לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > השכלה כללית > הסטוריה ותיעוד
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 12-03-2009, 11:20
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
בגלל המלחמה ההיא... נקודת ראות אישית על השואה ולקחיה.

ובגלל המלחמה ההיא רבים מאתנו כאן, בגלל המלחמה ההיא למדנו להתרפק חזרה על האדמה הזו, בגלל המלחמה ההיא כולנו מתווכחים בעברית ומשתדלים ללמוד את שהעין, האוזן והמילה הכתובה מלמדים.



אז אולי צודק ארדיכל וניתן גם לדבר לפעמים על מה שלמד כל אחד מאתנו מ'המלחמה ההיא'. נפתח את האשכול בעיקרי דבריו של ארדיכל בנושא האמור בשני אשכולות אחרים ויוסיף כל אחד מאתנו את אשר על ליבו. מה למד מן השואה, מה הוא נושא על לוח ליבו ממנה?

האשכול יעוגן מאחר וזהו נושא שחושבים בו לאט וכותבים בו לאט. יתכן ומבקרים מפורומי פרש שכנים ירצו לאמר את דברם ויבורכו על כך - אך אבקש כי יאמר כל אדם את אמירתו הוא ולא יעסוק בגופו של האדם שמחשבותיו מנגד. [מובן כי האשכול לא נועד לקרבות אגרופים מילוליים ועלבונות אישיים, באם יהיו כאלה - יוסרו]

ציטוט:
במקור נכתב על ידי ארדיכל
..במקומות אחרים יש גילויים אחרים של "איך נמנע מזה לקרות שוב". לא בארץ. בארץ - הלקח המוסרי הגדול, העיקרי של השואה, הוא: אם הם עשו לנו דבר כל כך נורא, סימן שלא היינו חזקים מספיק. אז בואו נתעצם, ונתחמש, ונתאמן..
אנחנו לא תרגמנו את זכר השואה לעמדה מוסרית, אלא למאזן כוחות בלבד - נתחזק וזה לא יקרה יותר. זה הכל. ובעשותנו את זה - כל מה שנותר לנו לטעון כנגד הנאצים זה שהם היו חזקים מאתנו...
לא העלינו אף טיעון מוסרי, שאומר שאסור לעשות את מה שהם עשו. יש לנו טענות רק כלפי עצמנו - שלא הצלחנו להתנגד. ואם היה לנו טיעון מוסרי כזה, הרי שלא עשינו איתו מאומה. ישאל את עצמו כל אחד מכם - מה למדתי אני מהשואה? באיזה אופן זכרון השואה מדריך את מעשי וצעדי?..


ציטוט:
במקור נכתב על ידי ארדיכל
...אחזור ואומר: עד שלא נדע מה הוא מוסר ההשכל שלמדנו/ראוי ללמד מהאירוע הכל כך טראומתי, אל נא נמצא לעצמנו מנוח.

אנחנו יכולים לנסוע לפולין, או לא, ולהתנדב להגיש עזרה לאותם ניצולים קשי יום שעדיין נותרו אתנו - או לא. אבל בעיני זה מוזר, כמעט לא יאומן, שלא הצלחנו להבהיר לעצמנו מה הוא הלקח.

... אנחנו מתלבטים אם ראוי שילדינו יסעו לפולין או לא, כי - בין היתר - אנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים שהם ילמדו. ולכן אנחנו מטיסים מטוסי קרב ביעף גאה מעל מחנות ההשמדה, או מניפים במצעד את דגל ישראל בחצותנו עיירות פולניות, ומוציאים לשון, והפחות צייתנים מאתנו גם שותים לשכרה ומתפקעים מצחוק. כי טרם למדנו מה ללמד.

ואני חוזר על מה שכתבתי בהתפרצותי הקודמת: אם כל מה שלמדנו מהשואה זו חובתנו להיות חמושים מכף רגל ועד הראש, הרי שאין מה לנסוע לפולין, אלא בדרך שבה זה נהוג: עם גנרלים בראשנו, מטוסינו מעלינו, ואם אפשר היה להסדיר נגמ"ש במאסף - מה טוב.


*ארדיכל, מובן כי אם תרצה לנסח שנית דבריך שבהודעה הפותחת הכילה ציטוט חלקי שלך בין אם תרצה להעלות את כל המובאה או להוסיף - נשמח לשנות בהתאם..


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #2  
ישן 12-03-2009, 13:26
צלמית המשתמש של ori
  ori ori אינו מחובר  
אדמין לשעבר
 
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
עד כמה שזה יישמע מיליטריסטי ו"מיושן" - אני עדיין סבור שהלקח הראשי מהשואה הוא...
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "בגלל המלחמה ההיא... נקודת ראות אישית על השואה ולקחיה."

הצורך בריבונות משלנו ובעוצמה צבאית משלנו, שאינה תלוייה באופן מוחלט באחרים. בעבר, התפיסה הזו
הייתה מובנת מאליה, והיום צריך להתנצל עליה - אבל אני באמת לא מרגיש צורך להסביר עצמי בנושא
המובן מאליו (בעיני) הזה.
אני לא סבור שעלינו להפיק לקחים מהשואה בכל הנוגע למה שעשו הגרמנים, שכן זהו לקח שהגרמנים
צריכים להפיק, וההוטו צריכים להפיק, והג'נג'וויד בדארפור צריכים להפיק. אנחנו מעולם לא יזמנו מלחמת
שמד נגד עם אחר, ואין לנו מה ללמוד בתחום המוסרי מהשואה. הטענות כאילו יש לנו מה ללמוד ממה
שעשו, טומן בחובו סוג של אישום עצמי חריף ביותר, כאילו יש כאן מישהו שבכלל שוקל לעשות דבר דומה
לאחרים (וכן, אני מכיר את הטענות הפוליטיות כאילו יש בקרבנו בעלי דיעות דומות לנאצים, והן מקוממות
בעיני באותה מידה).
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #3  
ישן 12-03-2009, 14:10
צלמית המשתמש של Tallyco
  משתמשת נקבה Tallyco Tallyco אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 12.05.06
הודעות: 13,563
Facebook profile
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "בגלל המלחמה ההיא... נקודת ראות אישית על השואה ולקחיה."

אני מסכימה לחלוטין עם אורי ברמת הלקח הלאומי, אבל אני רוצה לדבר יותר ברמה האישית.

אני גדלתי עם השואה בבית, אפשר לומר. סבא וסבתא שלי הם מהמספרים. ככל שהתבגרנו - הסיפורים התבגרו איתנו. אבל סיפורים על רדיפות, חוקי גזע, משלוחים - זה היה מאז שאני זוכרת את עצמי.
את סבא וסבתא שלי זה הפך לאנשים מאד ליברלים, מאד אוהבי חיים ואדם באשר הוא אדם. מכיוון שאלו אנשים שיש להם חלק לא מבוטל במי אני ובאישיות שלי אני מניחה שלאיך המלחמה השפיעה עליהם יש השפעה חזקה על מי אני היום כאדם.
אני מניחה שגם הפעילות שלי ב"בית טרזין" וההשתתפות שלי בסמינרים ופרוייקטים חינוכיים המיועדים לבני גילי נובעת מהפעילות שלהם שם במשך השנים וגם כיום.
זה גרם לכך שאני מוכנה לקבל כל אדם כמו שהוא, גם אם דעותיו מאד שונות משלי. לכך שאני ציונית, אוהבת את המדינה הזו ואעשה הכל כדי שיהיה טוב פה ולכך שאני באמת ובתמים מאמינה שזהו המקום היחיד שיהודים יכולים לקרוא לו בית. זה גרם לכך שאני לעולם לא אבנה את ביתי במדינה אחרת, ושאני גם לא אוכל לעולם להרגיש בבית בניכר.
זה גרם לי לסלוד מאלימות, אך כאשר המצב מחייב זאת - אהיה הראשונה לקום ולהגן על הבית. לכך, שאני אדם אוהב חיים ואוהב אדם (ואוהב באופן כללי - אין בי שנאה).

יכול להיות שלו גדלתי במשפחה שונה - הלקחים שלי לחיים היו שונים.
_____________________________________

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
מיכל - 20.1.13

מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #4  
ישן 12-03-2009, 20:41
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,097
וַאֲהַבְתֶּם אֶת-הַגֵּר כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "בגלל המלחמה ההיא... נקודת ראות אישית על השואה ולקחיה."

ו- מָה שֶׁשָּׂנוּא עָלֶיךָ אַל תַּעֲשֶׂה לַחֲבֵרְךָ



הכותרת שנתתי לתגובתי זו לקוחה מספר דברים פרק י' פסוק 19. אמת פשוטה: אם סבלת - אמץ אל ליבך את הסובלים. אמת מוסרית בסיסית ומהותית.

ותת-הכותרת היא, כמאמר הלל הזקן - כל התורה כולה. אם סבלת, אל תַּסְבִּיל.

חיפשתי, ולא מצאתי בכל דברי המוסר שלנו, משפט שאומר: אם סבלת, עטה שריון כדי שלא יצליחו לעשות לך את זה יותר. או - בגלל שסבלת, קבל בונוס - ומעתה מותר לך לדאוג רק לעצמך.

את מה שכן מצאתי, הבאתי בפניכם: אין לנו זכות לשכוח את שעשו לנו הנאצים, הפשיסטים, האנטישמים, בעלי הדעות הקדומות, הקרנפים למיניהם שהעדיפו לסיים את ארוחתם בשקט ולא לראות מי זה מוכה למוות מחוץ לחלונם. חובה עלינו למנוע, ככל יכולתנו, שאף אדם לא יהיה קרבן של רדיפות, של אידיאולוגיות המונעות ע"י שנאה, או סתם קרבן של אדישות.

ואתם אומרים לי שהלקח הוא "בואו נלמד להגן על עצמנו"??? או כמאמר הו-הה-מי-זה-בא-ראש-הממשלה-הבא: מה, שכחתם מה זה להיות יהודים?
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #5  
ישן 12-03-2009, 23:18
צלמית המשתמש של ori
  ori ori אינו מחובר  
אדמין לשעבר
 
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
די עצוב לראות את פרץ השנאה שייחסת לי, יוצא ממך, אבל קבל תגובה עניינית:
בתגובה להודעה מספר 4 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "וַאֲהַבְתֶּם אֶת-הַגֵּר כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"

המושג של "אם סבלת - אל תסביל", הוא יפה וחביב, אלא שהמושגים שלך ל"הסבלה" שונים מאוד משלי,
כיוון שאנחנו חושבים אחרת פוליטית (אני למשל משוכנע שחלק ממושגיך ל"הפסקת הסבלת האחר"
טומנים בחובם סכנה איומה שעלתה, עולה ותעלה בחייהם של יהודים שמתגוררים פה), ולכן השאלה
לגבי "שכחה מה זה להיות יהודים" (משפט של מישהו שאתה שונא בלהט גדול בהרבה מכפי שאני שנאתי את
הדמויות שהופיעו בחתימה שלי שקוממה אותך כ"כ...) אינה רלוונטית.
אני נגד "הסבלה" מכוונת, ואם אפשר לא לפגוע לרעה באיש, מבלי לסכן עצמנו - אדרבא ואדרבא, אבל
אני ממש לא רואה לקיחת סיכונים בטחוניים רק כדי לרגיש נאורים בתור "הפקת לקח מהשואה". אני רואה
את זה בתור ניסיון נואש להשביע רצונם של אנשים בחו"ל שלא סבלו אותנו לפני 60 שנה כשהיינו חלשים
נורא, ושונאים אותנו בדיוק באותה מידה, כשאנחנו פחות חלשים, אבל יהודים באותה המידה (כן כן, הם
לא נגד היהודים, אלא נגד מדיניות ישראל...).

אני מתנצל בפני ישראלה, לבני והגולשים על שתגובתי להודעה הפוליטית, כללה גם היא נימות
פוליטיות - אבל האמת היא שהלקח האישי של כל אחד מאיתנו מהשואה, מגיע קודם כל מנקודת
ההשקפה הפרטית שלנו, שחלק לא מבוטל ממנה, הוא פוליטי...
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #6  
ישן 14-03-2009, 10:09
צלמית המשתמש של looklook
  משתמש זכר looklook looklook אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 29,140
האמנם?
בתגובה להודעה מספר 4 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "וַאֲהַבְתֶּם אֶת-הַגֵּר כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי ארדיכל
ו- מָה שֶׁשָּׂנוּא עָלֶיךָ אַל תַּעֲשֶׂה לַחֲבֵרְךָ

הכותרת שנתתי לתגובתי זו לקוחה מספר דברים פרק י' פסוק 19. אמת פשוטה: אם סבלת - אמץ אל ליבך את הסובלים. אמת מוסרית בסיסית ומהותית.

ותת-הכותרת היא, כמאמר הלל הזקן - כל התורה כולה. אם סבלת, אל תַּסְבִּיל.

ביהדות אין מקובל להתייחס לטקסטים מן התנ"ך כאל מקור מחייב/ בעל משמעות בפני עצמו. הסיבה המרכזית לכך היא מתן כוח בידי פרשנים להתאים את הטקסטים של הדת למציאות, תהליך שהפסיק לצערי, כמעט כליל בכמה מאות השנים האחרונות - אבל התוצאה שלו כל עוד נמשך היא היכולת למצוא משמעות בערימה של פסוקים שחלקם מנוגדים להגיון או זה לזה וחלקם שימשו על מנת לצקת תוכן נוסף לחיי היום יום.

מה שאתה עשית, לעומת זאת, היא קריאה ופרשנות בנאלית של הטקסט שממחישה את הסכנה של החיים "על פי הפסוק". הרחבת פסוק כמו "ואהבת לרעך כמוך" שמתייחס לחיים אישיים לכדי תורה מדינית שלמה ופשטנית שבעטיה אפשר גם להזדהות עם הגרועים ביותר שהיו למין האנושי.

אל תגרום סבל? לחברך בוודאי שלא אבל אם לא תגרום סבל לאויב הבא בשעריך, הרי תתלה על כידונו ואבוי - יקיץ הקץ על כל התאוריות והלקחים המוסריים ורדיפת הצדק ואהבת האדם - גופה אינה יכולה לחוות את כל אלה.


חיפשתי, ולא מצאתי בכל דברי המוסר שלנו, משפט שאומר: אם סבלת, עטה שריון כדי שלא יצליחו לעשות לך את זה יותר. או - בגלל שסבלת, קבל בונוס - ומעתה מותר לך לדאוג רק לעצמך.

אלה אכן אינם דברי מוסר אלא דברי הגיון ורק כדי להוכיח לך שמשחק בפסוקים משתלם תמיד לכל צד בויכוח - הרי לך "הבא להרגך השכם להורגו"

את מה שכן מצאתי, הבאתי בפניכם: אין לנו זכות לשכוח את שעשו לנו הנאצים, הפשיסטים, האנטישמים, בעלי הדעות הקדומות, הקרנפים למיניהם שהעדיפו לסיים את ארוחתם בשקט ולא לראות מי זה מוכה למוות מחוץ לחלונם. חובה עלינו למנוע, ככל יכולתנו, שאף אדם לא יהיה קרבן של רדיפות, של אידיאולוגיות המונעות ע"י שנאה, או סתם קרבן של אדישות.

עם המשפט הזה אני מסכים בגלל התוספת "חובה עלינו למנוע בכל יכולתנו". מכיוון שעם ישראל הוא קורבן לרדיפה ועם תחת איום קיומי, ובניו "מוכים למוות" עד עצם היום הזה - אין ביכולתנו היום להציל את כל חלכאי ונדכאי העולם. ראשית עלינו לדאוג לעצמנו ולחיינו, אם תוך כדי זאת ניתן להכניס לארץ כמה פליטים ממקומות מוכי גורל מבלי שחיינו יפגעו מכך - עלינו לעשות זאת, אך אין ביכולותנו לעשות יותר מכך. בוודאי שלא נוותר לאויבינו האלימים משום שלא נחפוץ לגרום להם סבל.


ואתם אומרים לי שהלקח הוא "בואו נלמד להגן על עצמנו"??? או כמאמר הו-הה-מי-זה-בא-ראש-הממשלה-הבא: מה, שכחתם מה זה להיות יהודים?

"בואו נלמד להגן על עצמנו" זה אכן הלקח המרכזי מהשואה. הוא איננו לקח מוסרי אלא מציאות קיומית, בלעדיו, לא רק שנשכח מה זה להיות יהודים, אלא שלא יהיו יהודים וראש הממשלה הבא וגם אלה שאחריו - לא יבואו.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #7  
ישן 13-03-2009, 18:32
צלמית המשתמש של ashoichet
  ashoichet ashoichet אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 04.07.07
הודעות: 746
לא. לא. לא.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "בגלל המלחמה ההיא... נקודת ראות אישית על השואה ולקחיה."

ציטוט:
ובגלל המלחמה ההיא רבים מאתנו כאן, בגלל המלחמה ההיא למדנו להתרפק חזרה על האדמה הזו, בגלל המלחמה ההיא כולנו מתווכחים בעברית ומשתדלים ללמוד את שהעין, האוזן והמילה הכתובה מלמדים.

לא בגלל השואה החלה התנועה הציונית וההתנחלות בארץ ישראל. לא בגלל השואה אלעזר בן יהודה החייאה את הלשון העברית. ולא בגלל השואה קמה מדינת ישראל. כל הדברים הללו מושרשים עמוק באתוס היהודי, בהיסטוריה ובדת בנות שלושת אלפים שנה.

אנחנו חיים במדינה יהודית ומדברים בעברית למרות השואה ולא בגללה. השואה היא רק הוכחה אחת (בין רבות) ונכונות של דרך הציונות, אבל כפי שהרצל לא היה זקוק לשואה כדי לחזות את הקמת המדינה היהודית, ובן אלעזר לא היה זקוק לשואה כדי לחבר את המילון שלו, כך גם אנחנו צריכים להבין שהזכות שלנו על הארץ הזאת נובעת לא מן השואה או מכל עוול אחר שהגויים עשו לנו, אלא מעצם העובדה שזאת המולדת ההיסטורית של העם היהודי.

נערך לאחרונה ע"י ashoichet בתאריך 13-03-2009 בשעה 18:36.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #9  
ישן 13-03-2009, 21:11
צלמית המשתמש של hagarblu
  hagarblu hagarblu אינו מחובר  
ארל'ה בלומברג ז"ל, מנהל פורום הסטוריה וידיעת א"י
 
חבר מתאריך: 14.06.07
הודעות: 1,115
בתגובה להודעה מספר 8 שנכתבה על ידי hagarblu שמתחילה ב "תמונה"

הילדה על הסוסון שמה שרה הוניגמן. עם פינוי גיטו שרודולה , בעיר סוסנוביץ פולין,באוגוסט 1943,נטל איש סס, את הילדה ברגליה, וניפץ את ראשה אל הקיר. את הוריה שילחו להמתה בגז באושויץ.אימה של הילדה היתה אחותה של סבתי.במשך השנים קראתי על השואה רבות, כולל עדויות אין ספור. למדתי את הנושא באקדמיה, ראיינתי כ30 ניצולים עבור פרוייקט התיעוד בווידאו של סטיבן שפילברג, כשאני מדובב אנשים שמעולם לא סיפרו דבר. השואה חייה כצל לצידי יום יום. המסקנה שלי?.צהל חזק, המונחה עי ממשלה נחושה וקצת עצבנית,שתגלה אפס סובלנות כלפי כל הקם עלינו לכלותינו.כי בסוף כל הדיונים העמוקים על חמלה,הסבלה, נאורות ואהבה, יושבת ילדה קטנה על סוסון ומחייכת לצלם.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #12  
ישן 14-03-2009, 17:33
צלמית המשתמש של ori
  ori ori אינו מחובר  
אדמין לשעבר
 
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
חטאם של הנאצים לא שהיו חזקים יותר, אלא ששנאו אותנו נורא.
בתגובה להודעה מספר 11 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "אני ניחם על מחשבותי"

העניין הוא שלא מעט פעמים עמדנו מול אוייבים ששנאו אותנו נורא, וגם כיום אנו מוקפים בשנאה כזו (כן,
בטל את צה"ל, ותן את היכולת הצבאית והארגונית שעמדה לרשות הנאצים, לארגוני הטרור/איראן/סוריה/
הוסף את המדינה החסרה - ותגלה פתרון סופי דומה להפליא. הדבר שעומד בינינו לבין שחזור של שנות
הארבעים של המאה הקודמת הם הריבונות והכוח הצבאי שצברנו בתקופה זו. מכיוון שיש בינינו ויכוח
לגבי מיהו "הגר היושב בתוכנו" (אני מניח שאתה מתכוון לערבים בעלי אזרחות ישראלית, או לפלסטינים
באיו"ש אולי גם בחבל עזה, בעוד שאני מוטרד יותר מהיחס שלנו לעובדים זרים ולפליטים שהגיעו הנה),
הרי שזה יותר ויכוח פוליטי סטנדרטי, ופחות דיון בהפקת לקח מהשואה. אני סבור שצריך להיות אנושיים
כלפי עובדים זרים ללא קשר לטרגדיה שעברנו, וזה לא לקח מהשואה (שוב, מהטעם הפשוט שלא חטאנו
ביחס גרוע כלפיהם טרם השואה...).

אבא של הגר כתב דברים חדים וברורים בהטגע לעמדתו על לקחי השואה ולא ראיתי בדבריו אפילו בדל
של התייחסות פוגעת כלפיך, כך שלא מובן לי ממה נפגעת.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #13  
ישן 14-03-2009, 16:52
צלמית המשתמש של b.a
  b.a b.a אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.05.05
הודעות: 4,437
זכר המלחמה ההיא
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "בגלל המלחמה ההיא... נקודת ראות אישית על השואה ולקחיה."

נולדתי וצמחתי בצילה השחור, השקט והמאיים של השואה. לא היו לי סבא וסבתא מצד אבי. גם בני משפחתם של סבי וסבתי מצד אימי- אלה עלו ארצה בעליה השלישית והרביעית- לא היו. היו בבית שתיקות ארוכות, אבל השואה היתה שם תמיד ברקע. דומני שגם השקט היה כה חזק, עד שהוא צרב את אותותיו בקוד הגנטי שלי.

עד גיל 22 ידעתי שאבי יבל"א היה נער, עת איבד את הוריו בשואה. בבית היו מעט תמונות, אשר לוקטו מידי קרובים ששרדו. מתמונות אלה למדתי שסבא וסבתא היו ממשיים. אך פרט לכך, לא נאמר דבר אודותם. אבא נהג לשתוק, שתיקות ארוכות. אבא סיגל לעצמו אורח חיים והליכות צבריים, כאילו ניסה להעלים את העולם ההוא. רק בתום שירותי הצבאי, נפתח אבא לרגע וסיפר את אשר עבר עליו. בקיצור, ללא פרטים מיותרים. כאילו רצה לפרוק משהו ולסגור שנית את השער. רק לאחר שכבר חגגתי את יום הולדתי החמישים, נתבקש אבא לכתוב את סיפורו לספר שהוציאו חבריו לעליית הנוער. רק אז נחשפתי לסיפור הצלתו המופלא במלואו. הדברים סופרו על ידי בשעתו באתר:

https://2007-uploaded.fresh.co.il/2...16/16296708.rtf

גם מסבי ז"ל, אבי אימי לא שמעתי את סיפורם של בני משפחתו העניפה- סיפורים אשר סופרו ע"י דודו הפרטיזן ששרד. רק לאחר שנים, סיפרו לי דודותי, על סבן, רב העיירה, אשר נגרר ע"י הקלגסים אל כיכר העיר, שם נגזזו זקנו ופיאותיו, והוא אולץ לרקד על גווילי ספר התורה, אגב שהקלגסים מצליפים בו בפרגול. כומר העיירה, אשר חש לעזרת חברו הרב, הוכה גם הוא ונרצח בו במקום. לאחר מכו נרצח גם סבא רבא.

לסבא היו שש אחיות. אחת עלתה עימו ארצה וניצלה. כל השאר, נשואות ואמהות למשפחות עניפות לא שרדו. איש מבני משפחותיהן לא נותר. אף ממשפחת סבתי לא נותר איש לספר מה עלה בגורל המשפחה ואנה נעלמו כולם.

גם כיום, בגילי המתקדם, נושא אנוכי עימי לכל מקום אליו אפנה, את הנטל הכבד של הזכרון. זכרונות שאינם שלי צרובים עמוק בבשרי ואינם נותנים מנוחה. זכרה של המלחמה ההיא בוער כאש בעצמות ואינו כלה.



קראתי את דברי חברי הפורום. מסכים אני כי עלינו להלחם ולשמור על קיומו של העם הזה בכל מחיר. לשם כך לחם אבי ב-5 מלחמות. לשם כך לחמתי אני, לחמו אחי ולחמו ילדי ואחייני. עם זאת מתקומם אני מידי יום מחדש למשמע הבנליזציה הנעשית מידי יום ביומו לשואה. השואה היתה אירוע קולוסלי יחודי בכל ההסטוריה האנושית. אין עוד מקבילה לרוע הדמוני אשר הניע את השד הנאצי. אפילו חיות טרף פועלות עפ"י קודים מסויימים, ואינם מונעים על ידי רוע לשמו. לצערי, נשמעות מידי יום קריאות המשוות רשעים קטנים, או מי שנחשב כרשע בעיני המשווה, לנאצים. סבורני כי בכך יש משום זילות השואה.

סבור אני אף כי כי אין להשוות מחד את אוייבינו הנוכחיים לנאצים. שכן, אלה אינם מונעים מאותם מניעים אפלים של רוע שהניעו את הנאצים. מנגד, חלילה לאיש להשוות את התנהגותנו כלפי הערבים למעשי הנאצים. אין כל פירור של יסוד להשוואה נואלת מעין זו, אשר יש לשרשה מן היסוד.

אך מובן הוא, כי עלינו להתייחס לכל בן אנוש ככזה, ולהזהר משנה זהירות, לבל נאבד את צלם האנוש.

_____________________________________
.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #14  
ישן 14-03-2009, 18:47
צלמית המשתמש של hagarblu
  hagarblu hagarblu אינו מחובר  
ארל'ה בלומברג ז"ל, מנהל פורום הסטוריה וידיעת א"י
 
חבר מתאריך: 14.06.07
הודעות: 1,115
בתגובה להודעה מספר 13 שנכתבה על ידי b.a שמתחילה ב "זכר המלחמה ההיא"

כמדומני שהיה זה ויקטור פראנקל, בסיפרו, האדם מחפש משמעות,שתיאר כיצד הוא תמה על ניצול כמוהו שרמס שדה שיבלים, לאחר השיחרור. כששאל לפשר מעשהו, הפשיל האיש את שרוולו, חשף את המספר המקועקע, וצעק:,היד הזו תיגדע אם לא תישפוך דם. הוא התכוון כמובן לנקמה.אבי, שזוכר שיירה של עגלות תינוק באורך קילומטר, ניצבת ליד המחסנים של קנדה בירקנאו, סופח לאחר השיחרור ליחידת תותחנים אמריקאית, כנער מיטבח. היה זה ליד דכאו, היכן שנטשו אותם אנשי הסס הנמלטים. באחד הימים תחב אחד החיילים לידיו של אבי אקדח , והציע לו ללכת עימו לעיר כדי לנקום. אבי, שזוכר שהקולט 45 היה גדול כמוהו, סירב. הלקח שלי מן הסיפור. אל תאבד לעולם צלם אנוש, אל תפגע בחפים מפשע, אבל עשה הכל. אפילו במחיר חייך, שלעולם לא יפגע ילד יהודי בשל היותו יהודי. ולארדיכל: נאמנים פצעי אוהב. מעולם לא עלה בדעתי שהינך מכחיש שואה. אני אפנה אליך בפרטי ואסביר את עמדתי.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #15  
ישן 19-03-2009, 07:50
צלמית המשתמש של chatulim
  chatulim chatulim אינו מחובר  
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
 
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "בגלל המלחמה ההיא... נקודת ראות אישית על השואה ולקחיה."

הקרבה "הכי קרובה" שלי אל השואה הם סבא וסבתא שלי מצד אמי. אמנם גם סבא וסבתא מצד אבי "בעלי זיקה", אך הקשר שלי איתם היה תמיד הרבה פחות קרוב.
בילדותי גדלנו בין עמק יזרעאל לאושוויץ, בין הבריכות במעיין ברוך לצריפים ולקציני אס.אס במאוטהאוזן. עם ההתבגרות הסיפורים החלו לחלחל. איך הוא התיישב ואכל פרוסת עוגה ענקית אחרי המלחמה, איך היא זוכרת בגעגועים את המשפחה שלה. תמיד סיפורים על אנשים טובים, פחות האשמות וזכרונות סיוטיים.
השריטה, כמובן, קיימת. היא מכינה סנדוויצ'ים לכל נסיעה של מעל שעה, הוא מעדיף לשבת לשולחן כשלגבו קיר (כדי שלא יוכלו להפתיע)- אבל תמיד דיברו על האנשים הטובים בסיטואציות הכי קשות.
טלי כבר כתבה את זה, ואני חושבת שלקחנו משניהם אותו דבר והגענו לאותה מסקנה סופית, גם אם בדרכים מעט שונות- הכי חשוב- היה אדם! תן לכל אדם את ההזדמנות שלו, את הזמן שלו. הערך כל אחד.
דבר נוסף שאני רוצה לחשוב שלמדתי מהם, ובעיקר מסבתא שלי- זו הידיעה שאני אדם מספיק חזק. פעם שאלתי אותה, מעבר לדיכוי הפיזי והשכלי, איך היא התמודדה עם ההשפלה, עם היריקות, הקללות והבעיטות. היא ענתה לי בזו הלשון: "הם יכלו לירוק עלי, ולקלל אותי, ולגלח לי את השיער, אבל הם לא היו יכולים להגיע לי ללב".

אני רוצה ל חזק את דבריו של הארדיכל- אני בהחלט מסכימה עם המשפט "אם סבלת, אל תסביל". אני מעדיפה לא להמשיך לפרט כיון שאין ברצוני להכנס לדיון פוליטי.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #16  
ישן 19-03-2009, 23:06
צלמית המשתמש של student1
  משתמש זכר student1 student1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 10.12.07
הודעות: 8,706
שלח הודעה דרך MSN אל student1 Facebook profile
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "בגלל המלחמה ההיא... נקודת ראות אישית על השואה ולקחיה."

הלקח המוסרי הוא פשוט:חיי אדם נעלים מכל,אלא אם מדובר באדם קרוב,ובמיוחד-בי בעצמי.כי אז,העדיפות הראשונה היא לא סתם חיי אדם אבסטרקטיים אלא אלה שלי,של קרובי,של עמי,בסופו של דבר.
יש לעשות הכל,כדי להגן על עצמנו וכמה שפחות לפגע באחר סתם או בעת ביצוע פעולת הגנה.אני לא רואה טעם בלהיות טוב לב,כאשר אתה מת.

עוד לקח,אם כי הוא פחות מוסרי ויותר פראקטי,הוא,שאל לנו לסמוך לא על מישהו שיבוא ויציל אותנו ולא על היישות העליונה-בהיסטוריה שלנו ליישות הזאת יש נטייה להירדם ברגעים הכי פחות מתאימים לנו.
לשמור על צלם אנוש אינו אומר,שאנחנו מוכרחים להיות אצילים וטהורים מכל חטא:מלאכים יש בשמים,לא עלי האדמות.אם יש צורך להכות,נכה,אם יש צורך להרוג-נהרוג.ועדיף,שאנחנו,מאשר אותנו.
ובכלל,אני מאמין,שמוסר זהו דבר יחסי ולפעמים אף דו-פרצופי מטבעו.

אתה אולי מתכוון לזה,שהיינו צריכים להסיק,שרצח הוא דבר לא אנושי,שהיינו אמורים ללמוד משואה,שלכל אדם יש זכות לחיות ושנעשה הכל,כדי שמעשה דומה לא יחזור על עצמו לא ביחס אלינו ולא ביחס לעם אחר.
דברים אלה הם בנאליים,אני משאיר את השיח עליהם לכל מני מתפלספים. אני רק מקווה,שנפסיק להתנהג כאילו שאנו יותר קדושים מקדושים ונתחיל להתנהג כמו עם רגיל,עם תכונות מיוחדות משלו.אני מתנגד להתערבות יהודים בפוליטיקה עולמית על בסיס ליברליזם וטולרנטיות,בארצות שונות,לדעתי אין זה ענייננו(בייחוד,הנושא של "השמאלנים החדשים",בו,כידוע,שיחקו בני עמנו הנאורים תפקיד מרכזי,לפחות מההתחלה).
ביטויי רצון טוב וטוב לב כאלה במוקדם או במאוחר מופנים כנגדנו ומגבירים את היודופוביה.
אז לפני שאנו רצים לפזר את המוסריות לאורך כל כדור הארץ ולדאוג לשכבות חלשות של האוכלוסויה העולמית,אני מעדיף לרכז את טוב ליבנו כאן בארץ,בציון.
זהו המוסר:לא לדחוף את אפנו לכל מני כיוונים,בטענה,שקורים פשעים בעולם ואנו חייבים להציל את החלשים(וכמובן כמובן שללא הקרבה מצדנו,כי זה-לא מוסרי באופן קיצוני).

ועוד פעם,אל לנו להגיע לכאבי ראש בעת ועקב הירהורים על מוסריות.אנחנו עדיין חיים על אדמה ולא בגן עדן.
_____________________________________
שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?



תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #17  
ישן 20-03-2009, 23:39
צלמית המשתמש של hagarblu
  hagarblu hagarblu אינו מחובר  
ארל'ה בלומברג ז"ל, מנהל פורום הסטוריה וידיעת א"י
 
חבר מתאריך: 14.06.07
הודעות: 1,115
בתגובה להודעה מספר 16 שנכתבה על ידי student1 שמתחילה ב "הלקח המוסרי הוא פשוט:חיי אדם..."

אחד הספרים המרשימים אודות השואה, שאינו עדות, הינו סיפרו של ארט ספיגלמן, עכבר.זהו ספר מצוייר בסגנון הקומיקס. הגירסה העברית יצאה ב1990, עי זמורה ביתן. בפתיח, מספר המחבר על אביו לאחר השואה ומתאר אירוע בו האב שואל אותו מדוע הוא בוכה . עונה המחבר, הילד: נפלתי, והחברים שלי ברחו לי. האב מפסיק את עבודתו ואומר:חברים?, החברים שלך?,רק תסגור אותם בחדר לשבוע בלי אוכל... אז היית רואה מה זה חברים. מסקנה מבהילה זו מרחפת כעננה מעל כל מי שחושב ברצינות על הלקח שניתן ללמוד מן האירוע המכונן הזה, אשר הוגדר עי חכמים ממני כאירוע קוסמי.כי כשמתקדמים מעבר ללקח הלאומי, אשר רובנו מסכימים על אופיו, למרות שלא פחות, כולל ניצולים, חשבו אחרת ובחרו בגולה אלטרנטיבית, הלקח האישי עגום מאוד. כאשר ראיינתי ניצולים עבור שפילברג נחשפתי למגוון עדויות . ברשותכם אביא כמה מהן:;1.אישה מצפת, הראיון ארך 8 שעות, והסתיים בשל חוסר בקלטות וידאו.היתה ראש בלוק בבירקנאו, בין השאר, בלוק התאומים, ששימשו קרבנות לניסויו של מנגלה.מכל הראיון אני זוכר כיצד היא מתארת נסיעה שלה לעבודת יומה כשהיא יושבת כנוסעת על אופנועו של הדוקטור ואוחזת במתניו.2. אישה מנהריה. מתארת כיצד ניצלו חייה, כאשר זחלה, תשושה, בברגן בלזן, לעבר הגדרות, על מנת להתאבד, ושומרגרמני השליך אליה כריך נגוס למחצה. 3. אדם בן 90, מטבעון, אשר ילדתו נשלחה לאושויץ מצרפת, ימים ספורים לפני השיחרור.הוא מספר על יהודים שהתנדבו לחשוף מחבואי ילדים עי שיחה קולנית באידיש. המספר תמה על ההיגיון בכך,ואמר: הרי הם ידעו שגם בהם יירו בסוף..אין לי מגמה להציג עדויות מסויימות, על מנת להוביל למסקנה או לקח ,כי לדעתי אין כזה. אסיים בשני הורי: אבי הגיע לבירקנאו וצורף לקנדה, מיון חפצי הקרבנות. פעם פגש מכר מן הזונדר קומנדו שסיפר לו כיצד הכניס יהודי קשיש אל תא הגז, וכמעט נילכד שם, כשניסגרה הדלת. האיש הדגיש את כעסו של הממונה מן הסס על כך שהעובד שלו סיכן את עצמו. ערב אחד ראה אבי את אנשי הזונדר מתפללים ערבית, כשהם עטויים טליתות ותפילין. כן, למתים חיים הללו היה חופש מסויים. הלהבות והעשן מארובת המישרפה נתנו לאירוע רקע כה חזק, עד שאבי, נער צעיר, החליט כי אלוהים חייב לרדת בו ברגע ולהיענות למאמיניו. אף אחד לא הגיע. אבי איבד את אמונתו עד לרגע זה. אימי בילתה את המילחמה במחנה עבודה בחבל הסודטים. רוב הזמן היתה חולה. יום אחד הגיע לחדר החולים קצין סס מלווה בפמליית רופאים. הוא ניגש למיטת אחת החולות ושאל לשלומה, והיא השיבה בפירוט מחושיה. הקצין רגז, וקרא: האישה הזו חייבת לעבור למקום טוב יותר, בו האוכל מזין ומבריא. כאשר הגיע למיטת אימי ,הזדרזה הרופאה היהודיה לומר: זו חוזרת מחר לעבודה... כמובן שלמחרת נילקחה החולה שענתה בכנות על מצבה, ולא שבה. במחנה היה נהוג להכריז ברמקול את מספרי הנשים המשולחות, בדיעבד לאושויץ.אימי מספרת כי בכל פעם שהוחל תהליך קריאת המספרים, שאגב ,לא היו מקועקעים, אלא תפורים על הבגד,היא ארזה את חפציה ,והמתינה בביטחון כי הפעם יקראו לה... אימי היום בת 84,ועדיין חולנית ...זהו. כמה סיפורים מן האוקיינוס הגדול. יש מסקנות?.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #18  
ישן 20-03-2009, 22:32
  shlomz shlomz אינו מחובר  
מנהל פורום מילואים (במיל.)
 
חבר מתאריך: 21.08.06
הודעות: 4,003
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "בגלל המלחמה ההיא... נקודת ראות אישית על השואה ולקחיה."

לטעמי, כל ניסיון של יהודים להפיק לקח מוסרי-אוניברסלי מהשואה דומה ללימוד הולך רגל שנדרס בעת שחצה את הכביש במעבר חציה באור ירוק, שצריך להיזהר כשנוהגים בשטח עירוני...

יש לשואה לקח אחד ויחיד לנו: עליו להיות חזקים. לא כי "might makes right" וכי כל דאלים גבר. זה תמיד היה נכון ותמיד יהיה. אלא שהשואה הבהירה, באופן חד-משמעי, שהבחירה הנתונה בידי העם היהודי כבר אינה בין קיום לאומי מכובד לקיום בחסדי הגויים - אלא בין קיום לאומי לחוסר קיום פיזי.

האם עלינו לשאוף ולהיות "אור לגויים"? לסייע לחלכאים ולנדכאים? למנוע סבל היכן שאנו יכולים? בהחלט - והם מוטמעים ביהדות ללא כל קשר לשואה. מדינת ישראל אף פועלת בנדון, הרבה יותר מאשר רוב המדינות בעולם (ובודאי אלה שאינן בעלות אינטרסים מעצמתיים כאלה ואחרים). אבל כל זה הוא בחזקת "בונוס", שיתאפשר רק אם יתקיים עם יהודי במדינה יהודית.
_____________________________________
על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il


נערך לאחרונה ע"י shlomz בתאריך 20-03-2009 בשעה 22:34.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #20  
ישן 10-04-2009, 23:15
צלמית המשתמש של רומק
  רומק רומק אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.06.02
הודעות: 80,133
כמה תובנות שלי
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "בגלל המלחמה ההיא... נקודת ראות אישית על השואה ולקחיה."

גם אני חי את השואה דרך בני המשפחה שאת חלקם לא זכיתי להכיר בגלל שנספו בשואה
התובנה העיקרית שלי במבט מדאיג למחר זה שלא משנה שיש לנו מדינה וצבא, עדיין קיימות קבוצות ברמה של מדינות ריבוניות שמאיימות לחסל את העם היהודי.
והפעם בלי רכבות ובלי מקלחות גז
אלא באמצעות נשק להשמדה המונית
ויותר מכל חורה לי שאנחנו לא עושים כלום בעניין ושוב מצפים לחסדי העולם.
תובנה שנייה היא שחלק גדול מהתרבות שלנו והזהות שלנו אבד
גם בגלל השאלה שתמיד תישאל: "היכן היה אלוהים"? וגם בגלל ש6 מליון זה מספר עצום ובלתי נתפס של אנשים שחלקם החזיקו בתפקידי מפתח: בנקאים,רופאים,חוקרים
חלק היו סופרים ומורים ואנשי רוח
וגם כאן אני מהרהר
לו האנשים הללו היו בחיים-האם הם היו מוצאים תרופות למחלות חשוכות מרפא? האם בזכותם מדינות מזרח אירופה היו צומחות מבחינה כלכלית כמו מדינות המערב?
אבל השאלה שאני מהרהר בה יותר מכל היא האם לולא השואה הייתה לגיטימיציה להקמת המדינה?
והיכן היינו פזורים היום אם לא?
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #21  
ישן 13-04-2009, 19:14
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
היום הגיע הזמן לדבר ולקחתי את בתי ובני הגדולים ל'יד ושם'
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "בגלל המלחמה ההיא... נקודת ראות אישית על השואה ולקחיה."

זו לי הפעם הראשונה במוזיאון החדש. התצוגה מבהירה היטב את מהלך הדברים ומאפשרת לאדם להציב חייץ בינו לבין האימה. קולי כמעט שלא נשנק בעת ששוחחתי עם הילדים. התצוגה והעדויות המוקלטות הסבירו טוב ממני, מה שהותיר לי שפע של זמן להרהר.ניסיתי להעלות בראשי את אהבת האדם כתובנה כלשהי של השואה. זה היה קשה. העדויות הרציפות הבהירו כי 'האדם' ככלל אינו אוהב בדרך כלל בני אדם אחרים ומנקודת מבטנו - במיוחד לא כאלה שהם יהודים. התעכבתי רבות בתצוגת טרזין תוהה אם יש לי זכות כלשהי לחשוב אחרת מסבתא של סיוון וטלי שהייתה שם.

לא הייתי מליץ יושר ל'אדם' בעת הביקור. הפנתי את תשומת לב הילדים להמונים המריעים להיטלר באנשלוס,לאנגלים המנוולים שנעלו בציניות את שערי המקלט אשר לשם הקמתו קבלו את הארץ ביודעם כי הם גוזרים מוות על מיליונים, לשוטרים ההולנדים העוצרים יהודים, לאידן ולצ'מברליין שגם כאשר הנצחון מונח בכף ידם אינם נותנים לענין 'המשני' להפנות עשרה מפציצים בגיחה אחת לגשר רכבות כלשהו בדרך לאושוויץ ולהציל כמה עשרות או מאות אלפים יהודים.

עצרנו לזמן רב יותר בפינת חסידי אומות העולם. הילדים פתחו את מגרות הזכרון והביטו בתמונות של אלה אשר קודם לכן חיפשנו את עציהם. עשרים אלף ומחצה נמנו שם ומן הסתם רבים אחרים שילמו בחייהם על התעקשותם להיות 'אדם' ומעשיהם כלל לא ידועים ובכל זאת - מעטים הם אפילו מן ההמונים המריעים בככר במסיבת מרצחים אחת. את טעם הנחמה הרגעי נטלו חיש מהר תמונות הבריטים הבולמים את ספינות המעפילים וכולאים את אלו ששבו מן התופת.

כתבתי בעבר כי אני אכן מפיק מהשואה את הלקח הפשטני: "הקם להורגך השכם להורגו" ואת התוספות הגורסות כי יש להקשיב ולהאמין לזה המצהיר כי ברצונו להורגך ולהשתדל לשמר תמיד את היכולת להרוג את זה שצפוי כי יקום להורגך. כפי שכתבתי, גם ברשימה שלי נמצאת השורה שאומרת 'אל תהרוג ואל תגרום סבל לזולת אלא אם אתה חייב לעשות זאת' אלא שסדר השורות פשוט שונה לעיתים מאדם לאדם והנה גם אני וגם מי שסדר שורותיו שונה מעט כארדיכל נהרוג או נהרג זה לצד זה באותן נסיבות.

'אם סבלת אל תסביל' הינה אמירה מוסרית חשובה אך גם אם אני מוצא עצמי מסביל את האחר - הרי שאין זאת יותר מקימוץ אצבעות לאגרוף רופף על ידי מי שריסקו את עצמותיו ועדיין חובטים בו תוך רצון להשלים את המלאכה.

את הטנק, הנגמ"ש והמטוס אסור לשלוח לצעדה בגרמניה - פשוט כי אנו זקוקים להם כאן ככלי מגן וכי 'אם את נוסעת - לאן את נוסעת?' מקומם של כלי המשחית הוא באכסנה היבשה ותפקידם היחידי הוא לנמנם עד שיקראו לסייע לנו לשמור כי 'לעולם לא עוד'.

'לעולם לא עוד'.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #22  
ישן 14-04-2009, 15:37
צלמית המשתמש של סירפד
  סירפד סירפד אינו מחובר  
מנהל פורום צבא ובטחון
 
חבר מתאריך: 04.05.02
הודעות: 22,789
תובנה קצת אחרת
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "בגלל המלחמה ההיא... נקודת ראות אישית על השואה ולקחיה."

בקרוב - קרוב מדי - יעזבו אותנו אחרוני הניצולים מאותם ימים איומים. בכל פעם שנושא זה עולה הדבר היחיד שאני יכול לחושב עליו הוא היינריך ויינטראוב. היינריך עלה לארץ לבדו, הנער האחרון שעלה על ספינת המשלוח האחרונה של הסוכנות היהודית אל ארץ ישראל לפני שנסגרו השערים סופית - כל משפחתו אבדה באושוויץ. בארץ הגיע היינריך, שבינתיים שינה את שמו הפרטי לראובן ואת שם משפחתו לכרמלי (על שם הרכס שלרגליו נמצא המקום בו גר), היה לחלוץ שייבש ביצות ועבד בשדות. בבוא היום התגייס לצה"ל ובמלחמת העצמאות נלחם בקרבות הקשים בהרטוב, אירועים עליהם מעולם לא דיבר לאחר המלחמה. לאחר מכן חזר לקיבוץ, הקים משפחה ועד יומו האחרון המשיך לעבוד.

סבא שלי עזב אותי בגיל 60 כשהייתי בן 9. הוא היה צעיר מדי, אני הייתי צעיר מדי. אם יש פספוס אחד גדול שקיים בחיי, הוא שלא זכיתי להכיר את סבא לעומק. בדרכו השתדלתי ללכת, כמוהו וכמו אבי גם אני עבדתי בבריכות הדגים - עבודה קשה ומפרכת - וכשניתנה לי ההזדמנות לצאת למסע שורשים בחסות ממשלת אוסטריה לקחתי אותה שתי ידי וזכיתי לראות היכן גר והיכן קבורה אימו (שנפטרה ממחלה מעט לפני השואה).

התובנה שלי הרבה יותר פשטנית ועניינית: תהיו איתם, ותקשיבו להם! יש נערים שמתפדחים לבקר את סבא וסבתא כי הם זקנים מיובשים וזה ממש לא מגניב (ולפעמים יש לבית שלהם ריח מוזר) - אם למישהו שקורא את השורות האלה זה מרגיש מוכר ברמה אישית, אני רק יכול להמליץ לשבת עם הזקנים המיובשים האלה שמזמן שכחו את מה שחלקנו רחוק מלגלות וללמוד בעצמו. דברו איתם, תקשיבו להם וזיכרו שכשהם ילכו אנחנו אלה שנישא את זכרונותיהם הלאה.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #23  
ישן 15-04-2009, 13:14
  ארדיכל ארדיכל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,097
מכירים את המצב
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "בגלל המלחמה ההיא... נקודת ראות אישית על השואה ולקחיה."

שבו אתם כל כך משוכנעים בצדקתכם, עד שנראה לכם שכל מי שמחזיק בעמדה אחרת פשוט לא מבין את השאלה?
זה קורה לי, למקרא התגובות האחרונות.
אני בהחלט מביא בחשבון את האפשרות שאתם כן מבינים, אלא שפשוט יש לכם עמדה אחרת. אבל למען הסר ספק אנסה, שוב, להסביר את עצמי:

אני מתעב את הנאצים ואת העם שמתוכו הם צמחו. אינני סולח. אני לא מקבל את הסיפור על גרמניה אחרת. אינני קונה תוצרת גרמנית, אינני נוסע לבקר אותם ואת המסתפחים אליהם (מלשון אנשלוס). אני אפילו כועס על מי שאיננו נוהג כמוני. אני רואה בנאציזם ובחברה שילדה אותו את מהות הרוע, הנתעב, המגונה והשנוא עלי.

וכל זה לא בגלל ש"היינו בלי צבא", ובודאי שאינני מתעב אותם בגלל העובדה הפשוטה שהם היו חזקים מאתנו ויכלו לנו. לא. כל אלה אינן הסיבות לתיעוב המוחלט והתהומי שאני חש כלפיהם. לצערי אתם חושבים אחרת (או כך אני מבין מדבריכם, כשאני מסנן החוצה כל מיני מס-שפתיים של "כמובן שצריך להתנהג בסדר, אבל.."). אתם שבים ומסבירים לי שהאנטי-שואה, ההיפך מהשואה, העולם-הטוב-יותר שאתם רוצים להקים, לאחר השואה - הוא העולם שבו הם לא יותר חזקים מאיתנו. לא הם, ולא אף אחד אחר. זה הלקח שלכם. כלומר - אין בלבכם (כך אני מסיק) שום טענה אחרת כלפי הצוררים, למעט זו שהם היו חזקים מכם. ואם אני צודק, אני יכול להבין מדוע חלק גדול מכם מרשה לעצמו לנסוע במכוניות גרמניות, ולטייל בבוואריה. הרי הטענה שלכם כלפי הגרמנים היא לא כל כך נוקבת.

וכאשר אתם מציגים במולטימדיה את הסיפור הנורא על ילדה קטנה ויפה שקלגס נאצי רוצץ את ראשה, אתם שוכחים להסביר מה לא בסדר בזה, למעט העובדה שהיה לו כוח לעשות את זה, ולילדה לא היה כוח להתנגד. באמת????

אומר לכם מה אני שונא בנאציזם: את העובדה שיש פה מערכת לוגית, מובנית, שהתחילה בלאומיות גאה, והסתיימה בהשמדתם של שישה מיליון מבני עמי. כי הלאומיות הגאה הובילה - בהיעדר מי שיעצור זאת - ללאומנות, לדה-הומאניזציה, לשנאת הזר, לבידודו, לאמונה בגזע עליון ובגזעים נחותים, ולבסוף בהיתר המוסרי שהם לקחו לעצמם להשמיד את הזרים, בני הגזעים הנחותים. את זה אני מתעב, ללא שום קשר לכמות הנשק והכוח שהיה או לא היה בידי היהודים באותה עת.

ואומר לכם מדוע אני גאה להיות יהודי: כי אנחנו מוסריים. כי אנחנו הבאנו לעולם מערכת ציוויים ואמונות שלא מאפשרות לנו להיות כמוהם. שאף פעם לא תסתיים ברצח שיטתי, קר ומחושב של עם אחר. כי אנחנו מאמינים, בעת ובעונה אחת, ב"הכל צפוי" וב"הרשות נתונה". אנחנו מאמינים בכך שהקב"ה קבע ונתן לנו את הציוויים המוסריים, אך זכותנו וחובתנו למדוד אותם שוב, השכם והערב. ולהגיע, לא מכוח הציווי אלא מכח האמונה - למסקנות בדבר נכון, ולא נכון. וכאשר קול המון זועק לעשות דבר אחד, המסורת היהודית מטפחת את האפשרות לעשות אחרת, בהתאם לציווי המוסרי הפנימי.

ומכאן אני יוצא ומנסח עקרונות מוסריים, בגלל שהם מוסריים. לא כדי שאוכל לעבור עוד יום בחיים, אלא כדי שאוכל לעבור עוד לילה ללא יסורי מצפון. אני מתבונן בקנאה רבה בקהילות היהודיות בארה"ב ובצרפת, שהצמיחו ענקי רוח, ומוסריות בלתי מתפשרת, ומבין שכאן, בארץ מולדת, אנחנו קצת פחות יהודים. או לפחות בהיבט הספציפי הזה של היהדות. הפכנו את דתנו הנפלאה והמוסרית ליהדות שונאת זר, לאומית, עם פינות חשוכות.

תגידו, כמובן, שהיהודים שם אינם חיים בחרדה קיומית. שאין מי שקם, השכם והערב, להרגם. וכי רק לאחר שנבטיח את קיומנו - נרשה לעצמנו את המותרות שבמוסר. אענה לכם בשאלה (ואני גאה על כך): אתם בטוחים? האם באמת כל מעשינו הם באמת ובתמים צו-חיים? האם לא יכולנו, לו רצינו, לעשות אחרת ועדיין לחיות? האם עשינו מה שלימדו אותנו אלפי שנות סבל, וחיפשנו כל דרך, וכל אמצעי, כדי שלא להיות "רעים"? לא להתגולל על הזר בתוכנו, ועל הצר בשערינו? ואשאל את זה באופו הכי בוטה: האם הנאצים לא הרגו, ביחד עם אמונתנו בקב"ה, גם את יהדותנו? כי אני, אישית, לא אתן לזה לקרות.

ואסיים בהערת שוליים: חלק מכם מנסים לחזק את טיעוניהם ע"י כך שהם מוכיחים שהשואה מזעזעת אותם, ו/או שהם קרבנות עקיפים לשואה, והם מוסיפים עוד ועוד סימוכין לכמה השואה היתה נוראה ועד כמה הם לא שוכחים אותה. עזבו את זה. השואה היתה מחרידה. אין על זה ויכוח. כולנו עדיין קרבנותיה. בואו נתמקד בלקח האישי שלמדנו מכך, במקום להתחרות בסיפורי זוועות או ב"כמה-אנחנו-עדיין-הרוסים-מזה".
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #24  
ישן 15-04-2009, 13:51
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
מה יכול היה להשתנות בכללי המוסר האנושי או היהודי לאחר השואה?
בתגובה להודעה מספר 23 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "מכירים את המצב"

רצח ורמיסת הזולת היו בבחינת שיקוץ קודם לכן ונותרו כאלה לאחר מכן. אהבת האדם באשר הוא הייתה אוטופיה קודם לכן ונותרה כזו גם כיום.

חברות? עזרה? קרני אור באפילה? היו ויהיו...

קין לא היה זקוק לבת קול בכדי לדעת כי עשה רע ואני מאמין כי ברוב בני האדם טמון אותו קול פנימי האומר להם היכן האפילה עמוקה יותר ולהיכן 'צריך' לצעוד.

האם אני יכול לשפוט לחומרה את זה שסרב לעשות מעשה חסד כלשהו לשכניו לאחר השואה, את זה דבק במצוות שבין אדם למקום עד ששכח את אלה שבין אדם לחברו?

ה'רע' היה ונותר כזה, ה'טוב' היה ונותר כזה. אני מנסה להגיע לנבכי שאלתך. אני מסכים עם עמדתך כי בפורום בו מרבית הכותבים הינם יהודים בא"י - 'מד הזעזוע', לא הוא האמור להנחות שיחה בנושאי שואה או לתת תוקף לעמדות.

אנסה לנסח את דברי במה שנדמה לי כמישור הדיון המבוקש:

"השרדותו של קורבן הרוע המוחלט הינה ערך מוסרי עליון". באין אדם - אין מוסר אנושי.

אם קלעתי לציר הדיון אליו רצית להוביל - אנא המשך מכאן.

נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 15-04-2009 בשעה 13:53.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #25  
ישן 15-04-2009, 21:53
צלמית המשתמש של ori
  ori ori אינו מחובר  
אדמין לשעבר
 
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
אני מתקשה להבין מאיפה באה היומרה לשיפוט ערכי של מי שחושב אחרת ממך...
בתגובה להודעה מספר 23 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "מכירים את המצב"

ראשית, אני בא מבית שלא רק מכונית גרמנית או נסיעה לגרמניה לא באה בחשבון, אלא גם טלוויזיה,
מברשת שיניים, או חטיף גרמני, לא ייכנסו אליו.
הטענה שלך כאילו בעצם זה שאנחנו סבורים שחשוב שתהיה לנו עוצמה צבאית, כאילו שאנחנו כאילו
מכירים בזכות של מי שיש לו עוצמה צבאית לעשות ג'נוסייד במי שאין לו עוצמה כזו - היא פרשנות מעוררת
חלחלה. לא הייתה כאן תגובה אחת שיכלה אפילו לרמז למישהו שבכלל העלה דבר כזה על דעתו.
סיפורו של אבא של הגר על ילדה קטנה שנרצחה, לא מלמד כאילו הוא או מישהו אחר חשב שזה הגיע
לה בגלל שהייתה חלשה, אלא הראה את תהומות השנאה אליהם הגיעו אנשים, שכן, הייתה להם עוצמה
שאפשרה להם לבצע את זה.
זה שלמי שחזק אין זכות להתעמר סתם-כך שמי שחלש, זה דבר מובן מאליו. זה לא לקח מהשואה, ואם
מישהו צריך אירוע כמו השואה בשביל להגיע לכאלה מסקנות, זה עצוב מאוד. השאלה היא מה אנחנו
למדנו ממה שקרה לנו, והעובדה שרובנו למדנו שעלינו להיות חזקים כדי שלא יוכלו לעשות לנו את זה
בשנית, ממש-ממש לא מעידה על כך שאנחנו נותנים לגרמנים איזשהו זיכוי מהפשע שלהם (כאילו בגלל
שהם חזקים ואנחנו חלשים, אז מותר להם...).
הניסיונות להטיל ספק במוסר היהודי של מי שחושב שעוצמה צבאית היא לקח מהשואה, הם מאוד לא
יפים, וכמובן שאינם נכונים עובדתית. ההתחמקות מלהגיע למסקנות שנוגעות לחיינו כאן כיום באזור,
שתאהב את זה לא, מוקף אוייבים שלא אוהבים אותנו, אינה הוכחה לעליונות מוסרית, או ל"יתר
יהדות". מי שמפנה את הלחי השנייה שלו אינו מוסרי יותר מזה שמכניס אגרוף לזה שנתן לו סטירה.
הוא פשוט יותר מועד לחטוף סטירות...
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #27  
ישן 21-04-2009, 16:09
צלמית המשתמש של הפטריוט
  משתמש זכר הפטריוט הפטריוט אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 27.01.02
הודעות: 11,262
הלקח הוא פשוט - לעולם לא עוד
בתגובה להודעה מספר 23 שנכתבה על ידי ארדיכל שמתחילה ב "מכירים את המצב"

הלקח הפשוט והמיידי שעלינו ללמוד מהשואה (ולא רק ממנה, אגב, אלא גם מאלפיים שנות הגלות קדמו לה) הוא שעלינו להיות חזקים ועצמאיים - כדי ששואה כזו לא תוכל לקרות שוב, כדי שנוכל להבטיח, בכל דרך ואמצעי, ש"לעולם לא עוד".
במשך 2000 שנה היינו חלשים, כנועים, מפוזרים בעולם, נתונים לרצונו הטוב (או הרע) של שלטון כזה או אחר, ובאופן כללי היינו בסכנת השמדה מתמדת. אירועי השואה הביאו את המצב הזה לכדי הקצנה חסרת תקדים בתולדות האנושות. ובדיוק משום כך עלינו לדאוג שלעולם לא נעמוד עוד בפני סכנה דומה - ולשום כך עלינו לפתח עוצמה כזו, שתרתיע מראש - או, לחלופין, תאפשר לסכל - כל כוונה של שונאינו לחולל שואה שניה.

אתה מבלבל את החוזק הפיזי, הצבאי, עם החוסן המוסרי. אלה שני דברים נפרדים. האם החזק אינו מוסרי רק בגלל היותו חזק? האם החלש הוא מוסרי רק בגלל היותו חלש?
עצם היותך חזק לא נותנת לך הרשאה לפגוע ללא צורך בחלשים ממך, בדיוק כמו שהיותך חלש לא מקנה לך תעודת ביטוח מפני פגיעות שכאלה.
אנחנו חייבים להיות חזקים בדיוק כפי שאנו חייבים לאכול או לשתות או לנשום - זהו הכרח קיומי. אם לא נהיה חזקים מספיק, מה ימנע מקבוצה אחרת, חזקה יותר אך מוסרית פחות, מלמחוק אותנו? ולאחר שניכחד, מה יוותר מהמוסר שלנו?

מוסר (מוסר אמיתי, לא "מוסר" מזוייף של הפניית הלחי השנייה או של חולשה מרצון - כי כוח אינו "מוסרי"...) אינו מותרות. הוא בא במקביל ובנוסף לעוצמה הפיזית, והיא זו שמאפשרת אותו.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #34  
ישן 23-07-2009, 04:52
  Phosgene Phosgene אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 10.11.08
הודעות: 540
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "בגלל המלחמה ההיא... נקודת ראות אישית על השואה ולקחיה."

מצטער על ההקפצה , אך רק עכשיו ראיתי את האשכול הזה ואני מרגיש צורך להגיב .
אין לבחור באחת מן הגישות שהוצגו כי כל אחת מהן לחוד לא תוביל לשום מקום חיובי .
מחד היותנו מוסריים לא תמנע מהפצצה ליפול או מהצורר לטבוח בנו , אנחנו לא חיים באוטופיה או באגדה .
מאידך היותנו חמושים מכף רגל ועד ראש תמנע אולי את הטבח הבא בנו אך לא בהכרך תמנע את הטבח הבא שלנו .
אין לעשות את ההבדלה בינינו לבין שאר העמים כי אנחנו מזמן לא עם הספר , עם סגולה או העם היהודי . אנחנו עם ככל העמים , שלוקח כדוגמא עמים אחרים ולא מהווה מופת לכאלה . אולי זאת הטראומה שלנו מהשואה - ההבנה הבסיסית שנרצחנו בגלל היותנו יהודים - שגורמת להשלת המרכיבים ההסטוריים שלנו , שאיפיינו אותנו זה לא מכבר .
בקיצור כוונתי לומר , יש לבחור מזה ומזה ; שום דרך אינה טובה לבדה שכן העולם אינו מונוכרומטי בדרכי פעולתו ולעתים אף שופע בכל צבעי הקשת . יש לשמר את הקוד המוסרי של העם ולצד זה לטפח את האפשרויות האחרות . כשחמאס יורה קסאמים , לא יעזור להתלונן לאו"ם או לבכות לבית הדין בהאג או לצאת בראש חוצות נגד הפרת חוקי המלחמה הבין לאומיים . ארגון או עם ששואף להשמיד עם אחר אינו דוגל בערכים אלו בכל מקרה , וכאשר יהיה בידו הנשק הראוי הוא ישתמש בו ללא רחם שכן מטרתו היא העלמת האחר מתוך מקום של שנאה תהומית שאינה ניתנת לגישור . על כן עלינו להתחמש באמצעי הגנה והתקפה יעילים , שכן העולם , כפי שחזינו פעם אחת יותר מדי , עלול לעמוד מנגד וזה לא סיכון שאפשר לקחת .
מצד שני , איכותנו כעם וכאוכלוסיה נמדדת ביחסנו לעצמנו ולאחרים, וכך גם חוסננו הלאומי והאחווה . עם זאת סוגייה זאת בעייתית למדי : האם אתה כופה על האזרחים את המוסריות בעזרת חוקים , או שאתה מטמיע בהם את הערכים בעזרת חינוך ותרבות ? האם החייל בעזה יגנוב משהו מהבית של הערבי שעליו השתלט אם הוא יודע שאין עליו ביקורת ? אין לדעת . זה בדיוק ההבדל בין חברה מוסרית בכפייה לבין חברה מוסרית מטבעה . האם כאשר החוק לא עומד מנגד ההתנהגות עדיין תיהיה מוסרית .
-----
אחרי ששמעתי את כל הסיפורים של סבא שלי ז"ל וסבתא שלי (מצד אבא , מצד אמא לא דיברו הרבה)-שהונצחו בספר- אני באמת מרגיש בר מזל שנולדתי . אין דרך לתאר כמה דורות נמחקו , כמה אנשים מתו בלי שם , בלי קבר , בלי זכרון...זה הדבר הכי נוראי מבחינתי , שפשוט מחקו כפרים שלמים ויש לך אלף אנשים מתים , אלמוניים לחלוטין , 1000 בני אדם (!!!!!!!!!!) שאף אחד לא ידע שום דבר על חייהם . פשוט מחרידה אותי המחשבה הזאת .
למזלי הרב אבי ערך ממש מחקר בנושא של המשפחה והגיע כל כך רחוק...עד המאה ה18 הוא הגיע בחיפושיו . אבל דווקא מרחק החיפושים מעלה שוב את האסון - כמה בני דודים קרובים-רחוקים היו יכולים להיות לי...המשפחה שלי הייתה יכולה להיות גדולה פי כמה וכמה .
מסקנה ? אסור לתת לשואה נוספת לקרות . לא משנה למי , לא משנה מתי ולא משנה איך . פשוט אסור . העם היהודי ניצל מהזוועות לפני שהושמד לחלוטין ואל לנו ליפול באשליות שנית - אף אחד לא יציל אותנו חוץ מעצמנו .
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #36  
ישן 15-09-2009, 19:23
צלמית המשתמש של hagarblu
  hagarblu hagarblu אינו מחובר  
ארל'ה בלומברג ז"ל, מנהל פורום הסטוריה וידיעת א"י
 
חבר מתאריך: 14.06.07
הודעות: 1,115
משהו שחשבתי שתרצו לקרוא
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "בגלל המלחמה ההיא... נקודת ראות אישית על השואה ולקחיה."

נקמתו של מייטרמן



רגש הנקמה בגרמנים לא התמעט עם התמעטותם של הניצולים.

לפעמים, גם שנאה יכולה להיות קדושה



שנים רבות עבד יהודה מייטרמן בסנדלרייה. יהודי פשוט ושתקן גדול, שיקצר המצע לתאר את תלאותיו וייסוריו בשנות השואה. גם בשנות זקנתו ניכר במבנה גופו ובזרועותיו העבות שהיה בעל גוף בצעירותו. שתיקתו הנצחית הוסיפה ממד מאיים משהו לחזותו המפחידה ממילא. בעצם הוא לא לגמרי שתק. היה לו מין המהום זעוף שנשמע כמין נהמה כבושה. אבל אולי זה בגלל שתמיד היו לו מסמרים בפה או ניטים לאבזמים.

בצריף הסנדלרייה בקיבוץ היה מכונס בשרפרף רצענים, לבוש סינור מרופט עם שאריות דבק ומשחת נעליים, שקוע בעבודתו, מסמן בתנועת יד קצרת רוח לעבר מדף המנעלים. מצד אחד היה ברור שמקורו בשטייטל היידישיסטי בפולניה או גליציה, אבל במראהו הכמעט אלים הוא ממש לא התאים לפרופיל של יהודי העיירה. רק משהתוודעתי כעבור שנים לבריונים היהודים ביצירותיהם של י"ל פרץ ויעקב כהן הבנתי שכבר פגשתי את בן דמותם החסון והשרירי בסנדלרייה במשק.



ברכבות, ברכבות

ביום השואה, כשהייתי בן ארבע-עשרה, רצתי בהפסקת הבוקר להכניס סנדל קרוע לסנדלרייה. התרגולת הזאת היתה עניין של שניות ספורות בלבד. מייטרמן היה מהמהם ומצביע על המדף, הייתי שם את הסנדל, ושלום על ישראל. מכיוון שהלכתי רוב הזמן יחף, לא כל כך היה אכפת לי מתי הסנדל יתוקן; אלא שבאותו יום שואה משהו בהמהום שלו היה קצת שונה. בהתחלה חשבתי שאולי השמיעה מטעה אותי, אבל גם בהבעת פניו ראיתי שהוא מתכוון למשהו. אתה יודע, הוא התחיל להגיד, ונדמה לי שזאת הפעם הראשונה ששמעתי אותו מדבר. אתה יודע, הוא ככה סימן עם המרצע בידו. ואני ישר ידעתי, אפילו שמעולם לא ידעתי כלום. ברכבות, הוא אמר, ברכבות.

עמדתי מולו ומול מדפי הסנדלים והנעליים ורק הקשבתי. לאחר המלחמה הוא התגייס ליחידה בצבא האמריקני שנשארה בגרמניה ועסקה באבטחת הרכבות ובמאבק בשוק השחור. השירות ברכבות הליליות אִפשר לו להתרוצץ במחנות העקורים ברחבי גרמניה בחיפושיו אחר בנו הפעוט. תפקידו היה לרדוף אחר הספסרים, הסרסורים, הסוחטים והמבריחים, כנופיות הפשע של העולם התחתון, עריקי הוורמאכט, הס"ס והגסטפו. אנשים רעבו ללחם והאלימות השתוללה. "ברכבות האקספרס במינכן, פרנקפורט והמבורג הייתי מחסל אותם", אמר. לפי המראה החיצוני, גינוני הציווי השחצניים ושפת הגוף הוא למד לזהות את מי שהגיעו משורות גזע האדונים. במבט אחד הוא קלט אותם, וחיכה לשעות הלילה הקטנות, לשעת חיסול החשבונות. הוא היה לופת את בני האלים האריים המבועתים בפלצות, ובאחיזה מפוקקת עצמות רוצץ את גולגולתם על מסילות הקרח הדוהרות. כך הוא סיפר בקור רוח מקפיא ואף שריר בפניו לא זז; ואני לא הבנתי למה הוא מספר לי.

עברו שנים. מייטרמן הלך מזמן לעולמו.

לאחרונה עסקתי בפרשת ההתנקשות בנאצי גוטהילף וגנר, ראש הקהילה הטמפלרית, שחוסל על ידי 'ההגנה' ב-1946 בתל-אביב. בין כה וכה התחילו להירמז חצאי-זמירות על ה"טרור היהודי" כלפי הגרמנים בארץ, ונדרשתי להרחבת היריעה בדבר החשבון המר שהיה ליישוב העברי עם מושבות הגרמנים. פתאום נזכרתי בסיפור של מייטרמן ותפסתי את הראש. תפסתי את הראש לא בגלל שהוא היה ארגון נקמה של איש אחד, ולא בגלל אומץ לבו להסתכן בגפו ברכבות הליליות ובסכינאות בסמטאות האפלות של השחיטה השחורה. תפסתי את הראש מפני שלפתע הבנתי שהוא סיפר לי את סיפורו כדי שבבוא היום הסיפור יסופר.



חוליה בשרשרת צוררים

בוודאי שאין הדברים באים להצדיק בדל הרהור עכשווי על לקיחת החוק לידיים ונקמות פרטיות באויבינו. ההיפך הגמור ובריש גלי; וכדי שיהיו הדברים מפורשים עד תום ייאמר ויודגש שוב ושוב האיסור המוחלט בפעולות תגמול פרטיות באויבינו.

סיפורו של מייטרמן נעוץ בהקשר הכולל ובנסיבות ההיסטוריות. כשחרש מייטרמן את גרמניה לאורכה ולרוחבה במרוצו המוטרף אחר בנו בערה בו אש הנקמה. משפסה רוחן של בעלות הברית לשפוט שפטים בצורר, משקצרה ידם של שליחי היישוב שהתגייסו קודם כל להצלת שארית הפליטה, קמו מתי מעט מייטרמנים לפרוע ולנקום בארור ובשפל באויבי העם היהודי לדורותיו - בעם הגרמני השטני. ארגון הנוקמים מהבריגדה היהודית פעל באירופה, יחידות פרטיזנים יהודים נקמו בשם קהילותיהם החרבות, ולוחמים יהודים במדים ושלא במדים נקמו בטומאה הגרמנית.

כינון היחסים הדיפלומטיים עם גרמניה הצית לימים תבערה רבתי במדינה. במשפט אייכמן כיוון בן-גוריון לשים סוף פסוק פוליטי להתחשבנות עם גרמניה הנאצית. אז גם הועלתה טענת "גרמניה האחרת", המבדילה לכאורה בין גרמניה ההיטלראית לגרמניה של הגרמנים הנאורים, התרבותיים, החרוצים כל כך, שהולכים לקונצרטים ולאופרה. מכונת התעמולה גויסה לקו לפיו הנקמה האמיתית בגרמניה מתממשת בהקמת מדינת ישראל העצמאית, בהעמדת דורות חדשים, בהנחלת המורשת, בתרבות הזיכרון שהיא-היא נשקו האלמותי של העם היהודי, בלימוד תולדות העבר ובהנצחת קהילות בית ישראל שהוכרעו לטבח. כל אלה נכונים. גם טענת תקפותם של השיקולים המדיניים והאסטרטגיים יש לה על מה להסתמך. אבל במעמקי הנפש מפעפעת השנאה לגרמניה. השנאה ותאוות הנקם. נקם פיזי, מוחשי; לא תיאוריות מופשטות על ניצחון מוסרי. ציפייה לצדק פרימיטיבי, של עין תחת עין. למיגור התועבה הגרמנית מעל פני האדמה.

מה לא נאמר ונטחן עד דק בסוגיות אלו? שהאיסור להתמכר ליצרי הנקמה הקמאיים נועד להגן על עצמנו מפני האלימות שבתוכנו; שייעודה של התרבות האנושית לרסן את הרצחנות המקננת באדם ובהתלהמות האספסוף; שהציביליזציה המשפטית התקדמה מאז ציוויי השמד והכרת מתקופת החקיקה המקראית וגאולת הדם המדברית; שהדמוניזציה מקעקעת את הבסיס לניתוח לוגי ומסיטה את הדיון למחוזות דמגוגיים; ועוד ועוד. ועדיין, כל מה שהשכל תופס אינו מרצה את האמוציות הטבעיות.

היו שניתבו את רגשי ההאשמה למסלולי הלקאה עצמית בדבר אוזלת היד של היישוב והסוכנות היהודית למען יהודי אירופה, כמו גם ההאשמות מבית על מנגנוני הקאפו שכנראה לעולם לא ימוצו. אבל אלה הם חשבונות נפש פנימיים לליבון הכרחי שלנו עם עצמנו ואינם ממין עניין הנקמה בצורר הגרמני. אותה גרמניה, חלאת המין האנושי, החוליה המודרנית בשרשרת שראשיתה בפרעה, עמלק, נבוכדנצר, המן, אנטיוכוס, טיטוס ויורשיהם.



"ייִדֶן נְקוֹמֶה"

מאז שעמדתי על דעתי אני שונא שנאה יוקדת את הרומאים מחריבי בית המקדש ואת הגרמנים שהתאוו בלהיטות רצחנית לכלותנו. את הרומאים ואת הגרמנים אני שונא ואשנא בלי שום כוונת סליחה ומחילה. איש גם לא הסמיך אותי לסלוח או למחול. אדרבה, פקודת צוואתם של הנרצחים, הטבוחים, הטבועים, החנוקים בתאי הגזים, השרופים באש הכבשנים, הירויים בגאיות הצלמוות, הדקורים, הדרוסים והרמוסים היתה אחת וברורה - נקמה! הפרטיזנים היהודים שרו את ההמנון שחיבר הירש גליק (בתרגום שלונסקי):

"אַל-נָא תֹּאמַר: 'הִנֵּה דַרְכִּי הָאַחֲרוֹנָה, /

אֶת אוֹר הַיּוֹם הִסְתִּירוּ שְמֵי הָעֲנָנָה'. /

זֶה יוֹם נִכְסַפְנוּ לוֹ עוֹד יַעַל וְיָבוֹא /

וּמִצְעָדֵנוּ עוֹד יַרְעִים: אֲנַחְנו פֹּה! [...]".

הפרטיזנים בפיקודו של אבא קובנר הבינו כפשוטה את הפרשנות המעשית של מטפורת המצעד המרעים; גם אם בסופו של דבר נמנעו מהרעלת בארות המים בערי גרמניה. במסכת הזיכרון לשואה ולגבורה נקרא מדי שנה בשנה שירו של אברהם שלונסקי 'נֵדֶר':

עַל דַּעַת עֵינַי שֶרָאוּ אֶת הַשכוֹל / וְעָמְסוּ זְעָקוֹת עַל לִבִּי הַשחוֹחַ /

עַל דַּעַת רַחְמַי שהוֹרוּנִי לִמְחֹל / עַד בָּאוּ יָמִים שֶׁאָיְמוּ מִלִּסְלֹחַ /

נָדַרְתִּי הַנֵּדֶר: לִזְכֹּר אֶת הַכֹּל / לִזְכֹּר - וְדָבָר לֹא לשכֹּחַ. //

דָּבָר לֹא לִשכֹּחַ - עַד דּוֹר עֲשירִי / עַד שֹךְ עֶלְבּוֹנַי עַד כֻּלָּם וְעַד כֻּלָּהַם /

עֲדֵי יְכֻלוּ כָּל שִבְטֵי מוּסָרִי. / קוֹנָם אִם לָרִיק יַעֲבֹר לֵיל הַזָּעַם /

קוֹנָם אִם לַבֹּקֶר אֶחְזֹר לְסוּרִי / וּמְאוּם לֹא אֶלְמַד גַּם הַפָּעַם.

במישור האישי אני שונא את הגרמנים ואת גרמניה ואינני רוצה קשר איתם. נדמה לי שהארגומנטציה המלומדת על המעצמה האירופית שתומכת בנו בנאמנות וכולי וכולי מוכרת לי על בוריה. גם הביקורת בדבר מסוכּנוּת ההתבוססות הקנאית באובססיית השנאה ידועה משכבר, לרבות היבטיה הפסיכולוגיסטיים. אמת, גם ללא "פרויד למתחילים", המפתח לשאלת יחסי לגרמניה אכן טמון ברגש הפרטי והלאומי. בתחושת ההשפלה והעלבון שלא היה בכוחו של העם היהודי לשבר את מפרקתה של גרמניה המקוללת. היסוד הנפשי אכן טמון בשימור רגש השנאה. אף לא אחד מהתינוקות והילדים, מהסבתות והדודות, מהנערים והגברים מבני המשפחה שנרצחו במחנות ההשמדה העביר לי בהתגלות חלום מסר פיוס ומחילה בשמו.

ברובד הלאומי, גרמניה מייצגת את ההתגלמות האידיאולוגית, המדעית והתעשייתית של הרשע, האכזריות והצמא לדם יהודי. גרמניה הנאצית הובסה, אך רוחה לא נוצחה. האנטישמיות ושנאת ישראל עוד חיות ובועטות ומייחלות למחות את קיומנו. מובנת הנטייה האופטימית להדגיש שתפארתנו תהיה על דרך התקומה הציונית ועל דרך הנצחת זכרן של קהילות העם היהודי, ולא על התחשבנות העבר ונטירת השנאה לצורר. אך מצוות זכור את אשר עשה לך עמלק כרוכה גם בשימור השנאה ההיסטורית כלפיו.

בעולם הפוסט-מודרני, ההבחנה הסטרילית בין טוב לרע ובין אנושי למפלצתי עלולה להפוך לחלולה וחסרת משמעות. השנאה האמוציונלית לגרמנים ולעוזריהם, היא הטוענת במטען רגשי אותנטי את הוקעתם הרציונלית בראש חוצות. השנאה ותאוות הנקם העיוורת הן שיקדו יותר מכל באמא היהודייה שתינוקה נרצח מול עיניה בברוטליות טבטונית. על קירות הבלוקים במחנות ההשמדה נכתבה צוואת מקדשי השם "ייִדֶן נְקוֹמֶה". השנאה הקדושה הזאת מעורה בתשתית הנפש היהודית ובשורשי הזיכרון הלאומי. אינני חש שמץ מורכבות בשנאתי התהומית לגרמניה ולגרמנים. שנאה לשמה, ללא שלל מילים מרככות במעטה פוליטקלי קורקט מכובס. איש לא חינך אותי או הטיף לי שצריך לשנוא את הגרמנים; אני פשוט לא יכול שלא לשנוא אותם. שנים רבות, מייטרמן, שמורה לך הצדעת כבוד והוקרה נאצלת. יהודי פשוט שנקם את נקמת משפחתו ועמו וידע להפיח רוח לאומית גאה במילים רצוצות בצריף הסנדלרייה הישן.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #37  
ישן 15-09-2009, 19:29
צלמית המשתמש של hagarblu
  hagarblu hagarblu אינו מחובר  
ארל'ה בלומברג ז"ל, מנהל פורום הסטוריה וידיעת א"י
 
חבר מתאריך: 14.06.07
הודעות: 1,115
מתוך אתר בית השיטה
בתגובה להודעה מספר 36 שנכתבה על ידי hagarblu שמתחילה ב "משהו שחשבתי שתרצו לקרוא"

[img]/var/803/163596-מיטרמן יהודה2.jpg[/img]



חבר.
ז' באייר תרס"ו ח' בסיוון תשנ"ג
2.5.1906 28.5.1993

יהודה נולד בעיירה קטנה ליד חלם, פולין, הוריו טוביה וסימה. בעודו רך, נסע אביו לאמריקה מפחד לגיוס לצבא והאם נשארה עם שלושה ילדים שהתקשתה לפרנסם. יהודה עזב את ה"חדר" ויצא לעבודה, בגיל שלוש-עשרה החל לומד סנדלרות והיה בעל מקצוע מעולה. בן עשרים ואחת לשירות בן שלוש שנים בצבא הפולני. הכין נעליים לקצינים ואת הכסף שלח לאמו.
בשובו מהצבא נישא למלכה ונולד צבי. יהודה פתח סנדלריה והתבסס. מלכה נפטרה ויהודה חזר לבית אמו עם התינוק. אזור מגוריו נכבש במלחמת העולם השנייה בידי הגרמנים ואחר-כך בידי הרוסים. יהודה התגייס למשטרה הרוסית, אך עם שוב הגרמנים צרר את בנו בתרמיל גב וברח לרוסיה. כל משפחתו הושמדה בשואה.
הובל לסיביר, ברח דרך טשקנט ואוקראינה עקב תנאי חיים קשים ומגיפות, אך נתפס ונשלח למנצ'וריה. משם הצליח לברוח לסיביר. בעיירת גבול הכיר את רחל. צבי היה במצב נואש ורחל טיפלה בו במסירות. יהודה נישא לה. ביום עבד בבית חרושת ובלילות עשה נעליים. ב-1946, בדרכו לגרמניה, עצר בפולין והיה טבח במחנה של ילדים יהודים, לקראת עלייתם. צבי נשלח עם קבוצת ילדים, יהודה מהיר אחריו והצליח למצוא אותו. המשפחה עלתה באוניית המעפילים "תיאודור הרצל". בהגיעם ארצה גורשו לקפריסין, שם נולדה הבת חיה.
ב-1947 הגיעה המשפחה ארצה וכעבור שנה לבית-השיטה. יהודה עבד בבית חרושת לנעליים וכשהוא נסגר עבד בסנדלריה בתיקון נעליים. בבית השיטה נולד יוסף. כאן יהודה שיקם את חייו מהתלאות שעברו עליו. בשנים האחרונות ייצר דברי עור ב"בית הפיקוס".
אחרי ניתוח לא שב להכרתו ובן שמונים ושבע נפטר.

יהי זכרו ברוך
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #39  
ישן 13-04-2010, 21:14
  שמואל'ק שמואל'ק אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 23.07.08
הודעות: 576
בתגובה להודעה מספר 36 שנכתבה על ידי hagarblu שמתחילה ב "משהו שחשבתי שתרצו לקרוא"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי hagarblu
לאחר המלחמה הוא התגייס ליחידה בצבא האמריקני שנשארה בגרמניה ועסקה באבטחת הרכבות ובמאבק בשוק השחור. השירות ברכבות הליליות אִפשר לו להתרוצץ במחנות העקורים ברחבי גרמניה בחיפושיו אחר בנו הפעוט. תפקידו היה לרדוף אחר הספסרים, הסרסורים, הסוחטים והמבריחים, כנופיות הפשע של העולם התחתון, עריקי הוורמאכט, הס"ס והגסטפו.

... שהוא היה ארגון נקמה של איש אחד, ולא בגלל אומץ לבו להסתכן בגפו ברכבות הליליות ובסכינאות בסמטאות האפלות של השחיטה השחורה.

... כשחרש מייטרמן את גרמניה לאורכה ולרוחבה במרוצו המוטרף אחר בנו בערה בו אש הנקמה.

ציטוט:
במקור נכתב על ידי hagarblu
עם שוב הגרמנים צרר את בנו בתרמיל גב וברח לרוסיה ... ב-1946, בדרכו לגרמניה, עצר בפולין והיה טבח במחנה של ילדים יהודים, לקראת עלייתם. צבי נשלח עם קבוצת ילדים, יהודה מיהר אחריו והצליח למצוא אותו.
בגפו פעל ברכבות במסגרת יחידה אמריקאית? ידע שבנו הועבר מפולין למחנה עקורים כלשהו בגרמניה? לאן נשלחה קבוצת הילדים, והיכן מצא אותו האב בסופו של דבר? כנראה שחלק מעניין בסיפור עדיין חסר.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #41  
ישן 01-05-2011, 15:00
  eshely77 eshely77 אינו מחובר  
מנהל פורום סטודנטים
 
חבר מתאריך: 03.09.08
הודעות: 5,042
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "בגלל המלחמה ההיא... נקודת ראות אישית על השואה ולקחיה."

יש את הנקודה הפרטית של אבא שלא מוכן לזרוק שאריות.
יש את המחשבות הפרטיות של איך ואם אני ומשפחתי היינו שורדים ומתנהלים, מחשבות שתמיד נמצאות ומלוות.
ויש את הנקודות העקרוניות
האחת היא ההבנה שהמדרון החלקלק מאיים על כולנו.
היטיב לתאר אותה ק.צטניק בספרו "הצופן א.ד.מ.ע" .
הוא מתאר שם את נהג המשאית המוביל אותם לתאי הגזים בבוקר קר. הוא מזהה את הקור והעייפות על פניו של הגרמני. בעצם הנהג הגרמני היה מעדיף להישאר במיטה בבוקר קר שכזה ובמקום זה עליו להוביל את המטען האנושי... (אני לא מצליח למצוא את הקטע המקורי ברשת, אנסה להעלות אותו כשאגיע לארץ)

יחיאל דינור הבין שבעולם הזה אין אפוטרופוס לכלום, גם לא לאנושיות הבסיסית ביותר.
נוח לנו לצייר את הנאצים או את הגרמנים כמפלצות, להוציא מהם את המימד האנושי. להיות בטוחים שלנו זה לא יכול לקרות. לגרמנים של ימנו נוח לראות בתקופה הזאת איזו שהיא טעות היסטורית.
אבל לפתח חטאת רובץ. אובדן האנושיות, הרגע בו האנשים על המשאית נהפכים להיות מטען שצריך לשנע, מאיים על כולנו. אתה לא מתעורר בוקר אחד ומגלה שאתה נאצי, הנחלת הגזענות הדה-הומניזציה היא תהליך איטי ומסוכן שאיש אינו מחוסן מפניו.

הלקח השני שלי נוגע לחסידי אומות העולם. בסיפור של השואה אנחנו היינו די פאסיביים. התפקיד אותו ביצענו במחזה הנורא הזה נגזר עלינו. גם חלק לא קטן מהשחקנים האחרים נגרר לתפקיד אותו הוא מילא. חסידי אומות העולם הם יוצאי הדופן.
כנגד מערכת משומנת של תעמולה, למרות אלפיים שנים של שטיפת מוח. למרות הסכנה החמורה הם ומשפחתם הועמדו בה הם בחרו נכון. הם בחרו להישאר אנושיים.
היכולת הזאת לשמור על אנושיות וחשיבה עצמית, ההבנה שערכים מסויימים חשובים יותר מהחיים עצמם, מותירים רושם אדיר. ומעבר לרושם, אני תוהה איך ניתן לחנך אותנו כך שבשעת מבחן נדע לבחור נכון.

רק בשורות טובות.
_____________________________________
זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #42  
ישן 01-05-2011, 21:18
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
שני סוגים של 'שעות מבחן' רובצים לפתח
בתגובה להודעה מספר 41 שנכתבה על ידי eshely77 שמתחילה ב "יש את הנקודה הפרטית של אבא..."

האחת, תאורטית. והיה ומישהו בעם ישראל יקיים מערך הסתה ושיטנה וממשלה ישראלית תקבל החלטה להשמדת עם ותקים מערכת אדמינסטרטיבית ותשתית טכנית לתעשיית השמדת אדם שאינו יהודי/ישראלי [לא גירוש, לא מלחמה ולא הריסת בתים כ אם השמדת אדם] - האם נאזור אומץ לעמוד מול המישהו הזה?

שעת המבחן השניה הינה תאורטית פחות. והיה ומישהו מהעמים שסביבנו או שמרוחקים יותר מאיתנו יקים מערך הסתה ושיטנה וממשלה זרה תקים מערכת שתכליתה השמדת העם היהודי/מדינת ישראל כגון צבא ענק שמתאמן לתקוף את האויב ממזרח ושוותיקי חיליו עודם מוקלטים בשירת אידבח-אידבח, מיליציות או כנופיות טרור שגם כשהן יורות זו בזו עושות זאת בשם המאבק בנחש הציוני ואין להן יום חג כיום שחיטת ילדי יהודים לחלק בו סוכריות, מדינות מעגל שלישי הבונות כור גרעיני ופי מנהיגיהן מבהיר אף טוב יותר מפיו של הצורר ימ"ש מה בכוונתם לעשות - האם נדע לזהות את הסכנה? האם נדע זו הפעם לא להיות פאסיבים?

לפי שעה איני רואה באופק הרחוק והיותר מרחוק סיכון כלשהו לאפשרות הראשונה. אוסיף ואומר כי אלה בקרב אויבינו המבקשים לציירנו ככאלה מגיעים בדיוק בד"כ מהמחנה הזומם המתואר בשעת המבחן השניה ואסור ליפול ברשתם. הם עשו זאת כבר בעבר כהכנה לרצח עמנו. ואילו שעת המבחן השניה היא כבר עוטפת אותנו...

ואני חוזר ואומר את דעתי האישית והצנועה למרות שחלק מהמשתתפים בדיון הרב שנתי הזה כבר אינם עימנו: "השרדותו של קורבן הרוע המוחלט הינה ערך מוסרי עליון". באין אדם - אין מוסר אנושי.
_____________________________________
http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed


נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 01-05-2011 בשעה 21:22.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #44  
ישן 06-05-2011, 18:34
  .ישראלה היפהפיה .ישראלה היפהפיה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
למנוע התעללות בחלש - זה מובן מאליו. לא צריך היה ארוע כה נורא בכדי לבחור בצד 'הטוב'
בתגובה להודעה מספר 43 שנכתבה על ידי eshely77 שמתחילה ב "האם נקודת המבחן הראשונה היא..."

בדיוק כשם שאי הצטרפות לקבוצה המציקה שלילד חלש בכתה - אינה בגדר לקח שכזה אלא בגדר המובן מאליו הנדרש מאדם. לא אתה ולא אני נזקקים להזכר ברצח עם בכדי להושיט יד לחלש. לא אני ולא אתה נזקקים לדוגמת חסידי אומות העולם בכדי להתערב נגד בעל שררה. קטונתי קטונתי קטונתי מאנשים מופלאים אלה. לשמחתי - אין לפני אתגר מוסרי מפחיד וגדול כפי שהיה בפניהם ושאיני בטוח כלל שהייתי מסוגל לעמוד בו.

אבל אסור שעיסוק תאורטי או כמעט תאורטי בנושא: "אי דיווח על ירי בערביה המניפה דגל לבן" או ערבוב פחד מפני אויב והגירה ממדינה עויינת לבין גזענות - יסיחו את הדעת מהעיקר והוא האיום הקיומי הרובץ לפתחנו.

שהרי בפלפולים אפשר אפילו למצוא בבחירתו דווקא של המג"בניק כדמות המתעללת ולא של הקיבוצניק צחור הבלורית מהצנחנים - צורה של גזענות או יחוס התנהגות שלילית ואלימה דווקא לשכבות סוציואקונומיות חלשות ולדון בה עמוקות עם מלוא יסורי המצפון. [לא חלילה שאני מייחס לך זאת אלא שהדבר ניתן כדוגמא עד כמה אדם יכול לייסר עצמו לשווא ולשפוט עצמו לחומרה.] דיון שכזה הוא מיותר כמובן שכן כל דוגמא שניתן מהחברה הישראלית העכשווית כנלמדת מאותם ימים תהא בגדר עלבון לזכר השואה ולגזענות אותה חווה העם היהודי טרם שואה ולאחריה.

מה שפלפולים לא ישנו - זה את העובדה כי יש אנשים בעלי עוצמה מעמי האויב במזה"ת המכריזים בריש גלי או ברמזים עבים כי לא תמה מלאכתו של הצורר והם אוגרים כח פוליטי, מדיני וצבאי בכדי לנסות ולהשלימה בתמיכה שבשתיקה של אותם עמים ששתקו או גרוע מכך אז. מבט על כיכר מחלקי הסוכריות לאחר פיגוע מלמד כי יש הרבה יותר נשים ערביות תאורטיות שישמחו לכלות מלאכה זו מאשר כאלה שנורו בעת שהניפו דגל לבן. מבט מהיר על שמעולל אסד לאזרחיו האהובים מלמד מה היה גורלנו אנו, השנואים - אילו נפלנו לידי האויב הערבי.

את 'הטוב' לנקודות המבחן הקטנות והיומיומיות אפשר ליטול 'מהלב' ומניצוצות האור שנראים מעת לעת באדם שסביבנו - אבל את החרדה הקיומית ניתן ליטול בעיקר מהבור השחור של השואה.

אז אם אני צריך לבחור לקח מהשואה - הרי שהלקח הזה לא יהיה "חלק את פיסת הלחם האחרונה" או "אל תשבור חלונות ראווה של בני עם אחר" שהרי הם אינם לקח כי אם חשיבה מקדמית. הלקח יהיה יותר: "קמים עלינו לכלותנו אז כדאי שנתכונן"
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #46  
ישן 08-05-2011, 00:04
  eshely77 eshely77 אינו מחובר  
מנהל פורום סטודנטים
 
חבר מתאריך: 03.09.08
הודעות: 5,042
בתגובה להודעה מספר 44 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "למנוע התעללות בחלש - זה מובן מאליו. לא צריך היה ארוע כה נורא בכדי לבחור בצד 'הטוב'"

עכשיו קראתי קצת יותר בעיון. (ברוב סוף השבוע נהלתי רומן אישי עם רובינס בפתולוגיה, אני די מחבב את הבחור. וזה שימח אותי לראות בפעם הראשונה שישראלים מוזכרים כקבוצה אתנית אחת, נמאס לי כבר מ ashkenazi jew... שחוזר כל הזמן)

עם הרוב המוחלט של מה שכתבת אני מסכים לגמרי.
יתרה מכך, אחת לכמה זמן מתראיין האינטלקטואל התורן ומכריז בהתנשאות שהישראלים סובלים מחרדה קיומית. כמו תמיד הוא מוציא את עצמו מן הכלל, ובדבריו הוא מעביר את הרמז שאתה ואני לא שפויים שאנחנו מפחדים שאולי משהו ירצה להרוג אותנו סתם כך. אז אנחנו שפויים ולא כאלו חלשים בהיסטוריה, וחובה עלינו לזכור זאת.

אבל חסידי אומות העולם כן מלמדים אותי שעור גדול על כוחו של היחיד, ועל חובתו לבחור נכון, ואם הם בחרו נכון במקרה הקיצוני ביותר שכנראה היה אי פעם. בוודאי שגם לנו יש את הכוח לבחור נכון.

ולשיטתי זה לא סותר את החובה להיות חזק ולהיות נכון לרגעים שנקווה שלא ידרשו מאיתנו על ידי שכנינו.
_____________________________________
זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 12:34

הדף נוצר ב 0.15 שניות עם 12 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר