב הציוני .הם ציירו תמונה כך שתתאים כאמור להשקפת עולם ציונית.

אמנם קוראים להם היסטוריונים חדשים אבל הם עושים שימוש מתודולוגי זהה לכלל ההיסטוריונים באנושות.הם כותבים היסטוריה כפי שהם רוצים שההיסטוריה תיראה.מכאן יצאו הביטויים כמו היסטוריה של מנצחים .אין כזה דבר אמת היסטורית . ישנן עובדות אבל הן ניתנות לתמרון כך שאין שוני מהותי בינם לבין היסטוריוני מפא"י למיניהם.

עין הסערה..רואים הכל ..ולא מאמינים.

כנראה שכבודו לא קרא את יוספוס פלביוס.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Rationalist כנראה שכבודו לא קרא את יוספוס פלביוס.

לא כל כך ברור לי למה התכוונת, ואני כן קראתי את "מלחמות היהודים".

"Perpetuo vincit qui utitur clementia"

הבאתי דוגמא לכתיבה היסטוריוגרפית שאיננה "כזו" (מניפולטיבית וכו').

כי "מלחמות היהודים" הוא שיר הלל לאספסיאנוס וטיטוס, שלא לדבר על כתב סניגוריה על מעשיו של פלביוס עצמו. פלביוס ישב ברומא, תחת שושלת הפלאביים בעת שכתב את הספר, והדבר בא לידי ביטוי לכל אורכו. שני הגנרלים הם אנשים משכמם ומעלה, אמיצים ללא חת, אהודים על חייליהם, רחמנים מעל לכל מידה סבירה, בניגוד גמור לאויביהם היהודים. פלביוס אפילו מנקה את טיטוס מחטא שריפת המקדש ומייחס את המעשה לחיילים בלתי ממושמעים.
אל תבין אותי לא נכון, אין לי צל ספק שחלק גדול מהאשמה לחורבן הבית השני אכן תלוי על כתפי הפלגים השונים בין תושבי הארץ (ובהתאם הריהביליטציה שהציונות עשתה למנהיגי המרד היא שגיאה), אך "מלחמות היהודים" הוא רק עוד דוגמא אחת להיסטוריה מגוייסת.

"Perpetuo vincit qui utitur clementia"

נהוג לחשוב שהוא דוגמא להיסטוריון אמין.

וכבר בזמנו נטען את ההיפך: זו הסיבה שהוא כתב את ספרו האחרון "חיי יוסף" שכולו כתב הגנה והתנצלות.

.

מי בזמנו טען את ההפך? אני מניח שאני יודע את התשובה, ואני מניח שאתה יודע מה אכתוב בתגובה. אנחנו עם קטן, קטנטן, וזה שיש בינינו כמה שמרשים לדעתם האישית על היסטוריון לבטל את כתביו לא משנה את העובדה שהוא מקור רציני, מעמיק וחשוב ביותר לתקופה שלמה (גם אם לא במאה שערים).

אני מכיר את שמם של לא מעט אישים בהיסטוריה שכתבו אפולוגיות, וכתיבה זו לא שינתה את האמת הבסיסית שבדבריהם (אולי אתה יודע מי התחיל את חיבוריו ב"מוקדש לאבות הקדושים של הכנסייה"?). אין לי ספק שאדם כמו יוספוס פלביוס נדרש ללא מעט הסברים.

"יוסטוס איש טבריה" - ככל הנראה היו עוד לא מעטים שקמו כנגדו, ובמיוחד אחרי מות טיטוס כשככל הנראה סר חינו. אם תקרא את חיי יוסף, תראה שהוא כתב הגנה מובהק של אדם שמותקף מכל הכיוונים - והאמת? ככל הנראה לא מאוד מוכשר בהגנה על עצמו משחלפה הילת הפטרונים שלו (דומיטיאנוס, אחיו של טיטוס, לא היה ממגיניו ככל הנראה). אותו יוסטוס היה מקציני המרד הגדול בגליל ונותר בחיים.

יש לא מעט מחקרים סביב הספר (הקצר) "חיי יוסף": כולם טוענים שהוא כתב הגנה כנגד אישומים מאוד רציניים. גם בלעדיו, ברור בקריאה ביקורתית היינו מגיעים למסקנה שאפילו ביחס לסטנדרטים של זמנו, יוספוס לא היה היסטוריון אמין במיוחד.

אגב: חוקרים המומחים בעניין טוענים כי הספר ("מלחמות".שכתוב במקור ביוונית) למעשה הוכתב ע"י יוספוס לכותב מקצועי שערך אותו בהתאם למלאכת הכתיבה ה"אקדמית" של היוונית הקלאסית (שפה מאוד קשה). הטענה נסמכת על העובדה שלא סביר שיוספוס שלט ביוונית ברמה שאיפשרה לו כתיבה (תחבירית) ברמה כזאת. בכל מקרה, "זה מה יש ועם זה ננצח".

.

מצד אחד מאשימים אותו שכתב אפולוגיות (ומה רע בזה? לכשעצמו? האם כל מי ששוכר עורך דין הוא בהכרח אשם כי הוא מתגונן?), ומצד שני מאשימים אותו שהן לא היו מספיק טובות (זה הסימן שמעיד על חוסר מקצועיותו?).

לא יודע. אם כמעט 2,000 שנה לאחר מותו מוצאים מגילות שנמצאות בדיוק איפה שהוא כתב שיימצאו, נדמה לי שיש בו מן האמינות.

קטע מויקיפדיה (מהערך על שמו). שים לב מי רואה אותו כאמין ומי לא:

רוב ההיסטוריונים והארכאולוגים סבורים כי אמינותו של יוסף כהיסטוריון רבה ביותר. כך למשל, מגן ברושי, האוצר הראשי לשעבר של היכל הספר בירושלים, והארכאולוג הראשי לשעבר של מוזיאון ישראל. טען במאמרו (ראה להלן) כי ישנה התאמה רבה בין כתבי יוסף לבין הממצאים הארכאולוגיים בכל מה שנוגע למרחקים, תיאור מקומות, ותיאורי קרבות. את ההתאמה הרבה הזו, גם באתרים שיוסף לא היה בהם, כגון מצדה, או בתיאור קרבות שיוסף לא נכח בהם בעת התרחשותם, מסבירים החוקרים בכך שלרשות יוסף עמדו מסמכים רשמיים רומיים - ה-hupomnemata. לעומת זאת, סבורים חוקרים רבים כי יוסף הפריז מאוד במספרי תושבים ובמספרי הרוגים בקרבות השונים.

לעומתם הרב אביגדור מילר בספרו "עם סגולה", המנסה להציג את ההיסטוריה היהודית מנקודת מבט אמונית והתואמת את ספרי המקרא והתלמוד (אשר לעתים ישנן סתירות בין הכתוב בהם ובין תיאוריו של יוסף), תקף בחריפות את יוסף בן מתתיהו, וטען כי כתיבתו הייתה כלי שרת ביד הרומאים ואוהדיהם ההירודיונים, ואין לסמוך על דבריו כלל, לעומתו בספר "סדר הדורות" נכתב כי גם ליוספוס היו את המקורות שלו, וניתן לסמוך על דבריו. כמו כן טען הרב מילר שיוסף סבל מבורות עצומה בכל הנוגע לעניינים היסטוריים, ולראיה מביא טעויות גסות, לדבריו, בעלות פערים של מאות שנים, בין המציאות לבין זו שכתובה ביד יוסף. דבר נוסף עליו מתבסס הרב מילר, הוא הסתירות החוזרות ונשנות, לדעתו, בין ספריו "מלחמות היהודים" ו"קדמוניות היהודים" שנכתבו עבור הרומאים ובהזמנתם, כפי שמציין יוסף בעצמו, לבין הספר "נגד אפיון" אשר נכתב למען היהודים.ידוע כי יוספוס אסף את ידיעותיו ממקורות שונים ולא בחל גם בתאריכים הסותרים אחד את השני, אך אין בדבר כדי לשלול את אמינותו.

מה שאני טוען נטען ע"י מי שעשה השוואות בינו ובין בני זמנו. אני לא יודע מה תהיה תשובתך, וזה לא משנה כאן מאחר ויוספוס הוא "היסטוריות מטעם" מהמובהקים שיש (הוא שבוי של פטרונו ויכול היה בקלות לגמור בבור הכלא שבפורום או בקפיצה לא רצונית מהסלע ברומא...). אין איש שחולק על כך שכתיבתו (ב"מלחמות") כולה מכוונת למסקנה ש"לא מתעסקים עם הרומאים: הם טובים למי שיושב בשקט ומכסחים את הצורה למי שלא". הוא אפילו לא מסווה את המסר הזה. כמובן שישנם לא מעט סיםפורים בעלי ערך היסטורי רב והם "קישוט" לנארטיב המרכזי. זה בערך מה שהמלצתי לגבי תום שגב: תסנן את ההטיות הגסות שלו ותקבל חומר מאוד מעניין (כמו הסיפור על מובלעת חיפה אחרי קום המדינה. זה לא משנה אם אחר היה כותב טוב יותר, העובדה היא שתום שגב הוא מי שהחזיר את הפרשייה הזאת מהשיכחה).

אגב 1: בקדמוניות היהודים יוספוס עושה טעויות גסות ביותר - וזה עוד בהתחשב בכך שהתנ"ך היה מולו!

אגב 2: ספרו "נגד אפיון" נחשב ליחיד שכתוב היטב כחיבור. הוא כלל לא ספר היסטוריה. מוזר שדווקא הוא כמעט ולא מוכר. מצד שני הוא מלמד אותנו משהו על האיש עצמו.

.

מסכים שזר לפורום, אבל בשעה נעימה כזו של יום שישי? בסדר, בסדר.

תשובתי היא שגם כהיסטוריון שבוי הוא עשה עבודה טובה מאוד. המסקנה של "אל תתעסקו עם הרומאים" לא היתה מוטעית במיוחד, ואת זה יכולים היו לומר לך בשבטים כאלה ואחרים, אילולא הליגיונר הרומאי העביר אותם מן העולם.

לגבי אגב 1: אני מבין שהתנ"ך הוא הוא הבסיס לבחינת האמת המוחלטת? (לא רוצה לכתוב משהו כמו "אולי הטעות היתה דווקא בתנ"ך?"...).

אני באמת מחבב את יוספוס פלביוס. אולי הוא ראה צורך להתגונן (ואולי יש מי שראה צורך להתקיפו קודם לכן), אבל זה לא ממש משנה לי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Rationalist מסכים שזר לפורום, אבל בשעה נעימה כזו של יום שישי? בסדר, בסדר. תשובתי היא שגם כהיסטוריון שבוי הוא עשה עבודה טובה מאוד. המסקנה של "אל תתעסקו עם הרומאים" לא היתה מוטעית במיוחד, ואת זה יכולים היו לומר לך בשבטים כאלה ואחרים, אילולא הליגיונר הרומאי העביר אותם מן העולם. אז הסכמנו שכתביו הם פמפלט פוליטי רלוונטי לזמנו. מאחר והפוליטיקה ההיא מזמן לא רלוונטית, נותר לנו לשפוט טת האמת ההיסטורית. לגבי אגב 1: אני מבין שהתנ"ך הוא הוא הבסיס לבחינת האמת המוחלטת? (לא רוצה לכתוב משהו כמו "אולי הטעות היתה דווקא בתנ"ך?"...). כאשר המתודולוגיה שלו עצמו היא להיות נאמן לנארטיב המקראי, שגיאות גסות הן סימן לעבודה ברמה לא גבוהה. זה כלל לא משנה האם התנ"ך הוא היסטוריה או אגדת עם. אני באמת מחבב את יוספוס פלביוס. אולי הוא ראה צורך להתגונן (ואולי יש מי שראה צורך להתקיפו קודם לכן), אבל זה לא ממש משנה לי. איכותו כהיסטוריון לא נקבעת לפי מקדם הסימפטיה. גם אני אישית מאוד "מחבב" אותו. השורה התחתונה שאין מי שיתכחש לעובדה שספרו חשוב מאוד כי "זה מה יש" ולא בגלל שהוא מקור אידאלי. כאשר (היום) אני מראיין אנשים לגבי אירועים הסטוריים מזמנים אחרים לגמרי, המקור הפחות אידאלי עבורי הם אנשים שגורלם האישי (והמנותק מן האירוע) שזור אצלם בהיסטוריה עליה הם מדברים.

.

איך הסכמנו? אנחנו חלוקים למדי בדעותינו.

הטענות נגד ההיסטוריונים החדשים היא לא רק ברמת הפרשנות שלהם לעובודות, אלא שהם מתעלמים מעובדות, מתעלמים מהקשר הכללי, ומעוותים (או ממצאים) עובדות כשהן חסרות. הכל בשרות אידאולוגיה קיצונית.

אני לא אוהב קיצוניים משום סוג, מפני שקיצוניים אוהבים רק את עצמם. אבל אני ממש ממש שונא כאלה שמתפרנסים על הגב שלי, כמו החבורה של ההיסטוריונים החדשים, שגורפים כספים מכיבוס תעמולה אנטישמית באירופה. כל אנטישמי היום, יכול להצביע על תום שגב, ישראל שחק, עמירה הס, אורי אבנרי ודומיו, ולומר "הינה כתוב!, היהודים בעצמם בעצמם מודים כי <שקר אנטישמי כלשהו / עלילת דם / זיוף > הוא נכון!!! "

אמת היסטורית היא כמו אמת משפטית כמו אמת מדעית. יש רק אחת כזו. אבל זו עבודה קשה מאוד למצוא אותה. אז אנשים מעגלים פינות. פוסטמודרניזם שייך לעידן האינסטאנט. מי צריך להיות באמת חכם כאשר אתה יכול לשכנע את כולם שאתה כזה באמצעות מילים מפוצצות או רעיונות רדיקלים? למעשה פוסטמודרניזם הוא מסווה לצביעות איומה!

במחקר היסטורי אמיתי, ידוע כי עדות שמיעה לא שווה לעדות ישירה. עדות של מקור ראשון אינה שווה לעדות של מקור שלישי, מסמך כתוב הוא לפעמים זיוף. אסור להתעלם מעובדות או מהקשירן הכולל ועוד ועוד... הפוסמודרניזם מנסה להתעלם מכל האיסורים האלה, ולטעון שעבודה עיתונאית גרועה שווה ליצירה היסטורית גבוהה, מפני ש"מה שכולם חושבים, הנרטיב, הוא העובדה הרלוונטית היחידה". הנרטיב, הוא עובדה שאי אפשר להתכחש אליה. אולם הנרטיב הוא גמיש מאוד ולא מוחשי מספיק כדי לתאר אוכלוסיות שלמות, בייחוד בחברות דמורקטיות. נרטיב הוא הכללה, והכללה אינה אמת אלא קירוב או אומדן.

איין ראנד, עוד בימיה תקפה את הגישות של השמאל הקומוניסטי המנסה לחנוק את האינדיווידואליזם בתוך הכללות גורפות, ו"אמיתות" שנקבעות מלמעלה באמצעות אינדוקטרינציה ואופנות חולפות. (ע"ע הנובלה "הימנון"). האנושות מתקדמת בעזרת אומץ ויוזמה פרטית, לא נרטיבים ולא מאמצים משותפים.

הפוסמודרניזם טוען שאין מדע, רק נרטיב מדעי. לכן, פוסטמודרניסט אמיתי צריך להיות מופתע תמיד כשהוא לוחץ על מתג ונדלקת מנורה. מדליק אש, והיא חמה. וכשפוסטמודרניסט באמת חולה, הוא הולך לרופא, שמרפא אותו בעזרת "נרטיבים מערביים איפריליסטים קפטליסטים מדעיים", ולא לרופא אליל של שבט נידח או איזה גורו בגרוש.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אמת היסטורית היא כמו אמת משפטית כמו אמת מדעית. יש רק אחת כזו.

אני שוב לא מסכים עם הטענה הזו אין כזה דבר אמת היסטורית .העובדות היבשות אינן אמת היסטורית .

נתונים יכולים לשמש כל אג'נדה מכל סוג .אני מצטרף אלייך ברתיעה שלי מקיצונים באשר הם אבל חולק עלייך .היסטוריה ,למרות שהיא לכאורה דבר סטטי (הדברים קרו ולא ניתן לשנות את זה) משתנה .מאגרי מידע שנפתחים ,מסמכים מסווגים משנים את הראייה ההיסטורית .דוגמא פשוטה:עובדה היסטורית :אריק שרון צלח את התעלה במלחמת יום כיפור:כיוון אחד ,האיש מגלומן והפר פקודה כי ראה בעצמו מצביא דגול .כיווןשני האיש הציל את מדינת ישראל בשל ראייה צבאית מזהירה .שתי אג'נדות לאותה תשתית עובדתית .כל טקטס היסטוריוגרפי צריך להיקרא ברגישות ותוך תשומת לב לנסיבות ,לכותב ולאופן הכתיבה .

עין הסערה..רואים הכל ..ולא מאמינים.

היסטוריה הן העובדות היבשות. מעבר להן, יש פרשנות של העובדות, שהן תוצר פרטי של ההיסטוריון. הוא יכול לחשוף עובודות חדשות בארכיונים או ארכיאולוגיה, למשל שיכולים להצדיק או להפריך פרשנות זו או אחרת. היום גם יש מדע חדש של שיחזורים היסטוריים. במקום להתווכח עד כמה כבד שיריון האבירים, מוצאים מישהו שיכול גם ללבוש אותו... במקום להתווכח אם אפשר להגיע לאמריקה בסירת מפרש ומשוטים כנענית, מישהו משחזר כזו ומנסה... זה מדע ההיסטוריה.

הצרות מתחילות, כאשר האידאולוגיה (שלדעתי נובעת אך ורק מתאוות בצע) והפרשנות, משתלטות על העובדות המתפרסמות, או לחילופין, נעשות הטיות מוגזמות בשיפוט הערך של עובדות מסויימות. כמו בראש האשכול, כאילו סטירת לחי או מילה שלא במקום במחסום, הן עילה מוסרית לרצח המונים בפיגוע. רק הפוסט מודרניסטים מותר לקבוע את ה"מידתיות", זאת לפי האינטרס הרגעי ולא לפי מוסר מורכב במיוחד. הרי הכל שווה לכל דבר אחר. לכן "הכבוד הערבי" נתפס כערך לא מוגדר בכוונה, שנועד להצדיק כל דבר שיעלה ברוחו. מהצד השני, למערביים בכלל, וליהודים בפרט אין "כבוד" מלכתחילה. כל מפגע מתאבד פעול בגלל אותו הכבוד, אבל רק ד"ר גולדשטיין פעל במערת המכפלה בגלל "פאשיזם" (עוד מילה לא מוגדרת, כללית מספיק כדי לצבוע את כל המתנגדים בצבע זהה).

הפוסט מודרניזם, ששורשיו במארקסיזם וקומוניזם מתועדים היטב, מביא את גמישות העובודת לשיאים חדשים. האמת המדעית או המשפטים מפסיקים להיות בעלי ערך כלשהו. פשוט, לא רלוונטיות. אצל הפוסט מודרניסטים הכל תלוי בהקשר, בקונקסט, הקונטקסט תלוי תרבות. הפירוש התרבותי תלוי בנרטיב, ומי מגדיר את הנרטיב ??? נכון !!! הפוסט מודרניסטים עצמם! כלומר, הם הם השופטים העליונים של כל דבר ועיניין והם ישפטו אותו לפי הנרטיב שלהם, כלומר לפי האינטרסים החומרניים והצבועים עד מאוד שלהם עצמם. במה הנרטיב של הפוסט מודרניסטים עדיף על של כל אחד אחר? פשוט מאוד, להם יש יותר מילים מפוצצות, יותר תלמידים בתקשורת ומערכת החינוך, יותר זמן מסך ויותר כסף שהם מוציאים "מעמותות ידידות" ישראל-גרמניה שכל מטרתן לכבס את גרמניה של אחרי השואה. ניגוח ישראל והשוואתה לנאצים מגמד את השואה ומשחיר את ישראל - מכאן ההשתמטות האידאולוגית מצה"ל.

האינדיווידואל נחנק תחת הפוסט מודרניזם, תחילה מפני שאין לא מקום. הוא לא חלק מהנרטיב. רק הקבוצה יוצרת נרטיב, הכל נשפט באמצעותו. שנית, האינדיווידואל אחראי כלפי עצמו ופועל לפי קוד מוסרי עצמאי, ולכן מוסר מחולט ומוגדר סופית. אינדיווידואלים לא צריכים פוסט מודרניסטים שיחשבו בשבילם ויגדירו עבורם את הנרטיב. שלישית, הפוסט מודרניסטים שמנכסים את המוסר האמיתי היחיד לעצמם, הופכים להיות לדת טוטאליטרית מיסיונרית פנאטית, שלא סובלת שום סטיות מהחשיבה הקבוצתית. לראיה: מלחמת בג"צ ושות' (להלן: האימפריה) בשר פירדמן (להלן: הג'דאי). רק בג"צ כמות שהוא היום, יכול לקבוע מהי דמוקרטיה (עוד מושג בלתי מוגדר סופית). מרגע שנעשה שינוי כלשהו, הרי הדמוקרטיה אבדה לנצח. אין אמצע. יש רק דמוקרטים ואנטי דמוקרטים, ושכל אחד יבחר צד. (או כמאמר הכבשים ב"חוות החיות": "ארבע רגליים - טוב! שתי רגליים - רע!" ).

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

שוב - אתה מבלבל בין הכעס שלך על פרשנות של זרם מסוים במדינת ישראל, לבין הפוסט מודרניזם. העובדה שאותו זרם מנכס לעצמו את התואר 'פוסט מודרניזם' עדין לא הופכת אותו לכזה. כתוצאה מכך אתה מערבב בין מושגים שאינם פוסט מודרניים בעליל ומלבין פניו של הזרם הפוסט מודרני. וחבל.

ניתן להתחיל בכך שהיסטוריה איננה רק עובדות, להמשיך בכך ששורשיו של הפוסט מודרניזם ודאי לא נמצאים במארקסיזם והקומוניזם ולהמשיך בכך שאתה חוטא בדיוק באותו הדבר בו אתה מאשים את אותם "פוסט מודרניסטים".

בדבריך על אמת היסטורית אתה מתעלם לא רק ממאתיים שנות ניסיון להציג תפיסה היסטורית מדעית - ניסיון שכשל ואף הוליך לתופעות מסוכנות ביותר, אלא מתעלם גם מהעובדה הפשוטה שמזה מאה שנה כבר אפילו אין מדברים יותר על מדע מדעי אלא על מדע יחסי. את מה שאיינשטין עשה למדע הניוטוני, הפוסט מודרניזם עשה לפרויקט המודרניזם.

בשום מקום הפוסט מודרניזם לא ממנה עצמו לשופט של מה נכון ומה לא - להיפך. כל פרויקט הפוסט מודרניזם נועד להוכיח שאין נכון ולא נכון, אין תרבות עדיפה על רעותה (ובוא נזכור שפריצתו הגדולה של הזרם הגיעה לאחר השבר הגדול מלחת העולם השנייה). מה כן יש? יש ניסיון לפרק את כל אותן אידיאולוגיות גדולות (קומוניזם, קפטיליזם, סוציליזם וכן גם אינדווידואליזם). למה?

כי כדבריו של דריי - תפקיד ההיסטוריון הוא להיות לרופאה של החברה. עליו להצילה מכל אותן אידיאולוגיות המאיימות להחריבה.

ולכן השאלה העומדת על הפרק איננה שאלת טיבו של הפוסט מודרניזם אלא שאלת פוסט מודרניותו של תום שגב.

נתחיל מהסוף. יש תרבויות עדיפות על אחרות. בכל דור ודור, הכירו בני אדם בעליונות התרבותית של אלו והנחיתות התרבותית של אחרים. תמיד היו תרבויות שהיכנו מזון בתבלינים רבים, ותרבויות שניזונו מקניבליזם לא מבושל. אלכסנדר הכיר בעליונות התרבותית המצרית והפרסית, הרומים הכירו בעליונות המצרית והיהודית, והגרמנים והגותים הכירו בעליונות הרומית, היפאנים הכירו בעליונות האמריקנית (פעמיים: 1853 ו- 1945) וכד'...

אי אפשר לשים תרבות המקדשת את המוות, המנצלת את החלש ומקדשת את האליטות, כמו התרבויות הכנענית, האצטקית והערבית, עם תרבויות המקדשות את הנהנתנות כמו הרומית עם ספורט הדמים בין עבדים או האמריקאית, לעומת תרבויות גבוהות מהן בהרבה.

מאחר והשיפוט המוסרי הוא מוחלט, וחלקים רבים ממנו משותפים לכל בני האדם, אי אפשר להימנע מהכרה בעליונות של תרבות אחת על אחרת. בסופו של דבר, הגרמנים השמידו יהודים, ולא להיפך. הגרמנים יזמו את ההשמדה, ולא אף עם אירופאי אחר.

בלי ההכרה בעליונות, בלי אימוץ מודלים לחיקוי, אין שחר לקידמה אנושית. למעשה, אין קידמה בכלל בעולם הפוסט מודרני. הרי הכל שווה לכל דבר אחר, בלי קשר למעשים שאותם תעשה או לא.

הלאה, איינשטיין ניוטון בפוסט מודרניזם.
את תורת היחסות אני "קצת" מכיר, וממה שקראתי על הפוסט מודרניזם עד כה, איינשטיין היה קורבן תמים שסולף ועוות עד לבלי הכר בידי אנטי-מדענים. היחסיות של תורת היחסות, מתייחסת למעבר בין מערכות ייחוס שונות. אך בתוך כל מערכת מערכת החוקים ניוטונית לגמרי. בנוסף לכך, תורת היחסות היא תורה מדעית, כלומר התיאוריה היא תיאוריה מדעית המסוגלת לנבא תוצאות ולהציג תצפיות והוכחות כמותיות ועקביות. הוכחות נוספות מתגלות מפעם לפעם בניסויים חדשים.

הפוסט מודרניזם איננו מדע, אלא אידאולוגיה השוללת את האמת המדעית. כאילו חוקי הפיסיקה תלויים בנרטיבים. כאילו חשמל יכול להיות גם כישוף. כאילו, רופא אליל יכול לרפא בדיוק כמו רופא מערבי מודרני. לא עובד, לא מציאותי.

אני מודה שאני לא מכיר את התיאוריה כאילו אין אמת היסטורית, שאתה טורח לנופף בה. ואני לא מאמין שהיא תיאוריה שלטת. אולי פשוט לא הבנת אותה נכון. באופן עקרוני, ההיסטוריון יכול לדעת מי אמר או עשה מה, מתי והיכן. אלו העובדות. נכון שהזמן מערפל את העובודת ומגדיל את אי-הוודאות. אבל האמת מצויה אי-שם. היסטוריון מדעי יכול ושואף לדעת את העובודת האלו תמיד.

הפוסט מודרניזם התפתח לאיטו לאורך המאה-20. בהשפעה קומוניסטית מובהקת. דווקא השואה היא הדוגמא הבולטת ביותר לכישלון הפוסט מודרניזם. או כפי שתיאר זאת קומיקאי יהודי-צרפתי: "נכון שנאצים רצחו מיליוני יהודים, אבל מצד שני גם היהודים לא בדיוק אהבו את הנאצים".

אני יודע שהכתיבה שלי גסה ושאינה יורדת מספיק לפרטים. אבל אני לא רוצה לדרדר את הדיון לרמה של העתק והדבק. יש המון ספרים ומאמרים באינטרנט התוקפים את הפוסט מודרניזם בצורה יעילה ושיטתית. גוגל קטן יציף אותך במידע. אני מסיים את הדיון בבקשה ממך לפתוח את הראש לרעיונות החורגים מאלו שאליהם הורגלת. אם למדת פילוסופיה, בלשנות או מזה"ת כנראה שגם עברת אינוקטרינציה בנושא. אני מקווה שאוכל לעזור לך להתגבר על כך.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

ראשית, מקבל אני בברכה את הצעתך לי "לפתוח את הראש", אני גם באמת ובתמים מקווה שתצליח "לעזור לי להתגבר" על אותה "אינדוקטרינציה" שעברתי. אך בה בעת, נשאלת השאלה האם גם אתה תוכל לפתוח ראשך, ולהתעלות מעל האינדוקטרינציה שאתה עברת? אתה מבין, אתה תוקף את הפוסט מודרניזם משום היותו "אידיאולוגיה קנאית" ובה בעת מאמץ אחת אחרת לעצמך. נשאלת השאלה, אם כן, כיצד יכול אתה להיות לי למודל לפתיחת הראש ולהתגברות על אינדוקטרינציה? (ואתעלם מהיהירות שבתגובתך בה אתה מתיימר לדעת מה אני יודע/לומד וכו').

כעת לעצם דבריך.

יש תרבויות עדיפות על אחרות. עדיפות במה? טכנולוגית? פוליטית? כלכלית? עדיפות בכל? כאן אתה מגלה חוסר הבנה לגבי מהות מושג היחסיות בפוסט מודרניזם. הפוסט מודרניזם מכיר בכך שיש תרבות שהיא חזקה יותר צבאית, ואחרת שחזקה יותר כלכלית, ואחרת שחזקה יותר מבחינת יחסים משפחתיים. אך בשונה מהמודרניזם, הפוסט מודרניזם מכיר בכך שתרבויות יכולות להיפתח האחת לשניה, ללמוד האחת מרועתה. בשונה מהמודרניזם, בפוסט מודרניזם יש הכרה במגוון הרחב של האיכויות התרבותיות השונות, ובעיקר - שאין לתרבות אחת הזכות המוסרית להשמיד אחרת, רק משום שהיא חזקה יותר בתחומים מסויימים. וכדי לא להלאות יותר מדי, אמנע ממתן דוגמאות כרגע.

מאחר והשיפוט המוסרי הוא מוחלט, וחלקים רבים ממנו משותפים לכל בני האדם, אי אפשר להימנע מהכרה בעליונות של תרבות אחת על אחרת. בסופו של דבר, הגרמנים השמידו יהודים, ולא להיפך. הגרמנים יזמו את ההשמדה, ולא אף עם אירופאי אחר. דבריך אלו הינם דוגמא לעילא ולעילא למיתוסים בעטיים עוצב פרוייקט המודרניזם. לא רציתי לכתוב זאת קודם, אך מכיוון שהעלת זאת - אכן ההשמדה הנאצית היא דוגמא מפלצתית לדרך בה פרוייקט המדעיות והמודרניזם עלול להתפתח. הלא ההשמדה הנאצית נערכה בחסותה של ההנחה כי יש עליונות תרבותית לגזע אחד על פני גזעים אחרים. בדיוק מתוך השבר הזה של השואה ושל מלחמת העולם השנייה, שבר שהיגע בשיאו של פרוייקט הקדמה המדעית והפוזיטיביזם - צמח הפוסט מודרניזם. למה, כי התברר שהמודרניזם, למרות הקדמה שהוא על פניו מביא, הביא גם לחורבן שהאנושות לא ידעה כמותו. כלים מודרניים הביאו את האנושות לעבר פי פחת, והתיעוש המודרני הביא לביטולו המוחלט של האדם היחיד. וכאן גם נעוץ בלבולך בקשר לביטול האינדווידואל בפוסט מודרניזם.

איינשטיין היה קורבן תמים שסולף ועוות עד לבלי הכר בידי אנטי-מדענים. "האמת היא שאין באמת משמעות לחיים. אנו מרחפים כאטומים ביקום...נזרקים בין דפנותיו. יש אנשים שזה מפחיד אותם, אותי לא". את זאת אמר אינשטיין (בתרגום חופשי). מה זה אם לא פוסט מודרניזם?

היחסיות של תורת היחסות, מתייחסת למעבר בין מערכות ייחוס שונות. אך בתוך כל מערכת מערכת החוקים ניוטונית לגמרי. טעות גמורה. העולם הניוטוני של סיבה ותוצאה ידוע כלא נכון בעליל מזה מאתיים שנה. מאה שנה לקח לאנושות להכיר בכך, ועוד מאה שנה לנצל זאת. מזמין אותך להתחיל מכתביו של דייויד יום ולהמשיך משם.

הפוסט מודרניזם איננו מדע, אלא אידאולוגיה השוללת את האמת המדעית. א. הפוסט מודרניזם בשום אופן איננו אידיאולוגיה. עפ"י הפוסט מודרניזם אידיאולוגיה היא הדרך בה אנו מפרשים את ההווה בעזרת העבר. זה בערך הדבר האחרון שהפוסט מודרניזם מנתיימר להיות. ב. הפוסט מודרניזם איננו שולל אמת מדעית, אלא הוא טוען כי אותה 'אמת מדעית' איננה עדיפה על פני 'אמיתות מדעיות' אחרות. אם לך נוח לחיות על פי אמת זו - אתה מוזמן. יהיו לא מעט אחרים שיבחרו ובוחרים בכל יום נתון לחיות על פי אמת אחרת.

אני מודה שאני לא מכיר את התיאוריה כאילו אין אמת היסטורית, שאתה טורח לנופף בה. אז אם אתה מודה שאתה לא מכיר אותה, אולי תפתח טיפה צניעות כלפיה, או לכל הפחות תשתמש במושגים קצת פחות מזלזלים.

הפוסט מודרניזם התפתח לאיטו לאורך המאה-20. בהשפעה קומוניסטית מובהקת. שוב, טעות גמורה, שלא לומר סוג של אינדוקטרינציה... אתה מוזמן להתחיל מספריו של אליעזר וינריב ולהמשיך משם.

דווקא השואה היא הדוגמא הבולטת ביותר לכישלון הפוסט מודרניזם. זהו אנכרוניזם במיטבו, עיוות היסטורי עמוק. השואה היא תוצר מוגמר של פרוייקט המודרניזם. אידיאולוגית, תרבותית ומעשית השואה הייתה תוצר של המודרניזם. מתוך השבר של השואה, מתוך החשש ממה שאותה מדעיות עלולה להוליד, צמחו תפיסות פוסט מודרנית. וכדי להוכיחך שאכן טעות בידך, אתה מוזמן לבדוק מתי והיכן נוצר הביטוי 'פוסט מודרניזם'.

אם כן, קודם חשבתי שאתה פשוט מבלבל בין המונח פסוט מודרניזם לבין תופעות מסויימות המתרחשות בשנים האחרונות בישראל - טעיתי. דבריך לא נכתבו מבלבול אלא פשוט מחוסר ידיעה, כפי שאתה הינך כותב.

אתה כל כך מתיימר לתקוף את הפוסט מודרניזם ולא שם לב על איזה ענף אתה יושב. אלמלא התפתחות הפוסט מודרניזם, התפתחות שקשורה באופן הדוק למהפכת המידע והתקשורת (aka הגל השלישי), כלל לא היינו יכולים לנהל את הדיון הזה. אלמלא התפתחותה של אותה אמת יחסית שאתה כה מזלזל בה, עד היום היינו יונקים כולנו את ידיעותינו מעיתונים יומיים ומשידורי רדיו בגלים ארוכים. אז אתה יכול לזלזל בכל מה שהוא פוסט מודרני, אך שים לב שבה בעת אתה מזלזל גם בעצמך.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.bezbox.com/favicon.png]

BEZ

אני חושש שאתה מבלבל בין פוסטמודרניזם במונחו הטהור לבין ספיחי לוואי שלו דוגמת הפוסט ציונות. ומשום כעסך, המוצדק יש לומר, על אותם פוסט ציונים / היסטוריונים חדשים, אתה מלבין את פניו של הפוסט מודרניזם שלא לצורך.

הטענה כי ישנה אמת היסטורית אחת ויחידה מעולם לא עמדה במבחן ההוכחה. אפילו הניסיון המקיף ביותר להוכיח זאת - מפעלם של רנקה, אמפל וזרם הפוזיטיביזם הלוגי - כשל בכך. מנגד, בשם אותה אמת מדעית פוזיטיסיבית התרחשו כמה מהעוולות הגדולות ביותר שידעה האנושות.

אז אם יש משהו שמושגים כמו 'נרטיב', 'נרטיב-על' ו'דה קונסטרוקציה' מלמדים אותנו, זה שכדי להזהר מהכללות ומקביעות גורפות. וצריך להפריד בין זאת, לבין עבודתם של ההיסטוריונים החדשים שלוקחים את הכלים המאוד חשובים שנוצרו במסגרת הפוסט מודרניזם למקום שמתאים להם בלבד.

דבר נוסף בקשר לאיאן ראנד. אכן היא תקפה את הניסיון הקומוניסטי לחנוק כל גילוי ספונטיני של אינדווידואליזם (השיא הגיע בספרה 'כמעיין המתגבר'). אולם משום שבתקופתה מושגים מעולם הפוסט מודרניזם עדיין לא היו בנמצא, היא לא שמה לב שבזמן שהיא תוקפת את הניסיון הקומוניסטי לחנוק את האינדווידואל, היא תורמת להפיכת האינדווידואליזם היונק מרוח המודרניזם לכדי אידיאולוגיה שאינה שונה במהותה מהאידיאולוגיה אותה תקפה, קרי אידיאולוגיה חובקת כל. בדיוק עם זאת הפוסט מודרניזם מנסה להתמודד.

ומעניין מה טולסטוי היה אומר על המשפט שכתבת "האנושות מתקדמת בעזרת אומץ ויוזמה פרטית"...

"הטענה כי ישנה אמת היסטורית אחת ויחידה מעולם לא עמדה במבחן ההוכחה. אפילו הניסיון המקיף ביותר להוכיח זאת - מפעלם של רנקה, אמפל וזרם הפוזיטיביזם הלוגי - כשל בכך. מנגד, בשם אותה אמת מדעית פוזיטיסיבית התרחשו כמה מהעוולות הגדולות ביותר שידעה האנושות."

אני מבין למה אתה מתכוון, אבל מבקש להדגיש שניסיון כושל איננו ערובה לחוסר אפשרות. נדמה לי שהפוטיביזם הלוגי נתמך ע"י חבורה אומללה של שוטים, וזהו מזלו הרע.

הפוסט מודרניזם יצא מזמן מגבולותיו הטבעיים. אנשים רבים מידי מנסים להרחיב אותו לאידאולוגיה מלאה וטוטאלית. מפריחים רעיונות של קומוניזם חדש, או "ממשלה עולמית" הנשלטת ע"י פילוסופים עיתונאים ומשפטנים וכד'... ונעזרים בבורות של אנשים בנושאי כלכלה וטכנולוגיה כדי לייצר חזיתות התנגדות גלובליות עולמיות, שבעיניהן הג'יהאד העולמי היא אחת מהן. נרטיב, ושאר אחיו הפרועים אכן קיימים. אני לא כופר בהם, אלא שהתפקיד שלהם בחיינו מוגזם בכוונה ע"י הפוסטמודרניסטים. הם גם מניחים שהנרטיב יציב ומוחלט והוא בכלל לא כזה. נסיון יומיומי פשוט יכול להוכיח את זה. נרטיב, מתאים אולי לבלשנות או למדעי התקשורת וזהו, ולא בנפרד מהרבה כלים אחרים.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

מסכים עם כל מילה, חח.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.bezbox.com/favicon.png]

BEZ

הטענה של ההיסטוריונים החדשים היא קצת יותר מורכבת.

ראשית, הם טוענים כי הכתיבה ההיסטורית באשר היא נגועה במניעים פוליטיים, ולכן קשה לדעת מה הן העובדות.

עד כאן זה טוב ויפה, ואכן מי שרוצה לדעת מה העובדות כדאי לו לקרוא כמה שיותר וללמוד כמה שיותר על נושא מסויים, ומתוך "התכנסות של ראיות" להתקרב ככל האפשר להכרת המציאות האובייקטיבית.

אבל אז הם עושים מין קפיצה לוגית מוזרה, וטוענים שמכיוון שממילא קשה לדעת את העובדות אז אי אפשר לשפוט אותן על בסיס "אמינות" אלא על בסיס מוסרי בלבד - עד כמה העובדות עולות בקנה אחד עם יעדיו המוסריים של ההיסטוריון.

זה כבר מתחיל להיות בעייתי. אבל מצד שני, אם ישנו מוסר אוניברסלי כלשהו, אז יש סרגל חיצוני אחיד להתיישר לפיו.

אלא שכאן שוב הם עושים פליק-פלאק, וטוענים כי לא ניתן לדבר על מוסר אוניברסלי חיצוני אחיד כמדד, אלא שלכל אחד האמת שלו והנראטיב שלו. ההיסטוריון החדש, לפיכך, בוחר נראטיב מסויים ועובד לפיו, ולטענתו זה מה שכולם עושים.

עד כאן, לגיטימי - בני מוריס יכתוב משהו אחד, נתנאל לורך יכתוב משהו אחר, ואני אקרא את שניהם ואנסה להבין מה קרה במלחמת השחרור.

אלא שכאן ההיסטוריונים החדשים בדרך כלל מועדים ולמעשה, בהפוך-על-הפוך, כורתים את הענף עליו הם יושבים. פתאום אלו לא "נראטיבים שונים" ולגיטימיים באותה מידה, אלא שהנראטיב בו דוגל ההסטוריון החדש הוא-הוא הנראטיב המוצדק-מוסרית היחיד, ומכאן גם הנכון עובדתית...

ולזה קראו היוונים העתיקים "להפוך את הטענה הנפסדת לניצחת".

לא10X אל תעשה את הטעות שאני עשיתי..(אני מקווה שהוא לא קורא בפורום).

קראתי את ששת הימים שלו וממש לא נהנתי. לא הסגנון ונדמה כי יש בו נטיות פוליטיות וסגירת חשבונות.

"חיילי הרשע" היה די מעניין, את האחרים לא קראתי מכריכה לכריכה אז אני לא יודע עד כמה הם מוצלחים בחשבון כולל. את "המליון השביעי" לא הכי אהבתי אבל קראתי רק פרק או שניים אז זו לא דוגמא.

כמו אורי מילשטיין, תום שגב הוא לא בדיוק היסטוריון. יש לו אומנם הכשרה אקדמית (מרשימה למדי) כהיסטוריון אבל הסיגנון שלו עיתונאי-עממי. הוא כותב בצורה קולחת ומעניינת ולמרות שהוא לא מחדש הרבה לאנשי מקצוע ולפריקים של היסטוריה, הוא מחדש הרבה לרוב קוראיו (ובניהם אני). לפיכך, יש לו תרומה רבה להגברת הידע בישראל לגבי התרחשויות היסטוריות שאלמלא הוא היו עמומות. לא כל ספריו טובים באותה מידה:
1949 הישראלים הראשונים: ספר מצוין מלא פרטים מרתקים מתוך מסמכים פורמליים ועיתונאיים. אתה קולט למשל כמה גזענות בוטה הייתה ביחס לעולים החדשים בשנה הראשונה להקמת המדינה.
"המיליון השביעי: הטוב בספריו להערכתי. תיאור מקיף מאוד של יחס הישראלים לשואה משנות השלושים (ערב השואה) ועד שנות השמונים. לא עם הכל חייבים להסכים אבל הוא מציד סיפורים מרתקים והרבה נתונים מאלפים.
ימי הכלניות: ספר פחות טוב, שכולל הפעם תיאורים די חצופים של מאורעות כמו טבח תרפ"ט. ועדיין יש בו כמה עניינים שעבורי היו גילויים מאלפים: למשל, שמסתבר שכמעט כל המנהיגות הערבית באותה תקופה הייתה ברשימת מקבלי השוחד של הסוכנות היהודית...(לא שכולם בהכרח נתנו תמורה כלשהי לכסף). יש גם תיאור מעניין של הדינמיקה בין וייצמן לבין הבריטים. האיש החכם והאמיץ תימרן אותם להפליא.
1967-למרות כמה גילויים מעניינים לגבי דיונים שהתרחשו טרם המלחמה מדובר בספר מאכזב, מלא אי דיוקים, סתירות וחוסרים. תחושתי הייתה שתום שגב כתב אותו יחסית בחופזה וכלאחר יד רק על מנת לרכב על הגל של 40 שנה למלחמה.
בסיכום הכללי-מומלץ אבל לא כמקור יחיד

לכל הסטוריון יש אג'נדה. לכן רצוי לקרוא את ספריהם
תוך בחינה של המקורות שלהם, ואם אפשרי, לגשת ישירות
למקור.

לעניות דעתי הספר בהחלט משובח. יש שם המון עובדות היסטוריות על מדינת ישראל בתקופת טרום המלחמה, בתקופת המלחמה ועל תהליך קבלת ההחלטות.
ראיתי שחלק מן הכותבים מסתייגים מכמה מן הנקודות שעולות בספר. אני דווקא נוטה להסכים עם כל מה שכתוב שם.

הלוואי ויכולתי לכתוב כמוהו
(בינתיים מנסה לתאר את מלחמת יום כיפור כאן:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEnt...4350&passok=yes
)

כשם שהנך יכול לסבול שפרצופו של חברך אינו דומה לשלך, כך תסבול שדעותיו של חברך אינן דומות לדעותיך" - הרבי מקוצק

הבלוג: http://www.tapuz.co.il/blog/userBlo...rName=itaybraun
התמונות http://www.flickr.com/photos/itaybraun/sets

אם אתה מושרש מספיק במציאות כדי לסנן את את הרמזים שלו (ואל תשכח את המערכון בארץ נהדרת על אילנה דיין שכל הזמן מכניסה את הילדה נג'מה...) יש לו הרבה סיפורים מעניינים שיוצאים לאור דרך כתביו.

בקיצור נמרץ: ככלי להעשרת הידע ע"י קריאה מהנה ולא מייגעת: הוא בסדר. רק תתעלם מכל שאר הדחיפות הגסות שלו לכוון הפוליטי.

ואף פעם אל תשכח את הציטוט הבא שנכתב בכלל על איש אחר הרחק מכאן (גם אם בעל רזומה די דומה לזה של שגב...) ועל ספר שכתב באותו אופן:

There are 2 ways of writing history. One is to read and research, surveying the available literature and ideas, coming to a weighed conclusion on the burden of evidence. The other is to approach the subject with an idea in mind, and then to look for facts which prove the case. The former may be the way of the purist; the latter is probably the way of most students. It is certainly the way of

ההדגשות הן שלי. את שם ה"היסטוריון" אתה יכול להוסיף לבד בסוף הקטע.

.

אפשר לדעת מי אמר את המשפט הנ"ל בבקשה?

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.bezbox.com/favicon.png]

BEZ

זו הפתיחה של ביקורת ארוכה על ספרו של גון לאפין (אוסטראלי שבין השאר גם כתב ספר אוהד על מלחמת של"ג) "הקצבים הבריטים של מלחמת העולם הראשונה" מאת מבקר שאת שמו אני לא זוכר. לאפין הותיא כתב אשמה חריף מאוד נגד גנרל הייג וזכה לקיטונות של ביקורת.

.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.bezbox.com/favicon.png]

BEZ

לשגב יש הרבה יותר מתואר ראשון בהיסטוריה-יש לו דוקטוראט בהיסטוריה וזה יותר ממה שיש ל"היסטוריונים" לא מעטים בישראל כולל אילן פפה ואורי מילשטיין אם להזכיר שני שמות ידועים היטב לציבור. בניגוד לרם אורן שכותב בסיגנון של רומן רומנטי על רקע היסטורי (שולמית לפיד גם עסקה בכך, אם כי ברמה ספרותית גבוהה יותר), תום שגב באמת כותב היסטוריה. הוא ממשתמש במקורות ראשוניים, כולל מתן אסמכתות ראויות, ומנתח אותם. הטענה שיש לו אג'נדה או שזו מנחה אותו נכונה להיסטוריונים רבים ולאנשי מדעי החברה והרוח בכלל. לצערי היא נכונה גם לאנשי מדעי החיים.