 |
05-09-2007, 18:04
|
|
|
|
חבר מתאריך: 07.01.05
הודעות: 5,939
|
|
|
למרות שאינך תלמיד ראוי - יש גולשים שראויים לקרוא תגובה להבליך
האדם הוא יצור סקרן מטבעו. מימי קדם הוא אינו עסוק רק בהשרדות, אלא הוא מנסה לחקור ולהחכים - לעיתים כדי להפיק תועלת מיידית, ולעיתים מתוך הסקרנות גרידא או מתוך תקווה שביום מן הימים המידע שאינו שימושי כעת יהפוך למועיל. החיפוש אחר ידע היה בימי קדם אינטואיטיבי בעיקרו, בלי שיטה מובנת ובלי אמצעים לחלוק את הידע. עם השנים, ניסו גורמים שונים לגייס את המדע לעזרתם - עשו את זה שליטים, סוחרים ואנשי דת. כולם ניסו לנתב את המדע כך שישרת אותם. אבל למדע יש חיים משלו, וקשה לשים סייגים על יצר הסקרנות, וכך קרה שוב ושוב שמי שניסה לאחוז במושכות גילה שהוא מנסה לרסן את שאינו ניתן לריסון. המדע הרחיב את גבולותיו עם הזמן, ובה בעת התכנס לשיטה מסודרת פחות או יותר. שיטה שמותירה מרחב פעולה עצום, אבל בה בעת קובעת אמות מידה לתקפות של ממצאים, ותאוריות ומעניקה כלים לעבודה נכונה.
מדענים מנסים להבין את העולם סביבם. הם עושים זאת על ידי תצפיות, וניסויים שבהם הם מנסים לבודד גורמים מסויימים מאחרים, וכך ללמוד את הפרטים היוצרים את העולם המורכב כל כך שסביבנו. את התצפיות והניסויים מנסה המדען להסביר לעצמו באמצעות מודלים שהוא בונה, ואותם הוא מנסה לאושש באמצעות ניסויים נוספים. אם המודלים מצטרפים לכדי תמונה שלמה, אחידה וברורה, אפשר לנסח תאוריה שחייבת להיות לה יכולת ניבואית, כלומר אין זה מספיק שהיא תסביר כל מה שנצפה עד כה, אלא היא צריכה לנבא מה יקרה בניסוי הבא שנערוך. ההנחה של כל מדען היא שאין בידו את כל המידע וכל הידע, ולכן הוא לעולם לא יטען שהתאוריה שלו מוכחת. הוא יכול לאמר שהיא טרם הופרכה, ושיש לה כושר ניבוי מושלם עד כה, אבל תמיד ישנה אפשרות שממצאים חדשים יפריכו תאוריות מבוססות ככל שיהיו. הפיסיקה הניוטונית ומשוואות מקסוול של החשמל והמגנטיות היו הצלחה כבירה במתן הסבר לתופעות שהכירו עד המאה ה-19, אבל בסוף המאה ההיא הצטברו מספיק ממצאים שהבהירו שהתאוריות הללו אינן מספקות מענה מושלם, ואז נפרצה הדרך לתאוריות חדשות - המכניקה הקוונטית ותורות היחסות.
מדענים אינם פועלים בחלל ריק כבר מימי קדם, הם נתמכים על ידי קודמיהם, גם אם הם לבסוף הופכים את הקערה על פיה. איינשטיין לא היה יכול להמציא את תורת היחסות הפרטית ללא הכלים המתמטיים וצורת החשיבה שהנחילו ניוטון ולייבניץ לעולם המדע. פרנסיס קריק לא היה יכול לנסח את הדוגמה המרכזית של הביולוגיה המולקולרית אם לא היה יודע על קיום הד.נ.א. - מולקולה שבודדה לראשונה 100 שנים לפני שפרסם את משנתו.
המדע כאמור הוא אמפירי - הוא פועל לאורן של תצפיות. הוא יכול לפעול בשני כוונים: הוא יכול לנסות לנסח חוקים בסיסיים ומהם לנסות ולהסביר כל תופעה שהיא (זה מה שהתאוריה הקוונטית, תורת היחסות, המכניקה הסטטיסטית, תאוריית המיתרים והאלקטרודינמיקה מנסות לעשות בתחום הפיסיקה למשל), והוא יכול לבנות מודלים פנומנולוגיים - כלומר להסתכל על תופעות ולנסות לכמת אותן ולנסח אותן במודלים בעלי כושר ניבוי. המודלים הללו ישפכו אור, כך יש לקוות, על החוקים הבסיסיים ויסייעו במציאתם. כך בשעה שמקסוול ניסח את חוקי האלקטרודינמיקה, אדיסון כבר הפעיל מנורות באמצעות זרם חשמלי, ואילו מאמציהם של אחרים ששקדו על הבנת מבנה החומר נשאו פרי רק מאוחר יותר עם גילוי האלקטרון - החלקיק היסודי כל כך בתופעות של חשמל ומגנטיות.
אם ניקח את מזג האוויר כתופעה שאנחנו רוצים להבין, להיות מסוגלים לנבא אותה, ואולי גם לרסן - אנחנו מעריכים שחוקי הפיסיקה שניסחנו עד כה יכולים לתאר את העניין באופן מלא. הבעיה היא במגבלה של כושר החישוב שלנו, אפילו אם נניח שניתן להסתפק במכניקה ניוטונית, נצטרך לפתור את משוואות התנועה של כל החלקיקים באטמוספרה כדי לתת תחזית מזג אוויר. מכיוון שאין בידינו מחשב כל יכול אנחנו פונים למדע הפנומנולוגי - אוספים סטטיסטיקות, מנסחים משוואות זרימה ומנסים לבנות מודלים אמינים. למרות ההפשטה הזאת, עדיין מדובר במערכת מסובכת מאד ולכן תחזית מזג האוויר אינה מדוייקת לחלוטין, אבל היא בוודאי הולכת ומשתפרת, והיא טובה לאין שיעור מזאת שתמצאו בתנ"ך למשל, שם תגלו שבחורף יהיה קר ובקיץ חם.
המדע אינו מתקדם בקצב אחיד, לעתים הוא זוחל ולפעמים הוא מבצע קפיצה. הקפיצות הן תוצאה של ממצא מפתיע, או של הבזק מחשבה של איש מסויים. אבל הקפיצות אינן אקראיות במובן הזה, שכדי לבצע אותן נדרשת עבודה דקדקנית ולעתים מייגעת של אנשים רבים מאד. איינשטיין נזקק לאפקט הפוטואלקטרי כדי ללמוד על אופיו הבדיד של האור. מי שעשה את הניסויים, היה צריך ללמוד לייצר אור באורכי גל מסויימים, לייצר משטחים של מתכות אלקליות, למדוד מתחים חשמליים, ליצור ואקום ועוד ועוד. השפה שבה השתמש איינשטיין לתאור המחשבות שלו היא המתמטיקה, ובכך הוא נשען על דורות רבים של מתמטיקאים שיצרו פורמליזם מפתיע בעוצמתו.
ההנדסה היא תחום שרותם את המדע לתועלתנו ומקיים יחסי דו קיום עם המדע - זה לא יכול להתקיים בלי זה. המחשב שכולנו משתמשים בו לא היה יכול לעבוד ללא מוליכים למחצה שנלמדו על ידי פיסיקאים, אותם פיסיקאים עצמם שנעזרים במחשב כדי לערוך את חישוביהם. כמו במדע, ככל שהמערכת מסובכת יותר, והדרישות ממנה מורכבות יותר, קשה יותר להנדס אותה. אפשר לנסות לעשות הכל על שולחן השרטוטים ולהוציא מוצר מוגמר ועובד, אבל קל, מהר יותר וזול יותר להפיק אבות טיפוס ניסיוניים שאנחנו מניחים מראש שלא יעבדו במאה אחוז, אבל יקצרו את הדרך למוצר המוגמר.
פיתוח תרופות הוא עוד דוגמא למערכת שרמת המסובכות בה גבוהה מאד. כאמור, אנחנו סוברים שהתאוריות הפיסיקליות של ימינו מסוגלות לתאר בדיוק את העולם הביולוגי. אנחנו גם יודעים שמשוואות ניוטון אינן מספיקות ושיש צורך להשתמש בתאוריה הקוונטית. למצוא את פונקציית הגל של אורגניזם זה דבר שהוא מעל ומעבר לכח החישוב הקיים, וגם זה שיהיה בעתיד הנראה לעין. לכן, שוב אנחנו עורכים מחקר של ניסוי וטעיה ומחקר פנומנולוגי. לעתים אנחנו יודעים מהו המנגנון הביולוגי שגורם למחלה (בדרך כלל זה לא המקרה), אבל גם אם נדע שמחלה מסויימת נגרמת מוירוס, ונניח שנצליח לבודד אותו, ונניח שנמצא מולקולה שתיקשר אליו ותנטרל אותו (כל הדברים הללו דורשים עבודה מאומצת מאד), עדיין נצטרך לדאוג שהתרופה הזאת לא תהרוג גם את החולה, או לא תפגע במטבוליזם שלו, ושהיא לא תתפרק בקיבה או בדם, ועוד ועוד. העובדה שבשוק התרופות יוצאות רק 20 תרופות חדשות בשנה לערך למרות ההון הרב והמאמץ הכביר שמושקע בחיפוש אחריהן, אינה נובעת מכך שהמשוואות הפיסיקליות אינן מוכרות לנו, אלא משום שלא ניתן לפתור אותן במשאבים שבידנו, ולא משום שאנחנו לא יודעים איך לחפש את התשובה לשאלות, אלא משום המורכבות ומגוון האפשרויות שיש לקחת בחשבון.
קל לנגח את המדע, כי בניגוד לטבע האנושי, המדען הרציני תמיד יודה שהוא אינו יודע הכל ושהוא רק ילד שמרטיב את רגליו על חוף של ים גדול של ידע. הדיסציפלינה המדעית בנויה על המרת תאוריות בתאוריות טובות ושלמות יותר, ולכן ניתן לטעון שהן כביכול מודות מראש בכך שהן טועות. אבל זו דמגוגיה לשמה. המדע שוב ושוב מוכיח בהיסטוריה הארוכה שלו שהוא איתן ויציב במסע שלו קדימה אל ההבנה העמוקה יותר. כיוון שכך הוא יכול להרשות לעצמו בורים קטנים יותר או פחות שילהגו עליו וילעגו לו כדי לקדם אינטרס כזה או אחר, והוא יכול לחייך מתחת לשפמו כאשר איזה זב חוטם מנסה לנפץ את יסודותיו בעודו מקליד על מכונה שהיא כל כולה תוצר מדעי. |
|
ראשי
צ'אט
מנהל 
) של פיתוח תרופות: קיימות היום, כפי שציינת, מחלות רבות שידוע המנגנון שלהן. אבל, וזה אבל גדול מאד, לא תמיד פשוט למצוא פתרון. ניקח למשל מחלות גנטיות - סיסטיק פיברוזיס, תלסמיה, אנמיה חרמשית - המנגנון הפגוע בכל אחת מהן ידוע. ידועים אפילו הגנים הפגועים, ועדיין, מכיוון שריפוי גני הוא עדיין רחוק מלהיות אמפליקטיבי, אנו יכולים במקרה הטוב לטפל בסימפטומים.
מצב כלאיים
